שגריר ישראל בבאקו: "באזרבייג'ן רואים בנו מודל לחיקוי"

"המותג 'ישראל' ברחוב המקומי ו'יהודים' בכלל, הוא מותג חזק. יש הרבה הערכה לסיוע ולקרבה", אומר שגריר ישראל באזרבייג'ן רונן קראוס, בשיחה ממקום מושבו בבאקו.

כדי להדגים את האהדה הזו מצד האוכלוסייה במדינה המוסלמית־שיעית, הוא מספר על שף ישראלי שהשתתף לאחרונה בפסטיבל אוכל מקומי. לא רק שלא הייתה לו סיבה לחשוש לענוד על דש הבגד את דגל ישראל, כפי שקורה כיום במקומות לא מעטים סביב הגלובוס, אלא שהוא התקבל באופן "מדהים", כפי שסיפר לקראוס. "הוא אמר לי שעוד לא היה לו דבר כזה. אנשים ניגשו, חיבקו, אפילו נתנו נשיקה לדגל. אם להסתמך על 'מבחן נהג המונית', הרי שב־99 אחוז מהמקרים כשנהג מונית אקראי שומע שאתה מישראל, תשמע ממנו דברי תשבחות".

קראוס, המכהן בשגרירות הקרובה ביותר לאיראן, כ־350 קילומטר מהגבול, מציין כי "היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן נמשכים יותר מ־30 שנה. אלה יחסים אסטרטגיים קרובים, שיח מתמשך בין הנשיא אילהם אלייב לראש הממשלה נתניהו ולנשיא הרצוג, ובין השרים השונים".

בעבר, אומר השגריר, "היחסים התרכזו בעיקר בתחום האנרגיה והביטחון". במילים אחרות: הנפט שישראל רוכשת, ואמצעי הלחימה שהיא מוכרת. בטהרן כבר האשימו בעבר שישראל ניצלה את הקרבה הגיאוגרפית של אזרבייג'ן אליה כבסיס לפעולות נגד איראן. אבל, מבהיר קראוס, היום כבר לא מדובר רק בנשק ונפט. "רואים התפתחות לתחומים מגוונים כמו טכנולוגיות חקלאיות, התפלת מים, חדשנות וגם בנייה. יש חברות בנייה ישראליות שפועלות באזרבייג'ן, גם בבירה באקו וגם בחבל קרבאך", שעליו ניטשה מלחמה מול ארמניה. "גם בנושאי אבטחת סייבר, ובתחום התיירות. בשנה שעברה חצינו את רף 70 אלף התיירים שהגיעו לבאקו מישראל. באקו היא 'האב' לטיסות למזרח וליעדים אחרים, מה שצפוי להגדיל עוד את תנועת התיירות".

למלחמה הנוכחית תהיה השפעה על הזרמת הנפט?

"לאורך כל השנתיים וחצי האחרונות לא ראינו שום השפעה על זרימת הנפט דרך הצינור", אומר קראוס בהתייחס לצינור BTC, המעביר נפט למרחק של כ־1,800 קילומטר, מהים הכספי דרך באקו לנמל ג'ייהאן בטורקיה, ומשם במכליות לישראל. "הנפט ממשיך לזרום ולהגיע, החוזים ממשיכים להתממש.

"הרבה פעמים בדיפלומטיה אנחנו אוהבים לדבר על יחסים אסטרטגיים", מוסיף קראוס. "אני חושב שבמקרה של אזרבייג'ן וישראל, אלה יחסים אסטרטגיים אמיתיים וגם קרובים שמבוססים על הערכה הדדית, שיתוף פעולה וכבוד. כמו חבר שאפשר לסמוך עליו, לדעת שהוא שם כדי לסייע גם בתקופות מאתגרות, וכל זה עם מדינה מוסלמית".

התנהלות מחושבת

מיקומה של אזרבייג'ן, הגובלת ברוסיה בצפון ובאיראן בדרום, הופך אותה לצומת גיאו־פוליטי חשוב. "יש גבול משותף ארוך עם איראן, ומיעוט אזרי גדול שחי בצד האיראני – בין 10 מיליון ל־30 מיליון איש, אזרחים איראנים ממוצא אזרי שמהווים חלק ממארג היחסים המאתגר והמורכב בין המדינות". בטהרן קיים חשש מתמיד מגילוי שאיפות לאומיות מצד המיעוט האזרי. לפני כשלוש שנים נרשמה נקודת משבר, כאשר קצין הביטחון של שגרירות אזרבייג'ן בטהרן נורה בידי איראני.

