ביום שבו נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, פרסם משרד החוץ הפיליפיני הודעת תמיכה שבה נכתב: "הממשלה הפיליפינית מביעה את תקוותה שהצעד הראשוני הזה יוביל לשלום בר־קיימא וליציבות באזור, שכן שני מיליון פיליפינים חיים באזור ואלפי יורדי ים מפליגים דרכו".

"ההודעה הזו מספרת את הסיפור הישראלי־פיליפיני כולו", אומרת לנו דנה קורש, שגרירת ישראל במדינת האיים. "כמדינה השייכת לגוש הוותיק של המדינות 'הבלתי מזדהות', הפיליפינים תומכת בגלוי בפלסטינים, אך במקביל שומרת על קשרים מצוינים עם ישראל. לכן היא מדגישה את האינטרס הפיליפיני ואת מה שבאמת חשוב להם - שלומם וביטחונם של הפיליפינים החיים ברחבי המפרץ והמזרח התיכון, ש־30 אלף מהם עובדים בישראל, ועוד רבים עובדים בספינות המשייטות באזור. המלחמה עם החות'ים פוגעת בהם קשות. הפיליפינים בוחנים את האינטרסים הלאומיים שלהם, ומהבחינה הזו יש להם עניין רב בישראל".

הסכם הפסקת האש חותם גם פרק עצוב אך הירואי בתולדות הקשרים בין המדינות. העובדים הזרים הפיליפינים לא ברחו מכאן עם פרוץ המלחמה, ונשארו עם מטופליהם ביישובי עוטף עזה. חמישה מהם שילמו על כך בחייהם, וסיפוריהם תוארו בתקשורת. "למרות המצב, רק כאלף מתוך כ־30 אלף אזרחים פיליפינים עזבו את ישראל במהלך המלחמה", מפרטת קורש. "רבים מהעובדים הפיליפינים בחרו להישאר בישראל מתוך נאמנות ודאגה למטופלים שלהם, שאותם הם רואים כמשפחתם. לאה מוסקרה, אזרחית הפיליפינים, נהרגה כשטיל איראני פגע בבית ברחובות שבו התגוררה. אחותה הביאה את גופתה למולדתן, ואחר כך חזרה לעבוד בארץ. עוד סיפור נוגע ללב הוא של גאלינור (ג'ימי) פאצ'קו, העובד הפיליפיני שנחטף מקיבוץ ניר־עוז ושוחרר אחרי 49 ימי שבי. לפני כמה חודשים נולדה לו בת בפיליפינים והוא קרא לה ישראלה, מתוך אהבה למדינה".

עוד לפני חתימת ההסכם תכננה השגרירה קורש לקיים מסיבת עיתונאים בסוכה שעל גג השגרירות. "הכנתי את עצמי לכל התרחישים, גם למקרה שהשיחות ייכשלו ותהיה הסלמה", היא מספרת. "בסופו של דבר קיימנו אירוע משמח עם שחרור החטופים. באופן טבעי הגיעו כלי תקשורת רבים, וניצלתי את ההזדמנות לספר להם על מנהגי חג הסוכות. ילדי הקהילה היהודית שרו שירי סוכות וקינחו ב'התקווה'. העיתונאים שאלו על ההסכם ואם הוא יוביל לשלום, אבל התעניינו בעיקר בשאלה אם אזהרת המסע לישראל מצד משרד החוץ הפיליפיני תוסר. אני מנסה לשכנע אותם לעשות זאת, כפי שעשו מדינות רבות אחרות".

הפיליפינים מקבלים בברכה את תוכנית השלום בין ישראל לחמאס, אבל אנחנו לא מעוניינים בשלום עם חמאס אלא לחסל אותו. הנקודה הזאת הובהרה להם?

"צריך לזכור שהם משתייכים לגוש המדינות שתומך באופן מסורתי בפלסטינים. עם זאת, לאורך כל התקופה היו כאן אמירות שהתייחסו לחטופים, ללא גינויים לישראל על הרעבה בעזה כפי שעשו מדינות אחרות בגוש הזה. מובן שההצהרה הייתה יכולה להיות חמה יותר, ועם הבנה גדולה יותר שחמאס אינו יכול להיות חלק מהפתרון".

הם מגדירים את חמאס ארגון טרור?

"יש תהליך חקיקה כזה, אנחנו מעודדים אותו, אבל הם עדיין לא שם. הם מבינים שמדובר בארגון טרור, אבל בהודעה הזו יש הימנעות מהוספת תארים לצדדים השונים".

