ביום חמישי שעבר הודיעה אנה וינטור שהיא פורשת מתפקידה כעורכת הראשית של מגזין ווג האמריקאי אחרי 37 שנה. הקדנציה שלה כעורכת מגזין האופנה המוכר בעולם התחילה בנובמבר 88'. מאז עולם האופנה עבר שינויים רבים, התמזג לתוך התרבות הפופולרית וגם לפוליטיקה. וינטור (75) הייתה שם לחוות את השינויים, להנגיש אותם ולא פעם גם הייתה זו שהובילה אותם כשהיא נמנית עם האנשים הבכירים והמשפיעים ביותר בתעשיית המדיה והאופנה בעולם.
היא מקפידה על מראה איקוני הכולל רזון, תסרוקת קסדה ומשקפי שמש גדולים. כשפיסת התרבות המוכרת ביותר שנוצרה עליה היא "השטן לובשת פראדה" - ספר (2003), ואחריו סרט (2006), ואחריו מחזמר (2022).
לצד היותה העורכת של ווג, וינטור היא עורכת התוכן הראשית של קונדה נאסט, חברת המדיה הענקית שמוציאה לאור חוץ מווג, מגזינים כמו וניטי פייר, הניו־יורקר ובון אפטיט; וינטור היא גם מנהלת־שותפה של המט־גאלה, אחד מאירועי האופנה החשובים בעולם.
אנה וינטור | צילום: AFP
"מגזיני אופנה צמחו ממוספים של איורי אופנה בעיתונים ומגזינים במאה ה־17 וה־18״, מסביר ד"ר לירוי שופן, מרצה וחוקר באוניברסיטה העברית ובשנקר ותאורטיקן אופנה, ״באופן היסטורי הם נועדו כדי להסביר לאנשים איך להתלבש לפי צו האופנה. היום מגזיני אופנה הפכו להיות נפוצים בהרבה והם גם מכסים תחומי חיים רחבים יותר כמו לייף־סטייל, תרבות, אורח חיים וכן ראיונות עומק ופרופילים של דמויות משפיעות".
"ווג ארה״ב נוסד ב־1892 כשבועון שתיעד את חיי החברה הגבוהה של ניו־יורק - הרגלי החיים, הפנאי, המקומות השווים, האירועים השווים, וכמובן הבגדים. ב־1909, קונדה נאסט - האיש שהפך לתאגיד - קנה את ווג והפך אותו למגזין נשים עולמי", מוסיפה רונית בליי, יוצרת תוכן על אופנה ומשפחות מלוכה.
28 מהדורות שונות של ווג פעילות כיום, ובהן ווג בריטניה, ווג צרפת, ווג ערבּיה, ווג רוסיה, ו־ווג אמריקה הלטינית; נוספים עליהם מגזיני ספין־אוף, כמו טין ווג שפונה לנערות, ווג מן שפונה לגברים ו־ווג ביזנס, שמתמקד בצד העסקי של תעשיית האופנה. אבל כשאומרים "ווג" סתם - מתכוונים למגזין ווג האמריקאי. זה שווינטור עומדת בראשו. לפני שהפכה לעורכת הראשית עברה בין שבעה תפקידי עריכה, כולל העורכת היצירתית הראשונה של ווג, העורכת הראשית של ווג בריטניה ועורכת ראשית של מגזין House&Garden, מגזין נוסף מבית קונדה נאסט. ב־88, קונדה נאסט פיטרו את גרייס מירבל שערכה את ווג במשך 17 שנה והציבו במקומה את וינטור. ואם לקודמתה בתפקיד הראו את הדלת כי היא לא הצליחה לתפוס את רוח התקופה, וינטור התאפיינה בקו ההפוך.
