עדיין בקונספציה: כל התירוצים למה אנחנו לא מנצחים

טראומה לאומית היא הזדמנות נהדרת לשידוד מערכות, כולל מערכות חשיבה. ״החלפת דיסקט״, כלשונם של הזקנים (הצעירים מוזמנים לשאול את ההורים מה זה דיסקט). אלא שלא תמיד הדיסקט החדש טוב מן הישן. ישראל יצאה מ־7 באוקטובר 2023 בהבטחה לפעול נגד ״הקונספציה״. בפועל היא עדיין עמוק בקונספציה: מלחמות מגן ואיזון משוואות.

התחדשות הלחימה נגד איראן השבוע היא דוגמה נהדרת לכך. ישראל כובשת לאט את דרום לבנון במטרה לייצר מרחב אבטחה שימנע פלישה קרקעית ליישובי הצפון. חיזבאללה, שמנסה לעצור את צה״ל, ירה על יישובי הצפון, בודק את הגבולות של הפסקת האש שהכריז הנשיא טראמפ ימים לפני כן. בתגובה הגיבה ישראל בדאחייה בביירות. איראן הזהירה מפעולה שתפר את הפסקת האש, ולכן הלמה בישראל. ישראל, כדי למנוע את ״צימוד הזירות״, השיבה מלחמה שערה. ההישג האסטרטגי המצופה הוא מניעת הצימוד ושמירת חופש הפעולה של צה״ל בדרום הלבנון.

אלא שיש לתהות: איך בדיוק ישראל מתכוונת להביא את חיזבאללה להשלים עם שליטתה בדרום לבנון? ואם אין לה כוונה כזו, האם התקיפה בדאחייה היא פשוט יצירת משוואה חדשה מול הארגון – תקיפה נגד יישובי הצפון = תקיפה בביירות?

ישראל מספרת לעצמה שמאז 7 באוקטובר היא נוהגת אחרת. לא עוד היצמדות לגבול ופעולות התקפיות מוגבלות מתחת לסף ההסלמה: מעתה ישראל היא יוזמת, התקפית, נחושה. יש שאומרים שישראל ״מעצבת סדר אזורי חדש״ בפעולותיה. אבל בחינת פעולות צה״ל מראה שגם אם טקטית ומבצעית צה״ל תוקף, אסטרטגית אנו עדיין במגננה.

חמור מכך – אנחנו במגננה מול האיום של אתמול, לא של מחר. תפיסות השטח בלבנון, בעזה ובסוריה נועדו כולן למנוע את 7 באוקטובר הבא. אלא ש־7 באוקטובר כבר היה. מי שחושב שהכישלון הצבאי הבא יהיה זהה לקודם עושה את הטעות הראשונה בכל תכנון מדיניות באי ודאות: ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה. אולי בפעם הבאה צבא האויב יגיע בכלל דרך הים?

תאמרו: גבולות בני הגנה

מצוין! גבולות בני הגנה הם בהחלט סוגיה חשובה. מדינות השתמשו במלחמות כדי לעצב את גבולותיהן כך שיהיו נוחים יותר להגנה. אבל הן השתמשו במלחמה כדי לכפות על הצד השני לוותר על השטחים שנזקקו להן. ישראל עובדת אחרת: היא כובשת את השטח הרצוי ואז עוצרת. היא תוקפת – ואז מגינה. והאויב חופשי להתיש אותנו כרצונו.

נשווה לדוגמה היסטורית קונקרטית כדי לחדד את האבסורד: מלחמת פרוסיה־צרפת של 1870 מוצגת כהצלחה של מלחמה מוגבלת שביקשה להשיג יעדים צנועים, לפחות מצד פרוסיה. אחד היעדים היה הסיפוח של שטחים סמוך לריין כדי לשפר את ההגנה על גבולות גרמניה. אבל כדי להשיג את היעד, פרוסיה לא הסתפקה בכיבוש השטחים הללו. היא פלשה עמוק אל תוך צרפת, הטילה מצור על פריז והכריחה את נפוליאון השלישי להיכנע. הפרוסים, ברצותם להשיג שטחים בשביל גבולות בני הגנה, ניהלו מלחמה כוללת והכניעו את צרפת.

היש מקבילה כזו באחת החזיתות שישראל מנהלת היום? אי אפשר לטעון שיש כאן מגבלה גיאוגרפית. עזה היא יחידה גיאוגרפית קטנה שישראל ניהלה בה פשיטות, לא כיבוש, במשך שנים. את חמאס לא הכנענו.

אבל בעזה זה בגלל החטופים

נניח. אז מה עם סוריה? בסוריה אנו שולטים בחיץ שנועד לשפר את הגנת הגבול ברמת הגולן. מדוע ישראל לא שוקלת אפילו לאיים על משטר א־שרע בדמשק באמצעות תמרון קרקעי? אנו מחזיקים בשטח, תומכים בדרוזים, ו... כלום. עם הצד השני אנו מנהלים משא ומתן, במקום לאיים על עצם קיומו כדי שימסור את כל מה שנרצה.

אבל האויב לא רציונלי

תאמרו שיש כאן עניין של ״תרבות״, שהאויב מולנו הוא ״ג׳יהאדיסט״, לא צרפתי רציונלי. ג׳יהאדיסטים לא נכנעים. האומנם? א־שרע מצטייר כמי שרוצה לשמור את השלטון בידו, לא למות מות קדושים בשביל כמה קילומטרים של שטח. אבל מעבר לא־שרע, נראה שהבעיה התרבותית אינה בצד האדום כי אם בצד הכחול: מדינת ישראל, גם אחרי 7 באוקטובר, עדיין מתגוננת. הדבר הכי מהפכני שאנו יכולים להציע הוא כיבוש של כמה עשרות קילומטרים מעבר לגבול, כדי להתגונן מהמתקפה הבאה. איום על קיומו של האויב? התשה שלו באמצעות מערכה קרקעית ואווירית אינטנסיבית? לא.

אפילו נגד איראן, לא ברור אם מדינת ישראל הבינה שאת משטר האייתוללות יש להפיל, או רק לפגוע ביכולות שלו לאיים עלינו. לפי דיווח אחד, במהלך מבצע שאגת הארי המוסד וצה״ל התווכחו בדיוק על הנקודה הזו. צה״ל רוצה רק לגרוע יכולות. המוסד רוצה לגדוע את ראש הנחש.

אי אפשר להפיל משטרים

נניח שהפלת המשטר אינה אפשרית, או מעבר ליכולותיה של ישראל. מדוע ישראל לא מאיימת בפגיעה אנושה בתשתיות החיוניות של איראן כדי לכפות הסכם בלבנון? לא כדי שנוכל לנהל ״משוואה״ עם חיזבאללה, אלא כדי שחיזבאללה ישלים עם כיבוש ישראלי בדרום לבנון? מדוע ישראל לא מאיימת על ממשלת לבנון שתסכים לשליטה שלנו שם?

בגלל טראמפ!

זה לא נכון. ישראל המגננתית שמחה לקבל את הפסקת האש של טראמפ כל עוד הייתה יכולה להמשיך ולכבוש את אזור הביטחון הנחוץ לה סמוך לגבול. הכרעה? כפייה? לא. הדיסקט אותו דיסקט.