איש לא הופתע כאשר חמאס הודיע על התנגדותו למינוי טוני בלייר לראש המִנהל הזמני לרצועת עזה, שהרי במשך שנים דחה ארגון הטרור על הסף יוזמות מערביות בעבור הרצועה. לכן, כאשר מינויו של הדיפלומט הבולגרי הוותיק ניקולאי מלדנוב לראש "מועצת השלום" לעזה לא נתקל בהתנגדות דומה, זוהי נורת אזהרה המעידה על זהות האיש.
תפקידו של מלדנוב הופך למשמעותי במיוחד על רקע הלחץ שמפעיל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקידום השלב השני בתוכנית השלום שלו לעזה - שלב שאמור לכלול פירוק מלא של חמאס מנשקו, נסיגה ישראלית מהרצועה והקמת ממשל טכנוקרטי פלסטיני. בעוד ג'ארד קושנר מציג בדאבוס תוכניות שאפתניות למגדלי יוקרה לאורך קו החוף העזתי, מלדנוב, המעורב זה מכבר בפוליטיקה המזרח־תיכונית, אמור להפוך את החזון למציאות בשטח.
מלדנוב מגיע לתפקיד הזה עם רזומה עשיר : שר חוץ ושר ביטחון בארצו בולגריה, שליח האו"ם למזרח התיכון ומתווך בינלאומי ותיק. עם זאת, לציבור הישראלי יש סיבות טובות לחוש דאגה: הוא התנגד בעבר לפעולות ריבוניות ישראליות, ומדבר על "קיצוניים משני הצדדים" גם אחרי 7 באוקטובר. נחישותו לבלום הסלמה לאורך השנים אפשרה למעשה לחמאס להתעצם.
מלדנוב בן ה־53 גדל בצל המשטר הקומוניסטי בבולגריה. אביו שירת במשטרה החשאית, ודודו היה דיפלומט. ואולם, אף ששורשיו המשפחתיים נטועים במשטר הקומוניסטי, מלדנוב עצמו בחר בקו אידיאולוגי שונה לחלוטין. בגיל 23 בלבד השלים תארים ביחסים בינלאומיים ובחקר מלחמות, והחל לעבוד בתפקיד ניהולי ב"מכון החברה הפתוחה", גוף שהקים המיליארדר היהודי־הונגרי ג'ורג' סורוס, המרבה לתמוך בארגוני שמאל ברחבי העולם.
ניקולאי מלאדנוב | צילום: AP
בהמשך עבד מלדנוב בבנק העולמי והקים מכון שהתמקד בשילוב בולגריה באיחוד האירופי. בשנת 2001 נבחר לפרלמנט הבולגרי מטעם "איחוד הכוחות הדמוקרטיים", מפלגת מרכז־ימין. כניסתו למגרש הבינלאומי התרחשה ב־2007, כאשר נבחר לחבר בפרלמנט האירופי. הוא מילא את התפקיד הזה במשך שנתיים, וכיהן במסגרתו כסגן יו"ר משלחת הפרלמנט לעיראק וחבר במשלחות לישראל ולאפגניסטן. בשלב הבא שימש שר הביטחון של בולגריה במשך חצי שנה, ואז שר החוץ במשך שלוש שנים, עד לנפילת הממשלה בעקבות מחאה עממית.
חמישה חודשים לאחר מינויו לשר החוץ ב־2010, ביקר מלדנוב בישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם נשיא המדינה דאז שמעון פרס. מכאן המשיך לביקור ברשות הפלסטינית, והבהיר כי "הידידות של בולגריה עם ישראל אינה באה על חשבון אחרים". חודשיים לאחר סיום כהונתו כשר חוץ הוזמן להשתתף באירוע של משרד החוץ בירושלים. בנאום שנשא גינה את האנטישמיות והכחשת השואה, והעלה על נס את הצלת יהודי בולגריה בשואה. כבר באותן שנים הביע מלדנוב עניין רב ביחסי ישראל והפלסטינים בכלל, ובסוגיית עזה בפרט. בשיחות שקיים אז עם הצמרת הישראלית הוא דן באפשרות לשיתוף פעולה אירופי ברצועת עזה, בשיפור המצב ההומניטרי שם ובחשיבות קיומו של משא ומתן ישיר בין הצדדים.
