1,454 קולות חסרים הותירו את הימין החדש מחוץ לכנסת ה־21. אבל השבוע שחלף מאז הבחירות לא הוקדש לחשבון נפש של כל העוסקים במלאכה ולפשפוש בכשלים שהביאו אותם עד הלום, אלא לחיפוש נואש אחרי אותם קולות חסרים, בהובלת יו"ר המפלגה נפתלי בנט. מה שנראה בתחילה כניסיון הירואי למצוא עיוותים במערכת הבחירות ולוודא את רצון הבוחר לאשורו, הפך השבוע למחזה סוריאליסטי שכל משתתפיו ייחלו לסיומו.
בנט וטענותיו התקבלו תחילה על ידי ועדת הבחירות בזרועות פתוחות. במהלך אחד הלילות הוא ישב עם היועץ המשפטי של הוועדה והם עברו יחד על קולות החיילים, אך לא נמצא בהם כל פגם. למחרת בבוקר שב בנט אל אנשי הוועדה וטען כי נמצאו טעויות ב־66 קלפיות. הוועדה החלה בבדיקה אך מצאה טעויות מינוריות בחמש קלפיות בלבד, מתוכן חוסר של שלוש קולות בלבד לימין החדש.
ביום שלישי אחר הצהריים ביקרתי בחדרי ועדת הבחירות של הכנסת, שמקומה הועתק לאחת הקומות התחתונות של המשכן. בין ארגזי קלפיות למתקני מים מצאתי את אנשי הוועדה עייפים ומותשים, עיניהם טרוטות ובפיהם מרירות רבה. אף שכבר היו תקדימים של פוליטיקאים שניסו לאתר פגמים במלאכת הספירה (למשל אלי ישי ב־2015, שכ־11.5 אלף קולות הפרידו בין מפלגתו 'יחד' ובין אחוז החסימה), את מתקפותיו של בנט לקחו הפעם בוועדה באופן אישי.
את המערכה על הקולות האבודים־כביכול ניהל בנט ממטה הימין החדש בבני־ברק. מאז תחילת השבוע נהרו לשם עשרות מתנדבים, והם עברו על הפרוטוקולים שהגישו ועדות הקלפי, והשוו אותם לנתונים שהזינה הוועדה למערכת. באחד הלילות סיפר להם בנט את הסיפור התנ"כי על דוד המלך, שעשה כל שביכולתו בתפילה ובתענית למען ילדו החולה, אך כאשר הילד נפטר הוא פשט את בגדי האבל והמשיך הלאה. הנמשל היה ברור: בנט לא יוותר עד שימצה את כל האפשרויות, ורק כאשר יהיה ברור שלא ניתן עוד לעשות דבר הוא ימשיך הלאה.
אחרי שקולות הביקורת מתוך המטה ומחוצה לו גברו, החליט בנט להניח לחולה למות. ביום שלישי בערב, כמה שעות לאחר שיו"ר ועדת הבחירות השופט חנן מלצר פרסם את התוצאות הסופיות, פרסם בנט פוסט פרידה מהמערכת הפוליטית וקיבל את האחריות להתרסקות ("אני ורק אני אחראי לתוצאה"). מיד לאחר מכן פרסמה פוסט גם שותפתו השרה איילת שקד, אבל את לקיחת האחריות על הקמת המפלגה ונפילתה השאירה לבנט ("אנחנו מקבלים את דין הבוחר וממשיכים הלאה").
מאחר שבנט ושקד עצמם סירבו להתראיין השבוע, וכדי לעמוד על הפער שבין ההבטחה לנפילה, שוחחנו השבוע עם כמה עובדים במטה הימין החדש. כולם עשו זאת בעילום שם, בעקבות ההוראה הברורה שניתנה במטה שלא לשוחח עם התקשורת.
