נבחרות הכדורגל באיראן היו מאז ומעולם נציגות העם ולא נציגות המשטר, מה שהביא לא פעם לחיכוך בין הצדדים. לדוגמה: במשחק הראשון בגביע העולם בקטאר סירבו שחקני נבחרת הגברים לשיר את ההמנון, כאקט תמיכה במחאת החיג׳אב שהתחוללה באותם ימים במדינה. לפני שבועות אחדים, בגביע אסיה לנשים שהתקיים באוסטרליה, ערכו שחקניות הנבחרת מחווה דומה לאחר שנותרו דוממות בהשמעת ההמנון האיראני, הפעם כמחאה על האלימות המשטרתית הברוטלית ורצח האזרחים ההמוני שהתרחש לאחרונה באיראן.
המעשה הוביל לסערה ולזעם גדול באיראן, כאשר כבר במהלך השידור בטלוויזיה הממלכתית, קבע פרשן המשחק שמדובר בבגידה בערכי המדינה וקרא להעניש את השחקניות בחומרה. המהלך הוביל לגל של איומים ולחץ כבד כלפי משפחות השחקניות, שהוביל לכך שבמשחק הבא הן לא רק שרו את ההמנון אלא גם הצדיעו לדגל תוך כדי השמעתו. החשש לחייהן של השחקניות כאשר יחזרו לאיראן הוביל פעילים למען זכויות אדם להגיע למלון ששהו בו ולבסוף חמש מהשחקניות הצליחו לחמוק מהמאבטחים האיראנים והן חברו לשוטרים מהמשטרה הפדרלית בסידני שהובילו אותן למקום מסתור, שם הגישו בקשה למקלט מדיני והיא התקבלה.
בשלב מסוים החליטו שתי שחקניות נוספות לחבור אליהן אבל לאחר ששתיים מהן התחרטו הן הזעיקו את אנשי המשלחת האיראנית שייקחו אותן בחזרה, ובהמשך גם חשפו את מקום המסתור של שלוש חברותיהן, ולכן הן הועברו במהירות למסתור חדש. השלוש צפויות מעכשיו לחיים בטוחים אבל קשה לדעת מה יקרה בעקבות המהלך לבני המשפחות שלהן שנותרו באיראן ולנכסים שלהן במדינה. המעט שאנחנו יכולים לעשות לעודד אותן הוא להראות להן שהן לא לבד. וכך יצאנו בעקבות ספורטאים נוספים שמצאו את עצמם בסיטואציות דומות.
האישה שעשתה היסטוריה
מי שאולי שימשה השראה לכדורגלניות היא קימיה אליזאדה, לוחמת הטקוואנדו ואחת הספורטאיות האיראניות המפורסמות בעולם, שהפכה לסמל של מחאה נגד השלטון האיראני. היא החלה להתאמן בגיל צעיר ובגיל 18 הפכה לאיראנית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שזכתה במדליית ארד במשחקי ריו, 1996. למרות ההצלחה וההיסטוריה שעשתה הרגישה אליזאדה כי השלטון האיראני מנצל את הישגיה לצורכי תעמולה ובשנת 2020 הודיעה כי היא עוזבת את איראן ומבקשת להתחיל בחיים חדשים מחוץ למדינה. ״איני רוצה עוד להיות כלי בידי המשטר״, כתבה אז ברשתות החברתיות. היא עברה לגור בגרמניה, ובמשחקי טוקיו התחרתה תחת דגל נבחרת הפליטים. כך הפכה לספורטאית האיראנית הראשונה שעזבה את המדינה והמשיכה להתחרות במסגרת אולימפית, מה שהפך אותה לסמל של מאבק אישי למען חופש, זהות וזכויות נשים בספורט ובחברה.