"בין אזרבייג'ן לאיראן יש יחסי אהבה־שנאה", מסביר השגריר. "שתיהן מדינות שיעיות, ויש קשרים תרבותיים היסטוריים חזקים. למשל, בשתי המדינות ציינו לאחרונה את חג הנורוז, ראש השנה הפרסי. אזרבייג'ן מנסה לשמור על עצמאות וריבונות, ולמצב את עצמה כמדינה שלא תומכת בעמדות גורפות לכאן או לשם".

"אלה יחסים אסטרטגיים אמיתיים שמבוססים על הערכה הדדית, שיתוף פעולה וכבוד. כמו חבר שאפשר לסמוך עליו, לדעת שהוא שם כדי לסייע, וכל זה עם מדינה מוסלמית"

בתחילת המערכה הנוכחית תקפה איראן בכטב"מים את חבל נחצ'יבאן שבשליטה אזרית. בעקבות זאת סגר נשיא אזרבייג'ן את הגבול לסחורות, אך גם שלח איגרת ברכה למנהיג העליון החדש שמינתה איראן, מוג'תבא חמינאי.

"נחצ'יבאן מנותקת גאוגרפית מהמדינה, זה סוג של מובלעת בארמניה, אבל ירי על נחצ'יבאן הוא ירי על אזרבייג'ן, והדבר חולל מתיחות בין המדינות", אומר קראוס. "האיראנים טוענים שהם לא ירו, אבל באזרבייג'ן יודעים היטב מה היה מקור הירי. אחד הכטב"מים פגע בטרמינל של שדה התעופה, אחד בבית ספר שהיה פעיל, עוד אחד יורט, והרביעי כנראה התרסק. אזרבייג'ן העלתה כוננות צבאית. הגבול בין המדינות סגור למעבר אנשים מאז הקורונה, ומאז מתקפת הכטב"מים סגור גם לסחורות. משאיות לא יכולות לחצות".

לצד המהלכים שנקטה אזרבייג'ן כדי להביע את חוסר שביעות רצונה נוכח המתקפה הזו, בהתנהלות שקולה ומחושבת היא ליוותה את המהלכים האלה בסיוע הומניטרי, כמו משלוח משאיות מזון לקראת חג הנורוז, כדי לסייע לאוכלוסייה האיראנית. "לא מדובר בכמות גדולה, אבל זה היה סמלי על רקע המתיחות בין שתי המדינות. מנהיגי המדינה חתמו בספר התנחומים של השגרירות האיראנית על מות חמינאי, ושיגרו ברכות למינוי מוג'תבא. זו ההתנהלות – מצד אחד לדרוש ולחקור באופן תקיף, ומצד שני לשמור על יחסי שכנות תקינים".

בסוף ינואר ביקר שר החוץ גדעון סער בבאקו ונפגש עם עמיתו ג׳ייהון ביירמוב. סער לא חסך שם במילים נגד איראן והטבח המחריד שהתגלה אז כי ביצעה במפגינים. "מי שנוהג כך כלפי בני עמו, איך אפשר לצפות ממנו שיתנהג כלפי מדינות אחרות? אסור בתכלית האיסור שהמשטר הקיצוני ביותר בעולם ישיג את הנשק המסוכן ביותר בעולם״, הכריז סער לצד שר החוץ האזרי, כחודש לפני מבצע שאגת הארי.

מלקוחות לשותפים

בין מגפת הקורונה לשבעה באוקטובר, היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן היו בתקופת פריחה.  שגרירות אזרבייג'נית פתחה את שעריה בישראל לאחר שנים ארוכות של קיום נציגות ישראלית שם. הצעד הזה הפך אותה למדינה המוסלמית־שיעית – אם כי חילונית – הראשונה ששולחת שגריר לישראל. תיירים ישראלים רבים נצפו ברחובות באקו, והיה גם ביקור רם־דרג של נשיא המדינה יצחק הרצוג, חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה. 

במהלך היומיים שבהם שהה הרצוג בבאקו הוא זכה ליחס חם מהמארח, הנשיא אילהם אלייב, שאירח את המשלחת הישראלית כולה לארוחת צהריים בארמון הנשיאות המפואר, השוכן על גדות הים הכספי. היו שם נברשות קריסטל עצומות, פאר של שיש לבן ועיטורי זהב, גנים מטופחים, ומיטב התוצרת החקלאית המקומית שהוגשה לשולחן. ביקור הדדי של הנשיא אלייב בארץ כבר תוכנן אז באופק.

