מערב של שושנים ועד ואמוס ארגנטינה: מסע בעקבות שירי האוהדים

מלבד אוהדי 48 המדינות שמשתתפות במונדיאל הנוכחי, קהל האוהדים הגדול ביותר באצטדיוני גביע העולם הוא כנראה הקהל הישראלי. בהיעדר סיכוי ממשי לעלות לטורניר בעצמנו אנחנו אוהבים להרגיש חלק מהזרם הבינלאומי של אוהדים שגודשים את הרחובות. בכל יציע בדאלאס, במונטריי או בוונקובר תשמעו עברית, אבל למי שטסים לאצטדיונים כדאי גם לנסות להתמזג בין האוהדים כדי לחוות את המשחק כמו שצריך – ואחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא להכיר את שירי האוהדים של הנבחרות.

זה לא תמיד מסובך. לחלק מהנבחרות, כמו ספרד לדוגמה, אין ממש מסורת של שירי אוהדים לנבחרת, ובנבחרות אפריקה שמדרום לסהרה העידוד מתבסס פחות על מילים ויותר על מקצבים קליטים. לעומת זאת, במרוקו, מלבד שירי האוהדים של הקבוצות הגדולות של קזבלנקה, וידאד וראג'ה, מככב שיר האוהדים Rajawi Filistini שמהלל את המאבק הפלסטיני - לא שיר מומלץ למשפחות ישראליות. שירי הנבחרות קשורים בהופעותיהן בעבר בטורנירי גביע העולם, אבל גם בהיסטוריה של המדינה עצמה. חלקם נכתבו והולחנו במיוחד בשביל היציעים, חלקם משתמשים במנגינות ישנות שהולבשו עליהן מילים חדשות, וחלקם הם פשוט שירים מוכרים שהפכו לשירי יציע ללא שינוי. הם מהדהדים היסטוריה ומסורת של ניצחונות וכישלונות, ואם אתם רוצים להשתלב כדאי שתדעו איך לשיר אותם, ומתי לקפוץ ביציע.

השיר שהטריף את מונדיאל 2022 הפך להמנון שלהארגנטינאים. פרננדו רומרו, אוהד מושבע של קבוצת ראסינג קלוב ושל נבחרת ארגנטינה, כתב בספטמבר 2021 מילים חדשות ללהיט של להקת לה מוסקה צ'ה־צ'ה, שנקרא בתרגום חופשי "מוצ'אצ'וס, הלילה אני משתכר". גיירמו נווליס, הסולן האקסצנטרי של לה מוסקה, הקליט את הגרסה של רומרו עם קליפ ססגוני בהשתתפות מחבר המילים, והשיר הפך ללהיט היסטרי רגע לפני המונדיאל בקטאר. השיר כולל אזכור של מראדונה, שמסתכל מהשמיים ומעודד את ליונל מסי, המלחמה של ארגנטינה נגד בריטניה באיי מאלווינס, והתקוות להנפת גביע העולם שוב. אבל יותר מכול, מוצ'אצ'וס מדבר על השנים הארוכות של ארגנטינה ללא תואר, הפסדים בגמר המונדיאל ובגמרי הקופה אמריקה מאז 1993, ובמיוחד בקריירת הנבחרת של מסי. הזכייה בקופה אמריקה 2021 במרקאנה מול ה"בראזוקס", הכינוי לשחקני נבחרת ברזיל נתנה את האות שהפך ב־2022 לגביע העולם השלישי.

Vamos, Vamos, Argentina

הארגנטינאים אוהבים לשיר ביציע כמעט כמו שהם אוהבים את הבשר שלהם, ומסע של חובבי כדורגל בדרום אמריקה תמיד יכלול את יציעי האוהדים של הקבוצות בבואנוס־איירס. כשהנבחרת מופיעה, מי שמגיע ליציע התכול־לבן ישמע קודם כול את הקריאה "ואמוס, ואמוס, ארגנטינה". המילים פשוטות, האוהדים מכונים בשיר Quilombera, כלומר החבורה שעושה בלגן ורעש, והשיר בלתי נפסק.

הטקסטים ישנים,אבל המציאות מצליחה להפתיע

לפעמים לא צריך לחשוב יותר מדי, להיזכר בהיסטוריה כאובה או לקוות לטוב, אלא פשוט לקפוץ ימינה ושמאלה ולהשתגע - ואת זה בדיוק עושים ההולנדים. אחת הנבחרות הגדולות שלא זכתה במונדיאל מנגנת בצעדות העצומות שלה לקראת המשחקים את "לִינקס רֶכטס" של להקת סנולבולקס, והוראות ההפעלה פשוטות מאוד. כשצועקים לינקס כולם קופצים שמאלה, כשצועקים רכטס - קופצים ימינה. והמראה של עשרות אלפי אנשים לובשי כתום, שלפחות חציים שיכורים, קופצים ימינה ושמאלה הוא חוויה מחשמלת שאסור לפספס.

