הפגנות פרו־פלסטיניות מתקיימות בלונדון מדי שבוע מאז 7 באוקטובר; אבל הפעם זאת הייתה הפגנה אחרת: הפגנת תמיכה ב"פלסטיין אקשן", הארגון הפרו־פלסטיני הקיצוני ביותר בממלכה המאוחדת, שהוצא אל מחוץ לחוק ביולי 2025 והוכרז כארגון טרור לצד חמאס וחיזבאללה. תמיכה פומבית בהם משמעה עבירה על חוק הטרור, ודינה עד 14 שנות מאסר - אך זה לא הרתיע את האלפים שצבאו על כיכר טרפלגר בלב לונדון.
בסוף שבוע באמצע אפריל, לפני שנבלעתי באוקיינוס המפגינים והדגלים הפלסטיניים והאיראניים, התלבטתי אם לעטות כאפייה או שאוכל להסתפק בסיכת אבטיח סמלית על התיק. בדקתי שוב שאין עליי שום טבעת סוררת עם חריתה בעברית או מגן דוד, והחלטתי להסתפק בסיכה. שמע ישראל, אללה אכבר ושיהיה בהצלחה.
כשפילסתי את דרכי בהפגנה, חלפתי בין מאות פעילים מהגרעין הקשה של המפגינים הפרו־פלסטיניים בלונדון. יותר מכול נדמה שהם הגיעו למפגש חברתי תוסס, מסתודדים בחבורות מתחת לדגלים ולשלטים לוחמניים כמו מתחת לשלטי ניאון מחוץ למועדון. היו שם כל החשודים המיידיים: סטודנטים אירופים עם שיער בצבעים זרחניים וכאפיות על כתפיהם, קומוניסטים שנראים תמיד מרופטים יותר ומסורקים פחות מהשאר, בריטיות בגיל העמידה בכובעי נוצה ושמלות תקופתיות המעמידות פני סופרג'יסטיות, ומוסלמים, בעיקר צעירים, בעיקר אדוקים למראה. הם, רובם ככולם, לא נשאו שלטי תמיכה מפורשים בפלסטיין אקשן, ונצמדו לרפרטואר הסיסמאות הרגיל בדבר רשעותה האינסופית של הישות הציונית הרצחנית. הם לא תכננו להיעצר היום.
מתקפה יומיומית. משרדי החברה שמשכירה לאלביט את שטח המפעל שלה בקנט, לאחר התפרעות | צילום: גטי אימג'ס
בהפגנות ההמוניות הרגילות יש הרבה דרבוקות ומגפונים, שירה של ססמאות מהים עד הנהר ועוד פירוטכניקה. הפעם לא. תהיתי על כך בעודי מתקדמת אל מוקד ההפגנה. ואז לפתע נעצרתי, כשמחזה משונה נגלה לעיניי: מאות קשישים ישבו על הרצפה, חלקם עוטי כאפייה או סמלים אחרים, אוחזים בשלטי קרטון מאולתרים עם סיסמה זהה, "אני מתנגד לג'נוסייד, אני תומך בפלסטיין אקשן". שיער השיבה בהק על ראשי המפגינים בשמש אפריל האביבית, ולובנם האתני היה כמעט מסמא. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה, בשנים שאני מתגוררת באנגליה, ראיתי ריכוז גבוה כל כך של בריטים לבנים במקום אחד.
דגל כוזב
זאת הייתה הפעם הראשונה שחזיתי במה שנדמה כגדוד אינסופי של שוטרים בריטים מנומסים באפודות צהובות זורחות, שנשלחו שוב ושוב ברביעיות מאומנות לפנות ולעצור את המפגינים הקשישים. הם כרעו בפניהם, מסבירים באורך רוח שתמיכתם בפלסטיין אקשן היא עבירה על החוק, קיפלו ברוגע את שלטיהם וערכו חיפוש בתיקיהם ("אלה תרופות שארזתי למעצר", התריס קשיש נרגן בעודו מסרב להזדהות בשמו בפני השוטר). רוב העצורים רבצו על הקרקע, ואילצו את השוטרים לסחוב אותם לאורך הכיכר. כל פינוי כזה הצית גל של מחיאות כפיים נלהבות. היה ברור מפניהם הנבוכות של חלק מהשוטרים שהם אינם נהנים מהמעמד. מנגד, על פניהם החתומות של המפגינים נראתה ארשת מעניינת שנעה בין זחיחות מוסרנית לגאולה מרטירית של מות קדושים הממשמש ובא.