העובדות ידועות: מפלגת הימין החדש החלה את דרכה לפני שלושה חודשים, לאחר שבנט ושקד הודיעו על התפצלותם מהבית היהודי יחד עם עמיתתם שולי מועלם, שאפשרה להם ליטול עימם צידה לדרך: מימון מפלגות. המפלגה החדשה נדרשה לבנות בתוך זמן קצר מנגנון מפלגתי מאפס – משרדים, עובדים ומתנדבים – כדי להצטרף למרוץ, להדביק את הקצב ולהגיע ל־9 באפריל עם תמיכה ציבורית רחבה שתתורגם לפתקי הצבעה בקלפי.
ניהול הקמפיין
באופן מפליא, בנט החליט שלא למנות קמפיינר למפלגה וניהל את האסטרטגיה בעצמו. מלבדו ישבו בשולחן ההתייעצויות במטה הימין החדש: ראש המטה שלו, טל גן־צבי; הדובר, מתן סידי; אנשי הסקרים, שלמה פילבר וצוריאל שרון; דורון ביינהורן ועוד כמה אנשי ניו־מדיה. לפרקים ישבו שם גם שקד, ראש המטה שלה יאיר הירש, וראש מטה השטח אורי שגיא. "איך אפשר לקבל החלטות בשולחן כל־כך עמוס משתתפים?", תהה השבוע אחד מבכירי המטה.
הטעות הראשונה שציינו כל בני שיחנו הייתה שבנט לא מינה קמפיינר או יועץ אסטרטגי שיוביל את הימין החדש. השנייה, שנבעה ממנה, הייתה האופן המסורבל שבו התקבלו ההחלטות. "אנחנו יושבים בישיבות ומסכמים שלא תוקפים את ביבי, ובבוקר הוא תוקף את ביבי. זה פשוט לא הגיוני. ואם אתה כבר תוקף את ביבי, לך על זה עד הסוף", גורס אחד מאנשי המטה. דברים דומים נשמעו מאנשי צוות נוספים, שתהו על הדילוג בין המסרים שהבריח בוחרים.
היו מי שהעידו על קשר בין בנט ליועצו לשעבר משה קלוגהפט במהלך הקמפיין. הוא אמנם לא הועסק באופן רשמי על ידי המפלגה, אך חילופי המסרונים בין השניים במהלך ישיבות האסטרטגיה הטרידו לא מעט מהשותפים לדרך. "בנט וקלוגהפט חברים כבר הרבה שנים, ולא פעם הוא ביקש את עצתו", מעיד אחד מאנשי המפלגה.
שטח ומתנדבים
למפלגת הימין החדש היו אנשי שטח ואפילו מטה שטח, אך היו חסרים תקציבים, שיטת עבודה ותיאום. נשמעות טענות גם באשר למידור של שקד ואנשיה מקבלת ההחלטות. אחד המתנדבים המרכזיים אמר לנו: "איילת התרוצצה בשטח, וכשהיא הייתה במטה לא הקשיבו לה. אני מאשים גם אותה, כי היא לא הפכה שולחן. ביום הבחירות נתניהו, עוד מעט בן שבעים, מסתובב ומביא מצביעים, ונפתלי יושב במטה. זה מגוחך. כל דבר שמועמד בכרמיאל מבין, לא הבינו אצלנו. אנחנו אמרנו את הדברים, אבל בסוף מקשיבים למי שמשלמים לו 200 אלף דולר".
טענות זהות משמיע אדם נוסף במטה, המדבר על היעדר מגע ישיר עם תומכי המפלגה, פעילות הכרחית בכל מערכת בחירות: "בנט לא האמין בשטח ולא תקצב אותו, וזו הייתה טעות חמורה ביותר. שקד רצתה תקצוב של שטח, והוא שם פס. בנט עבד קשה כל יום עד מאוחר, לתוך השעות הקטנות של הלילה, אבל זה לא עובד ככה. אנשים רוצים מגע ולראות שאתה אדם כמוהם. בזמן שאיילת עברה בין חוגי בית ונשארה לדבר עם האנשים, בנט מייד היה חותך". גם מי שלא עבד במטה יכול היה להבחין בכך: שקד עברה בחריצות מחוג בית למשנהו, והייתה הפנים של המפלגה. יחד עם אלונה ברקת הן חרשו את השטח מצפון לדרום בניסיון לדבר על לב הבוחרים, אך בנט, עוד מימיו בבית היהודי, לא מאמין בחוגי בית ומעדיף לדבר אל הבוחר מדף הפייסבוק שלו.
