"עדיין לא התאוששתי מההדחה ברבע הגמר"

כבר יותר מ־20 שנה נחשב דן שמיר לאחד מאנשי המקצוע הבכירים בענף הכדורסל הישראלי עם רזומה מרשים של קבוצות כמאמן ראשי, זכייה בתארים ושנים שבהן היה עוזר בכיר לאגדות כדורסל כגון אטורה מסינה, פיני גרשון ודיוויד בלאט. בקיץ 2024, שנה אחרי שחזר מכמה שנים מעבר לים שבהן אימן קבוצה בניו־זילנד ועבד לצד מסינה במילאנו, הודיע שמיר שהחליט לקחת פסק זמן מאימון ועזב את קבוצת בני הרצליה.

"הייתי אז אחרי כמה שנים של התמודדויות לא פשוטות ששאבו ממני הרבה אנרגיה", מספר שמיר. "זה החל בתקופה שאימנתי בניו־זילנד קבוצה שמשחקת בליגה האוסטרלית, וזמן קצר אחרי שעברנו פרצה הקורונה, שם ההתנהלות הייתה הקיצונית ביותר. כל השערים נסגרו ומצאתי את עצמי נודד בין מלונות. בשנה השנייה נתקעתי עם המשפחה באוסטרליה בלי מסגרות לילדים. אחרי שנתיים, בהחלטה משפחתית, קיצרתי את החוזה שלי וחזרנו לארץ כדי לאפשר לבן שלי, בן ה־17, לחוות קצת ישראליות לפני הגיוס. אז הגיעה ההצעה ממסינה. נסעתי לבד לאיטליה אבל אחרי שנה ויתרתי על המשך החוזה וחזרתי לישראל ולבני הרצליה, כי הבת שלי חלמה שאאמן קרוב לבית. בסופו של דבר התקופה בהרצליה הייתה הטראומטית ביותר בגלל המלחמה, והיה לא פשוט לעסוק בכדורסל. בסיום עונה קשוחה מאוד הרגשתי שהגיע הזמן לקחת פסק זמן״.

ההפוגה לא נמשכה זמן רב: ימים אחדים לאחר הודעת העזיבה הוא מונה לתפקיד המנהל המקצועי בהפועל ירושלים. ״ההצעה התאימה מאוד לאופי שלי ולדרך שבה אני מנהל את הקריירה", הוא אומר. "חזרתי כמה פעמים לתפקיד עוזר המאמן, עמדה שנהניתי ממנה ותמיד נתנה לי תחושה של התפתחות. גם עכשיו זה עושה לי טוב. זה תפקיד שהיה חדש עבורי והצריך ממני למידה, לצד אפשרות ליישם דברים בזכות ניסיון רב שרכשתי בתחנות שונות בקריירה שלימדו אותי איך לעשות דברים נכון. זה תפקיד שמתאים לי כי אני אוהב סדר מערכתי וארגוני. אני לא עסוק באימון היומי או במשחק הקרוב, התפקיד שלי הוא לסנכרן בין הגורמים ולהסתכל קדימה, גם מעבר לעונה הנוכחית״.

שמיר אימן במחלקות הצעירות של המועדון בתחילת דרכו, היה עוזר מאמן בליגה הבכירה במשך שלוש שנים, ובגיל 31 קיבל את המושכות ואת תפקיד המאמן הראשי בשתי עונות בכורה בתפקיד, שהסתיימו בזכייה בשני גביעי מדינה. ״אני מאמין שלמועדון יש נשמה", הוא אומר. "עברו הרבה שנים, אבל כשחזרתי פגשתי הרבה פרצופים מוכרים, שחלקם אוהדי הקבוצה כבר עשרות שנים. לשמחתי יש לנו קהל נהדר ומסור. המועדון נמצא היום במקום אחר. לאנשים מבחוץ קשה אולי להבין איזה מקבץ נהדר של אנשים עובדים פה.

"זה מתחיל מהבעלים מתן אדלסון, שנותן את הגב הכלכלי והרבה שקט נפשי שמאפשר לעשות דברים יפים. גל מקל עובד לצידו, וכמובן המאמן יונתן אלון שהיה בעבר עוזר שלי, ובכלל חבורה של אנשים שהלב והראש שלהם במקום הנכון״.