ואיך האווירה עכשיו?

"הדברים משתנים במהירות. אני מתראיינת די הרבה והשאלות קיבלו תפנית חיובית. היום יש יותר ביקורתיות כלפי חמאס. עם שחרור החטופים השמחה הייתה גדולה, ואז הייתה נסיגה כי הם נשענים בעיקר על מידע מסוכנויות הידיעות שלא אוהדות את ישראל. אנחנו מנסים להיאבק כמיטב יכולתנו".

אין כאן אנטישמיות

בסופו של דבר מדובר בעניין של אינטרסים. איך הופכים תמיכה בישראל לאינטרס פיליפיני?

"צריך לזכור שאומנם יש 30 אלף עובדים פיליפינים בישראל, אבל יש כמעט שני מיליון במדינות המפרץ, ויש להם שכנים כמו מלזיה וברוניי שגם בהם חייבים להתחשב. ככלל, המלחמה לא עמדה בראש סדר היום הציבורי. מובן שבקרב האינטלקטואלים ואנשי העסקים הנושא עורר שאלות. חוץ מזה, הסנטימנט עדיין חיובי מאוד. ביום שהגשתי את כתב ההאמנה שלי לנשיא, ב־19 באוגוסט, התרגשתי לשמוע את המנון המדינה ולראות שורה של קציני צבא מצדיעים לדגל שלנו. זה אחד הרגעים הכי מרגשים לדיפלומט. בסוף החלק הטקסי הייתה פגישה עם הנשיא פרדיננד מרקוס, שפתח את נאומו בתקווה לעסקה. כשהוא משמיע ביקורת הוא עושה זאת בזהירות ומדבר בעיקר על הסיוע ההומניטרי".

"אנחנו מבססים את השותפות כדי שהקול הפיליפיני יתנתק מהמדינות הבלתי מזוהות, ייטה מעט לעברנו ויישמע בפורומים הבינלאומיים"

לא על ג'נוסייד?

"את זה לא שמעתי ממנו".

הפיליפינים תומכים במדינה פלסטינית?

"יש פה שגריר פלסטיני, ובדיון שהתקיים בפרלמנט היה חבר קונגרס ששאל את שרת החוץ מריה טס לאזארו אם היא יודעת שישראל מבצעת רצח עם. היא השיבה לו תשובה חכמה ומדויקת ששמה את הדברים בהקשר הנכון, והסבירה שהקשרים עם ישראל חשובים לאינטרס הלאומי. רק עיתון אחד הבליט את דברי חבר הפרלמנט, כל השאר הציגו תמונה מאוזנת. גם הנשיא מרקוס, שהוא איש חם ולבבי, הקדיש חלק גדול מהשיחה איתי לזכרונות מביקורו לפני שנים רבות בישראל, והדגיש שהם רוצים בהעמקת השותפות והקשר. אני מקווה ללוות אותו יום אחד לביקור בישראל".

באו"ם הם מצביעים נגדנו.

"לרוב הם נמנעים או נעדרים, אבל להצביע בעדנו בסוגיות הרגישות הם עדיין לא יכולים. זה באמת אחד היעדים שלנו, לדאוג שיהיה תרגום מעשי לקרבה הבילטרלית, ושהיא תשתקף בזירה הבינלאומית. מדובר בעבודה סיזיפית וארוכת טווח. אתה רואה פה את החיבור ואת ההערכה והאהבה אלינו".

יש אנטישמיות בפיליפינים?

"אני יחסית חדשה פה, ולא נתקלתי בגילויי אנטישמיות. אף שרובו הגדול קתולי, העם הפיליפיני אינו אנטישמי, חד־משמעית. סגנית שר החוץ שרן השכל באה לביקור קצר וגילתה להפתעתה עולם שאינו מלא אנטישמיות כמו באירופה וארה"ב. אם יש ביקורת, היא לרוב אנטי־ישראלית. גם אירועים שאפשר היה להגדיר אותם אנטישמיים, היו למעשה אנטי־ישראליים".

אף על פי כן, אם נרצה לבקר בבית הקהילה היהודית ברובע מקאטי או בבית חב"ד במנילה, נצטרך לעבור בדיקות ביטחון קפדניות ולהציג תעודה מזהה. בכניסה למתחם הקהילה ניצבת עמדת שמירה מבוטנת ובה שומרים חמושים. למעשה, שמירה בהיקף דומה קיימת בפתחם של כל בנייני המשרדים והבנקים בעיר.

