בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורו של הרופא אשר פגע מינית בנערה במהלך מסע לפולין לפני כעשר שנים. השופטים יהודית שבח, שאול שוחט ויונה אטדגי קבעו אתמול (ב') כי מדובר בערעור בעל קשיים ועורך הדין של הרופא נאלץ למשוך את הערעור ובכך נותר פסק הדין הנדיר של בית משפט השלום.
כזכור, בצעד נדיר, בית משפט השלום בתל-אביב קיבל תביעה של בחורה שטענה כי במהלך מסע לפולין, לפני למעלה מעשור, רופא המשלחת פגע בה מינית. למרות ההתיישנות בנושא, השופט שי משה זרחי קבע כי הרופא נדרש לפצות את הנפגעת ב-177 אלף שקלים. הרופא נחקר במשטרה שאף ערכה עימות בינו ובין הנערה, אולם לבסוף החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. המתלוננת הגישה עתירה לבג"ץ המתנהלת בימים אלה בדרישה להורות לפרקליטות לפתח את החקירה ולהעמיד לדין פלילי את הרופא. בלב המחלוקת: האם רופא מוגדר משפטית כמי שהיה "אחראי על קטין", הגדרה המרחיבה את ההתיישנות הפלילית.
במקביל, לאחר מתן פסק הדין הנדיר של בית משפט השלום, הגיש הרופא ערעור לבית משפט המחוזי בתל-אביב באמצעות עורך דינו ליאור אפשטיין. המתלוננת הגישה גם היא ערעור על גובה הפיצויים שנפסקו לה. לאחר דיון שנערך אתמול בבית המשפט המחוזי הודיעו השופטים לצדדים כי הערעורים מעלים קשיים ואינם חזקים דיים. בעקבות כך, השניים משכו את הערעורים ובכך הותירו את פסק הדין הנדיר של בית משפט השלום על כנו.
לפני למעלה מעשר שנים, יצא תיכון למסע לפולין אליו התלווה אביו של אחד התלמידים, רופא משפחה אשר הוגדר כ"רופא המשלחת". כאשר שבו מן המסע, החלה הידרדרות נפשית אצל אחת התלמידות הכוללת הפרעות אכילה, הקאות בלתי נשלטות, דיכאונות, בעיות זיכרון, הסתגרות חברתית ועוד. התלמידה סיפרה לחברתה אז כי "קרה משהו לא נעים עם אחד ההורים המלווים של המשלחת", אך לא פירטה.
בעקבות טיפולים שעברה, לאחר למעלה מעשר שנים מהמקרה, סיפרה לראשונה כי נפגעה מינית על ידי רופא המשלחת. לגרסתה, נהג הרופא לקבל תלמידים כמטופלים בחדרו במלון, וכאשר הגיעה אף היא ביצע בה מעשים מיניים חמורים. במקרה אחר, לטענתה, הוא עצמו הגיע לחדרה אך היא סירבה לפתוח בפניו את הדלת. עוד הוסיפה כי לאורך כל המסע המשיך להטריד אותה בניסיונות להתקרב אליה. הבחורה הגישה תלונה במשטרה אולם התיק נסגר מחמת התיישנות.
הנפגעת, באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק המומחית לעבירות מין, הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעת פיצויים נגד הרופא בגין הנזק שנגרם לה במהלך השנים. הרופא, המיוצג ע"י עו"ד ליאור אפשטיין, הכחיש את הטענות נגדו ודרש לסלק את התביעה על הסף מפאת התיישבות ומחמת שיהוי ניכר בהגשתה.
כאמור, השופט שי משה זרחי, בהחלטה נדירה, קיבל את התביעה. "אין לזקוף לחובת התובעת את השתהותה בגילוי האירוע", כתב השופט, "מטבע הדברים, ועל אחת כמה וכמה על רקע גילה הצעיר, נדרש לה זמן לעכל את האירוע והשלכותיו על חייה".
כחלק מהחקירה הנגדית, היא עברה פגישות עם פסיכולוגית מטעם ההגנה שקבעה כי היא מסתירה פרטים. השופט ביטל את חוות הדעת בכך "שלא הוגן לזקוף לחובתה של התובעת אי זכירה של פרטים שוליים שאינם נוגעים לאירוע עצמו". באשר לטענה כי למרות שהייתה בטיפול פסיכולוגי ארוך וסיפרה רק כעבור שנים לפסיכולוגית אחרת קובע השופט: "לא מן הנמנע כי היה לתובעת קל יותר לחשוף את האירוע בפני אישה מטפלת בניגוד לגבר".
לבסוף קבע השופט: "שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה הדרוש להראות כי האירוע הנטען אכן קרה. חרף הקשיים שנערמו בתיק זה: חלוף הזמן, סגירת התיק במשטרה, היעדר עדים נוספים לאירוע, כבישת עדותה של התובעת, דומה כי ארגז הכלים הייחודי לבחינת תביעות מן הסוג הנ"ל הוביל לתוצאה לפיה יש לקבל את התביעה במישור האזרחי. התוצאה היא כי אכן בוצעו המעשים הנטענים. מצאתי כי קיים קשר סיבתו מלא בין הפרעות האכילה ממנה היא סובלת".
בעקבות פסק הדין, הגישה הבחורה עתירה לבג"ץ נגד פרקליטות המדינה בדרישה שיורה לפתוח בחקירה פלילית נגד הרופא. הפרקליטות מצדה מתנגדת לפתיחה בחקירה בטענה להתיישנות. המחלוקת בין הצדדים היא האם על הורה מלווה, ששימש כרופא המשלחת, חלה ההגדרה המשפטית של "אחראי על קטין" המאפשרת פתיחה בהליך פלילי גם לאחר ההתיישנות של עבירות רגילות. העתירה ממתינה כעת להחלטת בג"ץ.