"נפתלי לא ישב עם מטה השטח ולו פעם אחת", מספר עובד המטה. "נתניהו ישב עם מטה השטח כל בוקר. לא שאלו אותנו מה אומרים האנשים בסיורים ובחוגי בית. זה דבר הזוי ולא נתפס. מה זה לא לשמוע פידבקים מאנשי השטח? עוד 15 חוגי בית של נפתלי והיינו עוברים". טענות כלפי בנט על הזנחת השטח נשמעו כבר במפלגה־האם, אך שם, כמפלגה ותיקה, מנגנון השטח תפקד גם בלי שטיפחו אותו בקביעות. עבור הימין החדש, מפלגה חדשה וחסרת בסיס נאמן של בוחרים, הזנחת השטח הייתה החלטה קריטית.
אכן, מערכת הבחירות האחרונה הוכיחה שללא בסיס בוחרים מוצק לא ניתן לעבור בהצלחה את משתה הרגע האחרון של נתניהו.
ליברמן, ש"ס וכחלון צלחו את הישורת האחרונה עם קמפיין חלש אבל עם שטח חזק. שתי תופעות נוספות שבימין החדש לא נערכו אליהן ולא טיפלו בהן כנדרש: איחוד גנץ ולפיד שיצר בימין תחושת איום וסחף לעבר הליכוד, וכמובן צמיחתו של פייגלין על בסיס המצביעים של בנט ושקד – צעירים דתיים וחילוניים.
מפלגת הימין החדש, שהוקמה בשאיפה לסחוף ציבור חילוני שהתקשה להצביע למפלגה מגזרית, כשלה ביומרתה להביא קהלים חדשים. ניתוח גיאוגרפי של תוצאות הבחירות מראה שרוב מוחלט של בוחריה הגיעו מלב הציונות הדתית. "בהתחלה אמרנו שאנחנו חייבים להביא את הבייס אז לא הלכנו לחילונים, ואנשים מרגישים איפה אתה באמת", מודה אחד מאנשי המטה הבכירים. עובד אחר במטה מציין את הסתרת אנשי הרשימה שיכלו לדבר לאותם קהלים חדשים, כמו קרולין גליק או רוני ססובר, "מחשש שהן יעשו טעויות".
פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, תמך בימין החדש ומצוי כעת בשלב הפקת הלקחים ("תצייני שאת הביקורת אני אומר כאוהב", הוא מבקש). "זו מפלגה שקמה מעכשיו לעכשיו, בלי שטח. זה לא אלפי תלמידים באיחוד מפלגות הימין שיצאו לחופשת 'בין הזמנים'. מפלגה בלי שטח זה פער של עשרות אלפי מצביעים. דבר שני, ייבחן לאחור כל נושא הקמפיין. אני יכול להבטיח לך שאם היו מדברים במפלגה על זהות יהודית, לא 1,500 קולות אלא עוד 15 אלף קולות היו מגיעים מדתיים".
גם חילוני לרפואה הם לא הצליחו להביא.
"כשאת רואה בשוהם ומודיעין שהימין החדש הוא פי שניים מאיחוד הימין, זה לא רק דתיים. הגיעו חילונים. להגיד שהם חצי? לא. קמפיין הגעוואלד של נתניהו עבד כנראה יותר על חילונים. היה ברור שקמפיין הגעוואלד יעבוד טוב יותר על הימין החדש, כי זו מפלגה חדשה בלי בייס ויש פחות מחויבות כלפיה. כשאין בייס ואין שטח, צריך לכסות עם דברים אחרים וזה לא קרה מספיק".