"זה תפקיד שמתאים לי כי אני אדם שאוהב סדר מערכתי וארגוני. אני לא עסוק באימון היומי או במשחק הקרוב, והתפקיד שלי הוא לסנכרן בין הגורמים השונים ולהסתכל קדימה"

הכניסה של אדלסון לכדורסל הישראלי, לצד בעלי הפועל תל־אביב עופר ינאי, יצרה מציאות חדשה של שלושה מועדונים בכירים. ״אני לא חושב שהיה מצב כזה בכדורסל הישראלי", אומר שמיר. "להפועל תל־אביב היה אחד התקציבים הגבוהים ביורוליג והיא הפכה במהרה לקבוצת צמרת במפעל. למכבי יש שם, ניסיון והיסטוריה. אנחנו מתנהלים עם איכות של קבוצה שלא היו רבות כמותה בענף. מה שמיוחד בכדורסל שלנו הוא שמאז ומתמיד איתור השחקנים הזרים אצלנו היה ברמה גבוהה מאוד, מה שמאפשר להחתים שחקנים טובים ולהתמודד בכבוד מול קבוצות עשירות בהרבה. כמובן, המצב רחוק מלהיות מושלם מבחינת המתקנים, הקבוצות והרמה, אבל אין ספק שהכדורסל הישראלי נמצא במקום טוב ויש הרבה סיבות לאופטימיות״.

המציאות הביטחונית בשנים האחרונות משפיעה באופן מכריע על הנעשה בספורט הישראלי, ובעיקר על הקבוצות שמייצגות אותנו במפעלים האירופיים. ״אתה רואה את הקשיים אצל כולם, ואת המיקום של מכבי תל־אביב בשנתיים האלה ביורוליג", אומר שמיר. "מי שלא היה במצב הזה לעולם לא יבין מה זה לבנות קבוצת יורוליג בלי מגרש ביתי, כשאתה כל היום במטוסים ובעומס מנטלי ופיזי. יש כאן התמודדות עם אתגרים גדולים. קשה להביא לארץ שחקן איכותי, שיש לו הרבה אופציות בכל רחבי העולם. לנו עוד יש תקציב גבוה, אני לא יכול לתאר בכלל מה קורה בקבוצות הקטנות יותר״.

העובדה שעופר ינאי משקיע סכומי עתק טובה לכדורסל הישראלי?

״באופן כללי הכניסה שלו לכדורסל הישראלי היא מבורכת. יש גם תופעות פחות חיוביות בהקשר של הפועל תל־אביב, אבל אני מעדיף כרגע לשמור את זה לעצמי. בשורה התחתונה הם בנו קבוצה תחרותית, הגיעו להישג מרשים עם זכייה ביורוקאפ, והם מושכים הרבה מאוד תשומת לב״.

מנגד, אתם זוכים להרבה ביקורת על התנהלות שקולה מדי, אולי אפילו מעט אפורה, בכל מה שקשור לרכש.

״אנחנו מעדיפים לא לדבר על כסף, אבל חשוב לי שיֵדעו שאנחנו מתנהלים עם גב כלכלי חזק ועם התקציב הכי גבוה בהיסטוריה של המועדון, שגדל משנה לשנה עם מספרים אסטרונומיים. זו תקופה מאתגרת עם הוצאות עתק למימון של חיים ומשחק מחוץ לישראל לתקופות ארוכות. המרכיבים העיקריים שמכתיבים את קבלת ההחלטות שלנו הם היגיון ותכנון נכון. המטרה היא לבנות קבוצה טובה עם אנשים שרוצים לשחק זה עם זה ושתחזיק מעמד לשנים״.

המבנה הנוכחי של המועדון מעלה הרבה סקרנות בכל הנוגע לקבלת ההחלטות. ״אנחנו לא יכולים להחליט הכול יחד", הוא אומר. "יש החלטות שמקבל בעלי הקבוצה והחלטות נוספות שיש לו וטו עליהן. יכול להיות שנמליץ על שחקן אבל הוא לא ירצה, אז השחקן לא יגיע. בכל מה שקשור לניהול המשחק, לבחירת הצוות והשחקנים בכדורסל האירופי, המאמן קובע כי הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ואיזה כדורסל הוא רוצה לשחק. אני שם בשבילו כדי לעזור. בעבודה שלנו יש הרבה שיתוף פעולה והאמון מלא. כל אחד יודע מה האחריות שלו. לי יש אחריות על המבנה הקבוצתי, אבל בפגישות של ארבעתנו אני נשאל לפעמים לדעתי על דברים שהם לא באחריותי הישירה״.

