ההכנות לטקס החגיגי כבר בעיצומן. חזרה לקראת מסדר הכבוד, טיוטות הנאומים, ההזמנות למערכות התקשורת לסקר את האירוע, אפילו השטיח האדום הועמד הכן. אחרי הכול, לא בכל יום מתחלף כאן רמטכ"ל. אבל על המעמד הקרב העיבו השבוע התמונות העצובות מתאונת האימונים שגבתה את חייו של סמל אביתר יוספי ז"ל. עשרה ימים לפני שרב־אלוף גדי איזנקוט גוזר את החוגר ומעביר את השרביט למחליפו אלוף אביב כוכבי, הוא נדרש השבוע לאירוע הקשה. לוחם גדוד הסיור של הצנחנים אשר ניסה לחצות במהלך ניווט במזג אוויר סוער את נחל חילזון השוצף, נסחף בזרם, חולץ במצב אנוש בידי יחידת 669, אך מאמצי ההחייאה כשלו ומותו נקבע.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–קצוות הארץ: חרד"לים, יש עוד דגלים שחשוב לחזק
–מדוע הצטלם יו"ר רשימת בל"ד המיועד עם מחבל משוחרר?
–מדוע הצטלם יו"ר רשימת בל"ד המיועד עם מחבל משוחרר?
–בגלל המחירים: הסוכנות היהודית כבר לא טסה אל על
שורה ארוכה מדי של תאונות אימונים התרחשה בזמן כהונת איזנקוט, והאחרונה שבהן השבוע מוכיחה כנראה שלצה"ל יש עוד כברת דרך לעבור בנושאי הבטיחות. יותר מ־15 חיילים נפלו בתאונות בארבע השנים הללו שבהן איזנקוט פיקד על צה"ל. ביניהם דן סלע ז"ל שקרס כתוצאה ממכת חום בעת סיור בירושלים באוגוסט 2015, ישי רוסלס ז"ל שנהרג מפגיעת רסיס מרגמה באימון בצאלים, שלושה חיילי גולני שנהרגו בתאונה בכביש 6 כשנסעו בהאמרים צבאיים בכביש המהיר, שחר סטרוג ז"ל, לוחם דובדבן שנהרג מפליטת כדור בעת משחק בנשק, וסגן אבשלום ערמוני וסמ"ר אבינעם כהן ז"ל שנהרגו בהתהפכות תותח מתנייע (תומ"ת) באימון ברמת הגולן בספטמבר 2017. כמו במקרים דומים בעבר, גם השבוע, לאחר מותו של לוחם הצנחנים, הוחלט בצה"ל על עצירת אימונים – הפעם על עצירת כלל אימוני הניווטים. ייתכן שכדאי לשקול גם צעדים אחרים. הרמטכ"ל איזנקוט ישב בשבועות הקרובים לכתוב מסמך סיכום והמלצות שהוא יעביר למחליפו. בימים הספורים שנותרו לו בתפקיד הוא לא יספיק להכניס שינויים מרחיקי לכת – הוא כן יכול להמליץ על שינויים כאלו במסמך שישאיר אחריו.
המערכה שבין המלחמות
אם תשאלו את רב־אלוף – בעוד ארבעה ימים במיל' – גדי איזנקוט מה הייתה גולת הכותרת של תפקידו כראש המטה הכללי של צה"ל, זו תהיה התשובה: המב"מ, או המערכה שבין המלחמות. הרעיון הזה הוא עניין ותיק בצבא, תחת העיקרון שמבקש לפעול במרחבים שונים ב"חתימה נמוכה", קרי ללא עקבות שמובילים לישראל, וכך להביא הישגים בלי להוביל למלחמה. זהו הדגל העיקרי של איזנקוט בתפקיד – עשיית המב"מ לדפוס פעולה מרכזי ביותר בעשייה הצה"לית. במהלך השנים 2016־2017 היא הפכה לעשייה יומיומית כמעט, החל בתקיפות אוויריות בסוריה וכלה בפעולות אחרות – נועזות, וחסויות בהרבה.