צד נוסף של מעורבותו במזרח התיכון התבטא ביחס לסוריה. ב־2012 אירח מלדנוב בבולגריה מפגש ראשון בין פלגי האופוזיציה הסורית, שהביא ליצירת שיח מוסדר בין הארגונים השונים שנאבקו בשלטון אסד.
תקופתו של מלדנוב כשר חוץ התאפיינה ביחסים טובים בין ישראל לבולגריה, אך כבר אז החל להתגבש הדפוס שילווה אותו בהמשך. מלדנוב האמין בדיאלוג, בהקלות וב"גישור בין הצדדים" – מילים שעשויות להישמע טוב, אך עלולות להיות מסוכנות כאשר הצד השני הוא ארגון טרור.
"אופטימיסט פרנואידי"
באוגוסט 2013 מינה מזכ"ל האו"ם באן קי־מון את מלדנוב לנציג מיוחד לעיראק וראש משלחת הסיוע של האו"ם למדינה. מלדנוב נכנס לעיראק בתקופה מורכבת של הידרדרות ביטחונית וקרבות פנימיים. קבוצות סוניות אסלאמיסטיות הגבירו את פעילותן נגד הממשלה השיעית, והראשונים ששילמו את המחיר היו האזרחים. דאעש התחזק וכבש שטחים נרחבים במדינה, המוני עיראקים הפכו לפליטים ועמדו בפני משבר הומניטרי, והחשש היה שהמדינה תידרדר למלחמת אזרחים.
מאמצי התיווך של מלדנוב תרמו להקמת ממשלת אחדות בעיראק ב־2014, שכללה ייצוג רחב של קבוצות אתניות ודתיות. הוא סייע בגיבוש הסכמי חלוקת ההכנסות מנפט בין בגדד לאזור הכורדי ארביל, צעד שהפחית את המתיחות. מלדנוב פעל במישור הדיפלומטי כדי למנוע הידרדרות נוספת, תוך שיתוף פעולה עם ממשלת עיראק, שכנותיה וגורמים בינלאומיים.
מתווכים בינלאומיים נבחנים ביכולתם למנוע עימות, גם כאשר השקט הזמני מנוצל לרעה בידי אחד הצדדים. הדפוס העיראקי של חתירה ליציבות ולמניעת קריסה מיידית, גם במחיר דחיית עימות חזיתי עם כוחות קיצוניים, ילווה את מלדנוב גם בהמשך דרכו במזרח התיכון.
בסיום כהונתו, בפברואר 2015, תיאר מלדנוב את עצמו כ"אופטימיסט פרנואידי". כלומר, אופטימי בנוגע ליכולת לכונן יציבות, אך חשדן ומודע לסיכונים. באו"ם התרשמו מיכולותיו והחליטו למנות אותו לשליח הבכיר של הארגון במזרח התיכון. הוא מילא את התפקיד הזה במשך חמש שנים, ונתפס כבעל גישה מאוזנת יחסית. מלדנוב תמך בפתרון שתי המדינות ומתח ביקורת על פעולות שביצעו שני הצדדים. בין השאר הוא התנגד להרחבת ההתנחלויות ולמעשי אלימות של מתנחלים, תוך שהוא תובע גם להפסיק את שיגורי הרקטות מעזה ואת ההסתה הפלסטינית. בתקופת כהונתו התאפיינו היחסים בין ישראל לאו"ם במגמת שיפור.