גם את הפצעים הכי כואבים של האומה אפשר להפוך להמנון אוהדים מהפנט. "אריראנג" הוא שיר עם קוריאני עתיק שמדבר על רכס הרים בדיוני, משל לקשיים שהאומה הקוריאנית עוברת. השיר מוכר בתור נכס תרבותי בידי אונסק"ו, גם בקוריאה הצפונית וגם בקוריאה הדרומית. לקראת מונדיאל 2002, שקוריאה הדרומית אירחה בשיתוף עם יפן, להקת יון דו־היון הקליטה קאבר רוק כבד לשיר, והוא הפך ללהיט היסטרי. מאז הוא מנוגן ומושר בכל משחק של השדים האדומים. מי שנקלע ליציע קוריאני שנראה מנומס ורגוע צריך להתכונן לרגע שבו התופים מתחילים להרעיש בקצב הרוק כבד, ושיר העם הזה הופך את הקהל לקולני וקופצני במיוחד.

במונדיאלים האחרונים לא נדיר לשמוע ביציעים את ׁ השיר הזה, שאינו ארוך במיוחד, שמספר על הייחודיות של ברזיל, המדינה היחידה שהניפה את גביע העולם חמש פעמים. בברזיל התופעה הכי חזקה בכדורגל היא הקלוביסימו, האהדה המטורפת רק לקבוצה שלך ולא לשום דבר אחר. לכן, אף שברזיל היא אחת הנבחרות הטובות בתולדות המונדיאל, עד לשנים האחרונות הקהל שלה היה מאוד לא יצירתי. אם רק הקבוצה שלך חשובה, למה להוציא את הגרון כדי לעודד את הנבחרת? לכן הוקם ב־2008 ארגון אוהדים של הנבחרת, שנקרא "תנועת הירוק והצהוב", שמטרתה להרים את העידוד של הנבחרת. לקראת מונדיאל 2018 הם הוציאו את "אוניקו פנטה א או ברזילזאו", שמספר לכל מי שרוצה לשמוע מיהם גיבורי ברזיל במונדיאלים – פלה, גארינצ'ה, רומאריו ורונאלדו. כל עוד תשירו "ברזיל אולה אולה" תשתלבו מצוין.

יש גם להיטים שפרצו רק במונדיאל הנוכחי וכבר משגעים את העולם. אחד מהם הוא השיר הבוסני "יו־אס־איי" שהוציא הרכב המוזיקה הבלקנית דוביוזה קולקטיב בשנת 2011. עם העלייה הסנסציונית של הבוסנים למונדיאל הנוכחי, השיר חזר להתפרסם וקיבל גם קליפ חדש ושם חדש. הקהל הבוסני בארצות הברית הפך אותו לאחד השירים הכי אהובים במונדיאל. המסר פשוט: אני מבוסניה, קח אותי לאמריקה לראות את פסל החירות וגשר הזהב. אם איכשהו תפסתם משחק של בוסניה במונדיאל הזה, לא תוכלו להפסיק לרקוד לצליליו.

השיר הוקלט ביולי 2018, כמה ימים אחרי שהצרפתים זכו בגביע העולם בפעם השנייה. כדי ללמוד את השיר הזה לא מספיק לדעת צרפתית: צריך להכיר את הנבחרת שהניפה את גביע העולם, כי השמות של כולם מוזכרים בשיר. את השיר הוציא הזמר וג'ידרים, צרפתי בן למהגרים מחוף השנהב, והשיר הפך ללהיט גדול ביציעים. שחקן אחד שמופיע בשיר המקורי עדיין משחק בנבחרת: קיליאן אמבפה.

Qui Ne Saute Pas N'est Pas Français

לא ברור מאיפה הגיעה המנגינה של השיר הזה, שגורם לכל הקהל הצרפתי להתחיל לקפוץ. הוא נולד בשנות השבעים, כשארגוני האולטראס התחילו להתארגן באיטליה ונוצרה תרבות אהדה רחבה יותר, קבוצות באיטליה כמו רג'ינה או מילאן המציאו את הקריאה כדי להקניט את היריבה. לצרפת הגיע השיר בתחילת שנות התשעים, ראשית לקבוצת הרוגבי של העיר טולוז, משם לכדורגל ובסוף לנבחרת. כל מה שצריך לעשות כדי להשתלב הוא לקפוץ, גם אם אתם לא צרפתים.

