חיים שקטים חוץ מחקירה על דאעש: פרופיל המחבלים מאוסטרליה

כמעט שבוע חלף מאז הטבח בחוף בונדיי. באירועים מסוג זה, כואבים ככל שיהיו, זה די והותר זמן כדי להתחיל לקבל תמונה רחבה למדי על מבצעי הטבח, מניעיהם, אם היו זאבים בודדים או שמאחוריהם עומד ארגון כלשהו. אבל במקרה הזה, שהוא אירוע הירי הגדול והחמור ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה, עדיין רב הנסתר על הנגלה.

אם לסכם את המעט הידוע בשלב זה על המפגעים סג’יד ונאוויד אכרם, אב ובנו, האלמנט הבולט ביותר הוא דווקא מה שחסר, וזו טביעת האצבע הרשתית של השניים. היא דלה עד בלתי קיימת כמעט. דבר יוצא דופן בעידן של רשתות חברתיות, ועוד יותר כשמדובר בהשוואה למקרים קודמים של מפגעים באוסטרליה. היו כמה וכמה מקרים כאלו בעשור האחרון, וטביעות הרשת של המפגעים היו עשירות מאוד.

האב סג’יד, בן 50, כבר לא ימסור מידע. הוא נהרג על ידי שוטר במהלך האירוע. ממה שנודע בשבוע האחרון על חייו, הוא במקור אזרח הודי, שנולד בעיר היידרבאד למשפחה מוסלמית, סיים לימודי מסחר והיגר באשרת סטודנט לאוסטרליה ב־1998, ובהמשך קיבל מעמד של תושב קבע. הוא נשא אישה ממוצא אירופי ולשניים נולדו בן ובת. בהמשך נפרד מאשתו, ועד השבוע האחרון ניהל על פני השטח חיים שקטים ונטולי אירועים בפרופיל משפחתי וחברתי נמוך מאוד. ככל הנראה עבד מביתו בעבודות מזדמנות ועסק בין השאר בציד ודיג. מאז הטבח, למרות חיפוש המידע האינטנסיבי, מעט מאוד פרטים התפרסמו על אורח חייו ועיסוקיו. למעט פרט מפתח אחד - חיבתו לכלי נשק וחברותו במועדון ירי אחד או יותר.

כל השנים הללו, מתברר, האירוע המכונן האחד והיחיד בחיים המשותף לו ולבנו הוא החקירה של הבן נאוויד באוקטובר 2019. נאוויד, אז בן 17 בלבד, עלה על הרדאר של גורמי האכיפה לאחר שנצפה בחוצות סידני במחיצתם של גורמים אסלאמיסטיים חברי "התנועה לדעווה ברחובות".

באותה תקופה הוא הופיע בסרטונים שבהם דיבר על דת והפיץ מסרים אסלאמיים במסגרת קבוצה של התנועה. בהמשך טענה הקבוצה כי נאוויד מעולם לא היה חבר רשמי, אלא מבקר מזדמן בלבד. ואולם למרות זאת יש תיעוד ניכר המראה שהוא השתתף באופן סדיר למדי בפעילויות שונות, הופיע בסרטונים וחילק חומרים דתיים. יתרה מכך, התברר כי באותה תקופה היה לו קשר עם דמויות שנשפטו מאוחר יותר בגין קשר לארגון המדינה האסלאמית, כולל למי שכונה “מפקד דאעש באוסטרליה” והורשע בתכנון פעולות טרור. באותה תקופה הוא גם היה בקשר עקיף עם מרכז הדעווה "אל־מדינה" והשתתף בהרצאות ופעילויות סביב מטיף רדיקלי בשם ויסאם חדד, דמות הנתונה לפיקוח הרשויות כבר שנים בשל נאומים אנטישמיים.