גורמים שעבדו איתו תיארו את מלדנוב כאינטליגנטי, ריאליסט ויסודי, וכמי ששומר על יחסי אנוש טובים. חרף היחסים המורכבים של ישראל עם האו"ם, מלדנוב הצליח לזכות באמונו של ראש הממשלה נתניהו ובאמונה של ישראל, ובמקביל הצליח ליצור אמון גם עם הצד הפלסטיני. מלדנוב עצמו ייחס את יכולת התיווך שלו לשורשיו הבלקניים. בריאיון לניו־יורק טיימס לאחר סיום תפקידו אמר: "אני בא מהבלקן. שינינו גבולות, נלחמנו על מקומות קדושים, שפות, כנסיות, החלפנו אוכלוסיות במשך מאה שנה, אם לא יותר. וכשאתה נושא עימך את המטען הזה, זה עוזר לך לראות דברים קצת אחרת. זה לא סכסוך שכנים שאפשר להגיע ופשוט לשרטט קו, זה רגשי".
במסגרת תפקידו היה מלדנוב אחראי למגעים בין ישראל לחמאס, ולניסיונות הרגעה בדרך להפסקות אש. הוא שימש דמות מפתח בדיפלומטיה האזורית, תוך ניסיון לגשר בין ישראל לפלסטינים ולמנוע הסלמה בעזה. מלדנוב שימש מתווך גם במהלך "צעדות השיבה הגדולה", המהומות המאורגנות לאורך גבול עזה שהובילו לעימותים בין עזתים לכוחות צה"ל, ונחשבות כמי שסללו את הדרך לטבח 7 באוקטובר. הוא גם היה אמור לפקח מטעם האו"ם שהכסף הקטארי שזרם לרצועה לא יופנה להתעצמות חמאס.
אכן, בזירה העזתית, דחיית עימות עם כוח קיצוני מאפשרת לו להתעצם ולצבור כוח. מתחת לפני השטח, הקו המאוזן יחסית של מלדנוב הזיק לישראל. החשש מהסלמה הוביל אותו לקדם הקלות ופיתוח תשתיות, שאפשרו את התעצמות חמאס. דבקותו של מלדנוב בסטטוס־קוו וחששו מפני הידרדרות הביאו אותו למתוח ביקורת על ישראל בכמה צמתים. הוא הגדיר את הבנייה במזרח ירושלים "בלתי חוקית", התנגד להריסת בתי מחבלים, ואף נאם בעצרת שארגנה הרשות הפלסטינית נגד תוכנית הסיפוח.
בנאום שנשא במועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2020, קרא מלדנוב להחיות את מאמצי השלום "לפני שיהיה מאוחר מדי", והזהיר כי הקיצונים משני הצדדים "מאיימים למשוך את האזור לעבר מציאות של מדינה אחת, של כיבוש ותסיסה תמידית". צריך לומר: תפיסת "הקיצונים משני הצדדים" איננה מבטאת ניטרליות. היא מציבה במשוואה אחת מדינה ריבונית וארגון טרור, ובפועל מטשטשת אחריות, יוצרת סימטרייה מלאכותית ומקשה על הפעלת כוח נגד מי שמנצל כל הפוגה כדי להתחמש.
עם סיום תפקידו בדצמבר 2020, זכה מלדנוב למילות שבח מהנהגת הרשות הפלסטינית, מישראל ואף מחמאס. ח'ליל אל־חיה, כיום ראש הלשכה המדינית של חמאס, אמר לניו־יורק טיימס: "אנחנו גאים שהכרנו אותו". בפברואר 2021 קיבל את "כוכב מסדר ירושלים הגדול" מהנשיא הפלסטיני, פרס המוענק לדיפלומטים ואנשי ציבור כהוקרה על תרומתם למאמצי השלום.