היחידים שהצביעו בעדנו

דנה קורש (54) נולדה במושב מרחביה שליד עפולה, והיא דיפלומטית כבר 25 שנה. הגעתה לפיליפינים כשגרירה היא הגשמת חלום מבחינתה, אחרי שהספיקה להיות קונסולית בבנגלור שבדרום הודו, "עמק הסיליקון של ההודים", כדבריה. "דיפלומטיה כלכלית ופיתוח הם נקודות החוזק שלי והם חשובים מאוד לעולם האסייתי, איך חולקים ידע ובונים יכולות. את זה אני עומדת לעשות כאן".

לפני שהצטרפה לשירות הדיפלומטי הייתה קצינת נפגעים בצה"ל, וסיימה תואר ביחסים בינלאומיים. היא ביקשה לשבור את התפיסה שלפיה מי שמתקבלים לשירות החוץ הם או עשירים או בעלי קשרים, ולשמחתה הייתה בין הבודדים שהתקבלו לקורס הצוערים.

כבר בתפקידה הראשון, כסגנית קונסול ביוסטון שבטקסס ב־2002, נאלצה להתמודד עם אתגרים לא שגרתיים: היא ליוותה את רונה רמון בשעות הקשות אחרי שבעלה אילן נהרג באסון מעבורת החלל, וסייעה לה לחמוק מהעיתונאים שארבו לה. היא גם ריכזה את הסיוע לישראלים שנקלעו למצוקה בעקבות ההוריקן הקטלני "קתרינה" באוגוסט 2005, ואת הסיוע ההומניטרי שהגישה ישראל.

קורש היא אם יחידנית. כאשר בנה היה בן שש וחצי היא נשלחה להודו כסגנית השגריר בדלהי. לפיליפינים הגיעה לראשונה לפני עשר שנים, כשהתבקשה להחליף את השגריר למשך שבוע. "לא ידעתי שאחזור לכאן כשגרירה", היא אומרת.

למה בחרת בפיליפינים?

"בעיניים דיפלומטיות, אסיה היא המקום להיות בו. הפיליפינים היא מדינה שיחסה החיובי ליהודים ולישראל החל עוד בימי הנשיא מנואל קזון, שבתקופת השואה העניק אשרות כניסה ל־1,300 יהודים. זו המדינה האסייתית היחידה שהצביעה ב־1947 באו"ם בעד הקמת מדינת ישראל. הרוב הקתולי מייחד אותה מיתר מדינות אסיה. אנחנו מבססים את השותפות כדי שהקול הפיליפיני יתנתק מהמדינות הבלתי מזוהות, ייטה מעט לעברנו ויישמע בפורומים הבינלאומיים. זה האתגר הגדול ביותר".

בעיני רבים מהישראלים, הדימוי של הפיליפינים הוא של עובדים המובילים קשישים בכיסא גלגלים.

"הזהות הזו תורמת רבות ליחסים לדעתי. אתה מכיר מן הסתם משפחות ישראליות שבאו לטיול בפיליפינים וביקשו להיפגש עם משפחת העובדת שסעדה את אימא או אבא. הנאמנות והרצון להעניק מכל הלב הן חלק מהתרבות הפיליפינית. טיפול, שירות, חמלה - זה הדימוי החיובי שלהם. 30 אלף עובדים זרים לדורותיהם שחוזרים לארצם הם שגרירים טובים של ישראל. היום יש עובדים פיליפינים בישראל גם בתחום המלונאות, ויש גם כמה מאות מתמחים בחקלאות".

קורש מעריכה כי בשנת 2050 תהיה אסיה השוק הגדול בעולם. הפיליפינים, על 150 מיליון תושביה, ש־85% מהם קתולים ודוברי אנגלית, עשויה לשמש עוגן אזורי מרכזי הן בתחום הסייבר והן במישור התיירותי. "מדינת הפיליפינים מורכבת מכ־7,000 גני עדן קטנים בצורת איים, חלקם בלתי מיושבים. יש כאן איים קסומים וחופי גלישה מדהימים. אחד היעדים שלנו הוא הפעלת טיסות ישירות בין ישראל לפיליפינים. אנחנו שוקלים להתחיל עם מערך טיסות עונתי. הפיליפינים דורגה במקום החמישי בכניסות תיירים לישראל בשנת 2024, עם כ־40 אלף אזרחים שהגיעו לביקור בארץ, בעיקר מטעמי דת".