האנגלים טורחים בכל הזדמנות לציין שהם מולדת הכדורגל האמיתית. אם זה נכון או לא (והתשובה מורכבת), מבחינתם בסוף כל בעיטה בכדור יושב אנגלי עם בירה. זה מתחזק בעיקר בטורנירים שנערכים על אדמת האי הבריטי, ואכן במונדיאל 1966 זכו האנגלים בגביע העולם היחיד בתולדותיהם. ב־1996, 30 שנים ללא תואר לאנגלים, טורניר אליפות אירופה הגיע לממלכה, ודיוויד בדיל, פרנק סקינר ולהקת הלייטנינג סידס התקבצו לשיר את המנון הכדורגל האנגלי המושלם. הוא מושלם כי הוא כל מה שאנגלי – מלנכולי, ציני ומתנשא, ובעיקר רוק נהדר. הוא נקרא על שם שלושת האריות שעל סמל הנבחרת, והשיר מפרט את כל הכישלונות של אנגליה בשלושים השנים שחלפו מגביע העולם ועד 1996, ומאז ועד היום. אם אתם בקהל של אנגליה והם מובילים, כנראה תשמעו את השיר הזה ולא תפסיקו למלמל "איטס קאמינג הום".

למנגינות האלה יש גרסה לכל קהל אוהדים, גם כאן בישראל

Seven Nation Army

אולי השיר הכי נפוץ במגרשים, גם לפני משחקים ולאחר כיבוש שערים וגם כמנגינה שפשוט כיף לשיר עם ריף הגיטרה שלה. הווייט סטרייפס הוציאו אותו ב־2003 ומאז הוא הגיע לכל מגרש.

Pop Goes the World

אין קהל שאין לו גרסה משלו למנגינה הזאת: "אווווו, הפועל עולה" או "הירוק עולה" או "הצהוב עולה". הכול עולה. כמו רבים מלחני המגרשים, גם הלחן של השיר הזה הגיע לכאן מדרום אמריקה: זהו שיר מוזר של להקת מֵן וית'אאוט האטס (אנשים בלי כובעים). לא ברור איך, אבל הסינתסייזר שלו הפך לאחד הדברים המזוהים ביותר במגרשים.

Go West

הקאבר שהוציאו הפטשופ בויז בשנת 1993 לשיר של הווילג' פיפל משנת 1979 נדבק כמעט לכל קהל אוהדים בעולם. בישראל בית"ר ירושלים שרים לפי הלחן את "אווווו אוהב רק את בית"ר, אווווו שונא את כל השאר", הפועל ירושלים שרים על הלחן שלו את "אני אדום בנשמה", ואילו אוהדי מכבי תל־אביב שרים את "אווווו, הלב שלי בוער". כמעט לכל קהל יש גרסה משלו.

ערב של שושנים

יש לנו גם שיר מקומי שפרץ בחו"ל דרך קהלי אוהדים בגרמניה. "ערב של שושנים", להיט של צמד הדודאים, התגלגל באירופה אחרי מלחמת ששת הימים והגיע ללהקת דאה היוגוסלבית, שעיבדה אותו לגרסה בשם "שושנה" והפכה אותו ללהיט אירופי ענק. משם הוא הגיע לקהל של מועדון הכדורגל של נירנברג, לקהלים של הקבוצות הגדולות של העיר בלגרד, ומשם כמעט לכל מקום - כולל לישראל.

שיר אחד

איך שיר אוהדים על שחקן אלמוני כמעט שינה את גורלו מהקצה אל הקצה

ויל גריג היה בקיץ 2016 שחקן אלמוני ששיחק בוויגאן האנגלית, מועדון קטן מעיר אפרורית במחוז מנצ'סטר בבריטניה שבדיוק עלה מהליגה השלישית לליגה השנייה. הוא גם היה בסגל נבחרת צפון אירלנד לטורניר יורו 2016 שנערך באותו הקיץ. לא הייתה שום סיבה שמישהו מחוץ לצפון אירלנד או ויגאן יכיר את ויל גריג.

במאי 2016 הוציא שון קנדי, אוהד ויגאן, גרסה עם מילים חדשות ללהיט הדאנס Freed from Desire של הזמרת האיטלקייה גאלה. בגרסה של קנדי הוא כתב כמה שערים ויל גריג הולך להבקיע עכשיו ביורו, והפזמון של השיר היה Will Grigg's on fire, Your defence is terrified. השיר התפוצץ בן לילה והפך את גריג לאחד השחקנים הכי מדוברים ביורו ההוא בצרפת. הוא לא שיחק אפילו דקה אחת על המגרש בטורניר ההוא, אגב, אבל בקיץ ההוא יכולתם לשמוע אוהדים של כל הנבחרות שרים על נפלאותיו של ויל גריג. השיא היה כשעיתונאי שאל את בלם נבחרת גרמניה, מאטס הומלס, אם הוא פוחד מהמפגש עם גריג.

גריג המשיך בוויגאן עד 2019, ואז קיבל לידיו את תפקיד החלוץ הפותח בסנדרלנד, שקיוותה לעלות בסערה מהליגה השלישית בחזרה לליגה השנייה. אלא שגריג הבקיע רק שער ליגה אחד במהלך העונה, ואחרי שלוש עונות שבהן הבקיע בסך הכול חמישה שערים הוא המשיך לעבור בין קבוצות בליגות הנמוכות באנגליה. אבל לקיץ אחד ויל גריג היה השם הכי חם בכדורגל העולמי, ובלי שום קשר למה שקרה על המגרש.