התחזית המדויקת היחידה לנציגי ציונות הדתית בבחירות לכנסת ה־23, הייתה שהם יגישו את הרשימה, כרגיל, בדקה התשעים. עד שעות הערב של יום רביעי היה ברור שהציונות הדתית תרוץ בשתי רשימות: הבית היהודי ועוצמה יהודית מכאן, והימין החדש עם האיחוד הלאומי מכאן. תהפוכות ליל רביעי הסתיימו בחצות עם רשימה אחת בשם 'ימינה' ועוד אחת נוספת של עוצמה יהודית, ובנזיפה של יו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל על האיחור בשעתיים תמימות. באופן סמלי, כל הדם הרע שעבר בשנה האחרונה בין מנהיגיה הפוליטיים של הציונות הדתית, עם המאבקים הבלתי־נגמרים על מיקומים ואיחודים, הסתיים באפלה מוחלטת בוועדה שלפתע כבה אורה. "שמישהו יביא לי פנס", ביקש הנדל.
אירועי השבוע האחרון בציונות הדתית, וביתר שאת מהלכי השעות האחרונות לפני הגשת הרשימות, נובעים משני אירועים מרכזיים קודמים. האחד, פירוק ימינה במוצאי הבחירות האחרונות; והשני, חתימת הסכם פרץ־בן־גביר טרם זמנו. פירוק רשימת ימינה הוביל אותנו ארבעה חודשים אחר כך לאותה נקודה בדיוק, וחתימת ההסכם בין הבית היהודי לעוצמה יהודית הובילה את סמוטריץ' החוצה בהפגנתיות. האם כל זה היה יכול להיחסך? נראה שכן. המנצח היחיד שניתן להכריז עליו בשבוע שבו הציונות הדתית נראית רע כל־כך, הוא נפתלי בנט, שחזר מהמתים אחרי סבב א', והעפיל שוב לראשות הרשימה אחרי סבב ב'. בלי בן־גביר ובלי יוגב.
ראשון, ערב:
המגעים בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי צוברים תאוצה. ביום ראשון בערב נפגשים במשרד החינוך מזכ"ל האיחוד הלאומי יהודה ולד, יועצו של פרץ יובל צור, ומנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך כדי לנסות לסגור קצוות. הצעת המיזוג של סמוטריץ' עולה על השולחן. באיחוד הלאומי רוצים איחוד שוויוני, בבית היהודי מציעים אירוח: סמוטריץ' יגיע כמספר שתיים ויסגור את מפלגתו, פרץ יישאר היו"ר וימשיך להחזיק במנגנון מפלגתו. איחוד על אמת – בעוד עשרה חודשים.
בין איחודים לפיצולים, מנצחים למפסידים, עימותים והסכמים, כך נראה השבוע האחרון בפוליטיקה הציונית־דתית, שהימים הללו לא יירשמו כשעתה היפה.
ראשון, לילה:
בשעת לילה מאוחרת נקבעת פגישה נוספת למחרת בבית הרב חיים דרוקמן, בניסיון לייצר מתווה לאיחוד שיוסכם עכשיו ויצא לפועל אחרי הבחירות, ועם מנגנון שיבטיח את המימוש. באופן מעורר תקווה נפתחת קבוצת ווטסאפ משותפת בשם "מסתערים ביחד".
שני, צהריים:
פגישה נוספת של כולם בבית המגשר הרב דרוקמן, כדי לחתום על הסכם המיזוג ועל סדר הרשימה. במהלך השיחות בין הצדדים מגיע למקום ח"כ מוטי יוגב, ומסרב לפנות את המקום הרביעי לטובת אופיר סופר. אנשי האיחוד הלאומי יוצאים מחוץ לחדר, ואנשי הבית היהודי מנסים להגיע להסכמות ביניהם. בשעה חמש אחר הצהריים הרב פרץ מודיע לנוכחים: אנחנו לא חותמים, נעשה זאת רק לאחר כינוס המרכזים.
