בין אם מדובר בהשלכותיה של תעמולה אנטי־ישראלית ממומנת היטב, ובין אם זו איבה נושנה שפרצה אל פני הקרקע על רקע המלחמה שפרצה לאחר טבח 7 באוקטובר, למקבלי ההחלטות בישראל ברור שהשחיקה בתמיכה בישראל בתוך המפלגה הרפובליקנית היא מקור לדאגה.
עם זאת, מול דיווחים תקשורתיים עקשניים על קרע בין שני הממשלים, ונוכח התבטאויות הולכות ומקצינות של כוכבי רשת ימניים בארה"ב, המערכה הנוכחית הוכיחה כי התיאום בין וושינגטון לירושלים הדוק מתמיד. צמרת המפלגה הרפובליקנית התייצבה בשבועיים האחרונים לצד הנשיא, והקונגרס דחה את המאמצים להגביל את סמכויות המלחמה שלו. סקרים הוכיחו כי גם בבסיס התמיכה של טראמפ, אנשי MAGA (שתומכים בבדלנות וב"אמריקה תחילה"), התמיכה במבצע "זעם אפי" גבוהה. הבייס ניצב לצידו של הנשיא.
"בסקרים שאני ראיתי, 80 אחוז מאנשי MAGA תומכים בהחלטת הנשיא לתקוף באיראן", אומר השבוע ד"ר קובי ברדה, מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקנית, וחוקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). "ראיתי שישה או שבעה סקרים שנעשו בקרב הבייס, והנשיא שולט בנרטיב בצורה מוחלטת".
כך למשל, בסקר של NBC, שיעורי התמיכה וההתנגדות למלחמה תואמים למדי את ההצבעה המפלגתית. 89 אחוזים מהדמוקרטים אמרו שארה"ב לא הייתה צריכה לתקוף את איראן, ואילו 77 אחוזים מהרפובליקנים אמרו שמדובר במהלך נדרש. אולם בקרב הרפובליקנים המזהים את עצמם כחלק מתנועת MAGA, תמכו במהלך הצבאי 90 אחוזים - שיעור גבוה יותר מאשר בקרב הרפובליקנים ככלל. "בתיאוריה, אנשי MAGA היו אמורים לפנות נגד הנשיא בהקשר הזה. זו אמורה הייתה להיות נקודת שבר. אבל אנחנו רואים שהבייס מאוד בעד".
ד"ר קובי ברדה | צילום: טל גבעוני
שלל סוגיות מגדירות־זהות מפַלגות בין הדמוקרטים לרפובליקנים במציאות הדו־מפלגתית המתקטבת בארצות הברית עד כדי עוינות רושפת. אבל בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה, אומר ברדה, יש רק קו שבר פנימי משמעותי אחד, "והוא נוגע ליחס לישראל. זה קו שבר עוצמתי, וגם חדש יחסית. כבר בסיבוב הראשון נגד איראן בשנה שעברה ראינו את טאקר קרלסון יוצא בהצהרה פומבית שהפצצה של מתקני הגרעין תביא להרג של עשרות אלפים", הוא מזכיר את מגיש רשת פוקס לשעבר, בעל ההסכת שהפך למוקד של תעמולה אנטישמית ארסית וקונספירטיבית נגד ישראל.
"ראינו את ראש המודיעין הלאומי טולסי גבארד אומרת שזה מהלך שיכול להיות בעייתי מאוד, ראינו גם היסוס של סגן הנשיא ג'יי־די ואנס בנושא", ממשיך ד"ר ברדה. "אבל הנשיא טראמפ יישר את כולם מהר מאוד ויצא בשנה שעברה למבצע 'פטיש חצות', להפצצת מתקני הגרעין. הוא עשה מהלך כירורגי מבריק שלא עלה בחיי אדם, ואז הצליח לכפות את סיום המלחמה. כך שבמובן מסוים, טראמפ יצא מהסבב הראשון של המערכה מול איראן כמנצח שמסוגל להכפיף את רצונו על השדרות השונות של הציבוריות האמריקנית – גם אנשי המפלגה שלו, גם הפקידות האמריקנית, ואפילו בקרב משפיעני הרשת. טראמפ יצא גדול מהסיפור הזה, שלכאורה הוא התנגש בו לראשונה עם הבייס; במערכת הבחירות הוא אמר שהוא נגד מלחמות אינסופיות, שהוא נשיא של שלום. הסבב הראשון מול איראן היה נקודת ההתנגשות הראשונה שלו מול הבייס בסוגיה משמעותית".