בהסתננויותיי מעת לעת לאירועים פוליטיים עוינים בממלכה, למדתי שרוב האנשים נוטים להאמין שאני בעדם וככל הנראה תומכת נלהבת במה שהם תומכים בו, יהיה אשר יהיה. אחרת לא הייתי מתייצבת שם. מידה של התנחמדות מעושה, דאגה לשלומם והנהונים אמפתיים במקומות הנכונים מאפשרים לי להשתמש בנשק יום הדין הבריטי האולטימטיבי killing them with kindness ("להרוג אותם באדיבות"). "הם נראים כל כך שבריריים", ציינתי בדאגה באוזני הנשים באפודות התואמות, שדחקו בי שוב ושוב בשרשרת האנושית שלהן, שנועדה לטענתן "לגונן" על המפגינים הישישים. "נכון מאוד!", התרגשה אחת מהן, גם היא בלונדינית אך בשנות השלושים לחייה, ודחקה בי קצת פחות. "וזה העניין. הרי מה זה אומר על פלסטיין אקשן? ככה נראים טרוריסטים?". הנהנתי ושאלתי: "ולמה בעצם כמעט כולם פה כל כך מבוגרים?". היא חייכה, מרוצה מהשאלה, והכריזה: "כי להם כבר אין מה להפסיד. הרי לא יפטרו אותם מהעבודה והסנקציות לא יזיזו להם".
הרחמנות שהבעתי בפני הסדרניות זיכתה אותי באמונן. "כבר ראיינת את המפגינים בכיסאות הגלגלים?", שאלה אחת מהן בהתלהבות, מובילה אותי אליהם בגאווה כדי שאתעד את פגיעותם הפוטוגנית. כך פצחתי בשיחה עם גִ׳ין, בריטית לבנה בגיל הזהב, שנוסף על השלט התקשטה בשָׁאל כאפייה גדול עם רקמה פלסטינית ובתיק בהדפס תואם. מקהלה של נשים בתחפושת סופרג'יסטיות החלה בדיוק לזמר משהו שנועד להישמע מלאכי, אך הוכתם שוב ושוב בזיופים באוקטבות הגבוהות.
ג'ין הייתה המרואיינת השלישית שלי, וכקודמיה פתחה בטיעונים שמנגנים על האתוס הבריטי המקודש והמוכר של חשיבות חופש הביטוי וחירויות הפרט. "אנחנו כאן היום כי אנחנו מתנגדים למעצר אנשים תחת חוק שאינו חוקי. אנחנו מסבים לכך תשומת לב. אנחנו גם מתנגדים לג'נוסייד, ולממשלה הזאת שלא עומדת מנגד. אני כועסת עליהם", היא אמרה נחרצות. ההפגנה אורגנה בידי קבוצת הקמפיין הבריטית "הגנו על המושבעים שלנו", הטוענת לזכותם של מושבעים לשמוע את מלוא הרקע הפוליטי והמוסרי בתיקים נגד פעילי מחאה, ושפעלה עד כה בעיקר בהקשר של תיקים פליליים נגד פעילי אקלים קיצוניים.
להפתעתי, לשונה של ג'ין השתחררה מהר מאוד, אפילו בלי שאלחץ יותר מדי. פלסטיין אקשן, היא טענה, "מעולם לא פגעו באף אחד", אף שפעיליו תועדו במצלמות אבטחה מכים שוטרים בפטישים כבדים. "אני לא מאמינה לכך", היא קבעה על התיעוד שדווח היטב בתקשורת הבריטית. "זה חלק מהפרופוגנדה שהוכנסה על ידי הלובי הישראלי והממשלה הנוכחית מעורבת בכך".
