מה כל כך מעליב בגמלים? מדוע המשפט שאמר השר בצלאל סמוטריץ' בוועידת מקור ראשון אך לאחרונה, "תמשיכו לרכוב על גמלים במדבר", הוציא את הסעודים מכליהם עד כדי כך שהוא מיהר לפרסם התנצלות? כדי לענות על השאלה חייבים להכיר לעומק את המהפך שעוברת הממלכה המדברית בעשורים האחרונים, ולשם כך יש להפנות זרקור אל דמות המפתח - האדם שתוארו הרשמי הוא "יורש העצר", אך למעשה הוא השליט האבסולוטי של סעודיה: מוחמד בן סלמן, הידוע במערב בכינוי MBS.
ראו למשל את ההחלטה להעניק לנשות סעודיה את הזכות לנסוע ממקום למקום בעצמן – לא על גב גמל, אלא מאחורי ההגה. "MBS ממש לא פמיניסט", אומר ד"ר נחום שילה, עמית מחקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב, ומנכ"ל חברת "גלובל אוסינט". "מי שקורא לו פמיניסט לא יודע על מה הוא מדבר. הייתה לו סיבה אחרת לשכנע את אבא שלו, המלך סלמן, לחתום על הצו שמתיר לנשים לנהוג. מבחינתו, אם אישה רוצה להגיע לעבודה או ללימודים, ובן משפחה צריך להסיע אותה, זה אבסורד. זה לשרוף יום עבודה של גבר. מאותה הסיבה הוא ביטל את הנוהג שאישה שפונה לקבל שירות במשרד ממשלתי חייבת להביא איתה שני גברים בני משפחה. מוחמד בן סלמן התקומם נגד זה וטען שיש כאן בזבוז של מיליוני שעות עבודה למשק הסעודי. זה הגיע לפעמים למצבים מצחיקים, כשכל אחד משני הגברים המלווים היה צריך להביא עדים שיעידו על המהימנות שלו, וככה הלכו למשק הסעודי לא שני ימי עבודה אלא שישה.
מפלרטט עם הסינים וגם עם האמריקנים. מוחמד בן סלמן עם טראמפ בריאד בחודש מאי | צילום: איי.אף.פי
"כל זה לא התיישב עם הרצון של MBS ליצור כלכלה מגוונת בסעודיה. אפשר לראות באופן בולט שמסמך החזון שכתב מדבר פעם אחר פעם על 'בנינו ובנותינו'. הרעיון המארגן הוא מודרניזציה. לא מודרניזציה טכנולוגית, כי בהיבט הזה הסעודים תמיד יכולים לקנות את הטוב ביותר, אלא מודרניזציה במובן של אופי המדינה, שינוי הדי־אן־איי שלה".
באקדמיה חוקר ד"ר שילה בעיקר את הנעשה בסעודיה, בתימן ובמדינות המפרץ. הדוקטורט שלו עסק בתפקידן של האליטות בהיווצרות הממלכה הסעודית בתקופת אבן סעוד, מלך ערב הסעודית בשנים 1932 עד 1953. מאז מותו של אבן סעוד ועד היום, כל שליטי הממלכה היו בניו. מוחמד בן סלמן הוא שליט מהדור החדש, במלוא מובן המילה: הוא הנכד הראשון של אבן סעוד שמקבל את הזכות לאחוז במושכות השלטון.
"במחקר שלי הראיתי שהסיפור המוכר, על אנשי הדת ששולטים במדינה הסעודית באופן בלעדי, הוא לא נכון. היה שם מרקם של אליטות שאבן סעוד לא היה מצליח להקים את הממלכה בלעדיהן, ולהפוך אותה למה שהיא. סעודיה היא בעצם שבט שהשכיל בשלב מסוים לעצור את התפשטותו הטריטוריאלית, והתחיל למסד מסגרת מדינית. זו הייתה הגדולה של המשפחה הסעודית, וכך היא הצליחה להקים מדינה ששורדת עד היום. זו למעשה המדינה הסעודית השלישית; הראשונה קמה במאה ה־18 והשנייה במאה ה־19, ושתיהן כשלו והתפרקו אחרי שבעים־שמונים שנה".