"אחד הדברים שהגדירו את וינטור כעורכת הוא ההבנה איך פעלה התרבות הפופולרית בסוף המילניום הקודם״, אומר ד"ר שופן, ״היא ראתה את השתלטות ערוצי הבידור בטלוויזיה, את תוכניות הריאליטי ובמידה רבה היא צפתה גם את הרשתות החברתיות ואת כל מדורי הרכילות שהפכו להיות דיגיטליים ובתפוצה רחבה - והיא התוותה את הדרך לחבר אותה עם תעשיית האופנה. צריך להבין שמבחינה היסטורית, תעשיית האופנה הגבוהה היא מאוד אליטיסטית, סנובית ולבנה, ומעצבים ראו את עצמם כשייכים לעולם האמנות. לפני 50 שנה, הרעיון שמעצב אופנה נודע ויוקרתי יחבור לתרבות פופולרית ולכוכבות פופ - נחשב שערורייתי ולא באמת היה קורה. למגזיני אופנה כמו ווג יש תפקיד מכריע בתהליך הדמוקרטיזציה של האופנה ואת אנה וינטור צריך לקרוא בקונטקסט הזה. היא תרמה לפופולריות של האופנה בה"א הידיעה ושל החיבור בין האופנה לתרבות הפופולרית".
וינטור הבינה שאם היא רוצה להפוך את המגזין לכוח גלובלי שלא משפיע רק על ארה"ב - היא חייבת למצוא את הדרך למה שמעניין את הקהל הרחב: סלבס. עד שנות ה־90, על שער מגזיני אופנה הופיעו דוגמניות. אחד החידושים של וינטור היה להרחיב את היריעה גם לנשים מתחום המוזיקה, הקולנוע, הפוליטיקה, ואפילו מדי פעם גם גברים. הגבר הראשון שהופיע על שער ווג היה ריצ'ארד גיר, לצד אשתו לשעבר סינדי קרופורד. זה קרה ב־1992, 100 שנה אחרי שהמגזין יצא לאור לראשונה.
"אם אני משווה בין הווג הצרפתי לאמריקאי לפני עשרים שנה - בווג הצרפתי הקדימות הייתה לבגד, לסגנון, לאמירה של המעצב. זה גם מה שהופיע על השער שלו. הווג האמריקאי, לעומת זאת, נתן קדימות לידועניות ולחיים שלהן, ובהתאם גם לרכילות עטופה בהפקות מרהיבות וכותרות נוצצות. רכילות שמוגשת יפה, ולצד זה תכנים מאוד ראויים. הנקודה היא שכשהיית ניגשת לגליון ווג, היית רואה פנים מוכרות מתעשיית הבידור", אומר ד"ר שופן.
*
כעורכת שמשדכת בין אופנה לסלבס - שני תחומים שיש בהם המון כסף וכוח - וינטור יושבת על צומת של התעשייה שווג הוא רק אחד מהנכסים שלה. נכס נוסף הוא רשת הקשרים שלה לדמויות מפתח. נכס שלישי ומקום נוסף שבו וינטור ערבבה נמוך וגבוה - הוא המֵט גאלה. למוזיאון המטרופוליטן בניו־יורק, או בקיצור, המֵט יש מחלקה ענקית של שימור תלבושות ואופנה, ובכל שנה מאז 1948 מתקיימת בו תערוכה מתחלפת. כדי לגייס כספים עבור המחלקה והתערוכה, עורכים אירוע גאלה, ואליו מזמינים את כל המי ומי. ב־1995 מונתה וינטור ליושבת ראש הוועדה המארגנת של האירוע ומאז 2014 אגף התלבושות קרוי ״אגף התלבושות על שם אנה וינטור״.
"השטיח האדום של המט גאלה הוא ה־אירוע של תעשיית האופנה, גדול יותר מהאוסקר, וכל הבגדים הם תמיד יצירות קוטורֿ, אומרת בליי, ״וינטור בוחרת בעצמה את רשימת המוזמנים. מרבית המוזמנים הם סלבס, ותמיד יש עדיפות למי שכיכב או סוקר בווג, ולכאלה מעניינים אך "איכותיים". שוב, עם עדיפות לחברים של ווג או מעצבים שווינטור מעוניינת לקדם. היא גם 'מייעצת' לסלב לאיזה מעצב כדאי לו לפנות".