למה שהם יעשו את זה?
"כדי שאנשים יזדהו עם הצד הישראלי".
את לא חושבת שזה קונספירטיבי?
"לא, זה מעשה די סטנדרטי בשבילם. אני לא מאמינה לשום דבר שהממשלה הישראלית אומרת, אפילו למילה. ואני לא מאמינה לשום דבר שאומרים 'הקול היהודי בלייבור', או איך שלא קוראים להם. לא מאמינה לשום דבר".
למה בעצם?
"אני מכירה פלסטינים, אני מכירה מוסלמים, ואני מכירה את התוקפים של הפלסטינים והמוסלמים. אני פשוט לא מאמינה".
את מכירה יהודים?
"כן, מכירה כמה ואני בהחלט לא מאמינה לכל מה שהמדינה היהודית אומרת. אני לא מאמינה בזכותה להתקיים. הממשלה הבריטית ייצרה אותה וזה לא היה חוקי".
הרבה מדינות נוצרו כשהאימפריאליזם הבריטי קרס. את לא חושבת שזה קצת יותר מדי לומר שזאת המדינה היחידה שצריכה להתפרק?
"אני חושבת שמה שהממשלה היהודית – הישראלית – עשתה בעזה ובלבנון הוא בלתי נסלח ומשולל מוסר, ואני חושבת שאין לישראל שום זכות קיום בעולם מתוקן".
מה צריך לקרות?
"צריכות להתקיים בחירות, ונתניהו יפסיד וילך לכלא. צריך בית דין בינלאומי שייקח את הכוח מהממשלה הישראלית. פלסטין צריכה להינתן לפלסטינים בחזרה, עם ממשלה פלסטינית". והיא הוסיפה בכעס על היהודים: "הם יכולים לחזור בחזרה להיכן שהגיעו ממנו, שזה בעיקר מזרח אירופה ואמריקה".
רוב היהודים בישראל ממוצא מזרח תיכוני.
"לא".
המשכתי ללחוץ, תוהה בפניה לאן יחזרו יהודי תימן וסוריה בתסריט שלה. "הם יכולים לחזור לחיות תחת החוק הפלסטיני", היא התרצתה. "הם עשו זאת בעבר. אני לא אומרת שהישראלים צריכים להיות מפונים, הממשלה צריכה להפוך לפלסטינית". לרגע חשבתי שריככתי את עמדותיה, הודות ליהדות המזרח.
מה דעתך על רדיפה היסטורית של יהודים במדינות מוסלמיות?
"אני לא יודעת שום דבר על כך".
השאלה שכמובן הוציאה סופית את המרצע האנטישמי מהשק, בכל הראיונות שערכתי, עסקה ב־7 באוקטובר. "7 באוקטובר היה קנוניה, מבצע דגל כוזב", היא טענה בלי להתלבט.
את חושבת ש־1,200 שאנשים שנרצחו ביום אחד...
"לא כל כך הרבה נרצחו, זאת דוקטרינת 'חניבעל' ורובם נרצחו בידי ישראלים. אין לי סימפטיה לגבי כך".
מה דעתך על ארבעים ילדים שנחטפו לעזה?
"אני לא מאמינה לזה".
זה מתועד.
"לא מאמינה בזה".
איתי גלמודי | צילום: Stop the Hate
זה צולם בידי חמאס. ראית צילומים שלהם מהטבח?
"לא יודעת, ראיתי הרבה, אבל אני לא מאמינה ש־7 באוקטובר היה התקוממות פלסטינית, זה היה מבצע דגל כוזב ישראלי".
