גשם זלעפות מלווה ברוחות סוערות קיבל את פניי בתחנת אטלנטיק בברוקלין, מרחק הליכה קצר מאולם הברקליס סנטר המרווח, אולמה הביתי של הברוקלין נטס המכיל 16 אלף מושבים ומארח באופן תדיר גם את מיטב האמנים מרחבי העולם. הנטס העונה, בדיוק כמו בשנים האחרונות, נחשבת לאחת מנמושות ה־NBA, עם מאזן מביך משהו של 55 הפסדים העונה מול 17 ניצחונות בלבד, אבל מאז בחרה הקבוצה בדראפט ביוני שעבר את בן שרף ודני וולף היא הפכה ברגע לקבוצה הכי ישראלית־יהודית בליגה. היריבה של הנטס באותו הערב הייתה הפורטלנד בלייזרס, שבמדיה הפך העונה דני אבדיה לאולסטאר הישראלי הראשון, והמפגש הפך לרגע היסטורי עבור הספורט הישראלי, כאשר בפעם הראשונה נפגשו על מגרש אחד במשחק רשמי של הליגה הטובה בעולם שלושה שחקנים שייצגו את ישראל בנבחרות השונות.
הכניסה משער העיתונאים הפכה למסורבלת מאוד עבורי מאחר שמעיל החורף שלי מכיל ציוד שיכול היה לעזור לי לשרוד שבוע ביערות האמזונס. השומרים סירבו שפשוט אעביר אותו דרך מכונת השיקוף. פעם אחר פעם הייתי צריך לחזור על צעדיי לאחור ולהמשיך להביך את עצמי עם עוד ועוד מוצרים שונים שנאלצתי להוציא מהכיסים הרבים מדי במעיל. כאשר הצלחתי לעמוד סופסוף במשימה, קיבלתי את התג שלי ושמתי פעמיי אל חדר העיתונאים. ל־NBA חוקים ברורים ונוקשים מה מותר לעיתונאי לעשות במתחם ומה לא, ואחד החיוביים שבהם הוא האפשרות להסתובב בחופשיות על הפרקט לצד השחקנים המתחממים משני הצדדים. נכנסתי למגרש כשעה ורבע לפני שריקת הפתיחה, והאוהדים היחידים שכבר היו באולם היו ישראלים ויהודים אמריקאים שהביטו בהתרגשות באבדיה שהיה שקוע במשחק אחד־על־אחד איטי מול אחד מאנשי הצוות של הקבוצה. הילדים מסביב, שרובם החזיקו שלטים שהכינו בעוד מועד ועל חלקם היה בקשה מדני שיחתום להם. הם לא הפסיקו לקרוא לעברו בתקווה שיפסיק להיות מקצוען לרגע ויבוא אליהם. זה לא קרה.
דני אבדיה | צילום: AFP
״מעולם לא שמעתי קהל שמעודד שחקן יריב בצורה כזאת, זה דבר יוצא דופן עבורי״, אמר לי מאוחר יותר עיתונאי בלגי שהגיע לעקוב אחרי טומאני קמארה, שחקנה הבלגי של פורטלנד. ובאמת, כל מהלך של אבדיה לאורך הערב מהרגע שנכנס למתחם ועד שעזב אותו לווה בשאגות רמות מצד הקהל שרובו, כך נראה, הגיע במיוחד כדי לראות אותו. ״הערב הזכיר לי קצת את המשחקים עם מכבי ביד אליהו״, אמר אבדיה בסיום בחדר ההלבשה, ״בכל פעם שהרגשתי שהאנרגיה קצת יורדת, הקשבתי לקהל וזה עזר לי לדחוף קדימה הערב. זה מאוד מיוחד, מאוד מרגש, משהו שאני לא בטוח שהצלחתי לעכל עדיין עד הסוף״.
באותו שלב בן שרף עדיין לא נראה בשטח. השמועה הייתה שבמשך היום הוא היה בספק בשל פציעה קטנה שהוא סובל ממנה, אבל לבסוף הוחלט שישחק אבל שכנראה יקבל פחות דקות מהצפוי כדי לשמור עליו. סיפורו של שרף בן ה־19 העונה מעניין מאוד. הוא הגיע משנה מוצלחת מאוד בגרמניה, החל את העונה בחמישייה הראשונה אבל אחרי כמה שבועות ותצוגות פחות מרשימות, נשלח ללונג־איילנד נטס, קבוצת הבת של הנטס המשחקת בליגת הפיתוח, ה־G League. שרף לא הוריד את הראש, המשיך לעבוד קשה והרשים מאוד בליגת המשנה עם 15.4 נקודות בממוצע, 4.6 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים בשישה משחקים, ומדי פעם החזירו אותו לקבוצה הבכירה, בעיקר כדי לחמם את הספסל. בשבועות האחרונים המגמה הזו משתנה, שרף הצליח להתאים את עצמו יותר לרמה הבכירה, הוא התחזק גופנית, מקבל הרבה יותר זמן על המגרש וממשיך לשפר את שיאי הנקודות של עצמו ולקצור מחמאות. ״בן כבר שחקן ממש טוב והוא ממשיך להשתפר כל פעם באחוז אחד״, החמיא לו מאמנו ג׳ורדי פרננדס בסיום המשחק נגד פילדלפיה לפני שבועיים, ״יש לו גודל, הוא יכול לשמור, להוביל כדור, למסור. ברגע שהוא הפנים כמה חשוב לשחק על שתי רגליים ולהיות יציב הוא עשה צעד גדול קדימה והוא מפגין רמה גבוהה״.