*
החיבור בין אופנה לסלבריטאים והחיבור בין האליטיסטי לעממי הוא שינוי אחד. שינוי נוסף שלווינטור יש יד בו הוא החיבור של אופנה לפוליטיקה, והפיכת תפיסת עולם פוליטית לרכיב זהותי מוחצן. "כמו מו"לים ועורכים רבים, וינטור השתמשה בכוח שלה כדי לתמוך ביעדים ובמטרות פוליטיים", אומר ד"ר שופן. הפוליטיזציה היא לא רק אידיאולוגית, אלא גם פרסונלית. וינטור הייתה הראשונה ששמה את אשת הנשיא על שער המגזין, את הילרי קלינטון, ב־1998. הרעיון היה של מעצב האופנה אוסקר דה לה רנטה, חבר משותף של וינטור ושל קלינטון. משנות ה־20 ועד אז הופיעו במגזין שש גברות ראשונות, אבל לא בשער. לורה בוש, אשתו של ג'ורג' בוש מהמפלגה הרפובליקנית, קיבלה כתבת פרופיל במגזין ב־2005 והייתה הרפובליקנית האחרונה במגזין. וגם אז, היא לא הייתה על השער. מישל אובמה קיבלה שלושה שערים, וגם ג'יל ביידן קיבלה שלושה.
דונאלד, מלניה ואיוונקה טראמפ | צילום: AFP
ב־2017 אמרה וינטור בריאיון לוול סטריט ג'ורנל: "יש לנו מסורת לסקר בווג את הגברת הראשונה ואני לא יכולה לדמיין שהפעם זה יהיה שונה". אבל הגברת הראשונה מלאניה טראמפ לא קיבלה שער. למעשה, ווג בראשות וינטור החרים את הנשים לבית טראמפ. היחסים של וינטור עם משפחת טראמפ לא תמיד היו גרועים. איוונקה טראמפ סיפרה שהיא קיבלה טלפון מווינטור כשסיימה את לימודיה באוניברסיטה, והאחרונה הציעה לה לעבוד בווג. הזוג מלאניה ודונלד הוזמנו למט גאלה ב־2004, ומלאניה טראמפ קיבלה שער ב־2005, בהינומה ובשמלת כלה, חודש אחרי נישואיה לטראמפ, כשהוא עוד היה רק אושיית טלוויזיה ואיש עסקים. אבל החרם הוא לא רק על משפחת טראמפ. קמלה האריס קיבלה שני שערים: ב־2021 כסגנית הנשיא, ושער דיגיטלי ב־2024 לתמיכה בהשקת הקמפיין לממשל ביידן־האריס השני. לשם השוואה, האישה הקודמת שרצה לתפקיד סגנית הנשיא, שרה פיילין הרפובליקנית, לא קיבלה התייחסות במגזין. גם עכשיו אוּשה ואנס, אשתו של סגן הנשיא ג'יי־די ואנס והאסייתית הראשונה בתפקיד "הגברת השנייה" קיבלה סיקור במהדורה הדיגיטלית ולא המודפסת.