קשיש חביב אחר, ג'ף, שגילה את החשק לאקטיביזם פרו־פלסטיני רק לפני כשנה אחרי שנחשף "לאתרים טובים שמספרים את האמת כמו 'אלקטרוניק אינתיפאדה'", הסביר לי ש־7 באוקטובר היה הלם, אבל "זאת הייתה ככל הנראה הפעם הראשונה זה הרבה זמן שהרובים היו מופנים לצד השני... קשה להאשים אותם שהם רצו לפרוץ". מבחינתו חמאס הוא ההנהגה הנבחרת באופן דמוקרטי של העם הפלסטיני, והארגון בכלל לא קורא כיום לרצח יהודים. ציינתי בפניו שמתנגדי חמאס הוצאו להורג בימי ההשתלטות של ארגון הטרור על הרצועה וגם כיום, אך הוא משך בכתפיו: "אנחנו לא אמורים להורות לאנשים בלחץ כזה איך לנהל את עצמם".
קשיש אחר, שהזדהה בשם דילן, גם כן הפך לפעיל בסוגיה לפני כשנה. הוא התרברב בפניי על מעצריו הקודמים, וטען ש־7 באוקטובר היה אכן "אובדן חיים מצער", אך מיד סייג שלא כל הנרצחים היו אזרחים ושגם האזרחים, ברובם, משרתים במילואים. "זכותו של עם מדוכא להילחם בחזרה, וכשתקועים במחנה ריכוז זה דבר שקשה לעשות", הוא אמר על הדרישה מחמאס להבחין בין לוחמים לאזרחים. הוא לא התרשם מהעובדה שלעזה יש גבול גם עם מצרים ושהרצועה אינה בשום אופן "מחנה ריכוז", אך החלטתי לנשוך את לשוני כדי לא לתפוס עוד תשומת לב אחרי שנער רעול פנים שלא אהב את שאלותיי דרש לדעת אם אני "ציונית", רחמנא ליצלן.
פלסטיניזציה וישראליזציה
בעוד השוטרים מקלפים את המפגינים מהרצפה, בזה אחר זה, מוסלמיות צעירות חובשות כאפיות עמדו וצעקו מעל ראשיהם: "אתם פוגעים בהם, תתפטרו! את מי אתם משרתים? את הג'נוסייד, הכיבוש, הציונים? אתם עוצרים את הקשישים שאתם אמורים להגן עליהם!". הקולנית שבהן אינה אלמונית, אלא סלב של ממש בחוגים הפרו־פלסטיניים. שמה הוא קייסר זוהרה, בת 21, פעילה מוכרת בפלסטיין אקשן שיצאה מבית הכלא בפברואר אחרי ששהתה במעצר במשך יותר משנה (ונעצרה שוב כחודש לאחר מכן, בעקבות פוסטים שהמשטרה טענה שעודדו עבירה). היא נעצרה לראשונה בנובמבר 2024 בחשד למעורבות בפשיטה על מתקן של חברת הנשק הישראלית אלביט מערכות בפילטון, סמוך לבריסטול, כחלק מגל מעצרים של 24 פעילים כמותה.
פרשת פילטון הייתה אחד האירועים החמורים בתולדות פלסטיין אקשן, ארגון שהקימו ב־2020 פעיל האקלים הרדיקלי ריצ׳רד ברנרד ועו"ד הודא עמורי, שמוצאה פלסטיני. פרשת פילטון סימנה נקודת מפנה ביחס הרשויות לארגון. עד אז נהנו פעיליו מהכלה יחסית, אבל אז, בסרבלים האדומים שהפכו לסימן ההיכר של הארגון, שישה פעילים תועדו פורצים למתחם אלביט באמצעות ואן ששימש כאיל ניגוח; במקביל, צוות נוסף פעל להסחת המאבטחים באמצעות ירי זיקוקים ופצצות תאורה; באמצעות פטישים ומוטות ברזל שהביאו עמם, השישה השמידו רחפנים, מחשבים ומערכות טכנלוגיות רגישות, והסבו נזק שהוערך ביותר ממיליון ליש"ט.