הריסות בעזה | צילום: AFP
לאחר שעזב את האו"ם עבר מלדנוב להתמקד בתפקידים אקדמיים וייעוציים. באוגוסט 2021 הפך לעמית בכיר במכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון. מפברואר 2022 ועד מינויו לתפקיד הנוכחי כיהן כמנכ"ל מוסד של האמירויות המתמקד בהכשרת דיפלומטים ובחקר מדיניות חוץ. בתקופה זו דיבר מלדנוב לא אחת על "מודל חדש" למזרח התיכון, המבוסס על חדשנות טכנולוגית ושיתופי פעולה, והביע תקווה לראות את האזור עובר "מחביות נפט לשבבי סיליקון".
במסגרת הדלפת הענק של "מסמכי פנדורה" ב־2021, נחשף כי מלדנוב היה בעלים של חברה בשם "אפרון אנטרפרייז" באיי סיישל. המידע שדלף הראה כי החברה הוקמה כשבוע לאחר מינויו לנציג האו"ם לעיראק. אף שהיה מחויב לעשות זאת, מלדנוב לא חשף בפני הארגון את בעלותו בחברה. מלדנוב מצידו הכחיש את ההאשמות נגדו. לדבריו, החברה הוקמה בזמן שהיה אדם פרטי, ונועדה לשמש לפעילות ייעוץ אישית. לגרסתו, החברה מעולם לא ביצעה פעילות עסקית בפועל, ולמעשה לא הייתה פעילה, כך שהוא לא ראה סיבה לדווח עליה.
לבלום את הטורקים
בינואר 2026, לאחר שמדינות ערביות טרפדו את מינויו של ראש הממשלה הבריטי לשעבר טוני בלייר, הודיעה ארה"ב על מינויו של מלדנוב לנציג העליון של מועצת השלום לעזה. מועצת השלום היא חלק מתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ לסיום המלחמה ברצועת עזה, ונועדה לשמש גוף לתיאום ופיקוח על יישום התוכנית. מלדנוב צפוי לשמש גורם מקשר בין מועצת השלום ובין הוועדה הלאומית לניהול עזה בראשות ד"ר עלי שעת', ולתאם בין גורמים בינלאומיים רבים ובהם ישראל, ארה"ב, מצרים, טורקיה, קטאר ואיחוד האמירויות.
המועצה, שחלק מחברותיה מפגינות עמדה עוינת לישראל, תחזיק בסמכויות נרחבות ביותר והחלטותיה יקשו על ישראל לממש את מדיניותה, בוודאי אם היא לא תקבל גיבוי מהממשל האמריקני. החלטות כאלה עלולות להגביל את חופש הפעולה של צה"ל, לשרטט את קווי הנסיגה שלו ועוד. הרכב כזה צפוי להגביל את היכולת הישראלית לפעול.
מועצת השלום תופקד גם על הקמתו והתנהלותו של "כוח הייצוב הבינלאומי", כוח חמוש בתוך רצועת עזה שיפעל בתיאום עם מצרים ועם ישראל. המשמעות היא שישראל תאבד את היכולת לפעול בחופשיות ברצועת עזה, ותהיה תלויה הן במצרים והן באותו כוח. מה יקרה אם ישראל תרצה לבצע פעולה בג'באליה או חיסול ממוקד בחאן־יונס? האם היא תצטרך לקבל את אישור הכוח הזה? זאת ועוד: טורקיה מסתמנת כגורם הלהוט ביותר להיכנס לרצועה. מי ימנע מאנשיו של ארדואן, הפועלים מכוח אג'נדה של האחים המוסלמים, לשתף פעולה עם חמאס, להעלים עין מהתעצמותו, להעביר לאנשיו כסף וציוד, להזהיר אותם לפני פעולות ישראליות ועוד?