"הרבה פעמים זה קשור לכך שהיא מכירה והכירה את הדמוגרפיה שקוראת את המגזין שלה. אני לא חושב שהיא הכניסה תכנים חתרניים. כשהיא שמה פוליטיקאיות על השער - מדובר בפוליטיקאיות שהקהל של ווג גם ככה תמך בהן בעיקרון", אומר ד"ר שופן. בליי מסתייגת, "ווג מגדיר את עצמו כמגזין אופנה ולייפסטייל, מייעד את עצמו לכל הנשים וכמובן מייצג גם פמיניזם ובחירה חופשית של נשים. מה שאנה וינטור עשתה ב־2016, היה להחרים אשת נשיא שנבחר באופן לגיטימי. לו היינו, למשל, בתרחיש בחירות 2000, שבו אל גור וג׳ורג׳ וו בוש נלחמו בבתי משפט על ספירה חוזרת - ניחא. אבל פה לא היו שאלות. טראמפ נבחר באופן דמוקרטי, 45 אחוז מהנשים שניצלו את זכותן לבחור - הצביעו לו. ברגע שאנה וינטור מחרימה את מלאניה טראמפ ומוחה על הבחירה, היא בהכרח מחרימה גם את המצביעות, ומוחה גם נגדן. כלומר היא יוצאת נגד זכות הבחירה של נשים כי היא לא אוהבת את התוצאה".
יש חשיבות למעצבים שמלבישים את הגברת הראשונה להשבעה הנשיאותית ולנשפים ולמסיבות הנלווים. המסורת היא לבחור במעצב אמריקאי, ואם הוא מעצב מתחיל - עוד יותר טוב. המעצבים, כמובן, נלחמים להלביש את הנשים הראשונות. ״אנה וינטור הייתה כל כך לא מרוצה מטראמפ, שהיא הודיעה לכל המעצבים שמי שיעז להלביש את הטראמפיות - יוחרם גם. והם לא יכולים להרשות לעצמם אירוע כזה", מספרת בליי, ומוסיפה שמעצבים שהתראיינו באותה תקופה נשאלו אם הם יסכימו לעצב עבורן, "שזה מזעזע בפני עצמו". בסופו של דבר, הנשים לבית טראמפ בחרו במעצבים אמריקאים גדולים, מבוססים ועם מסורת של עיצוב לנשות נשיאים: ראלף לורן, הרווה פייר, קרולינה הררה ואוסקר דה לה רנטה. או במילים אחרות: מעצבים שווינטור לא יכולה לאיים עליהם.
"בשאר הקדנציה, הטראמפיות נשענו על המעצבים האלה, יחד עם מעצבי־על אירופיים כמו שאנל, דיור וגוצ׳י. איוונקה מאוד אהבה את הסטייל של קייט ולבשה גם הרבה מעצבים בריטיים. כשהן רצו ללבוש מעצבים אמריקאים אחרים, הן פשוט קנו דגמים מקולקציות מוכנות שלהם, שזמינים בחנויות ובאתרי אינטרנט, בניגוד לעיצוב אישי שכולל תקשורת עם המעצב עצמו", מספרת בליי, ״החרם על נשות טראמפ היה כל כך מובהק, שביוני 2019, בזמן ביקור רשמי אצל המלכה בלונדון, ווג סיקרו רק את הצד הבריטי, וכך התקבלו תמונות של משפחת המלוכה המארחת בלי האורחים. הבחירות של 2016 והחרם המוצהר סימנו את הפוליטיזציה של ווג ואת ההפיכה שלו לסמן שמאלי מאוד. ״עדיין לא ידוע מתי וינטור תסיים את תפקידה כעורכת הראשית של ווג או מי תחליף אותה. גם עכשיו - הפרישה שלה היא לא בדיוק פרישה״, אומר ד״ר שופן, ״היא מפנה את זמנה כדי לפקח על מחלקת סגנון החיים והאופנה של ההוצאה, מה שיאפשר לה להיות מעורבת בפרסומים של מהדורות ווג השונות, שכולן עברו סוג של האחדה בשנים האחרונות".
"היא עשתה דברים נפלאים עבור האופנה והעיתונות, ויצרה את השילוב בין גבוה ועממי״, מסכמת בליי, ״אבל היא אחראית גם לתופעה מטרידה של פוליטיזציה של מגזין ומחיקה של קול ציבורי, שהוא חלק מהנזק לשיח הפוליטי. אני מקווה שזה ישתנה בעתיד, אבל כבר לא בטוחה שאני אופטימית".