חמורה מכך הייתה האלימות הפיזית. במהלך הפשיטה בפילטון הותקפו מאבטח המתחם ושני שוטרים. סמלת קייט אוונס הותקפה בידי הפעיל סמואל קורנר, שהכה בגבה פעמיים בפטיש כבד בעודה על ברכיה, מנסה לעצור את אחת הפעילות. אוונס סבלה משבר בעמוד השדרה ונאלצה להיעדר מעבודתה כשלושה חודשים. אגב, לטענת אלביט כל הייצור במפעליה הבריטיים יועד לצבא בריטניה ולא לצה"ל.
אך לא זה האירוע שאפשר לממשלה להוציא את הארגון לבסוף אל מחוץ לחוק, בהתאם לחוק הטרור הבריטי. ביוני 2025 פרצו פעילי פלסטיין אקשן לבסיס חיל האוויר המלכותי בריז נורטון, בסיס חיל האוויר הגדול בבריטניה, וריססו בצבע אדום שני מטוסים צבאיים, מסבים נזק המוערך בכשבעה מיליון ליש"ט. ברגע שהפגיעה הופנתה ל"אינטרסים ביטחוניים בריטיים" מובהקים, אפילו ממשלת הלייבור בראשות קיר סטארמר לא היססה, ובתוך כחודש פלסטיין אקשן הוצא רשמית אל מחוץ לחוק. שרת הפנים איווט קופר הסבירה אז את ההחלטה: "ייתכן שיש מתנגדים אשר אינם מכירים לאשורו את אופיו של הארגון, בשל מגבלות בית המשפט בעת ניהול הליכים משפטיים חמורים. אבל חשוב מאוד שאיש לא יטיל ספק בכך שזה לא ארגון בלתי אלים".
בפברואר נרשמו שתי התפתחויות משפטיות דרמטיות ששינו את מאזן הכוחות סביב פלסטיין אקשן. תחילה זיכה חבר מושבעים את ששת הנאשמים הראשונים בפרשת פילטון מאישום הפריצה בנסיבות מחמירות, מה שגרם להסרת האישום גם נגד שאר הנאשמים (חלקם עדיין מתמודדים עם אישומי נזק פלילי והפרת סדר אלימה). ימים לאחר מכן קיבל בית המשפט הגבוה בלונדון חלקית את העתירה של פלסטיין אקשן, וקבע כי החלטת הממשלה להוציא את הארגון אל מחוץ לחוק לפי חוקי הטרור הייתה בלתי חוקית ובלתי מידתית, בין השאר בשל הפגיעה בחופש הביטוי וההתקהלות. בעקבות כך שוחררו זוהרה ופעילים נוספים, ורבים במחנה הפרו־פלסטיני ראו בכך הוכחה ניצחת לצדקתם.
ובכל זאת, ההחלטה הכניסה את פלסטיין אקשן ללימבו משפטי, שכן סיווגו כארגון טרור עודנו תקף, אף שההחלטה על כך לא הייתה חוקית לכאורה. בהפגנה זוהרה החזיקה שלט עם הכיתוב: "הממשלה הייתה מוכנה לתת לנו למות בשביל הוצאה בלתי חוקית [של הארגון] מהחוק". כוונתה הייתה לשביתת הרעב המתוקשרת שפצחה בה עם חבריה לאחר מעצרם: לפי הדיווחים בתקשורת הבריטית, היא שבתה 48 ימים. לא רחוק מאיתנו התהלך בקהל חבר נוסף שהיה מעורב בפשיטה על אלביט, קמראן אחמד, ששבת כ־66 יום. שביתת הרעב המתוקשרת גררה הפגנות תכופות מחוץ לבתי הסוהר, ואזהרות תכופות בכותרות העיתונים על מותם הקרב של השובתים. דרישותיהם כללו את ביטול הוצאת הארגון אל מחוץ לחוק והפסקת שיתופי פעולה בין בריטניה לאלביט. אחד מהעצורים דרש שיעניקו לו רק מוצרים העומדים באמות המידה של תנועת החרם נגד ישראל, וגישה לשידורי אל־ג'זירה.