מאז רכש אדלסון את ירושלים ביוני 2023, באופן טבעי ירושלים מכוונת למקומות הגבוהים ביותר ולזכייה בכל המפעלים שהיא משתתפת בהם. בפועל זכתה הקבוצה בגביע בעונה שעברה, והעפילה לסדרת גמר אליפות המדינה נגד מכבי תל־אביב. הסדרה נעצרה בשוויון 1:1 בשל פריצת מבצע עם כלביא, ולבסוף הוחלט לסיים את העונה בלי להכריז על אלופה. בנובמבר זכתה הקבוצה בגביע וינר השביעי בתולדותיה, בניצחון על הפועל תל־אביב. היא גם הדיחה אותה בחצי גמר גביע המדינה, אך נוצחה בגמר בידי מכבי תל־אביב.

אחת המטרות של המועדון היא להגיע ליורוליג, ודווקא כאן כשל המועדון בשנתיים האחרונות: הוא הודח בשלב רבע גמר היורוקאפ, שהזכייה בו מעניקה כרטיס כניסה למפעל הבכיר יותר. עד פרוץ המלחמה באיראן, העונה של ירושלים באירופה הייתה מרשימה. היא השיגה את יתרון הביתיות, אבל בעקבות המלחמה היתרון הזה אבד. הקבוצה לא שיחקה כמעט חודש, וסיימה לפני שבועיים את העונה האירופית בהפסד אכזרי בשניות הסיום לטורק טלקום הטורקית, בתוצאה 90:91. ברגע האחרון ספגה שלשה של קייל אולמן, כאשר הכוכבים הבכירים שלה על הספסל עם חמש עבירות.

"אני בדרך כלל מתאושש מהר מדברים אבל עדיין לא התאוששתי. לא הסתרנו שהרצון שלנו היה להגיע ליורוליג בדלת הראשית דרך זכייה ביורוקאפ. להפסיד ברבע גמר בצורה כזו זה אכזרי", משתף שמיר. במצב כזה כל אחד צריך להסתכל ולבדוק את עצמו, אבל במשך שנתיים ג'ארד הארפר מעולם לא סיים משחק בחמש עבירות, קל וחומר בערב שבו גם קשיוס וינסטון, אוסטין ויילי ואנתוני לאמב יורדים לספסל מאותה הסיבה בדיוק, ועוד במשחק שבו קאדין קרינגטון בכלל נעדר מהסגל. שרדנו עם שלשה מדהימה של הובר חמש שניות לסוף, ואז זה הסתיים באחד הסרטים הגרועים שחוויתי בקריירה״.

אחת הביקורות על ירושלים התמקדה בכך שקרינגטון קיבל היתר להישאר בארץ לצד אשתו ההיריונית. ״קל למתוח ביקורת, אבל אנחנו חיים במציאות לא נורמלית והבנו את הצורך שלו להישאר לידה״, אומר שמיר. ״הבת שלו נולדה יום לפני המשחק. בדקנו אופציות להטיס אותו, אבל השמיים היו סגורים וזה היה בלתי אפשרי. אנחנו תומכים בו ואיתו בהחלטה הזו״.

ההפסד הותיר את ירושלים בבלגרד במצב מבלבל: הליגה עדיין מושבתת ויש הרבה סימני שאלה בנוגע לסיכויים שלה להשתלב בכל זאת ביורוליג בעונה הבאה. ״אני עדיין מאמין שביורוליג צריכים קבוצות כמו ירושלים, עם בעלים איכותיים, ואני יודע שהם שוקלים את העניין. אבל קשה לדעת אם במציאות הנוכחית, שבה אנחנו לא מארחים בבית, הם ירצו להכניס קבוצה ישראלית שלישית. יום אחרי המשחק החלטנו לשלוח את השחקנים הביתה, אנחנו בתקשורת עם הליגה כדי להתכונן לחזרה שלה במסגרת שיחליטו, במטרה שנחזור בזמן במצב טוב״.

"הכניסה של עופר ינאי לכדורסל הישראלי היא מבורכת, אבל יש גם תופעות פחות חיוביות בהקשר של הפועל תל־אביב. אני מעדיף כרגע לשמור את זה לעצמי"

♥♥♥

דן שמיר, בן 51 כיום, נולד וגדל בירושלים, אבל היום הוא גר ברעננה. הוא נשוי ואב לשלושה. ״גדלתי במשפחה דתית״, מספר שמיר. ״לא היה שום רקע ספורטיבי במשפחה שלי אבל בבית הספר הכרתי חבר בשם חי דוידי, שגם הוא מאמן היום, שהכניס אותי לעולם הכדורסל. בזכותו נרשמתי בכיתה א׳ לחוג כדורסל בימק״א״. מהחוג עבר לשחק בהפועל ירושלים ואז במכבי ירושלים. כבר בגיל 17 החל לעסוק באימון. ״המאמן שלי אז לקח אותי לשיחה ואמר לי שלא אהיה שחקן - אבל הציע לי להיות העוזר שלו. ככה זה התחיל כבר בתיכון אימנתי ברצינות במחלקת הנוער של הפועל ירושלים תחת עופר רון, שקידם אותי מאוד, ובראש כבר הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות״.

