היסטוריה מקומית נרשמה בשבוע שעבר בעיר ניו־יורק לאחר שזוהרן ממדאני, מהגר בן 34 שנולד באוגנדה, זכה בבחירות לראשות העיר והפך למוסלמי הראשון שיכהן בתפקיד. ממדאני, המגדיר עצמו כסוציאל דמוקרטי, הפך למטאור לאחר שסחף אחריו כמות אדירה של בוחרים צעירים שנכנסו בזכותו לראשונה למשחק הפוליטי, בנוסף לרבים שהתחברו לחזונו הרדיקלי. בקמפיין שלו הבטיח ראש העיר הנבחר להקפיא את מחירי שכר הדירה המאמירים לארבע שנים, בנייה מסיבית של דירות להשכרה במחירים נמוכים, הוזלה בעלות הטיפול בילדים, הרחבת רשת המרכולים המוזלים העירונית לכל אחד מהרובעים בעיר, אוטובוסים בחינם, העלאת שכר המינימום מ־16.5 דולרים ל־30 ואת המיסים לחברות ולכל מי שמשתכר יותר ממיליון דולר בשנה.
המרוץ הסוער נגד אנדרו קואומו, המושל לשעבר שרץ כעצמאי (שהפסיד לו גם בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית) והמועמד הרפובליקני קרטיס סליווה, הביא לקלפיות יותר משני מיליון בוחרים (מתוך 5 מיליון בעלי זכות בחירה) שיא חדש בבחירות לעיר, לאחר שהשיא הקודם נקבע אי שם בשנות ה־60 המוקדמות במאה הקודמת.
ממדאני אומנם סוציאליסט בדעותיו אך גדל בשכונת האפר ווסט היוקרתית לזוג הורים מוכרים ומבוססים היטב. אימו מירה נאיר היא במאית קולנוע מוערכת ואביו מחמוד ממדאני מלמד באוניברסיטת קולומביה, שניהם בוגרי אוניברסיטת הרווארד. לפני כשנה נשא ממדאני לאישה את האמנית הסורית בת ה־27 רמה דוואג׳, שהכיר באפליקציית היכרויות.
הפגנות פרו–פלסטיניות על בסיס יומי. אוניברסיטת קולומביה | צילום: שאטרסטוק
ישראל והגישה של ממדאני כלפיה הפכו - איך לא - לחלק בלתי נפרד ממסע הבחירות ויצרו מתיחות רבה בעיר. כשממדאני היה חבר באספה של מדינת ניו־יורק הוא הגיש הצעת חוק לביטול הפטור ממס לעמותות מניו־יורק הקשורות להתנחלויות, טען במהלך הקמפיין שישראל מבצעת רצח עם, שהיא מדינת אפרטהייד והצהיר כמה וכמה פעמים שאם בנימין נתניהו יגיע לעיר, הוא יעצור אותו בשל צו המעצר הבינלאומי שהוצא נגדו. בבחירות המקדימות הוא סירב להתנגד לאנשים הקוראים לגלובליזציה של האינתיפאדה בטענה שלכל אחד יש פירוש אחר למושג הזה, אבל לאחר שנבחר מיהר להסתייג מהביטוי הזה.
"לאחר שנפגשתי עם רבנים וראשי קהילה יהודים הבנתי את משמעות הביטוי הזה עבור היהודים, את הכאב שהוא מעלה ואת הזיכרונות ממעשי טרור אכזריים בחיפה ובירושלים ולכן אני חוזר בי מהשימוש בו", אמר ובכלל עשה שמיניות באוויר כדי לזכות בקול היהודי, בעיר עם האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם אחרי ישראל. הוא הלך לבתי כנסת, נפגש עם ראשי ארגונים יהודיים, ראשי הקהילה החרדית בעיר, הגיע להפגנה של גוף ישראלי למען השלום, התבטא בחריפות כלפי אנטישמיות, הבטיח להגן בתוקף על הקהילה היהודית, להגדיל את המימון למאבק בפשעי שנאה, גינה כל אירוע אנטישמי שהתרחש בעיר וניסה להוריד את החשש הגדול של רבים מהיהודים מהיום שאחרי הבחירה שלו.
מצד שני, בכל פעם שנשאל האם הוא תומך בקיומה של ישראל כמדינה יהודית הבהיר את עמדתו ואמר "אני לא מרגיש בנוח לתמוך במדינה כלשהי שיש בה היררכיה של אזרחות על בסיס דת או כל דבר אחר". ממדאני זכה לתמיכה ורוח גבית מהסנטור האמריקאי־יהודי ברני סנדרס, ובשורה התחתונה זכה ב־33 אחוז מקולות המצביעים היהודים בניו־יורק. מספר הבוחרים היהודי מוערך בין חצי מיליון ל־600 אלף, כלומר סדר גודל של 150-180 אלף איש, שלמעשה, במידה רבה העניקו לו את הניצחון.