"7 באוקטובר היה מבצע דגל כוזב". קשישים בריטים בהפגנה | צילום: פלורית שויחט
כעת אחמד בן ה־28 עמד בהפגנה, מחייך, נהנה מתשומת הלב שהמטירה עליו עדת המעריצות שרחשה סביבו. בתיאטרון האנושי בכיכר ניכרת ה"פלסטיניזציה" של המאבק הפרו־פלסטיני בבריטניה. קשישים משמשים מרצונם החופשי כמגן אנושי לארגון אלים וחסר עכבות, ומועדון האסיר הפרו־פלסטיני המקומי מתגבש סביב הכוכבים של פלסטיין אקשן, שלנצח ימוסגרו בתור לוחמי חופש אציליים וקורבנות המערכת, ולא בתור בגירים האחראים למעשיהם הפליליים.
הרשויות, מנגד, עוברות "ישראליזציה" תדמיתית. הקריאות נגד השוטרים בהפגנה כללו גם קונפירציות משונות שבדרך כלל שמורות ליהודים ("אתם האילומינטי!"), ונראה שכל ניסיון של המדינה להתמודד פרואקטיבית עם הקיצוניות האנטי־ישראלית של תושביה צפוי להיחשב לאסור מן היסוד. בדצמבר, קבוצה של "מומחים מהאו"ם" פרסמה מכתב רשמי המביע "דאגה כבדה" לרווחת אסירי פלסטיין אקשן נוכח שביתת הרעב. בניסוח ששמור בדרך כלל לישראל, הם הזהירו כי הטיפול באסירים מעלה "שאלות רציניות" בנוגע ל"ציותה של בריטניה לחוקים ולסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות אדם". המכתב כבש את הכותרות, אך כלי תקשורת מעטים טרחו לציין שאחת משבעת החותמים היא פרנצ'סקה אלבנזה הידועה לשמצה, השליחה המיוחדת של האו"ם לשטחים הפלסטיניים, שספגה ביקורת מקיר לקיר על האנטישמיות הבוטה שלה ותמיכתה הגלויה בטרור. פלסטיין אקשן בחברה טובה.
השאלה היהודית
משני קצוות רחבת המוחים עמדו קבוצות קטנות של יהודים אנטי־ציוניים עם שלטי ענק שהעידו על נוכחותם, שאיש לא יפספס חלילה את איתות הסגולה. התרשמתי במיוחד מצעיר/ה עוטה מסכת קוביד, חובש כיפה, שז'קט הג'ינס שלו קושט בסיכות פלסטין, בתווית של דגל הגאווה הטרנסג'נדרי וברקמה אדומה של הבונד על הזרוע.
אחד מהמפגינים היה דיוויד קאנון, יו"ר "הרשת היהודית למען פלסטין", ארגון יהודי אנטי־ציוני בריטי שנוסד, כפי שנכתב באתר הרשת, בידי חבריו הבריטיים של הארגון האנטי־ציוני האמריקני "קול יהודי לשלום" (JVP). "קול יהודי לשלום" נחשב מוקצה בעיני יהודים אמריקנים רבים, בשל קיצוניותו והטענות שרבים מחבריו לא יהודים כלל. "חשוב שיהיה קול יהודי שיצא נגד מה שקורה עכשיו... אין שום דבר יהודי בטיהור אתני, אפרטהייד או ג'נוסייד", אמר לי קאנון בהפגנה. לא שאלתי אותו שאלות מאתגרות במיוחד, אבל אולי הבין שאני עשוייה להיות יהודייה, או גרוע מכך, ישראלית, ובתוך דקות הוא החל לטעון שאני ציונית ושאני "שואלת שאלות פרובוקטיביות".