בסיום הסיור על הפרקט חזרתי לחדר העיתונאים, שם בתמורה לתרומה של עשרה דולר אתה זוכה לארוחת ערב מלאה כולל אפשרות לקחת איתך עוגות, פירות, שתייה ופופקורן ליציע העיתונאים. אל השולחן שבו סעדתי את ליבי הצטרפו שלוש נשים מהצוות של פורטלנד שיצא יומיים לפני כן למסע משחקים בחוף המזרחי. הן סיפרו לי שהצוות שיוצא למסעות כולל 60 איש ומורכב משחקנים, צוות מקצועי, רפואי ואדמיניסטרטיבי. ״מה דעתכן שנרכל קצת על אבדיה?״ שאלתי ונעניתי בסירוב מיידי וכמה צחקוקים, ״אנחנו יודעים כמה אוהבים אותו בישראל, זה מדהים לראות את הקהל שהגיע לכאן הערב בשבילו״, אמרה אחת מהן.
המשחק בין הנטס לבלייזרס לא הבטיח רבות מראש. פורטלנד אומנם נמצאת בעונה מפתיעה למדי בנוגע למה שציפו ממנה, עם 36 ניצחונות לעומת 37 הפסדים שממקם אותו במקום התשיעי במערב, כאשר היא תתמודד בוודאות בשלב הפליי־אין במטרה להיכנס לפלייאוף היוקרתי. ועדיין גם היא לא נחשבת לאחת מאריות הליגה ואם תצליח להשתחל לפלייאוף זה יהיה הישג אדיר עבורה. מצד שני, הציפייה למשחק צמוד, מותח ומעניין נגוז כבר בדקות הראשונות לאחר בריחה מהירה של החבורה של אבדיה שלמעשה הכריעה את המשחק במהירות כבר ברבע הראשון. שרף חיכה לתורו על הספסל ואילו מי שמעלה בחמישית הנטס הוא דני וולף, שהציג משחק מבולבל בדקות הראשונות ונשלח מהר למדי להחזיר נשימה על הספסל. וולף הוא סיפור יוצא דופן, יהודי אמריקאי המתנשא לגובה של 2.13 מטרים עם יכולות של גארד, מצרך שהפך למבוקש ופופולרי בליגה בעידן של ויקטור ומבניאמה וניקולה יוקיץ׳.
מעטים זוכרים או יודעים שעד לפני כמה שנים וולף בעצמו לא האמין שהוא בדרך ל־NBA ובחר באוניברסיטת ייל יותר בשל איכות הלימודים בה ופחות בגלל איכות קבוצת הכדורסל. אבל אז מערכת האיתור של איגוד הכדורסל, בראשות ערן עטיה, אלעד חסין ופיני גרשון, הצליחה לשכנע אותו להגיע למשחקי אליפות אירופה של נבחרת העתודה. חסין זיהה את הכישרון הלא ממומש, שינה את תפקידו של וולף על המגרש, שהפך למעורב הרבה יותר בניהול המשחק ובהחזקה בכדור, בקיץ שהסתיים רק בגמר אליפות אירופה, כאשר וולף ונעם יעקב מככבים על במה יוקרתית מאוד עם הרבה מאוד מגלי כישרונות ביציעים. וולף, שהיה שחקן ספסל בעונה הראשונה בקולג׳, חזר מאותו הקיץ לארצות הברית במעמד אחר. שנה לאחר מכן כבר עבר למכללת מישיגן היוקרתית, במסע שהסתיים בקיץ שעבר בבחירה לנטס בסיום הסיבוב הראשון עם חוזה מובטח לשנתיים. אחרי פתיחת עונה איטית שבה סבל מפציעה ונשלח גם הוא לרגע לליגת המשנה, החל וולף להציג יכולת טובה שמקנה לו כבר חודשים ארוכים הרבה דקות על המגרש כאשר הוא תורם 9 נקודות בממוצע לערב, 4.6 ריבאונדים ו־2.3 אסיסטים ב־20.8 דקות לערב בנוסף להרבה מחמאות ואופטימיות לעתיד.