בנוגע לסיקור המלחמה הנוכחית נגד איראן בתקשורת המיינסטרים בארה"ב, נראה היה ביומיים־שלושה הראשונים כי האמריקני הממוצע מנסה להבין מאין כל זה בא. אם בישראל דיווחו בכל יום בשבועות שלפני המתקפה על המתח ההולך וגובר, ועל הכוחות האמריקניים העושים את דרכם לאזור - התקשורת האמריקנית הייתה עסוקה בסוגיות אחרות, ונושאי החוץ שעמדו על הפרק היו קובה וונצואלה. הסיקור הראשוני לאחר פרוץ המלחמה התחלק באופן צפוי למדי בין כלי התקשורת השמרניים לליברליים, אולם השאלה אם ישראל היא שגררה את ארצות הברית אל המערכה האזורית עלתה גם ברשת פוקס. בתחקיר בניו־יורק טיימס נטען כי ההחלטה של נשיא ארה"ב לצאת למלחמה התקבלה בעקבות לחץ כבד של ראש הממשלה נתניהו.
לאחר שהנשיא עצמו ואנשי צוותו הבהירו בשלל התבטאויות לתקשורת כי מדובר במלחמה שהיא אינטרס אמריקני, מענה למלחמה אלימה שפתחה איראן לפני 47 שנה, נושא הסיקור המרכזי עבר לעלייה במחירי הדלק. אל תוכניות הבוקר עתירות הרייטינג של יום ראשון נשלח השבוע מטעם הממשל שר האנרגיה כריסטופר רייט, לאחר שעלות מילוי המכל ברכב הפכה לסוגיה הבוערת בדעת הקהל. לצידה עמדה השאלה התדירה על אסטרטגיית יציאה מהמלחמה, הנובעת בין השאר מהתבוססות־העבר האמריקנית באפגניסטן ובעיראק.
הולכים על הקצה
בחודשים שבין מבצע "עם כלביא" ל"שאגת הארי", הדיון הפנים־רפובליקני בעניין ישראל נגע בעיקר להסכמי הסיוע בין וושינגטון לירושלים, שבמסגרתם ישראל רוכשת מארה"ב ציוד צבאי בסכום המוקצה לה. מתוך מודעות לביקורת על הזרמת הכספים כביכול לעבר ישראל, ביקורת הגוברת בקרב מי שאמורים להיות בסיס התמיכה שלה בארה"ב, אמר ראש הממשלה נתניהו בכמה ראיונות בחודשים האחרונים כי יפעל לסיום הסיוע בתוך עשר שנים.
"על פי פרסום של להב הרקוב באתר ג'ואיש אינסיידר, נתניהו ביקש להפחית עד לאפס את הסיוע הצבאי, אבל טראמפ דחה את ההצעה", מציין ברדה. לדבריו, מעבר לרווחים הכלכליים שהסיוע הזה מסב לתעשייה הצבאית האמריקנית, "טראמפ מבין היטב שחלק גדול מהמנוף שיש לו על ישראל תלוי בכך. הנושא הזה היה נוכח בכל התקופה שבין ההפצצות באיראן. בימין האמריקני זה ממש עצב חשוף".
בספטמבר האחרון נרצח פעיל MAGA השמרן והפרו־ישראלי צ'רלי קירק, באחד מהדיונים הפתוחים שקיים מול קהל צעירים אמריקני. לפני שהוא נרצח, קיים קירק קבוצות מיקוד עם מובילי דעה צעירים אמריקנים. נושא הסיוע לישראל שב ועולה בהן, ואפשר לראות עד כמה הוא אקוטי. ברדה: "התחושה שהם הביעו הייתה שהבית עולה בלהבות, אבל המנהיג מכבה את השריפה של השכנים לפני שהוא מטפל באש המשתוללת בבית שלו. מדובר אמנם באחוז זעיר מהתקציב האמריקני, אבל מבחינתם כתומכי טראמפ שהצביעו למענו בשל ההבטחה להעמיד את אמריקה במקום הראשון, והם מצידם מתקשים בתשלום שכר הלימוד, המשכנתא ובכלל מול יוקר המחיה - מדובר בסכום לא מבוטל שמועבר למדינה אחרת".
יורם אטינגר | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
באותן קבוצות מיקוד שבים ומציינים שישראל היא מדינה חזקה, ואין צורך לסייע לה. זו נקודה חיובית, לא?
"הימין בישראל נוטה לתת להם הנחת מועדון", מחייך ברדה, ומוסיף כי מי שמחרחר מלחמה ברשתות החברתיות ומממן תעמולה נגד ישראל - האשמה המופנית תדיר לכיוון האחים המוסלמים, או אל מדינות דוגמת קטאר, רוסיה או סין - לא עושה זאת מתוך מניעים חיוביים.