צילום: AFP
הכוכבת שהפכה לסמל
בנובמבר 1989, באישון ליל, צעדה במשך שעות בחושך ובקור המקפיא המתעמלת נדיה קומנץ׳, שיחד עם קבוצת אנשים חצתה את הגבול מרומניה להונגריה תוך כדי סיכון גדול להיתפס. 13 שנים קודם לכן, כשהייתה בת 15 במשחקי מונטריאול 1976, עשתה קומנץ׳ היסטוריה כשהפכה לראשונה שמקבלת ציון 10 מושלם בתחרות אולימפית בהתעמלות. קומנץ׳, אלופת העולם ואירופה בעברה, זכתה גם בחמש מדליות אולימפיות והפכה מיד לכוכבת עולמית ולסמל של מצוינות, אבל מאחורי ההצלחה הסתתרה מציאות קשה. רומניה נשלטה אז ביד רמה בידי הדיקטטור ניקולה צ׳אושסקו, החיים במדינה התנהלו תחת פיקוח מלא וחוסר בחופש ואפילו כוכבת גדולה כמוה חייתה תחת מעקב מתמיד של השלטונות. היו שמועות שקומנץ׳ גם נוצלה בידי בנו של המנהיג. לאחר הליכה לילית בהונגריה הגיעה קומנץ' לעיר סגד, משם המשיכה לווינה, ושם קיבלה בשגרירות האמריקאית ויזה לארה"ב שהפך למקלט מדיני, וסיפורה הפך לסמל של אומץ ורצון לחופש. המשטר ברומניה קרס זמן קצר לאחר העריקה וקומנץ׳, שפרשה שמונה שנים לפני העריקה, הפכה לפעילה בענף ההתעמלות ברומניה ונישאה למתעמל העבר ומדליסט מוזהב בעצמו, האמריקאי בארט קונור. היום הם חיים באוקלהומה, ארה"ב, ומנהלים אקדמיה למתעמלים, בנוסף לעיסוק בפעילות התנדבותית ענפה ברחבי העולם.
נדיה קומנץ' | צילום: איי. אף.פי
החבר של מוקי
אתלט איראני נוסף שסיפורו הפך למפורסם מאוד, בעיקר בישראל, הוא הג׳ודאי סעיד מולאי שזכה באליפות העולם במשקל עד 81 קילוגרם ב־2018. שנה לאחר מכן הגיע מולאי לאליפות העולם בטוקיו במטרה להגן על תוארו אבל לאחר שהעפיל לחצי הגמר הופעל עליו לחץ מצד גורמים איראניים, ובהם ראש הוועד האולימפי במדינה, שיפסיד בחצי הגמר כדי לא לפגוש בגמר עצמו את שגיא מוקי, שזכה בסופו של דבר בתואר היוקרתי. מולאי עלה לחצי הגמר ללא מאמנו, הפסיד וסיים את האליפות במקום החמישי. הוא התקשה לקבל את המציאות שבה מונעים ממנו להציג את יכולתו האמיתית ושאחרי שנים של הקרבה ועבודה קשה קובעים עבורו נגד מי יתחרה ובעיקר נגד מי לא. בסיום האליפות הוא לא חזר לאיראן אלא טס לגרמניה, שם הגיש בקשה למקלט מדיני. בסופו של דבר קיבל מולאי אזרחות מונגולית וייצג את המדינה במשחקי טוקיו, שם העפיל לגמר וזכה במדליית הכסף.
לימים התגלה שמאחורי הקלעים ניהלו שגיא מוקי ומולאי קשר רציף וידידותי מאוד. בפברואר 2021 נחת הג׳ודאי האיראני בישראל, זכה לכבוד מלכים והשתתף בגראנד סלאם תל־אביב, שם זכה במדליית הכסף. גם בטוקיו וגם בתל־אביב נמנע המפגש שכולם ציפו לו בינו ובין מוקי, כי הישראלי, שפרש השנה, נשר כבר בשלבים המוקדמים. ב־2022 החל מולאי לייצג את אזרבייג׳ן. הוא פרש מפעילות בינלאומית בשנה שעברה אבל עדיין מתחרה מדי פעם במסגרת ארצית עם מועדון גרמני שהוא פעיל בו, מאמן, מפיק אירועי ג׳ודו לוועד הבינלאומי ושואף להפוך בעתיד לשופט בתחרויות.