הסטנדאפיסט נדב אבוקסיס, שבתחילה תמך במפלגה אך ממש לפני הבחירות הסיר את תמיכתו, מאוכזב מהתוצאות ובעיקר מההתנהלות שקדמה להן: "אמרתי לאיילת, 'אני לא יכול לתמוך בך כל עוד לא הוכחתם משהו אחר ממה שהיה בבית היהודי'", הוא מספר. "ביקשתי ממנה שתעלה פוסט ותכתוב על הנושא, אבל היא העלתה תמונה שלנו יחד וכתבה שאני תומך בהם ובלי מילה על הלהט"בים. התחלתי לחטוף על זה. היא נפגשה עם להט"בים, וביקשו לקחת מהם טלפונים ולא לתעד ולא לכתוב. למה? אמרתי לה ולנפתלי, 'הציבור התקדם'. אם הם רק היו אומרים משהו, הו"ד, קהילה של 1,400 הומואים דתיים, היו מכניסים אותם לכנסת. הייתי עושה חוגי בית ומביא בוחרים, אבל הם לא אמרו ולא עשו דבר. שניהם עדיין לא התנתקו מהקהל הדתי".
יום הבחירות
אנשי הימין החדש הופתעו לשמוע כי בנט ממנה את חברו הוותיק מתן כהנא, מקום רביעי ברשימה אך חסר ניסיון פוליטי, לנהל את יום הבחירות. "זו הייתה בחירה תמוהה", טוענים אנשי המטה. "הוא פשוט לא ניהל את יום הבחירות, לא עשה תדרוכים כמו שצריך ולא חילק את התקציב כמו שצריך. הוא נשאב לקמפיין ולא היה פנוי לזה".
יום הבחירות הוא היום הקריטי לכל מפלגה, אך במפלגה חדשה שמצביעיה הפוטנציאליים עומדים לנדוד למפלגות אחרות – כפי שאכן קרה – ההיערכות המקדימה הייתה צריכה להיות המדויקת ביותר. בצוהרי היום ישב פילבר עם אנשי הימין החדש והראה להם כיצד הגרף משתנה לרעתם, איך הם צוללים משישה מנדטים כלפי מטה, וכיצד בוחריהם מגיבים לקמפיין הסיום של נתניהו, הבית היהודי ואפילו פייגלין ונוטשים אותם.
שקד אמרה לאנשיה כבר ביום הבחירות שזה נראה רע: "התחלנו את קמפיין הגעוואלד מאוחר מדי, רק בצוהרי יום הבחירות", הכתה על חטא. יום לפני הבחירות העלתה המפלגה באנר באתר ynet עם הכותרת "תנו לשקד לנצח", במקום אפשרות שנשללה: "אסור לאבד את השקד". היועצים סירבו להודות שהמפלגה מתרסקת, מחשש להבריח בוחרים. גם כלפי פילבר נשמעות טענות שלא שיקף די את תמונת המצב העגומה בימים שלפני, ולא המריץ את שני הקודקודים לנצח. אלפי ההודעות הקוליות של בנט ושקד, ששוגרו בשעות אחר הצהריים של יום הבחירות, הגיעו מאוחר מדי לאלפי מצביעים שכבר עשו את בחירתם. בטיפול והיערכות מוקדמים, ייתכן שהיה אפשר למנוע את הזליגה.
הנהגה דו־ראשית
גם אנשיה של שקד וגם אנשיו של בנט מציינים את ההנהגה המשותפת כאבן נגף בדרכה של המפלגה. "לריצה הדואלית יש מחיר. הוא נגד חמאס, היא מול בג"ץ, זה לא מתכנס", מנתח אחד מהיועצים הבכירים, "הנהגה דו־ראשית פשוט לא עובדת". בסביבתה של שקד טענו למידור קבוע מתהליכי קבלת ההחלטות במטה. תחילה זז הצידה הדובר שלה, ולאחר מכן אנשי הצוות. רק יאיר הירש, ראש המטה שלה, נותר כדי לנהל את האופרציה התקציבית ואת השטח. חלוקת העבודה הייתה שבנט וצוותו מנהלים את העסק ברמה האסטרטגית ואילו שקד נמצאת בשטח, עם יכולת מסוימת להטיל וטו על החלטות.