ברדה ממשיך ומתאר את השתלשלות העניינים מזווית אמריקנית: "לאחר המבצע בשנה שעברה שממנו יצא טראמפ כמנצח, הגיעו בינואר ההפגנות הנרחבות של המפגינים האיראנים, והם נתנו לנשיא proof of concept, 'הוכחת היתכנות', שיש לו 'רגליים על הקרקע' באיראן, יש לו צבא של העם האיראני שיכול לנהל את המלחמה בשטח. הוא מתחיל לנהל דיונים אם לשלוח כוחות למפרץ, ומבטיח למפגינים באיראן שהעזרה בדרך, אבל אצלו בבית הרשתות החברתיות התחילו לבעור".
הלהבות הללו לובו על ידי טאקר קרלסון, שהפיץ בהסכת שלו עלילה מופרכת שלפיה בקטאר ובסעודיה נתפסו סוכני מוסד ישראלים. מטרתם, נטען שם, הייתה לבצע פיגועי תופת ולטפול זאת על איראן. "זה מגיע עד כדי כך שהקטארים עצמם מפרסמים הכחשה רשמית לקונספירציה הזו. קרלסון הגיע למחוזות של אנטישמיות מטורללת, והוא לא היחיד בהקצנה הזו. מייגן קלי הייתה שדרנית בפוקס ולאורך השנים תמכה מאוד בישראל, אבל לפני קצת יותר משנה עלתה גם היא על הטרנד שכבש את הרשתות החברתיות, ה'ווקיזם' מימין, האנטי־ישראלי. והיא מעלה ומכפילה. ישנה גם קנדיס אוונס, שעבדה בעבר אצל בן שפירו ואפילו הייתה בחנוכת השגרירות האמריקנית בירושלים. היא נמצאת בטרלול על סטרואידים, שמוזן באמצעות צפייה של בוטים מפקיסטן אבל צובר מיליוני עוקבים". אוונס, יש לציין, הגיעה מהשמאל הפרוגרסיבי ועברה לקצה השני של המפה הפוליטית, ומייצרת כבר שנתיים שלל עלילות אנטישמיות מופרכות.
"השאלה מה יחליט הנשיא טראמפ לעשות באיראן העסיקה בשבועות שלפני המלחמה לא רק את בני שיחו בישראל אלא גם את אנשי מפלגתו", מציין ברדה. "קרלסון, הקולני שבמתנגדים, הגיע לבית הלבן לפגישה עם טראמפ, בניסיון לשכנע אותו שלא יצא למלחמה. צ'רלי קירק אמר לאחר התקיפה הראשונה באיראן שהשתכנע שטראמפ צודק. היום הגורם המאזן של קירק לא קיים".
קרלסון נכשל בניסיונו למנוע מארה"ב לתקוף את משטר האייתוללות, וספג גם את ההתנערות המשמעותית ביותר עד כה מצד טראמפ. "זה החל לאחר הפגישה ביניהם, בסרטון בשפה בוטה ששותף בחשבון רשמי של הבית הלבן, שתהה 'למה לעזאזל' מקשיבים לקרלסון ולקנדיס אוונס. בהמשך טראמפ ממש יוצא על קרלסון ומגרש אותו אל מחוץ למחנה".
ביום שני שעבר אמר קרלסון בפודקאסט שלו כי "זו המלחמה של ישראל, לא של ארצות הברית. המלחמה הזו לא מתנהלת מטעם מטרות הביטחון הלאומי האמריקני - להפוך את ארה"ב לבטוחה יותר או עשירה יותר. היא אפילו לא על נשק להשמדה המונית, גרעין". טראמפ אמר בתגובה כי "טאקר איבד את דרכו. ידעתי את זה מזמן, MAGA מצילה את המדינה שלנו, וטאקר הוא לא MAGA. הוא לא כלום".
למי עוזר הסיוע
לצד הסקרים שמראים את נטיית הבייס הרפובליקני אל טראמפ ולא אל קרלסון, אינדיקטור נוסף שמציין ברדה הוא הפריימריז שנפתחו בשבוע שעבר בצפון־קרוליינה, טקסס וארקנסו, לקראת בחירות האמצע בנובמבר, ותמיכתה שדולת איפא"ק במועמדים השונים.
