יום ראשון השבוע, מתחם שרונה בתל־אביב. החום, הלחות, כמו גם העובדה שמדובר בשעת ההשכבה, לא מנעו מאלפי הורים, בעיקר אימהות, לצאת אל הרחובות הסמוכים לקריית הממשלה ולהפגין. לא עוד התמרמרות בקבוצות הווטסאפ השכונתיות או בקבוצות הפייסבוק להורים, אלא מחאה בשטח. "דורשים מהפכה בחינוך לגיל הרך", הצהירו השלטים.
פרשות ההתעללות במעונות יום לא מוסדרים שנחשפו בשנה האחרונה, החל ממותה של התינוקת יסמין וינטה שנחנקה למוות בידי המטפלת שלה, ועד להתעללות בראש־העין בידי הגננת כרמל מעודה, שתועדה מפעילה אכזריות בלתי נתפסת כלפי ילדי הפעוטון בביתה, הן שהוציאו את ההורים לרחובות. בתגובה לאירועים הודיע השבוע ראש הממשלה נתניהו כי נושא החינוך לגיל הרך יעבור לתחום אחריותו של משרד החינוך ולא יישאר בסמכות משרד הרווחה. כעת נותר לראות כיצד ישפיע השינוי הזה על התחום הפרוץ.
רוני אהרון, אם לחמישה המתגוררת באחד מיישובי השומרון, חוותה על בשרה את הסיוט שממנו חושש כל הורה. הבן שלה, בניה בן השנה וחודשיים, חווה התעללות מהמטפלת שלו, עד שידו נשברה. הוא שהה דווקא במעון מפוקח. "לפני שמונה חודשים איבדנו את התמימות", כתבה אהרון בפוסט שפרסמה בפייסבוק במטרה לעורר את המודעות לנושא האלימות בגנים. "לקח לנו זמן להבין מה עובר עליך. למה כשאנחנו מוסרים אותך בבוקר למטפלת במעון אתה לא מפסיק לבכות. עד אותו יום מר באמת חשבנו שהשארנו אותך במקום הכי בטוח וטוב עבורך. במקום שבו אתה שמח ומקבל אהבה וליטוף. לא ידענו כמה רע לך. לא שמנו לב לסימנים. אבא ואימא מבקשים ממך סליחה… שלא היינו שם לעצור את המטפלת מלהכאיב לך, לחבק אותך חזק כשאתה בוכה ולא מבין מה קורה סביבך. לשבת לידך ולשיר לך שירים שאתה אוהב. לתפוס אותך לפני שאתה נופל ולשמור עליך. אנחנו מבטיחים שנעשה הכול בשביל העתיד שלך ושל עוד הרבה כמותך. נצעק את הקושי והתסכול שאנו חווים עד היום. על כך שאף אחד לא לקח אחריות. נשתדל לתקן. והלוואי שנצליח".
לפני שמונה חודשים, כשרוני אספה את בניה מהמעון, המטפלת אמרה שקרה לו משהו ביד ימין. רוני שמה לב שהוא לא זוחל. מהר מאוד הם הגיעו לבית חולים, שם גילו שהיד שבורה. רוני ביקשה ממנהלת המעון שתבדוק במצלמות מה בדיוק קרה. המנהלת טענה שלא ראתה במצלמות שום דבר חריג. כשילד מגיע לבית חולים עם פציעה לא מוסברת, הוא מלווה בפקידת סעד. "אנחנו סברנו שזו הייתה נפילה. פקידת הסעד הסבה את תשומת ליבנו לכך שמדובר בשבר כתוצאה ממכה אגרסיבית", משחזרת רוני. בשלב הזה ביקשה רוני לראות את ההקלטות מהגן במו עיניה. כמה דקות לאחר תחילת הסרט היא נחשפה לאלימות שהופעלה כלפי בנה. "המטפלת התנהגה אליו באגרסיביות, סחבה אותו, הטיחה אותו במזרן, מה שגרם לשבר בכף היד". הדבר ששבר את ליבה היה הרגע שבו צפתה בבנה מתעורר מהשינה, מגלה שהוא לא יכול לזחול ומתחיל לבכות.
