"ואז הגיעו הצוללנים": פוליטיקה ואבל בדרום תל אביב

רחוב נדב, דרום תל אביב, רביעי 9:15

בניגוד לתאונות הדרכים, שנדחקות לשולי סדר היום הציבורי, הפעם הסיפור נשאר בכותרות המרכזיות ועלה בשיחות במשרד ובסלון: סתיו ודין הצעירים היפים, תמונות הסלפי האחרונות שלהם ותסריט האימים של מעלית תקועה שמתמלאת במים. ביום רביעי בבוקר, בבניין שבו אירע האסון, מצאנו כעשרה עובדים של עיריית תל־אביב שעמלים בחזית החניון על הצבת שקי חול וקרשי עץ כדי לאטום את האזור רגע לפני הסופה הבאה. אל מול העבודה המאומצת שמגיעה חמישה ימים מאוחר מדי, קשה לא לדמיין מערכון קומי־טרגי שאי שם כותב לו אפרים קישון. אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה אולי מצחיק.

יהושע כהן, 39, דרום תל־אביב

קלפי: פעם אחת בחיים הלכתי להצביע, וזה היה בבחירות הקודמות. הצבעתי לביבי ואני מצטער על זה. לא מתעניין, רק אוהב את יום החופש.

סיבוב ג': אגיד לך את האמת, מה שחשוב לי זה הלבנת השיניים שעשיתי עכשיו בטורקיה, תראה – ב־12 אלף שקל כולל טיולים. אני חוזר אליו להשתלת שיער. אמר לי להאריך זקן, ושייקח ממנו חמשת אלפים שיערות וישים לי על הראש. יהיו לי יותר שערות ממך. אם אצביע שוב אלך על גנץ. זה פתק "אמת"? לא החלטתי. אבל נראה לי שהם ינצחו. יאיר לפיד דווקא די סבבה. ביבי ילך עכשיו הביתה. יסגור את התיקים בבית המשפט ויעזוב את הפוליטיקה.

השבת הקשה: ראיתי המולה ומכבי אש. בדיוק באתי לאכול כאן בשווארמה וראיתי את הבלגן. היה מפחיד, היו הרבה מים, אנשים מזועזעים כי שמעו את הצעקות שלהם מהחניון למטה. אתה מבין מה זה לשמוע את זה בלי שאתה יכול לעזור? זה מכת שמיים, אני לא יודע את מי אני מאשים.

רום ועקנין, 22, בת־ים

קלפי: אני אוהב פוליטיקה. בבחירות בפעם הראשונה הצבעתי ליכוד בשביל ביבי, אבל אחר כך החלטתי לא ללכת לקלפי. פתאום הבנתי שאולי אני רוצה שמישהו אחר ייבחר, אז החלטתי שפשוט אוותר על ההצבעה. גם הפעם נראה לי שאשאר בבית. אולי אמליץ לאנשים על גנץ, אבל אני לא יכול להצביע לו.

סיבוב ג': יכול להיות שיהיה סיבוב רביעי. אף אחד לא מצליח להיסגר על עצמו. הייתי שמח שתהיה ממשלה הוגנת, שתגרום לתקשורת לא להיות נגד המדינה אלא בעד. בכל פעם מוצאים פה איזה תיק נגד מישהו. אפילו גנץ, פתאום אתה שומע שגנב כמה מיליונים, וביבי שם 700 מיליון שקל על מטוס – אבל הרי צריך את המטוס הזה, אז מה העניין?

השבת הקשה: כל החנות שלי הוצפה מים. החניון נמצא בצד השני. במוצאי שבת פתחתי את הטלפון וראיתי איזה עשרים שיחות שלא נענו. כשהגעתי ראיתי שאין חשמל בבניין ומלא מכוניות מסביב. החנות הייתה מלאה מים, אבל האסון זה הזוג. היו קונים פה הרבה. זה לא עניין של טבע, זאת העירייה. אתמול הם היו פה עד חצות כדי לנקות ניקוזים. למה רק עכשיו? וברור שלצפון תל־אביב ידאגו יותר – ואני מדבר בלי אינטרס, אני לא תושב, אני גר בבת־ים ושם אין הצפות. אתה רואה הצפות פה כמו לפני שלושים שנה, אז מה אתה מבין מזה? שזה הצד הנידח של העיר. בכל מה שקשור למיסים ועסקים הכול פה מסודר. כל מה שאפשר לגבות יגבו, וידפקו אותנו מיד. שילוט, ארנונה. כשזה מגיע לזכויות, אז פחות. בסוף שני אנשים מתים בגלל זה, בדרך לחניה שלהם.