משחק הדמים
בסוף אוקטובר 1956 החל מרד בהונגריה נגד משטר הבובות הסובייטי ששלט אז במדינה, ולרגע נראה היה שהונגריה תצליח להשתחרר מחיבוק הדוב הרוסי. מהר מאוד השתנתה התמונה לאחר שטנקים סובייטיים נכנסו לתוך שטח המדינה, ויחד עם הפגזות ארטילריות כבדות דיכאו באגרסיביות רבה את המרד. זמן קצר לאחר מכן, בדצמבר אותה שנה פגשה נבחרת הכדור־מים של הונגריה את ברית המועצות במסגרת חצי גמר הטורניר באולימפיאדת מלבורן. עבור הספורטאים ההונגרים הייתה זו הזדמנות לנקמה ספורטיבית באויבת הגדולה. המשחק היה אלים מהרגע הראשון, ומבחינה ספורטיבית הראו ההונגרים עליונות ועלו ליתרון 0:4 עם שני שערים של הכוכב הגדול שלהם ארווין זאדור.
ההפסד המתקרב הפך את הסובייטים לאלימים אף יותר ולאחר שוולנטין פרופוקוב חבט בפניו של זאדור בדקות הסיום, החליט האחרון לצאת מהבריכה כשדם זורם מעינו. קטטה שפרצה ביציע הובילה להפסקת המשחק ולהכרזה על הונגריה כמנצחת בדרך לזכייה בזהב אולימפי בגמר נגד יוגוסלביה, וזאדור נעדר עקב הפציעה. זהו משחק הכדור־מים המפורסם בכל הזמנים, שבסיומו ערקו למערב 50 מתוך 100 הספורטאים ובהם גם זאדור. הוא הפך לימים למאמן שחייה ואימן בין השאר גם את מארק ספיץ האגדי. מי שערקה יחד איתו הייתה המתעמלת היהודייה אגנס קלטי, שזכתה ב־4 מדליות זהב במלבורן ועלתה לישראל בסיום התחרות.
צילום: AFP
סרט טורקי
נעים סולימנוגלו נולד ב־1967 בבולגריה למשפחה ממוצא טורקי בזמן שהשלטון ניסה לדכא כל ניסיון של לאומנות טורקית, ובשל כך משפחתו נאלצה לשנות את שמה לסולמינוב. בגיל צעיר התגלה כעילוי בענף הרמת המשקולות בקטגורית משקל נוצה, ובגיל 15 קבע את שיא העולם הראשון שלו. הוא היה מועמד למדליה אולימפית במשחקי לוס־אנג׳לס ב־1984 אבל החרם של ברית המועצות על המשחקים מנע ממנו זכייה, אולם שבועיים לאחר המשחקים האולימפיים הרים 30 קילוגרם יותר מהזוכה בתחרות האולימפית והפך לאלוף העולם הבלתי מעורער. לאחר שנתיים, בתחרות במלבורן, נעלם סולימנוב והוברח בסתר על ידי סוכנים חשאיים לטורקיה. הוא חזר לשם משפחתו המקורי, קיבל אזרחות טורקית ולאחר שההתאחדות הטורקית שילמה לבולגרים סכום המוערך במיליון דולר, הוא קיבל היתר לייצג את טורקיה במשחקי סיאול 1988, שם זכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלו מתוך שלוש בסך הכול. הוא שלט במשקל נוצה עד סיום שנות ה־90, קבע 46 שיאי עולם ובנוסף לאולימפיאדה זכה בשבע אליפויות עולם ובשש אליפויות אירופה. גובהו, 1.47 מטר, זיכה אותו בכינוי הרקולס כיס. בגיל 50 מת בשל סיבוך במחלת כבד שממנה סבל שנים ארוכות.
