פלורנטין, יום רביעי, 23:15
מילת פתיחה: נדמה שאין שכונה שיכולה לייצג את העיר ללא הפסקה בהצלחה רבה יותר מאשר פלורנטין: מוקדי בילוי שפועלים עד השעות הקטנות של הלילה קיימים בכל העיר, אך תחושת החיות בלילות פלורנטין קיימת גם במכבסה, במכולת, באנשים שמוציאים את הכלב שלהם לטיול או בקולות דפיקת מסמר מדירה אקראית. ייחודי גם הערבוב בין קהלים, גילים וסגנונות: תל־אביב הופכת לרוויה יותר ויותר באזורים מתוחמים, שבהם לא באמת פוגשים את מי שלא נראה כמוך, אבל ברחובות אברבנאל, מטלון, לוינסקי וכו' יש שקשוקה ישראלית שמעניין לבחון דרכה את הטלטלות שמערכת בחירות – ולהבדיל פרשיות כמו האשמות האונס באיה נאפה – מביאות עלינו בשבועות האחרונים.
גל שמחון (22, תל־אביב) מור ממן (22, רמת־גן) דור עזרן (22, דימונה)
קלפי: גל: יש לך פה שניים שהצביעו ביבי, מור ואני. אני מתלבט מה לשים עכשיו. יצאו כל מיני דברים עכשיו על ביבי, אני לא זוכר בדיוק מה, אבל החלטתי שלא בטוח שאמשיך איתו הלאה.
מור: אין לי מושג האמת אם בכלל אבוא להצביע, אני לא חושבת שאלך. כרגע נראה לי שכבר אף אחד לא באמת ראוי לתפקיד. מערכת מושחתת אחת גדולה.
דור: פייגלין גרם לי לשים ז', אבל לא אצביע לו שוב. הייתה תחושה של סחף והירתמות לכיוון שהוא הביא, אבל עכשיו הכול גווע, זה לא יעבוד. אם רוצים שינוי משמעותי צריך ממשלת אחדות כי כולם מבולבלים ובתסכול עם עצמם.
לאן הולכים: מור: תזכור מה אני אומרת לך, ביבי בטוח לא יעלה שוב. יש כמות של שנים שכבר יש תחושה של דיקטטורה. הוא לא יכול להיות 15 שנה. בכל מקרה, התחושה היא שבכלל אצל כל הפוליטיקאים יש פחות ופחות דאגה לאזרחים, ורק דאגה לעצמם ברבדים הכי אישיים. תסתכל על מספר המחאות בחודש האחרון, זה יספר לך את כל התמונה.
איה נאפה: גל: אי אפשר לדעת בוודאות מה הלך שם, אז חיכיתי לפני ששפטתי, מה שלא קרה בתקשורת. בסוף הבנתי שזה יכול להיות גם איזה גורם חיצוני כמו BDS שיכול לדאוג שכזה דבר יצא וילכלך את השם שלנו במדינה.
מור: אני מורה לחינוך מיוחד, ונראה לי הזוי כל הסיפור הזה. אבל זה לא קשור רק לאופי ישראלי. המדינה ברובה אנשים טובים, לא צריך לשפוט את כולם לפי כמה חריגים שעשו משהו.
עדן קורנברג (25, תל־אביב), דור קורנברג (24, תל־אביב) בן קורנברג (18, לאס־וגאס) מאור רוזן (24, תל־אביב)
קלפי: בן: אני רק עכשיו חגגתי 18, ובכל מקרה אני גר בארה"ב, אז לא בחרתי. אני בחופש וחוזר מחר, אז גם בבחירות הבאות לא אצביע. אם הייתי מצביע הייתי שם ביבי.
עדן: שתדע, הגעת לפגישה משפחתית, זה מפגש בני דודים. אני הצבעתי ביבי וגם דור הצביע ביבי. יש לנו בן דוד שגם יגיע הערב, והוא הצביע לצדק, מפלגת בעלי החיים. בבחירות הבאות אני הולכת להפתיע אותך בקטע אחר. ליצמן ממש עזר לנו באיזה עניין של בעיה בריאותית שהייתה במשפחה. בחיים לא חשבנו שזה מה שנעשה, אבל באמת התרשמנו מאיך שטיפל בלי שהכיר אותנו בכלל, והחלטנו כל המשפחה להצביע לליצמן. אבא שלי פנה אליו והוא יצא מגדרו כדי לעזור. ניתן לו את הכבוד ונצביע לו.
לאן הולכים: דור: לי יש עסק, יוגורטריה שנקראת הדרים, אז אני רק מקווה שיקלו על העסקים ומקווה שילכו לממשלת אחדות.
בן: אני הולך להתגייס, אבל לצבא האמריקני. אני מאוד אוהב את ישראל אבל גם את ארה"ב, ולכן אני רוצה להתגייס שם. הייתי בגיל 16 בתוכנית של חיל האוויר האמריקני ומאז ידעתי שאתגייס. שת"פ עם הצבא הישראלי הוא החלום הכי גדול שלי, וכנראה אקבל תפקיד כזה בגלל העברית שלי. אם ישלחו אותי לעיראק, אמא שלי תבוא עד למפקד להגיד לו שאין מצב. סתם, זה לא הולך ככה אצלנו, אין ביקורים, זו לא שכונה.