כדי לשמוע את הקולות והרחשים אחרי הניצחון הלכתי לאוניברסיטת קולומביה, מקום שהפך למעוז אגרסיבי של הפגנות פרו־פלסטיניות לאחר 7 באוקטובר, מה שהוביל גם להתנהגות אנטישמית בוטה כלפי סטודנטים יהודים, התנהלות שגרמה לתורמים רבים לסגור את הברז לאוניברסיטה בנוסף לקיצוץ תקציבים מצד הממשל הפדרלי של ממשל טראמפ. בבוקר לאחר הבחירות המקום נראה פסטורלי ושקט מתמיד. כשהגעתי פגשתי קבוצת סטודנטים שהקימה פינת מפגש על הדשא לסטודנטים מהפקולטות השונות, שבה יוכלו לדבר אחד עם השני, ולשתות משהו חם. כל החבורה, כך נראה, הצביעה לממדאני, הם הסכימו לדבר איתי אבל סירבו בתוקף להצטלם.
אלי ג׳רשואו | צילום: דותן מלאך
"אני מרגישה נרגשת, שמחה, מלאת תקווה וגם קצת זהירה כי אומנם היה מרגש לעקוב אחרי הקמפיין שלו ולתמוך ברעיונות שלו, אבל בכל זאת מדובר בפוליטיקאי, ועכשיו צריך לחכות ולראות מה הוא יעשה והאם יקבל אחריות, יהיה אמין ויפעל בדרך שבה הבטיח", קובעת אנה, אחת הסטודנטיות בחבורה, "אני חושבת שלא צריך לתלות את כל התקווה באדם אחד. ממדאני עשה עבודה טובה במדיה החברתית וזה ברור שהוא טוב בתקשורת ובשיווק. אני מסכימה איתו בכל מה שקשור לצדק הכלכלי שהוא מדבר עליו, וזה נושא שאמריקה צריכה לעסוק בו ולחשוב עליו. יש כאן אי־צדק ענק בכל מה שנעשה ואני בטוחה שהרצון שלו לטפל בנושא משך אליו הרבה אנשים. הדברים שהוא מבטיח נוסו והצליחו בשווקים קטנים יותר בארצות הברית והוא מאמין שיתאימו גם לכאן, ולפי דבריו, אם זה לא יצליח אז הוא ינסה דברים אחרים. זו לא סיטואציה בתיכון שילד שרץ למועצת התלמידים מבטיח שיעשה מסיבת פיצה אם יזכה".
צילום: AP
מי שניהלה את החבורה היא אסיה, יהודייה אמריקאית שהוריה גרים בגבעתיים. "ההורים שלי מאוד כועסים עליי שתמכתי בו והתווכחו איתי על זה כל הזמן אבל אני מעדיפה לתת הזדמנות לשלטון צעיר מלהמשיך עם שלטון מבוגר שימשיך להשחית את אמון הציבור במוסדות השונים", היא מסבירה, "אני לא חושבת שמה שחשוב זה ממדאני באופן אישי, אלא התנועה ומספר האנשים שרוצים לפעול למען שינוי. הוא בנה תנועה אדירה עם 90 אלף מתנדבים, וזה בעל ערך עבורי יותר ממנו באופן אישי. ברור לי שאף פעם לא יהיה עולם צודק לחלוטין, אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות לדחוף לכיוון הזה. יש לי הרבה חברים יהודים שמודאגים בנוגע לגישה שלו לישראל וכל מה שקשור לאנטישמיות ואני רוצה להאמין ומקווה שהוא לא כזה. הוא עשה עבודה טובה בהסברת עמדותיו ועם זאת, אני יכולה להבין את החששות. אני לא מסכימה עם דעותיו על ישראל אבל מכירה רבים שתומכים בהן וחשוב לי שידעו שהוא עושה הפרדה ברורה בין עמדות אנטי ישראליות לאנטישמיות".
ניסיתי להבין את דעתם של חברי הקבוצה על העובדה שבשורה התחתונה ממדאני חסר ניסיון לחלוטין, ושפרט למשרה ציבורית בקווינס מעולם לא עבד בעבודה מסודרת, נתוני פתיחה דלים־משהו עבור מישהו שמפזר הבטחות ושואף לנהל עיר אימתנית כמו ניו־יורק.
"ממדאני מעולם לא אמר שהדברים יקרו באופן מיידי. זו פוליטיקה, וברור שדברים לא יקרו ביום אחד וגם חשוב לא ליפול למקום של הבטחות־יתר, כמו שפוליטיקאים רבים עושים״, קובע דני - חבר נוסף בחבורה, ״אני מאמין שהרבה מההצעות שלו לא יתממשו ואפשר לראות בפוליטיקה האמריקאית במשך השנים שפוליטיקאים רבים שנבחרו על בסיס מצע עם גישה אירופית סוציאל דמוקרטית שעברו בסופו של דבר למרכז הפוליטי, אבל עדיין אני רואה פה סיכוי לשינוי אמיתי בפוליסות שונות".