כפי שפתחנו, ייתכן שהעדות המובהקת ביותר לבעייתיות במינוי מלדנוב היא תגובת חמאס. ב־16 בדצמבר דיווח העיתון הסעודי א־שרק אל־אווסט מפי מקורות בארגון הטרור כי הנהגתם אינה פוסלת את מועמדותו. המקורות ציינו כי מלדנוב מוכר היטב להנהגת הארגון מתקופת כהונתו כשליח האו"ם למזרח התיכון, וכי הוא קיים עימה מגעים ופגישות רבות, ברצועת עזה ומחוצה לה. "אין בעיה לעבוד איתו, כל עוד יש קונצנזוס פלסטיני על כך", הבהירו. עם זאת, בכירים בחמאס הצהירו כי לא יקבלו "שלטון חסות" של המועצה, וכי לדעתם הגוף שהוקם אמור להתמקד בפיקוח על הפסקת האש ושיקום הרצועה.
לפני כחודש נפגש ראש הממשלה נתניהו עם מלדנוב בלשכתו בירושלים. נתניהו הדגיש כי על חמאס להתפרק מנשקו וכי על רצועת עזה להיות מפורזת בהתאם למתווה טראמפ. יומיים לאחר מכן נפגש מלדנוב ברמאללה עם סגן יו"ר הרשות הפלסטינית חוסיין א־שייח' ועם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג'.
השרה אורית סטרוק מהציונות הדתית פנתה למשרד ראש הממשלה בדרישה להטיל וטו על המינוי. במכתבה טענה סטרוק כי עברו של מלדנוב "רצוף בעמדות ופעולות פרו־רש"פיות, בקידום אובססיבי של 'חזון שתי המדינות', בהתנגדות לפעולות ביטחוניות בסיסיות של ישראל ובשלילה עקבית של זכויותיה בארץ". סטרוק הזהירה כי בהינתן הסמכויות הצפויות לתפקיד החדש, המינוי עלול להוביל לפרשנות מסוכנת של תוכנית טראמפ ולפגיעה חמורה בחופש הפעולה הביטחוני של ישראל. "מי שתקף את ישראל בגלל הריסת בתי מחבלים, כיצד ינהג במקרים דומים בעזה?" תהתה.
מנגד, גורמים מדיניים בישראל אמרו כי ניסיונו של מלדנוב בתיווך מול חמאס וקשריו ההדוקים באיחוד האמירויות מהווים נכס חיוני להבטחת המימון והיציבות של המהלך.
מינויו של מלדנוב מציב אותו מול אחד האתגרים הדיפלומטיים המורכבים בעולם. הוא נדרש ליישם תוכנית אמריקנית שקוראת ל"פירוז כל כוח לא מורשה" – לשון עקיפה לפירוק הכוח הצבאי של חמאס – בזמן שישראל ממשיכה לשלוט במרבית הרצועה. המבנה הממשלתי המורכב שיופקד על עזה כולל מועצת שלום בראשות טראמפ, ועד מנהל בינלאומי, ועד מבַצע לעזה, וממשלת טכנוקרטים פלסטינית – כל זאת לצד פריסת כוח ייצוב בינלאומי בפיקוד הגנרל האמריקני ג'ספר ג'פרס.
מלדנוב מגיע לתפקיד החדש עם ניסיון דיפלומטי עשיר, היכרות מעמיקה עם האזור וקשרים עם כל הצדדים המעורבים. שורת התפקידים שמילא בעבר מעניקה לו כישורים דיפלומטיים ייחודיים. אפשר כמובן לחשוב על הרבה שמות גרועים ממנו בעמדת מפתח כזו. הוא איננו אנטי־ישראלי, איננו חוסך בביקורת על הפלסטינים, ומגיע עם שק של קבלות בתחומי התיווך. עם זאת, נראה כי מה שמאפיין את הקריירה הדיפלומטית שלו באזורנו הוא תפיסת "הקיצוניים משני הצדדים" וחתירה לחזון שתי המדינות. האם לפני שנה או שנתיים היינו חותמים על תרחיש שבו אדם שמקדם את התפיסות הללו, וכשל במניעת התעצמות חמאס בעזה, יפקח על הנעשה בה?