המטפלת נעצרה, נפתח נגדה תיק במשטרה, והיא נחקרה והובאה לפני שופט. בסופו של דבר היא הודתה במעשים והביעה חרטה. התיק שלה נסגר בהסדר. היא לא תוכל לעבוד במעונות המפוקחים, אבל שום דבר לא ימנע ממנה לעבוד כמטפלת בבית פרטי למשל, או לקחת לביתה שניים או שלושה פעוטות. "מכיוון שאין היום פיקוח על הנעשה בשוק הפרטי של המטפלות, היא תוכל לעבוד במסגרת פרטית. זה מתסכל אותי מאוד. אני מרגישה אחריות – לא רק על הילד שלי, אלא גם על ילדים נוספים – כדי שמקרים כאלו לא יישנו בעתיד".
לאהרון יש תינוק נוסף, בן שלושה חודשים. בהפגנה השבוע היא לא הצליחה להשתתף, אך הזדהתה עם המפגינים בכל ליבה. "גיליתי לצערי על בשרי שיש פער עצום בין מה שקורה בבוקר כשאנחנו שמים את הילד שלנו במסגרת, והמטפלת מקבלת אותו בחיוך ובחיבוק, למה שקורה כמה דקות לאחר מכן. ראיתי במצלמת האבטחה את הילד מונח בצד בלי חיבוק, בלי שמחה, וחמור מזה – סובל מהתעללות".
במשך חודש בניה היה מגובס, ואז חזר למעון שבו התרחשה ההתעללות, לאחר שהמטפלת עזבה אותו. "חזרנו לסמוך על המערכת בהמון חששות. מי שהולכת למקצוע הזה צריכה להבין שלא פשוט לעבוד עם ילדים, ולא כל אחד יכול. מדובר בתינוקות עם צרכים שזקוקים למענה, והמענה צריך להיות תואם. להורים אני אומרת – תבדקו, תשאלו. זה קרה לי, ביישוב שלי, זה יכול לקרות לכל אחד".
זעקה אמיתית
באוקטובר 2018 אושר בכנסת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. על פי החוק בכל מעון שבו שוהים יותר משבעה פעוטות יוסדר מערך פיקוח ורישוי. הפעלת מעון תחייב בדיקה של המקום ווידוא שאינו מסוכן לפעוטות. מפעילי המעונות כבר הודיעו כי הם מתקשים לעמוד בתנאים הנדרשים בפרק הזמן שנקבע. חוק נוסף שיכנס לתוקפו בספטמבר הקרוב הוא "חוק המצלמות", ולפיו בכל מסגרת שבה יותר משבעה פעוטות תותקן מצלמה שתצלם את הנעשה. השנה הקרובה מוגדרת כשנת הסתגלות ליישום החוק, ומספטמבר 2020 הוא יהיה חובה. נוסף על כך, בסוף 2018 הושקה המועצה לגיל הרך. המועצה אמורה לגבש תוכנית לאומית רב־שנתית שתתמקד בחינוך הגיל הרך.
אחז אגם, יו"ר ועד ההורים הארצי של ילדי הגנים ואב לארבעה ילדים, היה נרגש השבוע לראות את אלפי ההורים שיצאו לרחובות. הדרישות של ההורים מתמקדות בהסדרת תהליך ההכשרה של הגננות והסייעות, הקפדה שהן תהיינה בעלות השכלה רלוונטית משמעותית, העלאת שכר המטפלות, והגברת האכיפה והענישה ביחס למטפלות מתעללות.
"זו הפעם הראשונה שאנשים יוצאים לצעוק את מה שמפריע להם בנושא הזה, ולא רק מאחורי המחשב", אומר אגם. לדבריו, ההפגנות הגדולות נובעות מ"צירוף של מקרים שקרו לאחרונה. גם חומרת הדברים, גם ריבוי המקרים, זו תחושה שהצטברה הרבה זמן ופשוט פרצה החוצה". את תפקיד יו"ר ועד ההורים של ילדי הגנים הוא ממלא מזה שנה וחצי. "אני רואה בזה שליחות חשובה. גיליתי שאין כמעט שום פיקוח על המסגרות מגיל לידה ועד שלוש, ושום נציגות הורית לא מלווה את הפיקוח. השוק פרוץ ומבולגן – גנים פרטיים, מעונות תמ"ת, משפחתונים".