צילום: שאטרסטוק
בהמשך השיטוט שלי פגשתי את אלי ג׳רשואו, אמריקאי חרדי וסטודנט שנה ראשונה למשפטים בקולומביה. בשלוש מתוך שש השנים האחרונות הוא גר עם משפחתו בישראל ולמד בה. בשנה שעברה היה בבית ספר לרבנים בירושלים והיום הוא גר בוושינגטון הייטס. "אני לא חושב שהבחירה בממדאני טובה", הוא אומר, "אני לא חושב שהוא אנטישמי אבל אין ספק שהוא לא אוהב את ישראל, וזו בהחלט בעיה כי ברטוריקה שלו הוא מציג את ישראל והיהודים כדבר אחד. זו עובדה שרבים לא חשים בטוחים בעקבות הדברים שהוא אומר, הפופולריות שלו והבחירה בו, ואני מקווה מאוד שהוא ידאג לכך שנרגיש בטוחים יותר.
"שמעתי על כמות היהודים שתמכו, וזו בהחלט שאלה מורכבת. מצד אחד להרבה אנשים קוסמים הרעיונות הסוציאליסטיים באופן כללי, אז אני מניח שחלק מהם בחרו בו בגלל זה בלי לחשוב בכלל על ישראל, ויש גם לצערי יהודים שחולקים על המדיניות של ישראל בנושאים רבים או שכועסים עליה בגלל הדברים שנעשו במלחמה האחרונה. אני מגדיר את עצמי כאדם ליברלי, וזה כואב שליברלים אחרים לא מבינים שקריאה לגלובליזציה של האינתיפאדה היא דבר פוגעני ומאיים למישהו כמוני. חבל לי שאנשים שמגדירים עצמם ככאלה אינם רגישים מספיק ואינם נמנעים מלהתבטא בצורה שמכאיבה לאחר. יש חוסר הבנה גדול או כוונה מתוכננת לקשר כל חוסר צדק בעולם ליהודים ולכל למה שקורה בין ישראל לפלסטין".
איך אתה מרגיש כסטודנט יהודי בקולומביה?
"אני כבר כמה חודשים כאן בניו־יורק ובקולומביה, הולך עם כיפה ומרגיש בטוח לחלוטין וחשוב לי שישראלים ידעו את זה ולא יחששו מהעיר. הכרתי חברים חדשים בפקולטה שרואים את הסיקור השלילי של ישראל בתקשורת ומבקשים ממני עוד מידע כדי לדעת מה קורה באמת ולהבין. כשסיפרתי להם שבשנה שעברה בירושלים הייתי יחד עם אשתי והילדים במקלט כמה פעמים הם הבינו קצת יותר את הסיטואציה מהצד השני ושאנחנו מתמודדים עם סכנות אמיתיות".
פוליטיקה וכסף זה לא אותו דבר. ממדאני | צילום: איי.פי
אתה חושב שיש בסיס לחשש הגדול של הקהילה היהודית?
"אני לא יודע מה צפוי לקרות אבל אין ספק שהדרך שבה הוא מתבטא בעניין ישראל גורמת לתחושת אי־נוחות, ואתה אף פעם לא יודע לאן הדברים האלה יכולים להתפתח. יש כאן בתי כנסת וארגונים שעורכים מדי פעם ערבי התרמה למען ישראל וחוששים שעכשיו ייאסר עליהם לעשות את זה. מרגיז אותי שאנשים מאוד חכמים ומתחשבים שאני מכיר, איכשהו כשזה מגיע לישראל הכול הופך מאוד פשוט עבורם והכול ברור וידוע. זה ממש לא ככה ולפעמים בדיוק הפוך ממה שהם אומרים וחושבים. ישראל, כמו כל מדינה אחרת, היא מקום מורכב שיש בו הרבה דברים יפים וטובים וגם פחות".
צילום: AP
לאחר שנפרדתי מאלי צעד לקראתי עדיטיה, סטודנט הודי שהחזיק סל שבתוכו חתול שהוא הקפיד ללטף ולהרגיע. "זוראן נבחר על בסיס רעיונות שאנשים התחברו אליהם. נחמד לראות מישהו עם שורשים מדרום אסיה בפוזיציה כזו, אבל הדברים שיעשה חשובים יותר. לדעתי חשוב שלא נתייחס אליו כאיזה מושיע שהולך להציל את כולנו והכי חשוב יהיה לבדוק עכשיו את רמת האמינות שלו והאם באמת יפעל למען הדברים שדיבר עליהם ונבחר בזכותם, זה יהיה האתגר האמיתי עבורו״, אומר עדיטיה, ״אני יודע שרבים חוששים ממנו, אבל חשוב שיזכרו שהוא לא צפוי לפעול בלי חוקים ותקנות ואם הוא ינסה, קיים החוק שאמור להצר את צעדיו ולהחזיר אותו למסלול נכון ובטוח. אנחנו חיים בדמוקרטיה, וככה זה יימשך".