אחרי הצבא נסע לארצות הברית, למד במכללת קנטקי ועקב אחר קבוצת הכדורסל בעונה האחרונה של ריק פיטינו במכללה. בתום שנה חזר לארץ ומונה לעוזר מאמן בהפועל ירושלים. משם עבר למכבי תל־אביב, והיה שנתיים עוזר שני ושנה עוזרו הבכיר של פיני גרשון, כשהוביל את מכבי לזכייה כפולה ביורוליג ולגמר שלישי שהסתיים בהפסד לצסק״א. אז התמנה לראשונה למאמן ראשי בירושלים, חזר לתפקיד העוזר של דיוויד בלאט בדינמו מוסקבה וחזר לארץ לקדנציות בבני הרצליה והפועל חולון. בחולון הוא אימן במשך שש שנים בשתי קדנציות נפרדות, וזכה בגביע המדינה בפעם השלישית.

ב־2013 שוב חזר לתפקיד העוזר, הפעם של אטורה מסינה, אחד המאמנים המעוטרים בהיסטוריה, שהציע לו לעבוד יחד בצסק״א מוסקבה. ״נפגשתי עם מסינה במשחקים של מכבי תל־אביב ובשנה שעבדתי עם בלאט במוסקבה. ביקשתי לראות אימונים שלו וקיבלתי אישור. מסינה אוהב למנות עוזר מאמן בכיר שהוא לא מהמדינה שהוא מאמן בה, מישהו עם זווית ראייה קצת אחרת. החוויה של שהות איתו במשך שנה בחדר המאמנים הייתה מלמדת אבל גם מאתגרת כי הוא מאמן תובעני מאוד, ובעונה הזו - בניגוד לשנה במילאנו - הוא היה מאוד לא נעים, ואגרסיבי לפרקים כלפי הצוות שלו״.

אתה מרוצה מקריירת האימון שלך?

״מחלק כן ומחלק לא. כל אחד מביט לאחור וחושב על השטויות שהוא עשה, אבל בעיקרון אני לא מתחרט. אני במקום טוב בחיים, צברתי הרבה חוויות וממון. בסך הכול החיים שלי טובים״.

"הבן שלי בקורס טיס, ואני מקווה שהוא יישאר שם כמה שיותר. הייתה לו מוטיבציה גבוהה, הוא עשה מכינה והתכונן, אבל הגיוס שלו היה חוויה טראומטית בשבילי עם הרבה דאגה"

אתה מתגעגע לאימון?

״אני מאמין שעוד אאמן, וברמות הגבוהות, אבל אין סיכוי שזה יקרה בירושלים. כיף לי בתפקיד הנוכחי ואני לא מתגעגע לאימון, אבל יש ימים שהעבודה שלי קצת מונוטונית. בחיים של מאמן יש הרבה יותר אמוציות, לחץ ועליות וירידות אחרי ניצחון או הפסד. אני מאמין שהניהול המקצועי גם יהפוך אותי למאמן טוב יותר״.

איך אתה מרגיש לגבי הבן שלך, שמשרת בצבא בימי מלחמה?

״לשמחתי הוא כרגע בקורס טיס, ואני מקווה שהוא יישאר שם כמה שיותר. מאז שחזרנו לארץ הייתה לו מוטיבציה גבוהה, הוא עשה מכינה והתכונן כמו שצריך, אבל מבחינה אישית הגיוס שלו היה חוויה טראומטית בשבילי עם הרבה דאגה, כנראה בהקשר לעובדה שכולנו פה בפוסט־טראומה אחרי 7 באוקטובר״.

ויתרת על חוזים יוקרתיים כדי לחזור.

״בעבר הייתי נכנס לדיכאון כשחזרתי לביקורים. דווקא בשנים האחרונות אני חי בהבנה שאין מקום אחר שאני רוצה לגור בו, וזה רק הולך ומתחזק. זה הבית שלי ופה אני מרגיש הכי טוב, לא משנה איפה אאמן או אעבוד. בניו־זילנד הייתי בגן עדן ועדיין רציתי לחזור״.

מה תעשה ביום חופשי?

״אין לי ממש תחביבים. אני נהנה לראות כדורסל מעבר לעובדה שזה המקצוע שלי, ועושה את זה בכל רגע פנוי. הדבר היחיד שארצה לעשות ביום פנוי זה להישאר עם המשפחה שלי בבית״.