אין חברים במשחק התיכון: מפת האינטרסים בסוריה

מקיאוולי כתב פעם ש״אדם הרוצה להיות טוב במוצהר מכל הבחינות, הכרח שייהרס בין רבים כל כך שאינם טובים״. רבים קוראים בכך קריאה לרשעות, אבל בעצם מקיאוולי מזהיר: אל תבלבלו בין מה שנראה טוב ומוצהר כטוב ובין מה שבאמת טוב. אל תהיו תמימים בעולם של בריונים.

המשבר בסוריה כולל מעשי טבח הדדיים בין שתי קבוצות אתניות – בדואים ודרוזים – עם מעורבות של הממשל המרכזי של א־שרע. כוחות הביטחון של המשטר נשלחו למנוע את המשבר, אבל חלקם השתתפו בו והצטרפו למעשי הפשע. בשבוע יחיד של לחימה נרצחו מאות אנשים, כולל נשים וילדים. ישראל אף נאלצה לתקוף את כוחות המשטר בדרום סוריה ואת סמלי השלטון בדמשק, כדי לעודד נסיגה של המשטר מן האזור, ובסוף השבוע שעבר הושגה הפסקת אש בתיווך אמריקני – אך מעשי הטבח לא בהכרח נפסקו.

השיח בישראל מדגיש עד כמה טוב לתמוך בדרוזים ולהגן על חפים מפשע, ואני חלילה לא מערער על הנכונות של ההצהרה הזו מבחינה מוסרית. מה שכן הייתי רוצה לעשות הוא להזהיר שמא מה שאנחנו רואים כטוב, הוא אותו הטוב המוצהר שמקיאוולי הזהיר מפניו.

הנה הדילמה האסטרטגית של ישראל. ישראל רוצה שדרום סוריה יהיה אזור מפורז, משום שהיא חוששת מא־שרע ומהג׳יהאדיסטים שלו וגם מנוכחות טורקית גוברת בסוריה. לכאורה, יש חפיפת אינטרסים בינינו ובין הפלגים הדרוזים, שירוויחו גם הם מפירוז דרום המדינה, משום שהוא ירחיק מהם את כוחות המשטר הרצחניים.

אך חשוב להבין שהדרוזים אינם אחידים. יש בקרבם כמה פלגים, כל אחד עם עמדה שונה בדבר עתיד העדה בסוריה. חכמת אל־היג'רי מוביל קו תקיף נגד א־שרע, ומבקש להתבדל מסוריה עד כדי עצמאות מדינתית. לעומתו יש דרוזים כמו שייח' חמוד אל־הינאווי, המבקשים הסדר עם השלטון החדש. כשישראל תומכת ב״דרוזים״, היא תומכת בפלג מסוים – לא בכל הדרוזים כולם.

אז יש חפיפת אינטרסים, אבל אין זהות אינטרסים. ישראל רוצה פירוז בדרום סוריה, אבל גם רוצה שסוריה כולה תהיה יציבה באופן שימנע חדירה מחודשת של איראן. הנפילה של משטר אסד פגעה קשות בהשפעה של טהרן, ואין ספק שהאיראנים רוצים לחזור למדינה; מלחמת אזרחים מחודשת תהיה הזדמנות אידיאלית לכך. אסור לפסול את האפשרות שגורמים דרוזים שהיו חלק ממשטר אסד נמצאים עכשיו בקשר עם טהרן, ומבקשים לערער את המצב כדי לפתוח את הדרך לשובם של האיראנים.

הרצון לשמור את איראן מחוץ לסוריה יוצר חפיפת אינטרסים נוספת, בין ישראל, טורקיה וא־שרע. כלומר, דמשק ואנקרה הן לא אויבות מוחלטות שלנו - יש תחום אחד שאנו יכולים לשתף בו פעולה, והוא שסוריה תהיה מחוץ להישג ידה של טהרן. הדרך הכי פשוטה לעשות זאת היא למנוע מלחמת אזרחים חדשה במדינה.