בן שרף | דני וולף | צילום: AFP
מה שתמיד מפתיע אותי מחדש במשחקי NBA בעונה הסדירה, בעיקר באולמה הביתי של הנטס, הוא שברוב חלקי המשחק אתה מרגיש כאילו אתה נמצא במקרה הטוב באולם קונצרטים. השקט מסביב בעוד אלפי אנשים ממלאים את הכיסאות מילא אותי שוב בגעגוע לערבים בלתי נשכחים ביד אליהו במשחקים של מכבי תל־אביב ונבחרת ישראל. ברור שהעובדה שפורטלנד הובילה ביתרון גדול מהרגע הראשון לא הוסיפה למתח או לאווירה, אבל לפחות מדי כמה דקות, הציג אבדיה מהלך חדירה נאה, קליעת שלוש או מסירה גאונית לאלי־הופ והטבעה של אחד מחבריו לקבוצה, מה שהוביל לשאגות עידוד לכמה רגעים. בין לבין, בפסקי הזמן הבלתי נגמרים, חברי קבוצת הבידור של הנטס שכוללת רקדנים רקדניות, ניסו להרים את האנרגיה בהיכל בעזרת משחקים, חידונים ושעשועי מדיה בהשתתפות הקהל שמופיע על המסך, כשהכול מלווה במוזיקה קצבית. כמה דקות לסיום המחצית עלה בן שרף לראשונה למגרש, ולראשונה זכינו לראות שני ישראלים יחד במשחק בליגה, לראשונה מאז 2013 אז נפגשו עומרי כספי וגל מקל בסיטואציה דומה. המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 65:42 לאורחים, ושריקת סיום הרבע השני הובילה רבים למזנונים השונים, שם הורגשה אנרגיה הרבה יותר גבוהה ממה שהורגש עד כה במגרש עצמו.
חזרתי לרגע לחדר העיתונאים ובדרך גיליתי באצטדיון חדר מדיטציה. החלטתי להיכנס אליו, הדלקתי את האור וגיליתי חדר שמעוצב בצניעות עם כמה כיסאות, תמונות ופסלים. ״זה חדר שמאפשר רגיעה למי שצריך, פתוח לכל הדתות וגם מאפשר להניק במידת הצורך, כולם מוזמנים אליו בשמחה״, הסבירה לי קתרין, שעמדה בסמוך ומכרה מנויים לאוהדי הקבוצה בסכומים לא מבוטלים. ״אתם מתכננים להתחיל לנצח בשלב כלשהו?״ שאלתי והשארתי אותה פעורת פה, ״אני לא יודעת, אני לא קשורה לחלק הזה במערכת״.
המחצית השנייה הייתה דומה למדי לראשונה עם כמה הבדלים קטנים. זו הייתה הפעם הראשונה שזכינו לראות את וולף, שרף ואבדיה על המגרש באותו הזמן, לפעמים אפילו שומרים זה על זה. הבדל נוסף בלט כששרף נכנס חזק לעניינים, קלע, מסר (אסיסט נהדר לשלשה של וולף), חדר לסל והכניס הרבה רוח חיים למשחק של הנטס, שנראו לרגע כאילו הם חוזרים לעניינים. גם וולף הצליח לייצר כמה מהלכים יפים, בעוד אבדיה המשיך עם סגנון המשחק המוכר שלו שכולל הרבה חדירות, משיכת עבירות וצבירת נקודות מהקו, לצד אחוזים נמוכים יותר מזריקות לשלוש, מגמה שהוא מתמודד איתה מאז חזר לפני שבועות אחדים מהפציעה הטורדנית בגב. במחצית השנייה ניסו השלושה לקלוע זה על זה שבע פעמים, ללא הצלחה. המשחק הסתיים בתוצאה 95:114 לפורטלנד כאשר אבדיה סיים עם 18 נקודות, 6 ריבאונדים ו־5 אסיסטים באחוזים נמוכים, בן שרף עם שיא קריירה בליגה של 15 נקודות, 4 אסיסטים וריבאונדים, ודני וולף עם 8 נקודות. בסיום המשחק החליפו אבדיה ושרף חולצות לעיני המצלמות ויצרו עוד רגע מרגש בערב הזה. היכולת של שרף במשחק הובילה לבחירה בו להיות נציג שחקני הנטס במסיבת העיתונאים.
