מלחמת הגבול בין קמבודיה לתאילנד היא לא עניין של גבול. או בעצם, היא לא רק עניין של גבול. בגבול הצפון־מזרחי של תאילנד, ובגבול הצפון־מערבי של קמבודיה, בלב ג'ונגל אסייתי, אנחנו רואים תעמולת בחירות עם טילים ופצצות. מי עושה אותה? הצבא. בשביל מי? הצבא. נשמע מוזר? ברוכים הבאים לתאילנד.
יש שלושה דברים בטוחים בתאילנד: מוות, מיסים והפיכות צבאיות. מאז 1932 היו בתאילנד 22 ניסיונות הפיכה, ש־12 מהם הצליחו. זה אומר שיש ניסיון הפיכה אחת לארבע שנים, ואחת לשמונה שנים – הפיכה מוצלחת. האחרונה שבהן הייתה ב־2014. בהפיכות צבאיות כאלה, הצבא בדרך כלל פועל בשיתוף פעולה עם משפחת המלוכה התאילנדית – כיום בהובלת ראמה העשירי, מלך תאילנד - כדי להסיר ממשלות ״בעייתיות״, כאלה שעלולות לאיים על האליטות המסורתיות בתאילנד.
כבר עשור וחצי, היריב המרכזי של האליטות המסורתיות היא משפחת צ׳ינוואט, ובמיוחד ראש המשפחה – תאקסין צ׳ינוואט. תאקסין נבחר לראש ממשלת תאילנד ב־2001, בהבטחה לרפורמות כלכליות שיחזקו את הפריפריה החקלאית במדינה, והוא הודח בהפיכה ב־2006. ב־2011 נבחרה אחותו, יינגלאק צ׳ינוואט, לראש הממשלה, וגם היא הודחה בהפיכה ב־2014. העם לא התייאש: באוגוסט 2024 נבחרה לראש הממשלה בתו של תאקסין, פאטנונגטאן (המכונה ״אונג אינג״). פאטנונגטאן צ'ינוואט היא ראש הממשלה הצעירה בתולדות תאילנד – בת 37 בלבד בהיבחרה. היא עדיין לא הודחה בהפיכה, אבל היא קרובה לזה.
מצב השלטון בתאילנד | צילום: EPA
איך קמבודיה קשורה לזה. סכסוכי גבול בין קמבודיה לתאילנד אינם חדשים. בשנים 2008־2011 היה עימות ממושך בין המדינות, בשל מחלוקת על תוואי הגבול בכמה נקודות בצפון, במיוחד סביב מקדש חשוב מן המאה ה־11. סבב העימות הנוכחי התחיל ב־28 במאי, בקרב שנמשך עשר דקות בלבד בין חיילים קמבודים לחיילים תאילנדים. חייל קמבודי אחד נהרג בו. ההתנגשות הגיעה על רקע מאמציה של ראש הממשלה צ׳ינוואט לשפר את היחסים עם קמבודיה. למשפחת צ׳ינוואט קשרים קרובים עם הון סן, שליט קמבודיה (שעזב את ראשות הממשלה ב־2023, והוריש את התפקיד לבנו, הון מאנט). תאקסין צ'ינוואט חי בקמבודיה אחרי ההפיכה שהדיחה אותו מהשלטון, ורבים מתומכיו הפוליטיים ברחו לקמבודיה אחרי ההפיכה של 2006.
כדי לנסות להרגיע את הרוחות, אונג אינג התאילנדית התקשרה ישירות להון סן ב־15 ביוני. בשיחה היא טענה שמאחורי המתיחות עומד הצבא, והבטיחה להון סן שהוא יכול לפנות אליה בכל צורך. היא גם כינתה אותו ״דוד״. איך אני יודע? כי ימים ספורים אחר־כך, הון סן הדליף את הקלטת השיחה ועורר סערה פוליטית אדירה בתאילנד. הציבור זעם על ראש הממשלה משום שהתקפלה בפני מנהיג זר. מפלגת ״הגאווה״, השותפה הכי חשובה בקואליציית השלטון, פרשה ממנה, והממשלה הפכה לממשלת מיעוט. החלו קריאות לפטר את ראש הממשלה ולהכריז על בחירות חדשות. הסערה הביאה לכך שב־1 ביולי התערב בית המשפט החוקתי, והוציא את פאטנונגאטן לנבצרות עקב ״התנהגות חתרנית״.