השגרירה משבחת את קודמה בתפקיד, אילן פלוס, שהשכיל ליצור קשרים עם דמויות שהוא העריך כי יתקדמו בסולם הפוליטיקה המקומית. מחליפתו קוצרת את הפירות, אחרי שהם אכן נעשו שרים בכירים.

איך נראים הקשרים הביטחוניים בין ישראל לפיליפינים?

"הקשרים האלה התחזקו בתקופת הנשיא הקודם רודריגו דוטרטה, שהנחה את צבאו לקנות נשק ישראלי בלבד, תוך ציון העובדה שישראל אינה מציבה תנאים כפי שמדינות אחרות נוהגות לעשות". אגב, דוטרטה עצמו, שכונה "הנשיא המקלל", נתון במאסר בבסיס חיל האוויר במנילה, לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בידי בית הדין הבינלאומי בהאג בגין המלחמה בסמים שניהל בארצו. אלפי חשודים בסחר ובשימוש בסמים נהרגו במסגרתה על ידי שוטרים ללא משפט.

גם הם נאבקים בטרור

"האתגר הנוכחי של הפיליפינים הוא ימי, בעיקר מול סין", אומרת השגרירה. "אזור המחלוקת בים סין הדרומי יוצר מתיחות. מגולם כאן פוטנציאל גדול לחברות שראליות, בעיקר בטכנולוגיות בתחום הים". לפני יותר משנה קיבל חיל הים הפיליפיני מישראל ספינת סיור מסוג שלדג 5, הנחשבת לספינת הסיור המהירה והטובה מסוגה בעולם, ובה מערכות נשק, שליטה וקשר מתוצרת רפאל. במקביל, מספנות ישראל שיפצו ושדרגו את ספינות הצי הפיליפיני, והכשירו קבוצה גדולה של טכנאים פיליפינים במגוון מקצועות.

גם בתחום המלחמה בטרור יש לישראל מה להציע. "האתגרים המרכזיים של הטרור בפיליפינים נובעים מפעילות של ארגונים ג'יהאדיסטיים, כגון ארגון אבו סיאף, הפועלים בעיקר באי מינדנאו ובקבוצת איי סולו בדרום המדינה. איומים אלה כוללים פיגועי התאבדות, התקפות על כוחות צבא ופעילות טרור נגד אזרחים. בעקבות המלחמה, הפיליפינים הביעו התעניינות במערכות ההגנה האווירית של ישראל.יש כאן תחרות רבה, שכן הפיליפינים רוכשים את רוב הסיוע בתחום הזה מארה"ב ומקוריאה הדרומית, אבל המלחמה ומבצע 'עם כלביא' הוכיחו שהטכנולוגיה שלנו מצוינת".

ישראל היא חלוצת הסיוע כאשר פוקדים את הפיליפינים אסונות טבע. כך היה בטייפונים וכך ברעידות האדמה האחרונות.

"בראיונות אני מדגישה שאין לנו מלחמה עם העם הפלסטיני אלא עם חמאס. הבעיה היא בדורות שלמים בשני הצדדים שגדלו למלחמה".

שני הצדדים?

"אני לא משווה חלילה, אלא מציגה את הדברים כדילמה ולא כאקסיומה שאנחנו צודקים והם הרעים".

אבל זו האמת, אנחנו הצודקים והם הרעים.

"זה לא תמיד קל. הציבור בפיליפינים ניזון בעיקר מנתונים של חמאס, ומקבלים אותם ככזה ראה וקדש. אני מסבירה שהצבא שלנו חזק והיה יכול למחות אותם אבל הוא לא עושה זאת כי הוא צבא מוסרי, ושחמאס פוגע גם בבני עמו".

ואת מצליחה לשכנע?

"תלוי את מי. ישנו הקהל המשוכנע, האוונגליסטים שתומכים בנו, ויש קהל ששונא אותנו ושאותו לא נצליח לשכנע. רוב האנשים נמצאים באמצע. זו מדינה קתולית שמאמינה בהגשת הלחי השנייה, ואני לא אצליח לעשות דמוניזציה של הצד השני. לכן הגישה שלי היא לנהל שיח ולעורר את החשיבה שלהם. אני מדגישה את חוזקה של הדמוקרטיה שלנו, שיש בה דעות שונות ויש ראש ממשלה וקבינט שצריכים להחליט".

שאיפותיה של דנה קורש מסתכמות בתחום הדיפלומטי ואינן גולשות לזירה הפוליטית. "כדיפלומט אתה משרת את המדינה נטו, בעוד שבפוליטיקה אתה חייב להיבחר כל פעם מחדש והופך למשרת של עצמך. אני אוהבת לשרת את הציבור", היא אומרת.

