אליס, בת שנה וחודשיים, בתה הבכורה של ביאן בושקאר ז"ל שנרצחה בסוף השבוע שעבר בקרב יריות בחתונה משפחתית, סירבה השבוע לרדת מידיה של סבתא אינסף זבידאת, אימה של ביאן. פניה הוארו כשקיבלה בובת צעצוע במתנה מאחד המבקרים הרבים שהגיעו לבית המשפחה. בלילה, סיפרו לנו קרוביה, היא קוראת שוב ושוב לאמה. ביום רביעי פירקו בני משפחת זבידאת בכפר הבדואי בסמת־טבעון שבצפון את סוכת האבלים שהקימו בשבת שעברה, אבל התקשו לקום ולחזור לשגרה. מלבד ביאן נהרג מהירי גם איברהים כמאל סעדי, נשוי ואב לשלוש בנות.
"אני לא מאמינה שככה לקחו לנו אותה, סבא וסבתא לא צריכים לקבור את הנכדה שלהם", קוננה כאמלה זבידאת, סבתא של ביאן. "רק לפני שבוע קיבלה רישיון נהיגה, ובעלה חוסיין קנה לה למחרת רכב חדש. הוא דאג לה ואהב אותה ורק רצה לעשות לה טוב. שאלוהים ייתן לו ולנו כוח לטפל בילדה הקטנה".
בכפר שבו כ־8,000 תושבים, שבניו משרתים ביחידות קרביות, מספרים כי האלימות ברחובות הצרים הפכה כבר לשגרה. יריות באוויר ממכוניות חולפות ומעשי רצח ואלימות הם לחם חוקם של העבריינים המקומיים, שמרגישים כי איש לא עוצר בעדם. "בלילה אנחנו סוגרים את הילדים בבתים ולא יוצאים החוצה, כי ברחובות יורים צעירים באוויר ונוסעים כמו משוגעים", מתארת כאמלה. "העבריינים ישנים ביום, ובלילה ערים ועושים בלאגן. המשטרה צריכה לבוא בהפתעה בכלי רכב אזרחיים ולתפוס אותם".
בני המשפחה חוזרים איתנו לאירועי הדמים בליל השבת שעברה. מסיבת החתונה של בן דודה של ביאן נערכה סמוך למסגד בראש הגבעה ביישוב. החגיגות היו צוהלות ושמחות, ודבר לא רמז על האופן הטרגי שבו הן יסתיימו. ביאן, בת 21, ובעלה חוסיין, שנישאו לפני כשנתיים, השתתפו באירוע יחד עם בתם אליס. ביאן, שהייתה בתחילת היריונה השני, הייתה יפה במיוחד בערב הזה, אומרים קרוביה. "הכול היה כל כך שמח ומאושר. אכלנו, שתינו ורקדנו, ופתאום שמענו את היריות", מתאר סבה של ביאן, איברהים מוחמד זבידאת. "מיד כשהן התחילו, ביאן רצתה לברוח. היא רצה אל האוטו יחד עם בעלה והתינוקת, הספיקה לחגור את אליס בכיסא הבטיחות, ואז קיבלה את הכדור בראש. למה לקחו לנו כזו פרח, כזאת ילדה טובה ושקטה ויפה? היא סתם הלכה. אין לנו מילים. במקום להחזיר אותה הביתה, לקחנו אותה לאבו־כביר".
בבסמת־טבעון לא ידעו להסביר על מה בדיוק פרץ הוויכוח, וכיצד קורה שבאמצע חתונה משפחתית מתנהל קרב יריות בין שתי קבוצות עבריינים, בזמן שביניהם עשרות חוגגים המומים. היו שטענו כי הוויכוח, שהחל עוד בצהריים, נסוב על מקום חנייה. רבים סיפרו כי בין קבוצות היורים קיימת מתיחות קטלנית רבת שנים. מי ששילמו הפעם את המחיר היו שני אזרחים חפים מפשע.
בני משפחת זבידאת זועמים על המשטרה, שלדבריהם לא עושה די לבלום את מרחץ הדמים הגובר בחברה הערבית. "אנחנו חיים כאן מאה שנה, ולא היה דבר כזה, שעושים קרב יריות בתוך חתונה. יש כאן כלי נשק רבים מאוד, ואני לא יודע למה לא מביאים שוטרים שייקחו אותם. כל אחד כאן צריך לשמור על עצמו", אומר איברהים מוחמד זבידאת.