״חיכיתי למשחק הזה הרבה זמן והיה לילה מאוד מרגש למרות שהפסדנו ואני מאחל שנמשיך ככה ושיהיו לנו עוד הרבה מפגשים כאלה כי זה כיף. אבדיה הוא אדם יקר וחבר טוב שלי והיה לי מאוד מיוחד להיות יחד איתו ועם וולף על המגרש. נפגשתי עם דני במשחק בשנה שעברה כששיחקתי בגרמניה ומאז אנחנו בקשר רציף. ההמלצה העיקרית שלו עבורי הייתה קודם כול לדאוג לגוף שלי כמו שצריך, גם בבנייה וגם בתהליך ההתאוששות אחרי משחקים. יש לו הרבה ניסיון ויש לי הרבה מה ללמוד ממנו. אני מאוד שמח בשבילו שהוא הפך לאולסטאר השנה, זה דבר ענק בשבילנו ובשביל הכדורסל הישראלי״, החמיא שרף, ״לקח לי כמה חודשים להתאקלם בניו־יורק וגם כשחקן בקבוצה, התרגלתי לדברים ואני מרגיש הרבה יותר בנוח. אני מרגיש שהגנתית כרגע אני במקום טוב ומבחינתי הצעד הבא יהיה לשפר את ההתמצאות שלי במשחק ההתקפה, את היציבות שלי ולאבד פחות כדורים״.
במהלך מסיבת העיתונאים גיליתי שלנו הישראלים יש אפשרות לשאול אותו בעברית, וניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו אם הוא חש בטוח בברוקלין, עיר המתמודדת בשנים האחרונות עם גאות באנטישמיות בכלל ובשנאת ישראלים בפרט. ״אני מרגיש פה מאוד בטוח ועד היום לא נתקלתי באנטישמיות. הקהילה היהודית עוטפת אותי בהרבה חום, אני מקבל בלי סוף הזמנות לארוחות שבת, מעריך מאוד את כל האהבה הזאת וכיף לי להיות חלק מהקהילה פה״, ענה שרף.
בסיום מסיבת העיתונאים נפתחים חדרי ההלבשה של שתי הקבוצות, מה שיכול לפעמים ליצור סיטואציות מוזרות, כי חלק מהשחקנים נמצא בתהליך של לפני או אחרי מקלחת עם כל מה שמשתמע מזה. מצאתי שם את אבדיה יושב בפינת החדר ונראה מותש למדי. חבורת עיתונאים ואני ביניהם ניגשנו אליו והוא הסכים לחרוג ממנהגו ולדבר איתנו לפני שהוא הולך להתקלח.
״קשה לי מאוד עם העובדה שהרבה אנשים לא הצליחו להגיע מהארץ בגלל המלחמה ואני שולח להם את הכי טוב שבעולם בימים לא פשוטים כאלה. מרגש אותי שאנחנו מייצגים את ישראל ברמות הכי גבוהות בעולם וזה אחד מהערבים הכי מיוחדים ששיחקתי בהם״, אמר אבדיה, ״בן ואני גדלנו 20 דקות אחד מהשני, הוא עובר עונה קשה ומעייפת אבל עושה עבודה נהדרת. הוא קשוח ויודע לשחק כדורסל, אני תמיד פה בשבילו ואשמור את החולצה שלו כחלק מהאוסף שלי״.
בן שרף עם דני אבדיה | סמול טוק במעלית. דותן מלאך עם בן שרף | צילום: AFP | דותן מלאך
שאלתי את אבדיה האם העובדה שאלפים באים רק עבורו למשחק גורמת לעלייה במד הלחץ עבורו בגלל הציפיות הגדולות. ״אני לא חושב שיש כאן ממד לחץ״, ענה מיד, ״אני מאמין שאנשים באים בשבילי ופחות משנה להם אם אני קולע 50 או 10 נקודות וזה מאוד משמח אותי וכבוד גדול בשבילי״.
התחנה האחרונה הייתה חדר ההלבשה של הנטס, שם פגשתי את דני וולף, שלא נראה נלהב מהתקשורת סביבו אבל הסכים לומר כמה מילים. ״היה ערב מיוחד עם שלושתנו על המגרש, קיבלנו הרבה עידוד ואני מקווה שגם הצלחנו לשמח קצת את האנשים בישראל בתקופה כזו. אני בהחלט רואה בעתיד אפשרות ששלושתנו נשחק יחד בנבחרת כשהזדמנות כזו תיפתח בפנינו״.
בדרך למעלית פגשתי את בן שרף שהסכים לתמונה למזכרת, והחלפנו כמה מילים מחויכות. כעבור כמה דקות שוב הייתי בלילה הקר בדרך הארוכה הביתה. חשבתי על כך שבימים קשוחים כאלה עבור אזרחי ישראל, כמה משמח שיש לנו שלוש נקודות של אור להיאחז בהן.