צה"ל בראשות איזנקוט הצליח להוריד במחצית כמעט את הנוכחות האיראנית בסוריה. השאיפה להקמת בסיסי חיל אוויר איראניים על אדמת סוריה סוכלה, הרצון להעמדת מיליציות איראניות סמוך לישראל לא יצא אל הפועל, מפעלי טילים ואמל"ח הופצצו, מתקני ריגול הושמדו, וכל אלו הובילו לפקפוק פנים־איראני בשווייה של תוכנית ההתבססות. סוכלו גם העברות לחיזבאללה בלבנון, ובהן נעסוק מיד – תחילה ניסיונות העברה ביבשה, ואחר כך גם מהאוויר ומהים.
חיזבאללה
מיומו הראשון בלשכת הרמטכ"ל עסק איזנקוט בפרויקט המנהרות של חיזבאללה, פרויקט סודי ביותר בתוך הארגון – שגם פרויקט־הנגד הישראלי שמולו היה ידוע למתי־מעט. איזנקוט עצמו צפה שהמבצע, שתוכנן מאז שנת 2016, יצא לפועל עוד לפני סוף 2017. לבסוף, אחרי דחיות על גבי דחיות משלל סיבות, החל המבצע בחודש האחרון לכהונתו. מבחינת הרמטכ"ל זהו האיום הגדול ביותר שחיזבאללה העמיד אי פעם נגד ישראל, ולסיים את תפקידו בלי לטפל בו לא היה אפשרות. ואכן, רוב המבצע לחיסול המנהרות יהיה מאחורינו בקרוב.
המנהרות עצמן הן רכיב בתוכנית רחבה של חיזבאללה, שהארגון מכנה "תוכנית כיבוש הגליל". נגד התוכנית הזו פעל צה"ל בשנים האחרונות, ושינה את תוואי הגבול עם לבנון – בבניית מצוקים מלאכותיים, בחשיפת שטחים המכוסים בצמחייה ובתחילתה של בניית חומה לאורך הגבול. מלבד זאת, צה"ל של איזנקוט פעל ללא הפסקה כדי למנוע מחיזבאללה השגת טילים מדויקים – מה שסומן בישראל כקו אדום שאין לאפשר לארגון לחצותו. רוב הפעולות הישראליות בסוריה הושקעו בעניין הזה, שכן איראן פעלה בכל כוחה להעברת יכולות דיוק לארגון הלבנוני. נכון להיום, הארגון מחזיק במספר מצומצם מאוד של רקטות מדויקות, ועל אדמת לבנון אין מפעלים שמסוגלים לייצר רקטות כאלה.
הפלסטינים
עזה שקיבל הרמטכ"ל איזנקוט בשנת 2015 הייתה השקטה ביותר זה עשרות שנים. בשל נסיבות רבות – רובן לאו דווקא בשליטתו – הרמטכ"ל מעביר הלאה עזה טעונה, שגם אחרי הרגיעה של השבועות האחרונים עלולה להימצא שוב בכל רגע נתון על סף פיצוץ. במשך יותר משלוש שנים היא אכן נשארה שקטה כמעט לחלוטין, אבל מאז מארס האחרון מצאה ישראל את עצמה באחת המערכות המורכבות ביותר מול עזה אי פעם, וגדי איזנקוט עמד בתווך. הוא הפך למושא ביקורת וספג לא מעט האשמות על כך שהוא נמנע מהפעלת כוח ברצועה.
ואכן, יש לומר, לאיזנקוט הייתה השפעה רבה מאוד על קבלת ההחלטות בעזה. הסתכלות עליו כ"דרג מבצע" בלבד היא הסתכלות לוקה בחסר. לעמדתו בקבינט היה משקל רב מאוד. הוא סבר לכל אורך הדרך שאין להיכנס למערכה רחבה בעזה – וכך היה. גם היום סובר איזנקוט שההרתעה ברצועה נשמרה ושהביטחון בעוטף עזה לא נפגע – אלא רק תחושת הביטחון (וגם בה הוא אינו מקל ראש). אך צריך לומר – המדיניות של איזנקוט מול הפרות הסדר בגדר המערכת כללה הרבה הכלה והרבה ויתורים, שסדקו את ההרתעה מול המפגינים ומול חמאס. רק בחודשים האחרונים חזרו בצה"ל להציב את הקווים האדומים שנקבעו לאחר מבצע צוק איתן, והיטשטשו מאז תחילתן של "צעדות השיבה".