מה הכי חשוב לשנות?
"הדבר הראשון הוא לשנות את מבחני ההכשרה של אנשי הצוות. כל מי שנכנס למערכת יחויב לעבור סינון ראשוני והכשרה ויתחייב לעבור הכשרה לאורך תקופה, קורס כזה או אחר, ואז יגיעו האנשים המתאימים יותר. ההפגנה הייתה רק יריית הפתיחה. נקבעה לנו פגישה עם שר הרווחה בשבוע הבא, ואם נרגיש שזו פגישה שנערכת רק כדי לצאת ידי חובה, נצא שוב לרחובות. אנחנו מתכננים אפילו להשבית את המשק".
ראש הממשלה הודיע על מעבר האחריות בנושא למשרד החינוך. אתה תולה בכך תקוות?
"העברה ממשרד למשרד אינה פתרון אבל היא אמירה חשובה שחינוך לא מתחיל בגיל שלוש. אם זה יעבור, עם תקציבים ותוכניות, זה יהיה מצוין. סתם להעביר פורמלית זה לא פתרון. אפילו בחוק המועצה לגיל הרך לא הכניסו נציגות הורית, וזה מראה שמשרד החינוך מתעלם מההורים, אנחנו קוראים למשרד החינוך לצרף לאלתר נציג הורים למועצה לגיל הרך".
מצלמה כגורם משלים
"מעונות היום נוצרו כדי לאפשר לאם לצאת לעבודה", אומרת יערה שילה, מומחית לגיל הרך ממכללת אפרתה וממייסדי 'חינוך מלידה'. "הדבר החשוב ביותר לעשות הוא להפסיק את השרשרת הזו ולשנות את החשיבה, ולעבור מתעסוקת נשים – לחינוך ילדים.
"בעבר היה מספר נמוך של אימהות עובדות, עכשיו המצב הוא ש־84 אחוז ממשקי הבית בישראל עובדים. ולכן צריך להסתכל על ההיבט החינוכי, לחשוב אם הילד מקבל חינוך מתאים, או שההורים מקבלים מענה. לצערי, רק 23 אחוז מהילדים נמצאים במסגרת מפוקחות, רוב ילדי ישראל נמצאים במסגרת לא מפוקחת".
שילה היא ממקדמי חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. לדבריה, הדברים ההכרחיים שיש להסדיר בחקיקה הם הכשרה לעזרה ראשונה ומבנה ראוי – לא מרתף או מקום מסוכן. נדרשת גם התערבות של הרשות המקומית; כרגע השלטון המקומי לא מתערב בחינוך של ילדים עד גיל שלוש, "חוץ מטיפת חלב אין לרשות המקומית שום מעקב אחרי אותם פעוטות". והכי חשובה מבחינתה היא האחריות ההורית. "ההורים הם קהל שבוי. הם רוצים לצאת לעבודה, הם צריכים פתרון חינוכי. כשהחוק ייכנס לתוקפו ההורים יוכלו לדרוש מהמסגרת את לשון החוק. הם יוכלו לשאול את הגננת איזו הכשרה עברה, אם עברה קורס עזרה ראשונה, והאם המבנה ראוי. כשאני מביאה חשמלאי הביתה אני מחפשת מקצוען עם תעודות וניסיון והמלצות, לפחות באותה מידה לא אתן את הילד שלי לכל מטפלת".
מה דעתך על מצלמות בגן?