"ההזמנה של הנשיא לישראל שרירה וקיימת, ואנחנו חוזרים עליה בכל מפגש או שיח בין הבכירים", אומר קראוס. "הביקור הראשון של ראש ממשלה ישראלי כאן היה ב־97', של נתניהו. מאז ביקר כאן פרס, ואז שוב נתניהו והרצוג. נשמח לראות את הנשיא אלייב בישראל. זו תהיה פסגה משמעותית, עדות לכך שהיחסים בין ישראל, מדינת הלאום היהודי, ובין מדינת אזרבייג'ן שלה רוב מוסלמי שיעי, הם באמת יחסים אסטרטגיים. שהקשר מתקיים מרמת הנשיאים ועד אחרון שיתופי הפעולה. זה יכול להיות סימן חיובי ליחסים תקינים בין שתי מדינות שרואות עצמן קרובות".

אז למה זה לא קורה?

"בסוף מדובר במדינה שמקפידה מאוד על מדיניות חוץ עצמאית וריבונית. כמו שלקח יותר משלושים שנה לפתוח שגרירות בארץ, אבל בסוף היא נפתחה, אני אופטימי שכאשר הם יראו לנכון שזה הזמן הראוי לביקור של נשיא, הוא יתקיים. לפעמים לא צריך להאיץ מהלכים, וצריך לכבד את מסגרות קבלת ההחלטות. עד 2023 אזרבייג'ן לא החזיקה בשגרירות פעילה בישראל, ומאז שהיא נפתחה רואים שדרוג משמעותי ביחסים. העובדה שיש להם 'עקב על הקרקע' מגבירה מאוד את הפעילות. השגריר, מוכתר ממדוב, עושה עבודה מצוינת וזה מורגש".

קראוס, נשוי ואב לארבעה, מכהן בתפקידו מאז הקיץ שעבר. לפני כן ניהל את מחלקת מרכז אסיה והקווקז במשרד החוץ בירושלים. בין תפקידיו הקודמים: ציר בשגרירות ישראל ברוסיה, יועץ מדיני לשגרירות ישראל בהודו, סגן השגריר בארגנטינה, וסגן ראש נציגות ישראל באזרבייג'ן.

ההתחממות הפומבית ביחסים בשנים שקדמו ל־7 באוקטובר, הגיעה גם על רקע מה שהיה נראה כהתקרבות מסוימת בין ישראל לטורקיה, ידידתה הגדולה של אזרבייג'ן – שחלק מתושביה רואים בעצמם עות'מאנים, ושפתם מזכירה את הטורקית. מאז מתקפת חמאס על ישראל והמלחמה שפרצה בעקבותיה, נשיא טורקיה ארדואן חזר ביתר שאת לזמירותיו הישנות, המכפישות והשקריות כלפי ישראל.

עם זאת, לדברי השגריר קראוס, למתיחות שבין טורקיה לישראל "אין השפעה במישרין על היחסים בין ישראל ואזרבייג'ן. אבל מכיוון שטורקיה היא למעשה 'המדינה האחות' הגדולה, והשפה והתרבות קרובות, אזרבייג'ן רואה בטורקיה שותפה אסטרטגית, וכך גם בישראל, והיא הייתה שמחה לראות את המדינות במקום טוב יותר ביחסים ביניהן. היו גם מהלכים, שפורסמו, של ניסיונות מצידם לסייע לכך. בכל מקרה, אין לזה השפעה ישירה; היחסים בין ישראל ואזרבייג'ן מתקדמים, הרכש עולה, הסכמים נחתמים. רואים יותר מוצרים מאזרבייג'ן מגיעים לישראל, כולל מוצרי מזון, ירקות ופירות".

בקיץ האחרון הוזכרה שוב היוזמה האמריקנית לצירוף אזרבייג'ן להסכמי אברהם. יש לכך משמעות לאור היחסים הגלויים והעמוקים הקיימים בין המדינות?

"לקראת ביקורו של שר החוץ סער כאן, היה שיח על הסכמי אברהם. היום התפיסה היא שהצטרפות אזרבייג'ן להסכמים תהיה הליכה לאחור, כי היחסים אכן הולכים ומתעצמים ומתפרסים על כל מיני תחומים, ואילו הסכמי אברהם נועדו לפתח יחסים מול מדינות שלא היו איתן יחסים קודם. זה יהיה עוד מאותו דבר ואפילו חצי צעד אחורה, והיום באמת פחות מדברים על זה.

"כן מדברים על רצון לפתח את היחסים לתחומים שעד כה לא היו חלק מהתמונה. למשל, החתימה על מזכר הבנות לשיתוף פעולה בתחום הבינה המלאכותית. זו המדינה השנייה שישראל חתמה מולה על הסכם כזה. בנוסף, רואים היקף השקעות הולך וגדל של אזרבייג'ן בישראל", בהם רכישת 10 אחוזים ממאגר תמר על ידי חברת SOCAR האזרית. "רואים יותר ויותר פעילות של חברות ישראליות שבאות לא רק כדי למכור לשוק האזרבייג'ני, אלא גם להשקיע.

