בג"ץ אישר היום (יום ה') את צו ההריסה שהוציא צה"ל לקומה העליונה בלבד של בית המחבל, אשר רצח את ארי פולד ז"ל בצומת הגוש. בפסק הדין כותב השופט יצחק עמית כי למשפחת המחבל היו אינדיקציות לכוונתו לבצע פיגוע וכי אמו של המחבל הגיעה למחסום צה"ל כדי לחפש את בנה, אולם לא התריעה, ואילו החייל במחסום הסיק בעצמו כי מדובר במפגע פוטנציאלי. בפסק הדין קראו השופטים ענת ברון וג'ורג' קרא לחבריהם לשיפוט לבחון מחדש ולשלול את האישור העקרוני של בג"ץ למדינה להרוס בתי מחבלים.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–לבחור מחדש: מחשבות על דתל"שים ותהליכים בהווה
–תמונות מרהיבות: אתר החרמון נערך למבקרים
–האם הדמוקרטים יאבדו את שופטת העליון הנערצת?
–הגנה על החלש: תפקידו הראשון של רב קהילה
ב- 16.9.2018 בוצע פיגוע דקירה בצומת גוש עציון במסגרתו המחבל, ח'ליל יוסף עלי ג'בארין, רצח את ארי פולד ז"ל באמצעות סכין. המחבל נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין גרימת מוות בכוונה. בחקירתו במשטרה הודה המחבל כי מזה זמן רב התגבשה אצלו כוונה מתמשכת להרוג יהודים בכלל ומתנחלים בפרט וכך להפוך ל"שהיד". שבוע לפני הפיגוע הוא הצטייד בסכין ארוכה, וביום האירוע עבר במספר מקומות במטרה לאתר זירה מתאימה לפיגוע. במרכז קניות בצומת גוש עציון הבחין המחבל בעובר אורח המשוחח בטלפון נייד, ארי פולד ז"ל, ודקר אותו דקירה קטלנית באזור הצוואר. המחבל ניסה להימלט אך נורה, נוטרל ונעצר.
המחבל התגורר בקומה העליונה במבנה בן שלוש קומות בכפר יטא בנפת חברון. בקומה העליונה התגוררו המחבל, הוריו ואֵחיו (יליד 1992 ויליד 2006); בקומה האמצעית גרו אחִיו של המחבל ואשתו; ובקומה תחתונה מצויים דיר עזים ומחסן. ביום 27.11.2018 נמסרה לבני משפחתו של המחבל הודעה על כוונתו של צה"ל להרוס את הקומה העליונה בלבד במבנה ואלה עתרו לבג"ץ.
השופט עמית דחה את עתירת משפחת המחבל, אליו הצטרפה גם השופטת ברון, אולם זו, כאמור, קראה לחבריה לכס השיפוט לקיים דיון מחודש באישור העקרוני של בג"ץ להריסת בתי מחבלים, כאשר רמזה כי היא מתנגדת לו. בדעת מיעוט היה השופט ג'ורג' קרא שקיבל את העתירה והצטרף לקריאתה של השופטת ברון.
-בין בג"ץ לצה"ל: המאבק להריסת בית המחבל שרצח את גיסי
"באשר להשגת התכלית ההרתעתית של מדיניות הריסת בתי מחבלים, הוצגה במעמד צד אחד חוות דעת עדכנית שהניחה את דעתנו", כתב השופט עמית אודות חוות הדעת של השב"כ בנושא. "גם אם ניתן לשפרה, מהווה תמיכה מספקת להנחה לפיה השימוש בתקנה 119 לתקנות ההגנה הוא אפקטיבי בעת הזו. גם המפקד הצבאי עֵר לכך שהריסת בתים מעוררת קושי נורמטיבי ניכר, שהצדקתו – ולוּ בדוחק – מבוססת על הצגת ראיות מספקות לטענה כי זהו כלי יעיל למניעת פיגועי טרור.
"ואכן", הוסיף עמית, "ככל שתתגלה חולשה במידת האפקטיביות, תהיה לכך השלכה על סבירות ההפעלה של תקנה 119. בתוך כך, הטענה כי הריסת בתים עשויה להוביל לתוצאות הפוכות מהמצופה לא נטענה בחלל ריק, אך אין מדובר בטענה חדשה והדברים נבחנים מעת לעת. בהקשר זה אחזור ואבהיר כי הסמכות והמומחיות מצויות בידי גורמי המקצוע. חווֹת הדעת עוברות תחת עינו של בית המשפט בהליך של ביקורת שיפוטית, אך השופטים לא מחליפים את מקבלי ההחלטות ולא נכנסים לנעליהם. אדגיש כי אינני מפחית בערכו של הדיון אלא להיפך. הנושא נוגע באופן ישיר להגנה על חיי אדם, וכובד האחריות מצריך את גורמי הביטחון לעקוב אחר הנושא באופן שוטף ועדכני כדי לסייע בגיבוש מדיניות ביטחונית הולמת. לא למותר לציין כי הוכחת יעילות ההרתעה היא תנאי הכרחי להפעלת הסמכות אך לא תנאי מספיק. סמכותו של המפקד הצבאי לפגוע בזכויות יסוד של דיירי הבית אינה נקיה מקשיים, ולפיכך ההלכה הפסוקה דורשת הקפדה יתרה על כך שהסמכות תופעל באופן מידתי".
בנוגע למשפחת המחבל כתב השופט עמית כי "במהלך הדיון בפנינו התברר כי בסמוך למועד הפיגוע, אמו של המחבל הגיעה למחסום צבאי ודיווחה לגורמי הצבא כי בנה נעדר מזה מספר שעות. העותרים לא טענו במסגרת ההשגה ואף לא במסגרת העתירה, כי האם ניסתה למנוע את הפיגוע. רק במהלך הדיון בפנינו ציינו את עובדת הגעת האם למחסום כהוכחה שלא ידעה כי בנה יצא לבצע פיגוע. ואכן, לא בכדי לא צוינה עובדה זו בהשגה ובעתירה. כאשר האם הגיעה למחסום היא לא ציינה כי היא חושדת בכך שבנה מנסה לבצע פיגוע טרור. האחראי במחסום הסיק בעצמו מעצם הגעתה של האם שחיפשה אחר בנה, כי יש חשש שבדעתו לבצע פיגוע, ודיווח על כך מידית, אך למרבה הצער, המנוח נדקר דקות ספורות לאחר מכן. ולא רק זאת, אלא שמהחומר הסודי שהונח לפנינו עולה כי לבני המשפחה היו אינדיקציות שהעידו על כך כי בנם עומד לבצע פיגוע וכי הייתה אפשרות של ממש מצד בני המשפחה למנוע את הפיגוע או להתריע מבעוד מועד אך כך לא נעשה".