אלא שכאן מתחילה ההסתבכות הישראלית. כשישראל משדרת לפלגים הדרוזים הבדלנים שהיא תתמוך בהם ויהי מה, היא מעודדת אותם להתעמת עם המשטר. במקום שהדרוזים בסוריה יפנימו שהם מיעוט קטן ונרדף, שצריך להגיע להבנות עם דמשק, ישראל מעודדת חלק מהם להיות תוקפנים. הם יכולים לסמוך על ההגנה הישראלית שתבוא ותהדוף את המשטר, או אף תאיים על עצם קיומו. ישראל מעודדת את הפלגים הבדלנים לקחת סיכונים גדולים, מתוך ידיעה שישראל תבוא לעזרתם. זה אינו האינטרס הישראלי.

הפתרון: סוריה אחת ופדרלית

לישראל אין שום עניין להיות צד במלחמת אזרחים חדשה בסוריה. מעורבות כזאת תדרוש משאבים אדירים, אך גם יהיו לה השלכות אסטרטגיות שליליות בדמות חזרתה של איראן לסוריה. במלחמת אזרחים הדרוזים כנראה לא ישרדו ללא התערבות צבאית ניכרת של ישראל, כולל כוחות קרקע. ישראל חייבת למנוע זאת.

המשחק החכם הוא לדחוף את שני הצדדים לפתרון שהם לא רוצים. א־שרע רוצה מדינה סורית ריכוזית בשליטתו. מדינה כזאת עלולה להיות חזקה דיה לאיים על ישראל, ולטורקים יהיה קל יותר להתבסס בה. אין שום סיבה שישראל תתמוך בחזון כזה.

הפלגים הבדלנים רוצים מדינה דרוזית עצמאית. הדרוזים הם מיעוט קטן בסוריה – כ־3 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. מדינה דרוזית לא תהיה בת־קיימא בלי תמיכה מסיבית ישראלית. גם כאן לישראל אין סיבה לתמוך בחזון כזה, שעלול לגרום למלחמת אזרחים שישראל תידרש להתערב בה.

הפתרון ששני הצדדים לא יהיו מרוצים ממנו הוא מדינה סורית פדרלית, או לכל הפחות אוטונומיה דרוזית במדינה סורית מוחלשת. המשטר יקבל סוריה מאוחדת יחסית, הדרוזים יקבלו ביטחון, ישראל תקבל יציבות. האתגר הוא לקדם את החזון הזה מול ממשל טראמפ ובעלי כוח אחרים במזרח התיכון. ישראל חייבת להדגיש, לנוכח מעשי הטבח בא־סווידא, שהפתרון היחיד לאלימות האתנית בסוריה הוא מבנה מבוזר, שנותן למיעוטים את הכוח להגן על עצמם.

ישראל צריכה להבהיר לפלגים הבדלנים שהתמיכה שלה אינה אוטומטית, ושהיא מצפה מהם להשתתף בתהליך הפדרליזציה של סוריה. הצהרה של ראש הממשלה נתניהו על כך שישראל תומכת באחדות סוריה תעביר מסר של פיוס לא־שרע, תשתיק חלק מהביקורת הבינלאומית נגדנו, וגם תעביר מסר ברור מאוד לפלגים הדרוזיים הלוחמניים: ישראל לא תיתן להם לגרור אותה למלחמת אזרחים.

מצד שני, ישראל תבהיר לדמשק שהיא מצפה למדינה פדרלית ולאוטונומיה לדרוזים. ירושלים לא תאפשר לא־שרע להכניס את כוחותיו לדרום סוריה, ואם הוא רוצה מדינה סורית מאוחדת הדרך היחידה לכך עוברת בפדרציה. פתרון פדרלי ישמור את שני הצדדים לא מרוצים, וזה בסדר. ישראל לא כאן כדי לשמח אותם.