הלוויה בסיכון
לפי נתוני המעקב של עמותת יוזמות אברהם, מתחילת 2019 נרצחו או נהרגו באלימות 62 אזרחים ערבים־ישראלים, מהם עשר נשים. לשם השוואה, בתקופה המקבילה בשנה שעברה עמד מניין ההרוגים באלימות על 42. מרבית הנהרגים השנה הם מאזור הצפון. משנת 2000 נהרגו בישראל במעשי אלימות 1,382 אזרחים ערבים. יותר מ־75 אחוזים ממעשי הרצח בוצעו באמצעות נשק חם.
אירוע רצח נוסף השבוע בחברה הערבית התרחש על הטיילת בחוף עכו, במרחק כמה מאות מטרים מתחנת המשטרה העירונית. העיר העתיקה של עכו, אחד האזורים המתוירים בצפון, מתמודדת גם עם שיעור פשיעה גבוה בקרב האוכלוסייה המקומית. ביום שני בלילה נורה למוות מוחמד טבראני בן ה־22. מותו הוא חלק מסכסוך דמים בין שתי משפחות יריבות מהאזור, שבמסגרתו אלו הורגים באלו ואלו נוקמים באלו.
ח"כ עאידה תומא־סלימאן מהרשימה המשותפת מתגוררת בעכו, לא הרחק מזירת הירי בטבראני. פגשנו אותה השבוע בבית קפה מקומי, מול תחנת המשטרה, וראינו כיצד היא מנסה לגשר בין בני משפחתו של טבראני ובין אנשי המשטרה והרשות המקומית, בניסיון למצוא מתווה לקיום הלוויה שהוגדרה כאירוע בסיכון כבד. מאז הירי הוצבו בעיר העתיקה כוחות יס"מ רבים ונערכו מעצרים דווקא בקרב בני משפחת טבראני, במטרה למנוע אירועי נקמה. בין העצורים אחיו הבכור של מוחמד.
ההלוויה, שהייתה אמורה להתקיים בליל שלישי אך נדחתה לרביעי בצהריים, התנהלה תחת מתיחות רבה. באותו זמן התקיים ברחבי העיר העתיקה מרוץ האופניים הגדול בישראל, "מגדל אפיק ישראל", המכונה גם הטור דה־פראנס הישראלי, בהשתתפות מאות רוכבים מרחבי העולם. במשטרה חששו כי הלוויה עלולה להפוך למרחץ דמים נוסף, שכן בני משפחת היורים קיבלו איומים ברוח זו.
"במשך שבעים שנה המדינה החליטה שהיא לא פותחת תחנות משטרה ביישובים הערביים, והשאירה אותם כחצר האחורית", מאשימה ח"כ תומא־סלימאן. "נתניהו דיבר על מדינה בתוך מדינה, אבל הוא יצר אותה בעצמו כי לא רצה לשמור על ביטחוננו. המשטרה צריכה להפוך את המחשבה כלפי הציבור הערבי, מגורם שרוצה לשלוט באזרחים לגורם שרוצה לתת שירות וביטחון לתושבים".
בשנים האחרונות הציבה משטרת ישראל את הטיפול בפשיעה במגזר הערבי בראש סדר העדיפויות שלה, בעיקר במחוזות שנרשמו בהם אירועי אלימות רבים. אך בשטח טרם נראות תוצאות. מול המספר הרב של כלי נשק ואמצעי לחימה שהמשטרה מחרימה, השוק עדיין מוצף בהם ומחירי הנשק אף ירדו בשנה האחרונה. למשל, רובה קרל־גוסטב שמוברח מהרשות הפלסטינית עולה כ־7,500 שקלים.
"תאמין לי שאם לרגע היה חשש שהנשק שמסתתר בכפרים שלנו הוא כדי להכין אינתיפאדה, היו הורסים את כל הכפרים ומוצאים את הנשק עד האחרון. אבל כל עוד הנשק הזה מכוון בינינו לבין עצמנו ופוגע באוכלוסייה הערבית, המשטרה לא זזה", טוענת תומא־סלימאן. לדבריה, "פעם להחזיק נשק היה בושה חברתית. עד לפני עשור, מי שהחזיק נשק נחשב למשת"פ או אדם שלילי. לא היו מעזים להראות שיש כלי נשק. בשנים האחרונות העבריינות ומאבקי הכוח התחזקו, והגישה לנשק נעשתה קלה ומקובלת".