עבד אל עזיז אבן סעוד, ראש המשפחה הסעודית ומייסד הממלכה, נשא בשנות חייו נשים רבות והעמיד עשרות צאצאים. הרכב המשפחה שלו הכתיב במידה רבה את קורות ארצו מאז ועד היום. הראשון שירש את כתרו היה בנו סעוד – "מלך לא כל כך מוצלח", מגדיר אותו ד"ר שילה. "פייסל, האח שמלך אחריו, נחשב למוצלח מאוד. הוא גיבש את שיטת הפעולה של השלטון הסעודי במחצית השנייה של המאה ה־20, ויצר את 'הסדר הפייסלי' - מערכת משוואות בלתי כתובה שקבעה את היחסים בין השלטון לאזרחי המדינה במשך עשרות שנים. משמעות הסדר הפייסלי היא שהשלטון נותן לאזרחים כל מה שהם צריכים, כלומר חינוך חינם, שירותי בריאות חינם ואפס מיסוי, והם בתמורה מגלים צייתנות, לא עושים בעיות ולא מאתגרים את השלטון.
"נוסחה זהה הפעיל פייסל כלפי אנשי הדת בארצו. סעודיה היא מדינה דתית, ופייסל עצמו היה דתי מאוד, אבל בניגוד לחלק מהמלכים אחריו הוא ידע לשים גבולות לאנשי הדת. לדוגמה, כשהם התנגדו למתן השכלה תיכונית וגבוהה לבנות, המלך לא התרגש. הוא אמר להם, 'חברים, אתם מתעסקים בדת ואני מתעסק במדינה. חינוך הוא תחום ששייך למדינה, ולכן אני מקבל את ההחלטות לגביו'. גם כשהוחלט להכניס את הטלוויזיה לסעודיה בשנות השישים, אנשי הדת לא אהבו את זה, ושוב פייסל הבהיר: התקשורת היא שלי, של המדינה, שבו בשקט. אתם מקבלים את התנאים שלכם, את המשכורות שלכם, את הכבוד שלכם, והכול טוב ויפה בתנאי אחד - שלא תחצו את הגבול ולא תתעסקו במה שלא נוגע אליכם".
מי שיודע, לא מדבר
שלטונו של פייסל תם במרץ 1975, כשאחד מקרובי משפחתו של המלך נכנס לאוהל שלו וירה בו למוות. אחיו ח'אלד, שירש את כיסאו, הספיק למלוך כשבע שנים ואז נפטר ממחלת לב. אחריו מונה למלך אח אחר, פהד. "כל אחד מהם הגיע מענף אחר של המשפחה", אומר ד"ר שילה. "העברת הירושה וחלוקת הכוח השלטוני נבנתה על איזונים ובלמים. אם המלך מגיע מהאגף הזה של המשפחה, יורש העצר יגיע מאגף אחר, ושר בכיר ימונה מאגף שלישי. ככה הם איזנו את חלוקת הכוח".
אבל מי ניהל את האופרציה? מי דאג לקבוע את סדר העברת הירושה בתוך פוליטיקת הנסיכים הסבוכה?
"פה אנחנו חייבים להיות צנועים. אצטט את אחד המנטורים שלי באקדמיה, שאמר: 'מי שמדבר הרבה על משפחת המלוכה הסעודית לא באמת יודע, ומי שיודע לא מדבר'. אנחנו לא יודעים הכול. אפשר להצביע על תהליכים, ומצד שני צריך להבין שאין לנו היכרות מוחלטת עם מנגנוני חלוקת השליטה. מה שכן מצטייר בהתבוננות מבחוץ הוא שההחלטות התקבלו בקונצנזוס לא רק בין הפלגים של משפחת המלוכה, אלא גם בינם ובין גורמים חזקים אחרים בממלכה, כמו אנשי דת ואנשי כספים.