"אני בעד מצלמות כאמצעי משלים, לא כגורם ראשוני. אני לא בעד מצלמות אונליין. המצלמה היא סוג של ערובה וביטוח שאם יהיה חשד יהיה היכן לבדוק, אבל שום גננת לא תרצה ש־30 הורים יצפו בה אונליין. אגב, נוטים לחשוב שמצלמה היא לטובת ההורים, אבל היא מגינה גם על הגננות והמטפלות מהאשמת שווא. מלכתחילה אני לא בעד מצלמות, אבל עכשיו נוצר מצב שמערכת האמון בין ההורים לצוות החינוכי לא נסדקה, אלא נשברה".
לצד ההדים שהיא שומעת מהורים, שילה מקבלת גם תגובות שלא מצליחות להבין על מה המהומה. "אנשים שואלים אותי: איך אנחנו גדלנו? הם שוכחים שאת רובנו ההורים גידלו בבית, לא הייתה אימא אחת שטיפלה בכל־כך הרבה ילדים והייתה צריכה להיות פנויה רגשית לכולם".
שילה אומרת שהייתה שמחה לראות גם גברים במקצועות הגיל הרך. "העבודה הזאת נתפסת כנשית, וכך גם המעמד והמשכורת שלה. אני הלכתי להיות גננת מתוך חלום. היום אני לא מכירה מישהו שיגיד שזה החלום שלו. זה מקצוע נפלא, אתה אדריכל של אנשים. שלוש השנים הראשונות של הילד קריטיות לחייו, המבוגר המשמעותי שהוא פוגש יקבע את גורלו. המדינה, נבחרי הציבור, אנשי עסקים – כולם צריכים להבין שבחינוך לגיל הרך טמון העתיד. הם צריכים לומר: זה איש הציבור העתידי שלי, זה הלקוח הבא, זה המנהל הבא, איך אני דואג לרווחתו?
"מחקרים מוכיחים שכל שקל שמושקע בילדות חוסך השקעה של 15 שקל בעתיד. אלף הימים הראשונים הם קריטיים. ההתפתחות המוטורית, השכלית והחברתית והתיווך שהילד יקבל משמעותיים מאוד".
"תהיו קשובים"
אסתר (שם בדוי), גננת ותיקה ממרכז הארץ, מתארת את המצב הנוכחי כ"היסטריה של ממש". "אני יכולה להבין את הלחץ של ההורים, גם אני צפיתי בסרטוני האימה מהפעוטון בראש־העין, אבל עם זאת מדובר במקרה חריג. אי־אפשר לראות עכשיו כל גננת כחשודה פוטנציאלית". אסתר מספרת שבשבוע האחרון הרבה הורים הגיעו לגן באמצע היום "במקרה". "חלק באו עם תירוצים – 'נזכרתי ששכחתי לשלוח חיתולים', או 'היו לי סידורים בבנק אז קפצתי להגיד שלום', וחלק פשוט אמרו שבאו לראות מה נשמע. אני מבינה אותם, אבל להגיד לך שלא נפגעתי? נפגעתי. אצל חלק מההורים מדובר בילד שני ושלישי שהם שולחים אליי, תמיד הם נתנו בי אמון מלא. עכשיו הכול השתנה".
היא עובדת במקצוע יותר מ־30 שנה, ולפני שלוש שנים נכנעה להורים שביקשו להציב מצלמות. "אבל לא הסכמתי שהן ישדרו בשידור חי מה שקורה בגן. זו לא הצגה. אם חלילה יעלה חשד כלשהו, ההורים מוזמנים לצפות בסרט".
אין לה פתרון קסם למצב. "זה מקצוע קשה, שוחק. אם את לא באה אליו מאהבה אי־אפשר להחזיק בו לאורך זמן. זו לא פקידה בבנק שמשתעממת. אם את לא שם מאהבה מהר מאוד תרגישי תסכול ותוציאי את זה על הילדים". להורים יש לה עצה אחת מרכזית: "להיות קשובים לילדים. אם הילד בוכה בבוקר, אם הילד מגלה התנהגות חריגה, אל תגידו 'זה סתם', או 'זה יעבור', תבדקו מה קורה בגן. הרי שם הוא נמצא רוב היום. ילד שלא טוב לו יתריע על המצב בכל הכלים העומדים לרשותו – בכי, חוסר שקט, צעקות. תהיו קשובים לילדים".