לדברי תומא־סלימאן, הדור הערבי הצעיר מצוי במשבר, ואל החלל הזה נכנסות כנופיות פשיעה. "הם אוספים אליהם לא מעט צעירים בחברה שלנו, והרציחות מגיעות לשכן, לחבר ולקרוב משפחה. זה פוגע בכולם. קל להסתבך עם הכנופיות האלה, שמתחילות להשתלט על מוקדים חשובים בחברה. ברוב הכפרים יש אבטלה גבוהה בין הצעירים ותסכול. מצד שני החברה נעשית צרכנית מאוד, והצעירים שאין להם כסף רואים את השפע, וקל למשוך אותם לעולם הפשע. זה מתחיל בלהעביר מנת סמים קטנה ולקבל חמישים שקל, וככל שהנער גדל כך האתגר גדל וההכנסות שלו גדלות. אתה רואה צעירים בני 25 שיש להם כבר גי'פים וכסף לבזבז, ועונדים תכשיטי זהב. פעם למכובדים ולמבוגרים הייתה מילה, היום זה פאסה. מי שיש לו כסף נהיה דמות של מנהיגות שלילית".
הפתרון, לדעת תומא־סלימאן, מצוי בידי מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי ובמשטרה. "יש להכות בעבריינים ביד חזקה וביד ברזל. כשרוצים, מקדישים את המשאבים הנחוצים ומקבלים את ההחלטות".
די לסיסמאות
נאיל זועבי, פעיל חברתי ומנהל בית ספר יסודי בכפר־נין, סמוך לעפולה, משמיע קול אחר וקורא לנטילת אחריות של ההנהגה הפוליטית והדתית במגזר, ולשיתוף פעולה עם המשטרה נגד האלימות הגואה. "אנחנו צריכים להכיר בכך שיש בעיה, להציף ולדבר. האירועים האיומים הללו רק מחמירים והופכים לשגרה מובנת מאליה. אנחנו חייבים להכריז על תוכנית עבודה שכוללת שילוב של כל הגורמים, כי על כולנו רובצת האחריות. ההורים, המורים, השייח'ים והכמרים צריכים לקרוא למשטרת ישראל ולכוחות הביטחון ולהגיד להם: 'אתם בשר מבשרנו, אנחנו זקוקים לכם ומחבקים אתכם'. לא להיתפס עוד לקלישאות וסיסמאות ריקות של המנהיגות הפוליטית, שמרחיקות את המשטרה מאיתנו. לא מזמן הייתי בפתיחת תחנת משטרה, וראיתי איך בשיא החוצפה אנשים הפגינו נגד זה. אנחנו צריכים להפגין למען חיזוק המשטרה. דם ההרוגים והנרצחים זועק מן האדמה.
"אני חושש לחיים של חברים ומשפחה. לא מזמן נרצחו עוברי אורח תמימים, וזה קורה כל הזמן. אני רוצה לשמוע קול גדול ומהדהד של המנהיגות שתגיד די ותיקח אחריות, ולא תתלה הכול במשטרה. הם צריכים לומר בבירור שאלו הבעיות שלנו, ובואו נתרכז בהן לפני שמתרכזים בבעיות של אחרים. היום במגזר הערבי מי שאין לו נשק נתפס חלש. זה מפחיד ומנוגד לדת ולערכים שלנו. אני מצפה מכל המשפיעים במגזר לדרוש עונשים כבדים על העבריינים בתוכנו. בתי המשפט לא מספיק מחמירים איתם, ויש חוסר הרתעה".
לדברי גורם בכיר במחוז צפון של המשטרה, המאבק בנשק הלא חוקי במגזר הערבי עומד בראש סדר היום של המחוז. במשטרה מגבשים תוכניות ומפעילים יחידות מיוחדות למיגור הנשק והאלימות בחברה הערבית. מנגד, במשטרה מצפים מבתי המשפט להצטרף למאבק ולהחמיר את הענישה. לאחרונה, למשל, נגזר על צעיר בן 19 שהחזיק תת־מקלע "קרלו" עונש מגוחך של תשעה חודשי עבודות שירות. במשטרה ביקשו מפרקליטות המדינה לערער על העונש.