כולם היו בניו - עד הנכד. המלך המייסד של ערב הסעודית, אבן סעוד | צילום: סוכנות הידיעות הסעודית
"העברת השלטון נעשתה בעיקרה בהתאם לסניוריטי. כלומר, יורש העצר היה בדרך כלל האח הגדול ביותר. כמה פעמים דילגו על אחים מסוימים, שהיה ברור שהתפקיד לא מתאים להם. לפעמים האיש עצמו לא רצה וביקש שידלגו עליו, ולפעמים המשפחה ידעה לאותת לו שנכון שיזוז הצידה, לטובת הממלכה. כמובן, עשו את זה תוך מאמץ לא להעליב אותו, ולפחות כלפי חוץ נמצא תמיד תירוץ אחר. סיבות בריאות, נניח, או אמירה שהבן הזה של משפחת המלוכה טרוד בעסקיו וכדומה. בשורה התחתונה, המשפחה הסעודית וגורמי הכוח ידעו ליצור את האיזון הדרוש בין ענפי המשפחה מחד גיסא, ולדאוג שהבן המתאים ביותר יקבל את תפקיד המלך מאידך גיסא".
השאיפה לשבץ את האנשים המתאימים ביותר בתפקידים הראויים להם לא נעצרה בחצר המלוכה, מציין שילה. "סעודיה מתנהגת לפי דפוסים שבטיים, אבל כשעלה צורך למנות נשיא לעראמקו - החברה שמחזיקה זיכיון בלעדי להפקת נפט בסעודיה ולייצוא שלו - השתדלו למנות את האדם הראוי מבין שלל הנסיכים שנחשבו מועמדים", הוא אומר. "התחשבו כמובן בשבטיות ובסניוריטי, אבל המגמה הייתה שהאדם הנכון יגיע למקום הנכון. גם אבן סעוד עצמו נבחר בשיטה הזאת. אביו, עבד א־רחמן, לא ידע להתמודד בצורה טובה עם העות'מאנים ועם הראשידים, ובסוף המאה ה־19 הוא איבד את השלטון בחצי האי ערב ויצא לגלות בכוויית. כשהיו צריכים להחליט מי יוביל את תקוות המשפחה להגיע לשליטה מחודשת באזור, אבן סעוד נבחר אף שלא היה הבכור. הוא היה הבן הרביעי, אבל הוסכם שהוא הלוחם הכי טוב וה'שאטר' הכי גדול, כלומר בעל שכל ויכולות".
המלך פהד, שהוכתר ביוני 82', נקלע למאבק עם יורש העצר עבדאללה, שהיה כמובן אחיו למחצה. "בשנות התשעים פהד נעלם מהמסכים, אחרי שעבר שבץ מוחי. בשלב מסוים היה ברור לכולם שמי שמחליט זה עבדאללה, ועדיין נתנו את הכבוד לפהד, רשמית הוא המשיך לשלוט, והצווים המלכותיים נחתמו כולם בשמו. רק עם מותו בשנת 2005 ירש עבדאללה את מקומו באופן רשמי. הוא כיהן כמלך סעודיה עד 2015, ואז עברה המלוכה לסלמן. וכאן קרה השינוי, כשלראשונה מונה ליורש העצר מישהו שאיננו אחד מבניו של אבן סעוד, אלא הנכד הראשון".
ואיפה אנחנו רואים את ההשפעה של השינוי הזה?
"בכל מקום. זה שינוי דרמטי, משום שהעברת המלוכה לסלמן הייתה בהמשך גם העברת השליטה בפועל לידי מוחמד בנו. במידה רבה זהו סופו של הסדר הפייסלי, שקנה לבית המלוכה הסעודי שקט פנימי למשך חמישים שנה - כמובן באמצעות השימוש בכסף הגדול שהגיע מהנפט.
"כדי להבין את MBS, צריך לדעת עליו כמה דברים. ראשית, הזכרנו קודם את הסניוריטי, אבל MBS הוא אדם צעיר, רק בן ארבעים. הוא הבן השישי של סלמן, אבל הבן הראשון של האישה המועדפת, שהיא האישה השלישית. במשך כל חייו הוא התבלט כאדם חכם מאוד, ומגיל צעיר הלך עם אבא שלו לכל תפקיד. כשסלמן מונה למושל מחוז ריאד, הבן מוחמד הפך למנהל הלשכה של מושל מחוז ריאד. כשסלמן היה שר ההגנה, מוחמד מונה לראש הלשכה של שר ההגנה. כך היה גם כאשר אביו מונה ליורש העצר של עבדאללה. ההתחזקות של MBS והמינוי שלו ליורש העצר לא הגיעו משום מקום".