החצר האחורית של גן עדן

לא תמיד התמונה פה רגועה. לפני כמה שבועות פרצו הפגנות סוערות בשירגאו, אי מתויר וחביב על ישראלים. לרשתות החברתיות הועלו תמונות וסרטונים של ישראלים המתנהגים בצורה בלתי הולמת כלפי מקומיים, וכמה גרמנים וצרפתים המתגוררים בפיליפינים וידועים בשנאתם לישראל ובהפצת תעמולה פרו־פלסטינית, ניצלו את ההזדמנות כדי למתוח ביקורת על ישראל ברשתות החברתיות.

"מדובר בכמה בחורים, בהם כנראה הלומי קרב שחזרו מהמלחמה עם בעיות נפשיות", מספר הרב יוסי לוי, מנהל בתי חב"ד בפיליפינים. "אותם גורמים מקומיים הלהיטו את האווירה, הסיתו פעילים ברשת החברתית וקראו להפגין נגד ישראל. כמה עשרות תושבים התגודדו סביב בית חב"ד, שבעיניהם הוא המקום הישראלי ביותר, ודרשו את סגירתו. הוריתי למנהלי בית חב"ד באי שלא להגיב, וקראנו למבקרים להימנע מלהגיע לבית חב"ד עד שההפגנה תשכך, כך שההפגנה התקיימה למעשה מול מקום ריק".

"לפני שבועיים ארגַנו כינוס בבית חב"ד עם ראשי המועצה המקומית ותושבים מהסביבה", סיפר לנו הרב מנדל שפינדלר, מנהל בית חב"ד בשירגאו. "היו תושבים שטענו שחב"ד שותפה לפשעים של ישראל, לרצח עם ולהרג תינוקות, אבל ראש המועצה השתיקה אותם. הסברתי שישראל היא מדינה דמוקרטית ושומרת חוק, ושכל מטרתנו פה היא לעזור ליהודים ולמקומיים. אנחנו מסייעים במתן פרנסה לתושבים רבים, בקניות בחנויות המקומיות, בעידוד התיירות, ומהווים כוח מרגיע, ממתן ומפייס כל אימת שיש בעיה

למקום הגיע גם הקונסול הישראלי ממנילה, אך השגרירות לא נתנה לביקור נפח גדול, וראש העיר לא הגיע למפגש. "זה אכזב אותנו", אומר הרב שפינדלר. טענה נוספת שלו היא ש"לשגרירות יש תפקיד בהסברה לא רק למען ישראל אלא גם כלפי הישראלים שבאים לכאן, איך מתנהגים באיים הפיליפינים. לצערנו זה לא קורה". הרב לוי דוחה טענות שנשמעו כאילו בית חב"ד גרם להתססת האווירה, ומבהיר כי ההפך הוא הנכון: "אנחנו הצלחנו להרגיע את הרוחות".

ישראלים המתגוררים במנילה התלוננו באוזנינו על חוסר התעניינות ואף אדישות מצד השגרירות למצוקותיהם של ישראלים הנקלעים לצרה. "הם לא נענים לפניות, לא עוזרים וקשה להגיע אליהם. מי שמנסים לסייע הם גורמים אחרים, למשל חב"ד. הייתי מצפה מהם להיות פתוחים יותר כלפינו וליצור קשרים טובים יותר עם הישראלים, ולא רק עם הנוצרים או עם היהודים המקומיים".

השגרירה קורש מבקשת להדוף את הטענות על תפקודה. "נושא השירות לקהל הישראלי חשוב מאוד לי ולצוות. החלון הקונסולרי הוא מבחינתנו חלון הראווה של השגרירות והמדינה. עם זאת, כולנו יודעים שיש לעיתים חוסר הלימה בין הציפיות של הישראלים בחו"ל ממדינת ישראל ומהשגרירויות שלנו בעולם, שנסייע להם ונחלץ אותם. אנחנו לא מכירים חוסר נגישות לשגרירות. מספר החירום מפורסם באתר, והשיחות נענות 24 שעות ביממה. אנחנו עומדים בקשר מתמיד עם בית חב"ד ועם אנשי עסקים ישראלים באי שירגאו, ולנוכח המצב שם השגרירות קיימה כמה שיחות ופגישות עם ראשת העיר ועם גורמי עירייה ואכיפה ופעילים חברתיים. אנחנו בוחנים גם הפקת אירוע התרמה לקהילה שם, כדי לסייע במיתוג ישראל מחדש".