אתי אברמוב, תל־אביב

קלפי: זה מצחיק לאללה. בבחירות הראשונות הצבעתי עבודה, ואז שמתי ליברמן. חשבתי שהוא באמת יהיה לשון מאזניים שתאזן את הסיפור ותגאל אותנו מהייסורים, אבל זה לא קרה. עכשיו כבר אלך על גנץ כי אני מבינה שאין ברירה.

סיבוב ג': אני לא מספיק מבינה בתחום, אבל כמו כולם אני נגד בזבוז הכספים. זה לא עובר לשכבה העליונה של המדינה, שם הרבה יותר מתבצרים, ואני בטוחה שבין הימין לשמאל אפשר לעשות הרבה דברים אבל המנהיגים לא מסוגלים. להבדיל, זה כמו שאני בטוחה שיש אחלה אנשים בסוריה ובאיראן אבל השלטונות שם מקשיחים עמדות מדיניות. יש לי הימור, לא יודעת אם בא לי להגיד. יאללה, נו: נראה לי שביבי ינצח.

השבת הקשה: אני גרה ליד כיכר המדינה וגם לנו היו הצפות. לא הייתי פה בשבת, אבל אני עובדת בידיעות אחרונות, ובאתי עכשיו כדי לעשות כתבה למוסף שלנו. מאוד קשה לבוא למקומות האלו ולהציק לאנשים, אבל אני יודעת שאנשים ממש מחכים לקרוא את הכתבה כדי להיות חלק מהסיפור. הייתי אצל המשפחה של סתיו בשבעה, רציתי רק לחבק. אני המון שנים מסקרת את התחומים האלו, ואי אפשר להגיד שאתה לא מפתח אדישות הכרחית. עברתי למשל את העידן של האוטובוסים המתפוצצים, ואפילו שם כבר היה איזה עור של פיל. אבל פה משהו קרה לאנשים, אולי בגלל תסריט האימה. הרבה שואלים מה בדיוק קרה, הרבה יותר מהרגיל. משפיע גם שזה קרה בתל־אביב, אבל לא מהסיבות שאתה חושב אלא כי זאת עיר שלא קורים בה אסונות טבע בדרך כלל. פה מכירים פקקים, אולי אפילו יריות, אבל זאת עיר של בטון. מבחינת תושבי העיר השטפונות שייכים למדבר.

אליהו אהרוני, 30, שכונת התקווה

קלפי: אני אוהב פולטיקה אבל מעדיף לא לפתוח את הדעות הפולטיות שלי. עברתי דברים בחיים, למדתי על בשרי שיש דברים שלא תוכל לשנות.

סיבוב ג': יש לי תחושה שאנחנו נכנסים למבוי סתום שרק שינוי שיטה יעזור לו. אני חושב שלא יגיעו להסכמה גם עכשיו. יש יותר מדי פילוגים, האחדות נעלמה. כן, אפשר לראות את הישראלי היפה במצבי חירום, אבל מעבר לזה כל אחד דואג רק לעצמו. לדעתי גם הפעם לא תקום ממשלה.

השבת הקשה: הייתי בארוחה אצל סבתא שלי, ובגלל הגשם לא יכולנו לחזור הביתה. היה נחל מטורף פה, ואחרי חצי שעה אמרנו שננסה ללכת בכל זאת. כשהגענו ראינו משאיות ומכוניות כיבוי ובלגן גדול. תבין, הלכנו פה עם עגלת ילדים, עם ילדה בת שנתיים. בסוף הגענו לאזור הבית וראיתי את אחי ואחותי עם סירת גומי בחוץ. חשבנו שזה עדיין בגבולות הצחוקים, ואז התחילו שמועות על הבניין פה ליד.

היה דיבור על שניים שנתקעו במעלית, אבל "נו מילא, יהיו קצת במעלית, טיפה חושך ויחלצו אותם, לא נורא". ואז עלינו לגג כדי לראות מלמעלה, וראינו איך החניון מוצף, והתחלתי לחשוש שיש פה סרט גדול יותר כי אולי הם מתחת לקרקע. ואז התחילו להגיע עוד כבאיות וצוללנים ועדיין חשבנו שאולי זה לא נורא. אבל אחרי כמה דקות כולם הבינו שיש פה אסון. אז גם הוציאו את הגופות, וזה היה נורא. יש דברים שאפשר לעשות פה ולא עושים. לא שמעתי על הצפות כאלו בכוכב הצפון או ברמת החייל, לא נראה לי שיש כאלו הבדלי גובה בינינו. אנחנו גרים בעיר אחת, זאת תל־אביב אחת.