בסוף שנת כהונתו הראשונה פרץ גל הטרור באיו"ש. פיגועי סכינים הפכו לשגרת יומיום, כשהמחבלים האוחזים בהם הם, במקרים רבים מאוד, נערים קטינים. מקרה אחד כזה הוביל את איזנקוט לומר כי הוא "לא היה רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה בת 13 עם מספריים" – אמירה שגררה ביקורת רבה. אבל זה בסדר, חודש אחר כך התרגשה עליו ועלינו פרשת אזריה (ע"ע), וכולם הספיקו לשכוח.
איו"ש בתקופת איזנקוט התאפיינה בעליות ומורדות מבחינה ביטחונית. כמי שהיה מפקד אוגדת איו"ש מיד לאחר מבצע חומת מגן, איזנקוט מספר על עצמו שהוא מעריך את עמידת ציבור המתיישבים מול הטרור. אם תשאלו אותו, הוא היה רוצה לראות עמידה דומה גם בעוטף עזה מול טרור העפיפונים.
שכנות טובה
מנהלת "שכנות טובה" שפעלה בסוריה נסגרה רשמית לפני כחודש וחצי. הפעולה הישראלית לילה־לילה בכפרים הסמוכים לגבול שהחלה בקיץ 2016, שנה וחצי אחרי כניסת איזנקוט לתפקיד, הייתה הומניטרית, כפי שהלך ונחשף לאורך הזמן. היא אכן הייתה מיזם הומניטרי רחב היקף – חיילי צה"ל העניקו טיפול לפצועים והעבירו סיוע לאזרחים ולפליטים סמוך לגבול שסבלו ממלחמת האזרחים הממושכת והעקובה מדם שניטשה בשכנה מצפון־מזרח. חשוב לציין כי על פי דיווח ב'פוריין פוליסי' צה"ל חימש כוחות של מורדים סמוך לגבול, ואף מימן אותם, כדי שירחיקו את האיראנים מהגבול. עם חזרת צבא אסד לשלוט בגולן הסורי ובגבול עם ישראל הופסקה הפעילות, אבל בצה"ל היו שמחים להרחיק משם את פעילי חיזבאללה.
דאעש סיני
לכל אורך שירותו כראש המטה הכללי עקב איזנקוט בדאגה אחרי המלחמה המצרית נגד דאעש בחצי האי סיני, קרוב מאוד לגבול עם ישראל.
צבא וחברה
אלה היו שנים שבהן עמד למבחן המותג הישראלי הכי חזק – צבא ההגנה לישראל. שורה של נושאים ואירועים קרעו את החברה ואת צה"ל, כשגורמים רבים מלבים את האש וגוזרים קופון, והמשלם העיקרי, ברוב המקרים, היה הצבא עצמו.
אלאור עזריה
תיק 182/16: התובע הצבאי נ' סמל אלאור אזריה היה לאירוע ציבורי מהמורכבים בתולדות צה"ל, אם לא המורכב שבהם. במשך שנה וחצי סוקר משפטו של "החייל היורה" בצורה אינטנסיבית ביותר, הצבא ספג אש ללא הפסקה, והעומד בראשו ממש לא נותר חסין. איזנקוט הואשם על ידי תומכי אזריה שהוא "נטש חייל צה"ל", והיה מטרה לביקורת אישית נוקבת. בשיא הסערה, יממה לפני שהורשע אזריה בהריגה, התבטא איזנקוט פומבית: "גבר בן 18 שמתגייס לצה"ל הוא חייל – ולא הילד של כולנו".
זו הייתה פרשה שכל הצדדים טיפסו בה על עצים גבוהים מדי. ייתכן שאם התנהלות איזנקוט מהרגע הראשון הייתה אחרת, הפרשה יכלה להסתיים אחרת, ומעמד צה"ל היה נפגע פחות.
שירות נשים
גם כאן הפך צה"ל לזירת אגרוף בין ארגוני נשים לבין ארגונים דתיים, לעיתים לא באשמת הרמטכ"ל ולעיתים במקומות שבהם הייתה ברירה אחרת. הנה שתי עובדות בשורה התחתונה: בתקופת איזנקוט התרחב שירות הנשים בתפקידים קרביים בצה"ל – גדודים מעורבים חדשים נפתחו, ולנשים נפתחו אפשרויות שירות חדשות. אגב, על שולחנו של איזנקוט הונחה לפני כמה חודשים המלצה של קצין השריון הראשי לשלב נשים בשריון. הרמטכ"ל עדיין לא הכריע בה.