שני, ערב:
אנשי הבית היהודי מגיעים לכינוס מרכז המפלגה באוניברסיטת בר־אילן, אנשי האיחוד הלאומי מגיעים לכינוס המרכז שלהם בירושלים. בסביבת הרב פרץ חוששים ממתנגדים בהצבעה על רקע ההסכם עם בן־גביר, אך לבסוף מתפתחת במקום תגרה מכוערת דווקא בעקבות סוגיית סידור הרשימה. הרב פרץ מבקש מחברי המרכז לאשר את ההסכם עם עוצמה ולהעניק לו גיבוי לחיבורים ולשריונים עתידיים. בהליך מבולבל והמוני, ספק תקין, ההצבעה עוברת והמסמך מאושר. יוגב עולה לבמה רגע לאחר מכן ומכריז כי ההצבעה לא חוקית. הוא מעלה הצעה אחרת שלפיה הסיעה כולה תידרש לאשר את הרשימה, בעוד אנשיו משמיעים קול מחאה. מפלגת הציונות הדתית הוותיקה מעולם לא נראתה רע יותר.
שני, לילה:
בנוגע למה שקרה בשלב הזה והוביל לפיצוץ בין המפלגות, הגרסאות חלוקות. אנשי פרץ טוענים כי סיכמו על פגישה נוספת בבית הרב דרוקמן לאחר כינוס המרכזים במטרה לסגור עניינים. לדבריהם, לאחר סיום ההצבעה במרכז הם המתינו לשיחה מסמוטריץ', אך הוא ניתק מגע ועבר למגעים מול הימין החדש. במקביל, המגעים בין הימין החדש לפייגלין מגיעים למבוי סתום. בנט מבין שחלום המפלגה הליברלית הולך ונגוז, ומעוניין יחד עם שקד בערובה נוספת כדי לעבור את אחוז החסימה. קשר נוסף נוצר בין אנשי סמוטריץ' לאנשי בנט, והמו"מ בין המפלגות מותנע מחדש. תחילה בטלפון, ואז אל תוך הלילה בפגישה בלשכת שר התחבורה. לאחר לילה לבן נחתם ההסכם בשעה שש בבוקר, וטורף את הקלפים מחדש. הניסיון להביא במהלך הלילה גם את פרץ לחתימה לא צלח, שכן הוא ממשיך לדבוק בהסכם עם עוצמה.
שלישי, בוקר:
בבית היהודי משחררים הודעה זועמת: ״נחשף פרצופם האמיתי של בצלאל סמוטריץ' ונפתלי בנט – ריסוק הציונות הדתית. נפתלי חוזר לטעות המרה של מועד א׳, ועכשיו הצטרף בצלאל לטעות החמורה. מתחילת הדרך קראנו לאחדות השורות, אך הם העדיפו לפצל את המחנה ולפגוע במחנה הימין כולו. פתאום לא מעניין את בצלאל פריימריז פתוחים, התמודדות דמוקרטית או מיזוג מפלגות, אלא רק הכיסא החם בימין החדש".
שלישי, צהריים:
התמונה שמתקבלת אכן מעוררת תמיהה: שתי רשימות דתיות־לאומיות שפונות לאותו קהל וייאבקו מרה על אותם מצביעים. גם בבית היהודי וגם בימין החדש־איחוד לאומי מתחילים לחשוש משחזור בחירות מועד א', ומבזבוז קריטי של מאות אלפי קולות. נתניהו מתקשר לרב דרוקמן ומבקש את עזרתו בחיבור שתי הרשימות לרשימה אחת של הציונות הדתית. אך בינתיים אין הצלחות. בבית היהודי פונים לעיבוי הרשימה עם כוחות מבחוץ, תחילה עם איש התקשורת שמעון ריקלין, שמנהל את המו"מ להצטרפות מעל גבי דף הטוויטר הפעיל שלו, ולאחר מכן עם העיתונאית שרה ב"ק. בעוד ההתלבטות של ריקלין, למרות דחיפה של נתניהו, מסתיימת בתשובה שלילית, ב"ק מצטרפת לבית היהודי. "החרמות והשנאות והפילוגים לא מאפשרים לי לקבל בלב שלם את ההצעה של הבית היהודי", כותב ריקלין בטוויטר, בשעה שב"ק מצטלמת עם פרץ ומצייצת "הנני".