שלושה שבועות לאחר מכן צבא תאילנד הוביל להסלמה מול קמבודיה. כבר ב־7 ביוני הצבא קיבל שליטה מלאה באזורי הגבול, והמפקדים בשטח קיבלו את הסמכות לפעול בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי. ב־24 ביולי כבר היה העימות גלוי, ושני הצדדים החלו לירות זה לעבר זה.
פאטנונגטאן צ'ינוואט כבר הודחה, פחות או יותר; אז מה הצבא מרוויח מהסלמה? בבחירות של 2023, מפלגות שמרניות ובעלות קשרים צבאיים חטפו מכה קשה: הן מחזיקות כיום רק בשליש מבית הנבחרים, בעוד מפלגות דמוקרטיות זוכות ליותר ממחצית המושבים. ההערכה היא שבחירות 2027 יפגעו עוד יותר במעמד הצבא. הדור הצעיר בתאילנד מתוסכל מן ההשפעה של הצבא ובית המלוכה, וכנראה רק יחזק עוד את המפלגות הדמוקרטיות.
הצבא מודע למגמה, והקדים תרופה למכה: הוא הקים מנגנונים חוקתיים כדי למנוע שינוי בסטטוס־קוו לרעתו. החוקה של 2017 (שהוצגה על ידי החונטה השלטת באותו הזמן, אחרי ההפיכה הקודמת) קובעת שכל שינוי דורש רוב מיוחס גם בבית הנבחרים וגם בסנאט, שנשלט בידי נציגים שמרנים. כך, גם אם המפלגות הדמוקרטיות יזכו ברוב המושבים בבית הנבחרים, הצבא יהיה מחוסן משינוי חוקתי. אבל התסכול של הבוחרים עלול להתבטא בגל הפגנות ומהומות שיסכן את היציבות בתאילנד, ויאלץ את הצבא לפעול באלימות נגד המפגינים.
משבר גבול, כנראה, יכול לחסוך את כל זה. המשבר עורר גל לאומנות בקרב הציבור התאילנדי, ודאי לנוכח הפער האדיר בין הצבא ובין ההנהגה האזרחית, שמיוצגת בידי מי שמכנה את האויב ״דוד״. בחירות מוקדמות יכו מכה קשה במפלגות הדמוקרטיות, וייתכן שהן יביאו לשלטון קואליציה שמרנית.
לחלופין, הצבא בתאילנד יכול להמשיך ב״לוחמה המוסדית״ שלו נגד הקואליציה. המצב הנוכחי נוח לצבא: הוא שומר על אוטונומיה מלאה בניהול ענייני הביטחון, בעוד ראש הממשלה הנבחרת נתונה בנבצרות, וראש הממשלה בפועל - פומתאם וצ'איאצ'אי, ממלא המקום מאותה המפלגה - צריך לקוות שבית המשפט לא יפסול גם אותו מלכהן. בחירות במצב כזה יהיו תיאטרון יותר מאשר אירוע שמשפיע על חלוקת הכוח במדינה.
בכל מקרה, תאילנד מראה לנו שגם מוסדות ״לא פוליטיים״ יכולים להשתתף בפוליטיקה, לפעול נגד רצון העם ולעצב את המדינה כרצונם. הצבא התאילנדי, עם שומרי הסף האחרים, הפך לאליטה בלתי נבחרת המכתיבה את גורלם של עשרות מיליוני אזרחים.