עדן: אני לא חושבת שיהיה שינוי. יגיעו אותן תוצאות, בין כחול לבן לביבי. אשמח אם ילכו על הכיוון הפחות דתי וקיצוני, אבל לא נראה לי שזה יקרה.
איה נאפה: עדן: ראיתי כל מיני דיבורים אחרי שגילו שזה היה בהסכמה, אבל הלו, זה לא משהו שקורה פה תדיר. כנראה יש שם סדום ועמורה, אבל זו לא הסביבה שלנו. אתה ישר חושב על הבת של מישהו כשזה קורה, וחושב על המשפחה שלה שיודעת מה קרה. זה לא נעים, בלי קשר למי אשם.
מאור (שלא רוצה להצטלם): הם נבלות ובני ז****. גם אחרי התוצאות הסופיות. כל האווירה, והמלון, וגברים, ובחורה אחת – זה לא לעניין.
בן: אבל שתדע, זה עניין של חינוך, הסיפור הזה. הם עשו החלטה רעה שקשורה אולי בבית שגדלת בו אבל לא באופי ישראלי. יש הכול מהכול בכל מקום.
רועי ימגוצ'י (25, תל־אביב)
קלפי: הצבעתי לעבודה, ועכשיו אני לא סגור. אני כבר מותש. אחרי הבחירות הקודמות לא היה לי כוח להיכנס ללופ עוד פעם. נראה לי שאצביע שוב לעבודה. אבדוק לקראת הבחירות מה הולך שם, אבל כרגע נראה לי שזה הכיוון. אני יודע שהיה שם קצת בלאגן, ששפיר עברה לברק, ועוד אחת ממרצ. אני מצביע שמאל־מרכז בכל מקרה.
לאן הולכים: אני חושב ומקווה שביבי פשוט ירד. לא שהמחליפים שלו מי יודע מה, אבל אני מקווה שיהיה שינוי. מקווה שיהיה אפשר להתפרנס פה קצת יותר בקלות. אני שליח, וזאת השלמת הכנסה – אני מוזיקאי ודי־ג'יי, אלקטרוני והיפ־הופ, קצת עם נגיעות של אייטיז. חפש הופעות שלי פה בעיר.
איה נאפה: שמעתי על זה, בטח. יש עכשיו איזו שמועה שהיא בכלל לא בריטית אלא ישראלית. שמעתי על זה מחבר, אבל לא נכנסתי לסיפור הזה יותר מדי. לא הפתיע אותי שזה קרה, כי בוא נגיד שראיתי את האזורים האלו בחיים שלי, ואני מכיר את המנטליות. אגב, זו לא רק מנטליות ישראלית. מגיעים לשם אנשים לא משהו, אם זה התוצר הסופי. מבאס כמובן שזה קרה עם ישראלים, אבל זה יכול לקרות בכל מקום.
טוהם בן־אור, 21, חדרה, הילה שוורץ, 22, אבן־יהודה
קלפי: טוהם: אני סטודנטית לקרקס באיטליה, בטורינו, אז התבאסתי ממש שלא הייתי בארץ. חשוב לי להצביע ואני אוהבת את המדינה, אבל גם בבחירות הקרובות לא אהיה כאן. הייתי מצביעה לעבודה או לכחול לבן.
הילה: השתחררתי לפני שלושה חודשים מגרעין נח"ל, אני בסיסטית בלהקת "וואוואה שוואוואה" שעושה פאנק מעליות. יודע מה, אני לא זוכרת אם הצבעתי למרצ או לעבודה. אולי שתיהן. אבל לא אצביע עכשיו, כי נהיה באיטליה, נבקר את טוהם.
לאן הולכים: טוהם: אני אופטימיסטית ומקווה שיהיה טוב. שהמדינה תלך למקום פחות קיצוני וחשוך. אבל אני לא יודעת אם אני מאמינה לעצמי או לא. המדינה הולכת למקום שמפחיד אותי. הקצנה דתית, אבל גם הקצנה בשיח ובגזענות כלפי כולם. כלפי ערבים, רוסים, דוסים. אין קבוצה שלא סובלת מהשיח הזה. לא יודעת לאן אחזור אחרי הלימודים. קרקסנים בארץ לא ממש מתפרנסים טוב, אבל אני אוהבת את המדינה.
איה נאפה: טוהם: אני שמחה שזה לא היה אונס, אבל זה עדיין דוחה בכל צורה אפשרית. זה עניין של בהמתיות בכל מקום. יש ילדים מפגרים בכל מקום שרק רוצים בחורות כל היום, ולא אכפת להם מהרגשות של מי שעומד מולם. גדלנו בבית ספר דמוקרטי, וכולם היו קצת היפים, אז פחות היינו בשיח הזה. אבל צריך לעודד דיבור על מיניות בריאה. אמא שלי מתעסקת בזה.
הילה: אני לא מעודכנת, אבל באסה שקורים דברים כל כך כואבים לאנשים לפעמים.