רביעי, בוקר:
שעות ספורות לפני הגשת הרשימות, הזירה מתחממת. כמיטב המסורת של השנה האחרונה, בימין החדש ובבית היהודי מבקשים את התורים המאוחרים ביותר מול ועדת הבחירות, בניסיון להותיר זמן למיצוי המו"מ בין הצדדים. נתניהו ממשיך במסע הלחצים ופונה ברביעי בבוקר לרב דרוקמן בהצעה תמוהה למדי: עמוד אתה בראש הרשימה, ותוביל לאיחוד. מיותר לציין שההצעה נופלת באותו רגע.
רביעי, ערב:
נפתלי בנט מוריד מהפרק באופן סופי את אופציית הריצה המשותפת עם בן־גביר. בפוסט שהוא מפרסם בפייסבוק הוא כותב את הדברים הבאים, שמהר מאוד יתגלגלו לסיטואציה משעשעת למדי. "כיושב ראש מפלגת הימין החדש שמתמודדת לכנסת, וכשר החינוך לשעבר של מדינת ישראל, לא אכלול ברשימה שלי מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם אשר רצח 29 איש חפים מפשע", מצהיר בנט. "זה כל־כך מובן מאליו, שאני נדהם שאני נדרש להסביר זאת בכלל. לא שבנו מהגלות לארץ ישראל בשביל לחיות כמו מיליציות פרועות שעושות דין לעצמן. זה לא ימין. זו אנרכיה".
ההבלטה הסמלית של עניין התמונה גורמת לבן־גביר לפרסם הודעה כי למען "גורל עם ישראל וארץ ישראל" הוא ניאות בשעה טובה להסיר מסלון ביתו את התמונה המפורסמת, שטורים וקולומוסים נשתברו עליה. בהמשך הוא אף מכנס מסיבת עיתונאים כדי לבשר לעם ישראל את הבשורה המוזרה. בסביבת פרץ ממהרים לגזור קופון, ומוסרים כי "השר עשה מאמצים בשעות האחרונות לשכנע את איתמר להוריד את התמונה התלויה בביתו. כעת האחריות לעתיד הציונות הדתית, לעתיד הימין, ולעתיד ארץ ישראל מונחת לפתחו של נפתלי בנט". הכול בגלל מסמר אחד.
רביעי, 21:00־23:00:
פגישת פרץ־בנט, המתקיימת בלשכת שר הביטחון בקריה, מסתיימת ללא הבנות. מטעם הרב פרץ מפרסמים: אין הסכמות. מטעם בנט טוענים: נמשיך בשיחות. בעוד השניים עולים לירושלים בדרכם לוועדת הבחירות, נתניהו מתקשר ומבקש להגיע לפגישה, בניסיון אחרון לאיחוד. הפגישה אצל נתניהו מתארכת לשעה תמימה, בזמן שהחברים האחרים ממתינים במתח במסדרונות הכנסת. אנשי הרב פרץ מסבירים לי כי הוא לא מתכוון לוותר בשום אופן על ההסכם עם בן־גביר, ואף מסדרים כבר את הרשימה תוך שהם דוחקים את יוגב למקום החמישי, אחרי שני שריונים לשרה ב"ק ולעידית סילמן. יוגב נערך לעתור למוסדות התנועה, אך תוך שעה קלה ברור: הולכים לאיחוד.
הרב פרץ, שנכנס לנתניהו רגע אחרי שצייץ "מילה זה מילה" ומחק, יצא משם כשהוא מפר את ההסכם עם בן־גביר. לא עזר גם שמנכ"ל המפלגה ניר אורבך צעק לעברו רגע לפני הפגישה, "אם אין בן־גביר אין אנחנו". ברקע מתקבל דיווח על כך שבימין החדש מצליחים לממש מהלך שהם עובדים עליו במהלך השבוע, ומעבירים את עידית סילמן אליהם. מדובר במהלך שאיילת שקד רקחה, במטרה להפיל לבנה נוספת בחומת הבית היהודי. בין הגורמים להחלטתה של סילמן לעבור, הם האיומים המופנים אליה מצד אנשי יוגב שהיא שובצה תחתיו במקום הרביעי. לאחר המעבר האיומים נשארים אבל המקורות מתחלפים; הפעם הם מגיעים מהנהלת הבית היהודי.