כבר מתחילת הדרך היה נראה שהשניים פועלים כמעט במנותק. יום למחרת ההכרזה על הקמת המפלגה נודע ששקד מצטערת על המהלך ולא תולה בו תקוות רבות. גם בפגישות איתה נראה שבדיעבד היא הייתה בוחרת אחרת. בנט הסתער קדימה, ואילו שקד התלבטה עד יום הבחירות אם המהלך הזה היה נצרך בכלל. היא מאמינה בשטח ובקשר ישיר עם הבוחרים, הוא בגרפים וברשתות חברתיות. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. הריחוק שנוצר בין השניים ביום שאחרי, לדברי גורמים המקורבים לשניים, הוכיח את גודל השבר.
"הניהול המשותף שלהם החל אחרי שהוא נתן לה את תפקיד שרת המשפטים", אומר מכר ותיק של השניים. "מאז קרו כל מיני דברים, כמו זה שבנט רצה לפרוש כאשר לא קיבל את תפקיד שר הביטחון והיא גרמה לו לרדת מההחלטה. שם החלה ההתרסקות שלהם. זוגיות פוליטית זה דבר מוזר, ובסוף גם פה זה לא עבד".
מה הלאה
על עצם היציאה לדרך וההיפרדות מהבית היהודי, איש מאלו ששוחחתי איתם לא מתחרט. מבחינתם לא הייתה ברירה אחרת. סמוטריץ משך ימינה מדי וחרד"לי מדי, וגם אילו השניים היו נשארים במפלגה – הצלחתם הגדולה ביותר הייתה שישה מנדטים, בדומה להישג הנוכחי של איחוד מפלגות הימין. "אם היינו מצליחים להביא ארבעה מנדטים ומצילים את הקולות שברחו כתוצאה מהאיחוד עם עוצמה, ומקימים בלוק עם בצלאל במשא ומתן הקואליציוני, היינו הופכים לגאוני הדור", אמר אחד מבכירי המפלגה.
בשבועות הקרובים נדע מן הסתם לאן מועדות פניהם של בנט ושקד, אך כבר עכשיו ברור שהשותפות ביניהם התפרקה. בסביבתה של שקד לא מכחישים כי אחרי פסח כבר תחל לפעול כדי להשתלב בליכוד, ואילו בסביבת בנט אומרים כי עוד מוקדם לדעת מה יבחר לעשות, בזירה הפוליטית ובכלל.
דווקא פרופ' כהן אופטימי באשר לעתידם הפוליטי של השניים: "הייתי ממליץ להם להסתכל על משה כחלון ומפלגת כולנו, ובמידה מסוימת על אביגדור ליברמן. שניהם היו בליכוד ויצאו החוצה, ובפלטפורמה מסוימת הצליחו שוב בפוליטיקה. אם איילת תלך לליכוד היא תצטרך להתחיל לעבוד, ומחכים שם למעלה עשרה זאבים שהדבר האחרון שהם רוצים זה לתת לה להתמודד על ראשות הליכוד בעידן שאחרי נתניהו. אם היא הייתה בונה תנועה, בחוץ מחכים לה וגם לבנט אלפי חיילים נאמנים. אבל הפעם אם הם רוצים לבדל את עצמם מהבית היהודי, הם צריכים להציע דברים אחרים למי שמחפשים לשמוע אותם בסוגיית הזהות היהודית. בכל מקרה, הציונות הדתית תצטרך להמתין זמן רב עד שיופיעו לה אנשים כמו נפתלי בנט ואיילת שקד".
ביקשתי גם מהיועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שעבד עם השניים בעבר, להעניק עצה לבנט ביום שאחרי. "יש דבר אחד שצריך לקחת בחשבון", הוא משיב. "בישראל, כשפוליטיקאי הולך מתחילים להתגעגע אליו. זה קורה כמעט מעצמו. זה קרה אפילו לאהוד ברק שהיה במצב יותר קשה. אצל בנט אני מעריך שזה עניין של זמן. אנשים יכולים להישחק, וכשהוא יעמוד מהצד זה יכול לעשות לו טוב". 