להתראות שבט, שלום משפחה
המלך סלמן כמעט בן תשעים; לגילו הצעיר של מוחמד בן סלמן, אומר ד"ר שילה, יש משמעות רבה. "אחרי שנים ארוכות של מלכים ויורשי עצר מבוגרים, הוא שייך לדור הצעיר של הממלכה. הוא יליד שנות השמונים, והוא מבין את העולם החדש".
"סעודיה זקוקה לאסלאם מתון הרבה יותר, מכיל יותר". ד"ר נחום שילה | צילום: אריק סולטן
אמרת שהסדר הפייסלי מגיע לסופו. במה זה מתבטא?
"במזרח התיכון, אם שליט או מועמד לשלטון כותב מסמך או ספר, כדאי מאוד לקרוא אותו, כי בדרך כלל האנשים האלה מיישמים בדיוק את מה שכתבו. MBS כתב מסמך שנקרא 'חזון סעודיה 2030'. קראתי אותו כמה וכמה פעמים, בערבית ובאנגלית, ואפשר לראות בבירור איך יורש העצר מיישם את החזון הזה במדיניותו מאז שהפך דה־פקטו לשליט האבסולוטי של סעודיה. בגדול, הוא מבקש לבנות סעודיה אחרת, שונה מכל מה שהכרנו. במישור הדתי הוא מבקש ליצור אסלאם מתון. האסלאם הסעודי שייך לזרם והאבי רדיקלי מאוד. MBS לא מדבר במפורש וגם לא יכול לדבר במפורש נגד הווהאביה, אבל הוא בהחלט אומר שסעודיה זקוקה לאסלאם מתון הרבה יותר, מכיל יותר.
"למהלך הזה יש כמה מטרות - גם לפתוח את סעודיה למרחב המזרח־תיכוני, גם להסתדר עם מוסלמים שאינם ערבים, וגם למנוע עד כמה שאפשר מתיחות בתוך הממלכה, כי לא כולם בסעודיה והאבים. כל אזור החג'אז - מכה, מדינה, ג'דה - הם בכלל לא והאבים, אלא סונים מתונים יותר. יש בסעודיה גם שיעים שסבלו במשך עשרות שנים מנחת זרועו של השלטון, והיו אזרחים לא סוג ב' אלא סוג ג'. מוחמד בן סלמן רוצה לפוגג את המתח הדתי, ולכן הוא מבקש להשליט בממלכה את הווסטיה, דרך האמצע. לשם כך הוא חולל מהפך באיוש משרות הדת, הוציא לגמלאות רבים מהגווארדיה הוותיקה והביא במקומם אנשי דת צעירים שמיישרים איתו קו. זה מתבטא בין השאר ברפורמות כמו ביטול האיסור על נהיגת נשים וביטול משטרת הדת. אסור לטעות, גם היום נאכפים חוקי הדת בממלכה, אבל האכיפה קיצונית פחות מבעבר. נגזרת נוספת של האסלאם המתון היא היחס לנוצרים וליהודים. כל השיח על כינון יחסים עם ישראל כרוך בזה".
איתות לאיראן וגם אלינו. ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף בביקור בריאד לצד מוחמד בן סלמן | צילום: גטי אימג'ס
חלק אחר בחזון MBS מתייחס לכלכלה וחברה. "בתחום הכלכלי הוא מדבר על מעבר ממשק שתלוי בנפט למשק מגוון, וזאת בגלל כמה שינויים בשוק הגלובלי. ארה"ב, שהייתה הצרכנית מספר אחת של הנפט הסעודי, הפכה בעקבות גילוי פצלי השמן למתחרה מספר אחת על תואר יצרנית הנפט הגדולה בעולם. גם המעבר לאנרגיות מתחדשות הוריד את קרנו של הנפט הגולמי. מבחינת MBS, המשק הסעודי צריך לכלול גם תעשיות אנרגיה מתחדשת, הרבה היי־טק, שדרוג של התעשייה הצבאית ועוד. גם ענף התיירות צריך להיות חלק מהמשק, וזו דוגמה לכך שכל הדברים קשורים זה בזה: אסלאם מתון מביא יותר תיירים, כי תייר לא רוצה לפחד ממשטרת הדת.