למזלה של סילמן, זירת ההתרחשות עוברת בשלב הזה ללשכותיהם של פרץ ובנט שחוזרים לכנסת. כשמסדרון אחד מפריד ביניהם, יושבים פרץ ובן־גביר מכאן ובנט וסמוטריץ' מכאן, בניסיון להרכיב רשימות מחדש. בשלב זה בן־גביר יוצא מחדרו של פרץ, מודיע לכתבים המקיפים אותו "אני בחוץ", ומתחיל לעבוד על הגשת רשימה בנפרד. מתברר שהוא בחוץ גם באופן המילולי ביותר. כשהוא דופק בדלתו של פרץ כדי להיכנס שוב, מסרבים שם לפתוח לו את הדלת.
גם אחרי ההחלטה על איחוד, ייסורי הפוליטיקאים הדתיים לא תמו. עכשיו הם מנסים לסדר את הרשימות ולאחד אותן יחד. שקד מסכימה לזוז מקום לאחור, לטובת פרץ שנכנס למקום השני. מוטי יוגב, מספר שתיים בבית היהודי, מוצא עצמו נדחק לעשירייה השנייה. ח"כ דוד ביטן, שמבחין בבן־גביר צועד עם רשימותיו לכיוון הוועדה, מכניס אותו לחדר צדדי ומפציר בו לוותר. כצפוי, הניסיונות עולים בתוהו. יו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל מאריך את מועד הגשת הרשימות מ־22:15 ל־23:00, ולאחר מכן ל־23:30.
לסיכום הערב המוטרף הזה, נראה שהציונות הדתית פשוט חזרה בשינויים מינוריים לנקודת ההתחלה, לפני פרישת בנט ושקד. שוב בנט בראש, ושותפתו איילת שקד במקום השלישי. אין רשימה נפרדת לימין החדש והליברלי. אותה גברת, אולי בשינוי אדרת. אם נחזור לנקודה אחרת בזמן, למוצאי בחירות סבב ב', אפשר לומר שאילו בנט ופרץ לא היו נחפזים לפרק את החבילה הם היו חוסכים מהציבור תרגילים, ספינים והסכמים חסרי סיכוי שרק פגעו במעמדם.
פרץ ואורבך עברו שיעור כואב בפוליטיקה למתחילים. ההסכם עם בן־גביר, שתואר כתרגיל מבריק שיסנדל את סמוטריץ', התהפך עליהם ערב הגשת הרשימות. בסופו של דבר פרץ לא הותיר לעצמו הרבה ברירות, ונדרש לבחור בין גרוע לגרוע יותר. התעקשות על ריצה נפרדת עם בן־גביר הייתה מסתיימת בסבירות גבוהה בהתרסקות של אחת מהרשימות ואולי אף של שתיהן. סמוטריץ' שביקש איחוד מלא קיבל אותו, ובנט, שהתפכח מחלום הריצה העצמאית, משך גם הוא לכיוון הזה. בן־גביר, שהרעיף על פרץ תעצומות אהבה בשבועות האחרונים, צפוי להיפרע ממנו באותן עוצמות, רק להפך. במסיבת עיתונאים שערך בן־גביר מיד לאחר מכן, הוא סיפק לפרץ ולשותפיו החדשים־ישנים דוגמית מהבאות. "מי שמתקרא שר חינוך תקע בי סכין בגב", האשים, "בי וב־84 אלף מצביעים. זה לא רק הוא אלא גם בנט, שקד וסמוטריץ'. כדי להציל את ממשלת הימין הורדתי את התמונה בסלון, אבל שום דבר לא מעניין אותם. שר חינוך שמשקר. זו חבורה שלא ראויה להנהגה".
אם היה חסר אקורד סיום עגום ליום המוזר הזה, הוא הגיע בשעת חצות. ח"כ מוטי יוגב, שנדחק מהמקום השני בבית היהודי למקום ה־11 ברשימה המשותפת, הודיע שלא יתמודד לכנסת בבחירות הקרובות. בקול רועד הוא השמיע כלפי יו"ר מפלגתו את אותן האשמות של איתמר בן־גביר: "מילה של הרב פרץ היא לא מילה. מפלגה שאנשיה לא מתנהגים לפי אמות המילה והדרך, לא תהיה בה ברכה. פרץ לא ראוי להיות שליח ציבור. ראש המפלגה ניצל חוקה כדי לגנוב את המפלגה מנבחריה ובוחריה. החלטתי שלא להתמודד לכנסת הנוכחית. הבית היהודי בראשות רפי פרץ איבדה את דרכה".