השדולה היהודית־האמריקנית החלה בשנים האחרונות לתמוך בגלוי במועמדים המאמינים בחיזוק יחסי ישראל וארצות הברית. "בשבוע שעבר עמדו לבחירה 56 מושבים בשלוש המדינות שבהן נפתחו הפריימריז. כללי התמיכה של איפא"ק קובעים כי היא פועלת כאשר מדובר בהתמודדות בין מועמד התומך בחיזוק היחסים עם ישראל, למועמד שמתנגד לכך. בשבוע שעבר בחרה איפא"ק לתמוך במועמד בכ־62.5 אחוז מההתמודדויות, ובכולן ניצח המועמד שבו תמכה. 35 ניצחונות לעומת אפס הפסדים. שלוש המדינות הללו נחשבות לבעלות רוב רפובליקני". כלומר, בהתמודדויות היו גם מועמדים רפובליקנים שאינם תומכים בישראל, ולכן השדולה הצטרפה ותמכה במועמד השני, ועדיין רצף הניצחונות ניכר. "יש כאן חצי כוס ריקה, וחצי כוס מלאה".
טראמפ עצמו נסע ביום רביעי לקנטאקי, כדי לתמוך ביריבו של חבר הקונגרס הרפובליקני תומאס מאסי, שהוא מתנגד קולני למלחמה. הבחירות המקדימות בקנטקי מתוכננות ל־19 במאי. מאסי תקף השבוע ברשת X את העלייה במחירי הדלק בשל המלחמה, וטען כי זו אינה משמעותה של מדיניות "אמריקה תחילה".
ויש גם מאמץ מכוון מהצד השני: במסגרת הפריימריז, המכון הפרו־פלסטיני האמריקני IMEU הוציא כבר שני מיליון דולר על פרסומות המכוונות לרפובליקנים, במטרה מוצהרת לנצל את הדיון אם טראמפ פתח במלחמה למען טובתה של ישראל לקידום מועמדים דמוקרטים, כמו גם מועמדים רפובליקנים ביקורתיים כלפי ישראל.
בימים אלה משתתף ברדה, במסגרת עבודתו במכון למדיניות העם היהודי, בגיבוש מסמך הבנות בעבור הממשלה הבאה, בנוגע לאופן שבו יש להתייחס למצב התמיכה בישראל בארה"ב. "הממשלה הבאה היא שתצטרך להתמודד עם ה־MOU (הסכם הסיוע לישראל) בקונגרס בעוד שנתיים, וגם עם האופן שבו ישראל נתפסת בעיני הדור הצעיר - בבסיס MAGA, בקרב האוונגליסטים, וגם אצל מי שמאשימים את ישראל בכל צרותיהם. העלייה במפלס האנטישמיות בימין מטרידה מאוד. זה אתגר משמעותי מאוד שהממשלה הבאה תהיה חייבת לדעת להתמודד איתו. אם הנשיא הדמוקרטי הציוני האחרון היה ביידן, אסור שנגיע למצב שבו הנשיא הרפובליקני הציוני האחרון יהיה טראמפ".
הציר המדיני לשעבר בשגרירות ישראל בארצות הברית, יורם אטינגר, אומר כי ההתבטאויות של קרלסון ומייגן קלי הן "תופעה חסרת תקדים מאז מלחמת העולם השנייה. אז היו גורמים בתוך ארה"ב שתמכו בגרמניה הנאצית, במיוחד לפני כניסתה של ארה"ב למלחמה. מדובר בתופעה חמורה מאוד שפוגעת בארצות הברית וביחסיה עם ישראל".
לדעת אטינגר, "הנקודה המרכזית פה היא חוסר ידע משווע בנוגע לאיום שאיראן מהווה על ארצות הברית עצמה, ולא רק על ישראל או על האזור, וגם בנושא הסיוע. יש רִיק עמוק בהבנת המקום של ישראל במערכת הביטחונית והכלכלית האמריקנית, וחוסר ידע עד כמה ישראל תורמת לארה"ב, מעבר לאלף אחוזי תשואה בכל שנה על מה שנוהגים לקרוא לו 'סיוע חוץ', אבל בפועל מהווה השקעה בעבור משלם המיסים האמריקני. חיל האוויר הישראלי חוסך ל'לוקהיד מרטין' שנות מחקר ארוכות. הסיוע הוא כביש דו־סטרי, ויוצר בוננזה לאמריקנים. ישראל לא טורחת להביא את העובדות הללו לקהלי־יעד מרכזיים בארה"ב, ולכן הרבה חוגים מקבלים כמובנת מאליה את העובדה שארה"ב נלחמת למען בעלת בריתה הישראלית, בלי להבין שהיא נלחמת בעבור האינטרסים שלה עצמה".