"המאבק באבטלה הוא מאושיות התוכנית. הסדר הפייסלי הביא לכך שהרבה סעודים היו יכולים לעבוד לא קשה במיוחד, ליהנות ממשכורת יפה, לקבל חינוך ושירותי בריאות חינם ולחיות חיים יפים - אבל הכלכלה הסעודית הפכה לבזבזנית ולא יעילה, בחסות תמלוגי הנפט הגבוהים. את זה בן סלמן מבקש לשנות מהשורש.
"המיזם השאפתני של העיר העתידית נאום משתלב גם הוא בחזון הזה. לא הכול מיושם עדיין, ולא הכול מצליח באותה מידה, אבל יש חלקים שכבר יוצאים לפועל. למשל, כל הנושא של פארקי שעשועים. בריאד נפתח פארק 'קידיה' - זה דיסנילנד כפול 80 או יותר, משהו מטורף שאמור להיות מוקד משיכה לתיירות־חוץ וגם לתיירות־פנים".
לדברי ד"ר שילה, מוחמד בן סלמן מבקש לשנות גם את יחידת הבסיס החברתית בסעודיה: "עד עכשיו היסוד היה השבט או החמולה, ואילו הוא מבקש לחזק את המשפחה הגרעינית. זה בא לידי ביטוי בהרבה תחומים - למשל תעסוקה, חינוך הבנות והאחריות על ההחזקה הכלכלית של משק הבית. MBS הוא במידה רבה תאצ'ריסט. הוא טוען שמשפחה צריכה לדאוג לעצמה, ולא להיות תלויה בתמיכה של המדינה או של מנגנוני השבט והחמולה. המדינה אמורה ליצור את התנאים שיאפשרו זאת, אבל כל משפחה גרעינית חייבת לקחת אחריות על הרווחה הכלכלית שלה.
"גם הנושא של בתי הקולנוע מתקשר לרעיון הזה. לפני ש־MBS מונה ליורש העצר לא היו בתי קולנוע בסעודיה, היום יש. השינוי של אופי תרבות הפנאי קשור לשאיפה לשים דגש על המשפחה ולייצר אפשרויות של תרבות פנאי משפחתית. שתהיה נורמה של אבא, אמא וילדים שמבלים יחד".
צריך גם לומר שהמודרניזציה, בחזון הזה, אין משמעותה דמוקרטיזציה.
"ודאי. למעשה, זה בדיוק ההפך מדמוקרטיזציה. MBS הוא ממש לא דמוקרט, הוא שליט אבסולוטי שמחזיק בידיו כוח גדול הרבה יותר משהיה למרבית שליטי סעודיה לפניו. הוא גם משתמש בכוח שלו, מחסל יריבים, ומרכז אצלו עוד ועוד סמכויות".
מה מאפשר לו את הכוח הזה? לאן נעלמו האיזונים הפנימיים שתיארת?
"מוחמד בן סלמן שם סוף למערכת האיזונים המסורתית בין הפלגים של משפחת המלוכה. הוא הקים גופים חזקים כמו מועצה צבאית עליונה ומועצה כלכלית עליונה, והעמיד את עצמו בראשם. היום הוא שולט לחלוטין על הביטחון ועל הכלכלה בממלכה. יש לסעודיה קרן השקעות בינלאומית, שדומה לקרן ההשקעות הקטרית. מי עומד בראש הקרן הזאת? רק הוא. יש לו סמכויות של מונרך אבסולוטי. ב־2017 הוא לקח כמה נסיכים בכירים וכלא אותם במלון בריאד בחשד לשחיתות. אף אחד לפניו לא היה מעז לכלוא נסיכים, אפילו בבית מלון".
מתנגדיו טענו אז שהמוטיבציה שלו היא לא מלחמה בשחיתות, אלא תאוות שליטה.
"גם זה נכון, אבל הנסיכים היו באמת מושחתים. ובכל זאת, אף אחד לא היה מעז לכלוא את הבנים של המלך הקודם, עבדאללה, שאחד מהם היה ראש המשמר הלאומי והשני גנרל בצבא. זה לא היה עולה על הדעת. אבל MBS חזק מאוד, והוא גם הקיף את עצמו באנשים מדור אחר. היועצים שלו הם לא הזקנים בני השבעים והשמונים, אלא אנשים צעירים הרבה יותר, בני שלושים עד חמישים. הוא לא הוציא את הנסיכים מהמשחק, אבל מערכת האיזונים והבלמים התערערה, וכיום יש בסעודיה שליט חזק כפי שאולי לא היה מעולם".