"זו הקדנציה השנייה שלי כאן, הייתי סגן שגריר לפני 15 שנה. אם משווים בין אז להיום, אפשר לראות שהשוק הישראלי רואה באזרבייג'ן שותף ולא רק לקוח. יש עלייה משמעותית בהיקף הסחר, ורוצים עוד. בצד האזרי יש הבנה שהפוטנציאל עדיין לא מוצה. הכלכלה הישראלית חזקה מאוד, וגם כאן מסתכלים על ישראל ומבינים שהשקעה בה תשמור על הערך, ומחפשים אפיקים נוספים לעשות את זה".

דלת פתוחה

הקהילה היהודית הגדולה במדינה המוסלמית־חילונית מורכבת מ"היהודים ההרריים", שלפי המסורת הגיעו לכאן אחרי חורבן בית ראשון ומאז שמרו על זהותם, וכן מיהודים שהיגרו אליה מרחבי ברית המועצות, מגאורגיה או מקהילות אשכנזיות. בעת ביקור הרצוג, הנשיא אלייב אמר כי היהודים "תרמו למדינה ולחמו איתנו שכם אל שכם לעצמאותנו".

"הקהילה כאן חיה בשלווה ובחופשיות", אומר השגריר, ומציין כי "בין 70 ל־100 אלף יהודים יוצאי אזרבייג'ן חיים היום בארץ, ומהווים גם הם גשר חשוב".

אמנם אין אנטישמיות, אבל כנס גדול של ועידת רבני אירופה בהשתתפות מאות רבנים שתוכנן להתקיים בבאקו בנובמבר, בוטל בשל חששות ביטחוניים.

"הכנס נדחה לא רק משיקולי ביטחון, אלא גם מטעמים של לוגיסטיקה. היחס של השלטונות למיעוטים בכלל וליהודים בפרט מכבד מאוד. הרב של הקהילה מוזמן לכל אירוע רשמי לצד שאר המנהיגים הדתיים, וכולם יושבים יחד מתוך רצון להראות לעולם שיש דרך אחרת להתייחס למיעוטים. האזרים נוהגים להדגיש שמאז ומעולם בני דתות ומיעוטים שחיו פה היו משולבים בחברה ותורמים לה – במדע, ברפואה, במוסדות השלטון, אפילו בצבא. אלברט אגרונוב, אחד מבני הקהילה היהודית לחם במלחמת קרבאך הראשונה ועד היום הוא נחשב לגיבור. הסיפור שלו נלמד בבתי הספר, יש אנדרטה לכבודו ורחוב על שמו".

מה לגבי ההצבעות של אזרבייג'ן במוסדות בינלאומיים? יש שינוי לטובת ישראל?

"במישור המולטילטרלי הבינלאומי, לא רואים שינוי בדפוסי ההצבעה", מודה קראוס. "יש הצבעות שבהן אזרבייג'ן לא יכולה לסטות מעמדת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC), קבוצת המדינות שהיא חברה בה. לעומת זאת, במסגרות אזוריות כמו מדינות הים הכספי ומסגרות אחרות שהיא חברה בהן, אזרבייג'ן עושה כל שביכולתה כדי לסייע לנו בעידון ניסוחים ובמניעת הצבעות או הצהרות שכוללות ביקורת חריגה על ישראל".

בהשוואה לנציגויות אחרות שכיהנת בהן, באזרבייג'ן יש לך כנציג ישראל דלת פתוחה ואפשרות להגיע לגורמים בכירים?

"חד משמעית. זה המקום החמישי שאני משרת בו, והיכולת שלי כשגריר להגיע למקבלי ההחלטות פה טובה מאוד. השיח שלנו עם הגורמים המקצועיים במשרדים השונים הוא מאוד פתוח וקרוב. תמיד מוצאים את השותף הנכון שמוכן להיות חלק ולתרום מזמנו ומתקציבו כדי להרים פרויקטים משותפים. ישראל באמת מאוד מוערכת כאן. אוהבים אותנו, מכבדים אותנו, זוכרים לנו את העבר שבו עמדנו לצד אזרבייג'ן בתקופות המאתגרות יותר שלה. יש רצון לשתף פעולה בתחום הממשלתי וגם האזרחי. בפרמטרים מסוימים, אפילו מסתכלים עלינו כסוג של מודל לחיקוי".