צעירה אפרו־אמריקנית שסירבה לעצור הסכימה לדבר איתי לרגע בעודי מלווה אותי לשיעור שלה. "ממדאני הוא מניו־יורק ובשביל ניו־יורק, ואני אוהבת את זה כי הוא מבין היטב את מה שקורה פה. הוא אחד מאיתנו והוא נותן לנו את מה שאנחנו באמת צריכים. יש כאלה שלא אוהבים את התוכניות שלו אבל רובם בכלל לא מהעיר וזו הבעיה שלהם, לא שלנו, ורוב האנשים שמתלוננים הם לא מכאן.
"פוליטיקה וכסף זה לא אותו דבר, ואם ניתן לכסף לנהל את הפוליטיקה שלנו זו תהיה בעיה. ניו־יורק היא לא עיר של אוליגרכים ואסור שהם ינהלו אותה. אני כרגע שמחה ומלאת תקווה, ופחות משנה לי אם הוא יעמוד בכל ההבטחות שלו. זה יום שמח לעיר במדינה שמתפרקת".
במעלה המדשאה הצפונית ניגשתי לצעירה שעבדה על הלפטופ שלה. שמה איליה, סטודנטית להנדסה ביו־רפואית משיקגו, אילינוי. "אני מאוד שמחה מהתוצאות, צפיתי בהן בשידור חי ומאוד התרגשתי. זה יום נהדר להיות ניו־יורקרית. אלו הבחירות הראשונות שהצבעתי בהן והיה נהדר לראות כל כך הרבה צעירים כמוני הולכים לקלפיות. כבת של מהגרים ופליטים מווייטנאם ומקסיקו מרגש לראות נציג כזה מנצח בניו־יורק, בנוסף להרבה מועמדים דמוקרטים מצוינים שנבחרו ברחבי ארצות הברית, והתחושה היא שסוף־סוף אנחנו נעים בכיוון הנכון וזה משמח מאוד".
מליסה | צילום: דותן מלאך
את זוכרת מתי שמעת לראשונה על ממדאני ומה חיבר אותך אליו?
"זה היה באביב, ומאוד אהבתי שהוא מעורב עם האנשים. ניו־יורק היא עיר של מהגרים ומיעוטים. הוא נשמע לי כן ומחובר למציאות, אני אוהבת את התוכניות שלו לעיר. ניו־יורק היא העיר העוצמתית ביותר בארצות הברית ומודל למרכזי ערים גדולות אחרים. אני מאמינה בו, הפוליטיקאים לפניו לא קיימו רבות מההבטחות שלהם וגם אם ימלא חלק מהבטחותיו זה כבר יהיה כיוון חיובי. לא הייתי מעורבת בקמפיין כמו חברים שלי, אבל יחד איתם שיניתי את הכתובת בתעודת הזהות שלי כדי שאוכל להצביע עבורו בניו יורק, מהלך שלדעתי עשתה כאן כמות גדולה של צעירים".
איך לדעתך תיראה העיר בעוד ארבע שנים?
"אני בשנה האחרונה בקולג' ואני לא חושבת שאישאר בניו־יורק לצערי, כי לא אצליח לעמוד בזה כלכלית, אבל אני מקווה שהזכייה שלו תהפוך למודל עבור ערים רבות בארצות הברית, שנצליח לנוע עכשיו בכיוון הנכון ושצעירים ימשיכו להיות מעורבים יותר בפוליטיקה המקומית".
רגע לפני שעזבתי את המתחם פגשתי את מליסה, שהגיעה מקליפורניה לבקר את בתה הסטודנטית. "הבחירה של ממדאני נותנת לי תקווה ותחושה של התלהבות ושינוי לכיוון חיובי. העובדה שהוא הצליח להכניס לתהליך הפוליטי כל כך הרבה צעירים מבורכת בעיניי. הבת שלי בגילאי ה־20, ועבורה להיות חלק מתנועה שרוצה לשנות היא מאוד מעצימה. הצעירים עכשיו קשובים יותר לעולם סביבם והקהילה שלהם מעניינת אותם, ומבחינתי זה דבר טוב. עכשיו הזמן שלו להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות את הדברים בפועל. בשנים האחרונות התחושה הייתה שאנחנו מצביעים, אבל הכול קורה באותה צורה ולקולות שלנו אין שום משמעות, ושינוי זה דבר חיובי בעיניי".