קשרים אלה הם שגרמו אז ל־ASIO, ארגון הביון האוסטרלי, לבדוק את נאוויד ב־2019. החקירה נמשכה חודשים ובסופה הוחלט כי אין ראיות מספיקות לכך שיש בו איום מיידי, ולכן לא הוצב אחריו מעקב פעיל. השבוע התברר כי לא נדלקה שום נורה אדומה ב־2022, כאשר האב חידש את רישיון הנשק שלו ורכש שישה כלי נשק שונים, לא פחות. כל זאת אף על פי שהשניים התגוררו תחת קורת גג אחת.

שני ציוצים בלבד

האם הסרטונים מ־2019 הם הסיבה להתנזרותו של נאוויד מפעילות ברשת? אם יגבר על פציעות הירי, אפשר אולי יהיה לחקור אותו. לפי שעה הוא מאושפז במצב קריטי בבית החולים בסידני. מן המעט שנחשף על אודותיו בשבוע האחרון, בדומה לאביו, גם נאוויד ניהל עד לטבח בבונדיי ביץ' אורח חיים שקט בפרופיל נמוך. מגיל צעיר מאוד הוא עבד בבניין כרַצף ומניח לבנים. בכתבות שהופיעו בתקשורת האוסטרלית הוא תואר על ידי חבריו לעבודה כאיש שתקן, מתבודד, שאינו נוטה לדיבורים מיותרים. עבודת הריצוף, סיפר אחד מהם, משעממת למדי, ובאופן טבעי גוררת לא מעט שיחות המחפות על השעמום. אבל לא במקרה של נאוויד, שגם נהג לאכול בנפרד מחבריו לעבודה. בסך הכול הוא היה טיפוס מעט מוזר, מתבודד אבל עובד טוב שלא החסיר ולו יום עבודה אחד.

בחשבון X של אכרם מופיעים רק שני פוסטים: באחד נראה סרטון של “קיר לבנים יפה" שהוא בנה, ובאחר נראה חוף אידילי, ככל הנראה רמז לשהות שלו בפיליפינים שוטרים על הגשר שממנו ירה המחבל

השגרה הזו נשברה במפתיע. מעסיקו האחרון של נאוויד סיפר השבוע כי לפני שבועות אחדים התקשר אליו נאוויד וסיפר לו כי נפצע בתאונת אִגרוף בפרק כף ידו, ולקח הפסקה מעבודתו. לדברי חבריו לעבודה נאוויד טען כי הרופא הורה לו לנוח כמה חודשים לפחות בעקבות הפציעה. המעסיק, שהיה בסך הכול מרוצה מעבודתו, דווקא הביע רצון שנאוויד יחזור מוקדם יותר. אבל נראה שתאונת האגרוף הייתה רק תירוץ, כי אין תיעוד שלה בפועל. ככל הנראה, כבר אז נאוויד לא תכנן לחזור לעבודתו, אלא ביקש ממעסיקו לשלם לו את כל הכספים שמגיעים לו, כולל חופשה שנתית וזכויות עבודה. מה שאולי רומז לכך כי נאוויד ידע כבר באותו שלב כי מה שהיה לא יהיה עוד, ולמקום עבודתו הוא כבר לא יחזור.

כל זה מתחבר באופן קוהרנטי למדי עם מה שהגיע בהמשך - הנסיעה עם אביו לפיליפינים חודש לפני הפיגוע. על פי מידע רשמי של רשות ההגירה הפיליפינית סג’יד ונאוויד אכרם טסו יחד לפיליפינים ושהו שם כמעט חודש ימים. הם נחתו במנילה הבירה ב־1 בנובמבר, המשיכו בטיסת פנים לעיר דבאו שבדרום מינדנאו, אזור שבעבר שימש בית לפעילות קבוצות קיצוניות כמו אבו־סיאף הקשורות לדאעש. סג’יד נכנס לפיליפינים עם דרכונו ההודי ונאוויד עם דרכון אוסטרלי. הרשויות בפיליפינים בשיתוף פעולה עם הרשויות באוסטרליה מתמקדת כעת בבדיקה מה עשו השניים במהלך 28 ימי שהותם בפיליפינים. על פי חלק מהדיווחים, האפשרות היותר סבירה היא כי במהלך ארבעת השבועות הם קיבלו שם אימון בסגנון צבאי במסגרת קבוצות מקומיות, או שהיו בקשרים עם רשתות קיצוניות, אך נכון לרגע זה אין מידע רשמי שמאמת את ההערכה הזו.