"אני ציונית?", שאלתי בקול נעלב. "אתה פוחד שמאתגרים אותך? אני עיתונאית, אני לא מלקקת לאף אחד". טיעוני חופש הביטוי, שבשמם הוא הגיע להפגנה, גרמו לו להתפתל עוד כמה דקות בריאיון איתי. שוב, שאלת 7 באוקטובר התגלתה כיעילה במיוחד לזיהוי העמדות שלו. "7 באוקטובר החל ב־1948", הוא אמר בזעם, אך הוסיף שהרבה מהקורבנות נרצחו על ידי הכוחות הישראליים.
איך אתה יודע?
"אני לא חושב שאף אחד יודע, כי שומרים את זה בסוד, אבל אם מסתכלים על התמונות של הנזק מהמסוק והטנקים, זה היה צה"ל שהלך וטבח בכולם".
אתה חושב שיהודים וישראלים הלכו בכוונה ורצחו את אנשיהם?
"כן, קוראים לזה ברירת שמשון".
הוא התכוון כמובן לנוהל חניבעל; ברירת שמשון הוא מונח שמתייחס לדוקטרינת ההרתעה הגרעינית הלא רשמית של ישראל, המכוונת לכאורה לשימוש בנשק גרעיני במקרה של איום קיומי.
ומה שקרה בנובה, הרצח, האונס, כריתת שדי נשים בתור משחק?
"את לא צריכה להאמין לכל מה שאת שומעת בתקשורת".
כשלחצתי עליו עוד הוא הודה שייתכן שחמאס, שהוא כינה לוחמי חופש, היה אחראי אולי לחלק מהרציחות.
קאנון וחבריו רחוקים מלייצג את יהדות בריטניה. המהפך המשפטי בשאלת החוקיות של פלסטיין אקשן לא התקבל בברכה בקרב הארגונים היהודיים המובילים. יהדות בריטניה נמצאת כעת תחת מתקפה חסרת תקדים: בשבוע שעבר, כמעט מדי יום הוצתו והושחתו בתי כנסת ומשרדי עמותות יהודיות בלונדון. פלסטיין אקשן, שהוציא מאז היווסדו כ־385 מתקפות נגד עסקים, מוסדות ובסיסי צבא, שם לו למטרה לא רק את אלביט אלא את "המכונה הציונית" כולה. חלק מהתקפותיו, שבדרך כלל כוללות שפיכת צבע אדום ופגיעה ברכוש, כוונו נגד עסקים יהודיים ועמותות בעלות קשרים עם ישראל. במאי אשתקד הם תקפו עסק בבעלות יהודית בלב מעוז הקהילה החרדית בלונדון, ניפצו חלונות, כתבו כתובות בגנות אלביט (לעסק אין כל קשר לאלביט) וגם השחיתו מזוזה בצבע אדום. הפשע נחקר כנזק פלילי בעל רקע גזעני. במקרה גרוטסקי במיוחד, לרגל ציון יום השנה להצהרת בלפור ב־2024, פלשו פעילי פלסטיין אקשן לבניין מחלקת הכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר, ו"חטפו" שני פסלים של חיים ויצמן, הכימאי היהודי־בריטי שהפך לנשיא המדינה הראשון. בהמשך הם "ערפו" את ראשו של הפסל ותיעדו זאת בסרטון, על רקע הבטחתם ש"בקרוב גם הפרויקט הציוני שלו ימות".
איתי גלמודי, ישראלי המתגורר בלונדון וממייסדי ארגון "עצרו את השנאה בריטניה", הפך לדמות מוכרת במאבק נגד ההפגנות האנטי־ישראליות והאווירה האנטישמית בעיר (גילוי נאות: בתחילת המלחמה, לפני חזרתי לעיתונות, הפקנו יחד מחאות למען חטופים ולהעלאת המודעות לפשעי 7 באוקטובר). מאז מרץ 2024, הוא ופעיליו מפגינים מול ההפגנות הפרו־פלסטיניות בלונדון, ועוקבים מקרוב אחר פעילותם. "לא יכולנו לעמוד מנגד ולראות את קלות ההפצה של פייק מטורף", הוא אומר. "חוגגים פעולות טרור בבירתה של מדינה מערבית שאמורה להיות בת ברית של ישראל. מרבית האנשים בהפגנות הללו הם אנשי השבט הלבן, שלפני זה צעדו במחאות נגד הרג ג'ורג' פלויד ולמען התנועה הסביבתית 'המרד בהכחדה', מטרות נפלאות וחשובות, אך כאן מכרו להם תעמולה".