העובדה השנייה – שילוב הנשים הלוחמות בהגנת הגבולות (המכונים "גבולות שלום", במצרים ובירדן), מאפשרת להפנות לוחמים לאימונים ולהכשרות רבים יותר.
הדתיים וצה"ל
שירות משותף, שיעורי תורה בעיר הבה"דים, גילוח זקנים ועוד ועוד. גם כאן נכנס איזנקוט ללא מעט פינות ויצא מהן חבול. אבל למי שממהר לומר שהוא התנגד לדתיים, כדאי להזכיר שהוא הקפיד לעקוב אחרי מה שכותבים עליו בעלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת.
מיעוטים
גדי איזנקוט ביקש לשלב את המיעוטים בכל חלקי הצבא – הוא פירק את הגדודים המגזריים הדרוזי והבדואי, וביקש לאפשר למיעוטים במדינה לשרת בכל יחידה שבה יבחרו. גדודים מגזריים מסוג מסוים דווקא התרבו בזמן כהונתו – הגדודים החרדיים.
הקבינט
בישיבות הקבינט הצליח איזנקוט לרוב לשכנע בעמדתו. הוא היה דומיננטי מאוד בקבלת ההחלטות, והשרים קיבלו בדרך כלל את דעותיו. הוא נגרר לכמה עימותים שהפכו פומביים, בעיקר בחודשים האחרונים בעזה, תחילה נגד השר נפתלי בנט ובהמשך נחשפו גם חילוקי הדעות שלו עם שר הביטחון הפורש אביגדור ליברמן. הוא הביע בקבינט עמדות מבצעיות, וגם ערכיות ("זה נוגד את עמדתי המבצעית והערכית", על הירי במפריחי בלונים). הוא הרבה לטעון תמיד שהוא רק דרג מבצע ואת ההחלטות מקבל הדרג המדיני – אבל השפעתו בזירת קבלת ההחלטות הייתה בלתי נדלית.
היחסים עם שר הביטחון
בתחילת דרכו עמד בלשכה המקבילה אליו בקומה ה־14 בבניין משרד הביטחון בקריה שר ביטחון "נוח" – כזה שמכיר את המערכת, גם הוא רמטכ"ל לשעבר. אחרי שמשה (בוגי) יעלון הוחלף מצא את עצמו איזנקוט עובד עם שר הביטחון אביגדור ליברמן. חילוקי דעות לא חסרו שם, אך מדיניותו של איזנקוט – שאותה ראה עין בעין עם רה"מ בנימין נתניהו ועם רוב חברי הקבינט – היא שהתוותה את הדרך בצמתים המרכזיים
קיצוצים
התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) גדעון, שמסתיימת השנה, הייתה גם היא מהשינויים המרכזיים שהוביל איזנקוט. הצבא חווה קיצוצים רחבים, פלוס קיצור שירות החובה, אך לצד זאת הורחבו האימונים בצורה משמעותית. איזנקוט התחייב בתחילת דרכו שלא יבקש כרמטכ"ל תוספות תקציב – ואכן כך היה. בתר"ש גדעון צה"ל הכניס את היד עמוק לכיס.
קיצוץ אחד שרצה איזנקוט לעשות ולא הצליח הוא הוצאת תחנת הרדיו הצבאית משורות צה"ל. בראשית דרכו הגן עליה שר הביטחון יעלון, אבל גם כאשר שר הביטחון היה ליברמן, שביקש גם הוא להפריד את גל"צ מהצבא, המהלך התברר כמורכב מדי משפטית, והשניים ויתרו. במקום זאת בחר איזנקוט לצמצם את משאבי התחנה ככל שהיה יכול.
מוכנות צה"ל
בחצי השנה האחרונה מצא את עצמו איזנקוט בעימות ישיר מול האלוף במיל' יצחק בריק, נציב קבילות החיילים, שחזר ותקף את צה"ל בטענה שהוא אינו מוכן למלחמה. הדו"חות שהציגו מבקר צה"ל וכן ועדת החוץ והביטחון צידדו בעמדת איזנקוט. לא הכול מושלם, נקבע בהם, אבל מצב הכשירות טוב, והשתפר בשנות איזנקוט. שחרור נעים. 