כדי להבין את הפעילויות, המטרות והקשרים בחודש שבו שהו שם, תידרש עבודת שטח מאומצת, במקביל לעבודת רשת. נכון לרגע זה אין ראיות לכך שהשניים נפגשו עם ארגון מסוים או עברו הכשרה כלשהי של ארגון טרור. בכל זה יש אולי פרט אחד בלתי אופייני, שדווקא יכול להיות קצה חוט להמשך החקירה. כי בניגוד גמור להיעדר הפרופיל שלו ברשת מאז חקירתו ב־2019, באחרונה פתח נאוויד חשבון ברשת X. החשבון עצמו נפתח באוגוסט 2025, כלומר כמה חודשים לפני נסיעתם לפיליפינים בנובמבר, בחשבון מופיעים רק שני פוסטים: אחד שבו הוא מעלה סרטון של “קיר לבנים יפה" שהוא בנה, ואחד נוסף של חוף אידילי, ככל הנראה רמז לשהות שלו בפיליפינים. הפרט המעניין הוא בפרופיל של החשבון, בשדה “About”, מופיע כי הוא “מבוסס בפיליפינים” - תצוגת מיקום המושפעת מהמיקום שהמשתמש ביקר בו או שהה בו לאחרונה, מה שמעלה השערה שהחשבון עודכן סביב הזמן שבו שהה במדינת האיים. והשאלה היא כמובן מדוע. האם זה היה ניסיון מגושם לבסס אליבי כלשהו לקראת חזרתו לאוסטרליה, או ליצור רושם של חופשה ארוכה על רקע הפציעה בכף היד כדי למנוע רחרוחים מיותרים של הרשויות ערב הפיגוע המתוכנן?

עלייה עקבית בפיגועים

לרשויות באוסטרליה יש כעת הרבה מה לעשות, וחלק מהעבודה יהיה בחינה של הטבח בבונדיי ביץ' בהשוואה לאירועי טרור קודמים, והיו כמה וכמה כאלה. אלא שהפיגוע בחוף בונדיי יוצא דופן מאוד מבחינת חוסר טביעת הרשת שלו ביחס לאירועים קודמים המאופיינים דווקא בנוכחות גבוהה ברשתות החברתיות, נוכחות המספקת הצצה כמעט מיידית לאורח חייו ומניעיו של המפגע. אחד האירועים שכדאי לבחון בהקשר הזה הוא אירוע בני הערובה בקפה לינדט במרכז סידני, מרחק קילומטרים ספורים מבונדיי ביץ'. האירוע התרחש לפני עשור. חמוש בשם מאן הארון מוניס, מהגר איראני, השתלט על בית הקפה והחזיק את יושביו כבני ערובה במשך 16 שעות. האירוע הסתיים בחילופי אש עם המשטרה, שבהם נהרגו המפגע ושניים מבני הערובה. מה שמעניין באירוע הזה הוא התאריך - 15 בדצמבר. הפיגוע בבונדיי ביץ' התרחש ב־14 בדצמבר. החוקרים יצטרכו לבדוק אם מדובר במקריות גרידא או שיש פה משהו נוסף. בשלב הזה של החקירה קשה לדעת.

כאמור, החקירה הזאת עתידה להיות קשה יותר. כי במקרה של מאן הארון מוניס קדמה לפיגוע חתימה דיגיטלית גבוהה שכללה בלוג אישי, מכתבי שנאה והתכתבות גלויה ברשת שכללה מסרים אנטישמיים ואנטי־מערביים. במקרים נוספים, כמו למשל ניסיון לרצוח שוטר במלבורן בידי פעיל אסלאמיסטי קיצוני, עבד א־נומן חיידר, קדמה גם כן טביעת רשת רחבה שכללה מסרים אסלאמיסטיים בפייסבוק וניסיון לרכישת נשק ברשת. ובקיצור, מקרי קיצון קודמים אופיינו בנוכחות רחבה ברשת, כולל בלוגים, פוסטים, סרטונים והודעות בקבוצות שוליים קיצוניות.