נתח מסוריה, איים ממצרים
רכיב נוסף במהפכה שמוביל הנסיך הוא שדרוגה של ארצו לכדי מעצמה אזורית ועולמית. "הסעודים מילאו במשך שנים תפקיד סביל בזירה הבינלאומית, ואילו היום הם פעילים מאוד בפוליטיקה האזורית", אומר שילה. "דוגמה בולטת ראינו כשמשטר אסד נפל, וסעודיה הייתה הראשונה לכנס ועידה בינלאומית שתדון בעתיד סוריה. המטרה ברורה: לקחת נתח מהפתרון, ליהנות מהפירות הכלכליים שניתן להפיק, ובמקביל לקנות השפעה ולהשיג את הטורקים במירוץ הזה. גם בהקשר של הנהגת העולם הערבי - בעבר היה מקובל לדבר על מצרים וסעודיה כשתי מדינות שוות פחות או יותר בעוצמתן, ואילו היום התמונה שונה לחלוטין. MBS הראה לכולם שסעודיה היא הראשונה. אתה זוכר את העברת האיים טיראן וסנפיר ממצרים לסעודיה לפני כמה שנים? זו אותה מצרים שלא הסכימה לוותר על גרגר של 'אדמה מצרית קדושה', והתעקשה לקבל את השליטה בטאבה. אבל מצרים לא מסוגלת להאכיל את למעלה מ־100 מיליון התושבים שלה בכוחות עצמה, ולכן היא מקבלת בכל שנה תמיכה מסעודיה בהיקף של מיליארדי דולרים, ולסיוע הנדיב הזה יש מחיר. ההעברה של האיים לשליטה סעודית נתפסה בעיני מצרים רבים כבגידה, אבל לנשיא א־סיסי לא הייתה ברירה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' | צילום: נעמה שטרן
"סעודיה עושה שימוש בכוח הכלכלי שלה, וצריך להגיד שהיא עוד לא קרובה למצות את הפוטנציאל. יש כיום מלחמת סחר עולמית, וסעודיה ניצבת בדיוק במרכז, בין מזרח למערב, והיא אטרקטיבית לכל הצדדים. לא לחינם טראמפ הגיע לסעודיה מיד אחרי שנבחר, במטרה לשכנע את MBS להשקיע בארצות הברית. אבל הסעודים בהחלט לא מחויבים רק לאמריקנים. הם מנהלים מערכות יחסים גם עם סין ועם הודו, ומשחקים תפקיד בפרויקט 'החגורה והדרך' הסיני ובפרויקט IMEC ההודי. הסעודים יכולים ללכת עם כל הצדדים, והם אלופי העולם בגידור סיכונים.
"המטרה שלהם היא להפוך את ריאד ל'האב' כלכלי בינלאומי. כחלק מזה, בן סלמן החליט על פטור מלא ממס למשך שלושים שנה לכל חברה שתקבע את המטה שלה בסעודיה. יותר מ־500 חברות כבר העבירו את המטות שלהן לריאד, בהן רבות שעד היום ישבו בדובאי ובאבו־דאבי. יורש העצר משקיע הרבה בשדרוג תשתיות תחבורה ימית, יבשתית ואווירית, ובמיזמים כמו המטרו של ריאד. הוא בונה את עצמו כמרכז בינלאומי כלכלי ופוליטי".
חלק מהמאמץ הזה כרוך גם בקריצה לעבר ישראל, אבל זו קריצה לא ברורה. MBS נותן לנו להבין שהוא מעוניין בכינון יחסים דיפלומטיים, אבל לא באמת נע בכיוון.
"סעודיה מזמן לא מתייחסת למדינת ישראל כאל אויב. היא מגנה הרבה דברים שישראל עושה, אבל בתקשורת הסעודית מדברים על 'איסראיל', ולא על 'האויב הציוני' כמקובל במדינות אחרות. מצד שני, הסעודים לא מוכנים שיקנו אותם בזול. יש להם מחויבות - גם אם לא להקמת מדינה פלסטינית, לפחות לפתרון שיאפשר פתח להקמת מדינה כזאת בעתיד.