גלמודי מזכיר שעד שהוצאו אל מחוץ לחוק, פעילי פלסטיין אקשן צעדו בהפגנות הללו בסרבליהם האדומים. "הם תמיד היו הכי קולניים, ויש להם אמירה אחת ברורה – ציונים לא מתקבלים כאן", הוא אומר. לדבריו, הארגון כולל גרעין קיצוני של פעילי שמאל שהושפעו עמוקות בידי פעילים אסלאמיסטים. גלמודי מציין, עם זאת, שיש היום ארגונים נוספים בעלי רטוריקה קיצונית לא פחות מזו של פלסטיין אקשן, שעדיין חוסים בחסות החוק. "אני לא אופטימי לגבי כיוון המדינה הזאת ולגבי העתיד של הקהילה היהודית פה. כשהתחלתי הייתי אופטימי יותר, אך עם הזמן והניסיון איבדתי זה. אני חושב שלצערי, וזה שובר את הלב, לקהילה היהודית פה נותרו 15־20 שנה במקרה הטוב".
השבוע יחל הדיון בערעור של ממשלת בריטניה נגד החלטת בית המשפט בשאלת הוצאת פלסטיין אקשן מחוץ לחוק. ג׳ונתן טרנר, בריסטר בריטי ותיק ומנכ״ל "משפטנים בריטים למען ישראל", הוא אחת הדמויות הבולטות בזירה המשפטית הפרו־ישראלית בבריטניה. הוא פעל משפטית נגד ארגונים אנטי־ישראליים ועקב אחרי פרשת פלסטיין אקשן. לדבריו, מתנגדי הוצאת הארגון אל מחוץ לחוק טוענים שהדבר יגרום לפגיעה לא מידתית בחופש הביטוי, שכן פעולות הארגון יכולות להישפט בדין הפלילי הרגיל. "אני חושב שהממשלה צדקה ובית המשפט טעה במקרה הזה, כי לא תהיה פגיעה רבה בחופש הביטוי בגלל הוצאת פלסטיין אקשן אל מחוץ לחוק. הרי אנשים יוכלו להמשיך להניף שלטים כמקודם ולהביע את דעתם על פלסטין וישראל", הוא אומר.
מנגד, להוצאת הארגון אל מחוץ לחוק תהיה התועלת של מניעת פעולות מסוכנות שלהם. "כשארגונים לוקחים את החוק בידיים ומפחידים עובדים ומשחיתים רכוש בעלות של מיליונים, יש נזק פוטנציאלי רב לתעשייה הבריטית. מבחינת האינטרס הלאומי, זה לא יעודד השקעות בבריטניה". טרנר מעריך בזהירות שהחלטת בית המשפט לא תתקבל והחלטת הממשלה תישאר על כנה. "אחרת, זה בהכרח יעודד ארגונים נוספים", הוא מזהיר, ומציין שאם הממשלה תיכשל בערעור הנוכחי, היא תוכל לערער גם לבית המשפט העליון.
"אם בית המשפט לא ישמור על הגדרת פלסטיין אקשן כארגון טרור, זה ייתן רוח גבית לשנאת יהודים ולציד יהודים - להטרדה בלתי פוסקת", אומר גלמודי. "אנחנו רואים את הפעילות של משמרות המהפכה האיראניים פה, שרודפים את מתנגדי משטר האייתוללות ועדיין לא הוצאו אל מחוץ לחוק. זאת תהיה פסיקה דרמטית שאסור לזלזל בה. אני רוצה להאמין שההיגיון הבריא והעובדות ידברו בעד עצמן. אחרת זאת תהיה הודאה בתבוסה לאסלאמיזם הגואה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il