ואולם אם נתמקד בשנתיים־שלוש האחרונות, התמונה הכוללת שעולה היא כי אירוע חמור על רקע אנטישמי היה רק שאלה של זמן, בדיוק כמו שהזהירו גורמים בקהילה היהודית באוסטרליה פעם אחר פעם. בשנים האחרונות, בסידני ובניו־סאות’־ויילס, נרשמה עלייה משמעותית בהיקף האירועים האנטישמיים ופעולות השנאה נגד הקהילה היהודית, בעיקר מאז אוקטובר 2023. האירועים כללו ונדליזם, איומים, התנכלויות רחוב, פגיעה בחנויות יהודיות, כולל השלכת רגל חזיר ונזק לרכוש. דו"חות קהילתיים ומשטרתיים מראים גרף עולה בחדות במספר אירועי השנאה ועוצמתם, אף שרובם לא היו "אירועי טרור חמושים" או "פעולות מתוכננות" על פי ההגדרה, אלא פעולות נקודתיות של שנאה או פרובוקציות אנטישמיות.

ראוי לציין אירוע מוזר למדי של גילוי קרוון חשוד, ובו חומרי נפץ ורשימת מטרות יהודיות, כמו בתי כנסת והמוזיאון היהודי. האירוע נחקר תחת חשש לפעילות קיצונית אנטישמית שהייתה עלולה להפוך לפיגוע. בדיעבד העלתה החקירה כי מדובר באירוע טרור שהוא פייק, ובפועל היה מדובר באירוע פלילי שנועד לבלבל את המשטרה. עם זאת, המקרה פתח דיון ציבורי נרחב על מדיניות הביטחון ותגובת הרשויות לאיומי שנאה. פוליטיקאים, כולל חברי פרלמנט בניו־סאות’־ויילס, דרשו בעקבות האירוע חיזוק מערך המודיעין והטיפול באירועי אנטישמיות, הוועדות הרלוונטיות בחנו כיצד מידע על אירועים כגון אלה מופץ לציבור, ואיך המשטרה מתעדפת פיקוח על קבוצות ועל סימנים מקדימים של קיצוניות.

המסקנה הייתה שהתגובה הראשונית לעיתים מוגזמת, אך היא גם חשפה את הקושי להבחין בין “פעילות חוקית" או "תרבותית” לבין סימנים מוקדמים של קיצוניות, במיוחד כאשר האירוע נראה תחילה כאיום אמיתי על הקהילה. ובקיצור, אם גם גורמים פליליים נכנסו לתמונה כדי לקדם פעילות עבריינית במסווה של אנטישמיות, בהחלט אפשר לראות פה מגמה ממארת של חציית גבולות על רקע חברתי, ושל החרפה ופגיעה מתמשכת בקהילה היהודית, תוך כדי ניצול תופעות של עלייה דרמטית באירועי אנטישמיות ושנאה.

בהקשר הזה ראוי לציין כי גם משטרת ניו־סאות'־ויילס וגם שירות הביון האוסטרלי ASIO היו עד כה קמצנים באופן קיצוני בחשיפת פרטי החקירה. אומנם יש לכך סיבות מקצועיות, אבל אפשר להניח שחלק ניכר מהאפלת הפרטים הזו נובע ממתח ביחסי ישראל־אוסטרליה בשנה האחרונה, בפרט בין רה"מ והנשיא הרצוג לבין ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי, על רקע ההכרה האוסטרלית במדינה פלסטינית. יש גם רקורד לא פשוט של עליות ומורדות ביחסים בין השירותים החשאיים בישראל ובאוסטרליה, ראה פרשת בן זיגייר בשנת 2010. בסך הכול יש תחושה של תקופה קשה ביחסים בין שתי המדינות.