"MBS לא המציא את הגלגל בהקשר הזה. הדוד עבדאללה, שהביא לעולם את יוזמת השלום הסעודית, כבר דיבר על נורמליזציה עם ישראל בתמורה להכרה בזכויות הפלסטינים. במשך השנים הסעודים אפילו שינו את התוכנית לטובת ישראל. למשל, בגבולות עם לבנון וסוריה הם כבר לא דורשים מישראל נסיגה מלאה, אלא רק 'כאשר יתאפשר' אמורפי. ישראל גם לא צריכה להתחייב ללוח זמנים ברור להקמת מדינה פלסטינית, די שהיא תשים רגל אחת על המסלול שמוביל לשם. מצד שני, מובן שהם מתנגדים ליוזמות החלת הריבונות. הסעודים הפעילו לחץ כבד על ארה"ב, וזו הפעילה לחץ כבד על ישראל לגנוז את התוכניות הללו. הם מבינים את הרווח שהסדר אזורי עשוי להניב להם, אבל הם גם לוקחים בחשבון את האפשרות שלא יהיה הסדר כזה, ואתה יכול לראות את המהלכים שהם עושים במקביל".
בחוגי השלטון בסעודיה, אומר ד"ר שילה, גוברים לאחרונה הקולות שמצביעים על ישראל כגורם שמערער את היציבות באזור. "קח לדוגמה את הסכם ההגנה שהסעודים חתמו לאחרונה עם פקיסטן, מדינה שמחזיקה נשק גרעיני. התגובה האוטומטית פה בישראל הייתה 'כן, הם בטח רוצים להרתיע את האיראנים', אבל אני חושב שהם רוצים להרתיע גם אותנו. שים לב מתי ההסכם הזה נחתם - מיד אחרי התקיפה בקטר. הסעודים לא אוהבים את קטר, לתקופה מסוימת הם ניתקו את היחסים איתה, אבל היא עדיין חלק ממועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, ה־GCC. בין חברות ה־GCC יש הסכם הגנה, והתקיפה בקטר הייתה לפיכך הכרזת מלחמה של ישראל על כל המדינות הללו. הן לא שלחו כוחות להתעמת איתנו, אבל שבוע אחרי התקיפה כל ממשלת פקיסטן הייתה בסעודיה כדי לחתום על הסכם הגנה. למה עכשיו? אני ועמיתים חושבים שזה נועד לשגר איתות לאיראן, אבל לא פחות מזה גם אלינו. להבהיר שהסעודים לא בכיס של אף אחד".
יותר מ־500 חברות כבר העבירו את המטות שלהן לבירת סעודיה. נופי ריאד | צילום: גטי אימג'ס
אז בניגוד למה שסיפרו לנו, הנורמליזציה עם סעודיה לא ממש מעבר לפינה?
"זה נכון, אבל צריך לזכור שהאשמה מוטלת במידה רבה גם עלינו. ההתבטאות של סמוטריץ' על הגמלים היא פגיעה בליבת הכבוד הסעודי. בלתי נתפס ששר אוצר, שאמור להבין בכלכלה ולקדם חזון כלכלי, לא יודע שכלכלת סעודיה גדולה פי ארבעה מכלכלת ישראל. יש שם גמלים כמובן, אבל הגמל היום הוא סמל תרבותי. לסעודים יש יותר נמלי תעופה מאשר לישראל, והרבה יותר אוניברסיטאות. בריאד יש מטרו מודרני שמפעיל עשרה קווים ואולי יותר. תראה לי עיר אחת בישראל שיש בה מטרו. הם מבינים שהדעה של סמוטריץ' לא מייצגת את כל הישראלים, אבל אם שר בכיר אצלנו מתבטא בצורה כזאת, הם חייבים לגדר סיכונים ואולי לקחת צעד אחורה. הם ראו בזה לא רק עלבון למסורת הסעודית, אלא גם טיפשות.
"תבין, בסעודיה מדברים היום על מוניות מעופפות בעיר העתיד נאום, ממש לא על גמלים. את הדברים של סמוטריץ' על ריבונות ונגד מדינה פלסטינית הם היו יכולים לקבל. נורמליזציה עם ישראל נחשבת מבחינתם לעניין עסקי, ואם לא רוצים - לא צריך. הנושא של הגמלים כבר נתפס כפגיעה בכבוד הסעודי, ועל זה קשה להם הרבה יותר להבליג".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il