מלחמה על הקרח
סיפור העריקה של אלכסנדר מוגילני נחשב לאחד הרגעים הדרמטיים בתולדות ההוקי קרח וביחסים בין ספורט לפוליטיקה בתקופת סוף המלחמה הקרה. מוגילני נולד בשנת 1969 ושיחק בהצלחה בנבחרת ברית המועצות ובקבוצת הצבא האדום, שהייתה אחת הקבוצות החזקות בעולם. בגיל עשרים השתתף עם הנבחרת באליפות העולם שנערכה בשטוקהולם, שוודיה ובזמן הטורניר הוא קיבל החלטה דרמטית - לעזוב בחשאי את המחנה ולערוק למערב ולצפון אמריקה בעזרת גורמים מקבוצת Buffalo Sabres מליגת ה־NHL היוקרתית בארצות הברית. זה היה אז צעד מסוכן מאוד מאחר שעריקה מברית המועצות עלולה הייתה להביא לעונשים חמורים ואף לפגוע במשפחתו של מוגילני, שנשארה בבית. המקרה עורר סערה גדולה בעולם הספורט והפוליטיקה. מוגילני הפך לשחקן הסובייטי הראשון שערק ישירות ל־NHL בעודו שחקן פעיל בנבחרת ונחשב בה לאחד הכוכבים המובילים.
בארצות הברית פרחה הקריירה שלו. הוא הפך לכוכב בליגה, ובעונת 1992–1993 הבקיע 76 שערים – אחד ההישגים הגבוהים בהיסטוריה של הליגה. מאוחר יותר זכה גם בגביע סטנלי עם קבוצת New Jersey Devils. סיפורו סימל את השינוי הגדול שהתרחש בעולם הספורט בסוף שנות ה־80, כאשר ספורטאים ממזרח אירופה החלו לחפש חופש והזדמנויות במערב.
סירה קובנית
אורלנדו הרננדס נולד ב־1965 בקובה ובשנות ה־90 נחשב לאחד המגישים הטובים בליגת הבייסבול הקובנית, שהחזיק במאזן יוצא דופן של 129 ניצחונות לעומת 47 הפסדים. הוא שיחק בקבוצת הוואנה ובמקביל כיכב גם בנבחרת הלאומית שזכתה בזהב אולימפי במשחקי ברצלונה ב־1992. ב־1995 ערק לארה"ב ליבאן הרננדס, אחיו למחצה, מה שהעלה את חשש השלטונות שגם הוא בדרך לעשות את זה ונאסר עליו עליו לשחק בייסבול לכל החיים. הרננדס סירב לקבל את הדין וב־1997 יצא באישון לילה מקובה בסירת דיג קטנה עם שבעה אנשים. לאחר כמה ימים סוערים בתנאי ים קשים הגיעו לאי קטן בבהאמס, ושם נעצר. גורמים בארה"ב הפעילו לחץ כבד, וכך הצליח להגיע לארה"ב. זמן קצת לאחר העריקה חתם בניו־יורק יאנקיס וב־1998 כבר השתתף בזכייה באליפות, אחת מארבע בקריירה שלו בארה"ב, והפך לאחד המגישים הטובים ביותר בתולדות ה־MLB. הרננדס הפך לסמל של החלום האמריקאי והיה להשראה לספורטאים קובנים רבים נוספים. הם סיכנו כמוהו את חייהם והצליחו לעבור לארה"ב ולהשתתף בליגת הבייסבול הטובה בעולם, כשבמקביל הם מבטיחים חיים טובים ובטוחים להם ולבני המשפחה.
צילום: AFP
עינויים למפסידים
ראד אחמד נולד בבגדד, עיראק ב־1967 ועם השנים הפך לאתלט שמתמחה בריצה ל־400 מ'. הוא נחשב לכישרון מקומי אבל לא כזה שמועמד לזכייה בתחרויות המובילות בעולם, ובכל זאת קביעת הקריטריון האולימפי לאולימפיאדת אטלנטה 1996 הייתה עבורו הישג גדול וגם פתח ראשוני לקראת החופש. הוא הגיע לארה"ב בידיעה שמשטרו האכזרי של סדאם חוסיין נוהג להעניש בחומרה ספורטאים שכשלו בתחרויות בינלאומיות. מי שהיה אחראי על עינוי הספורטאים היה שר הספורט דאז, בנו של סדאם עודאיי חוסיין. בסיום התחרות שלו שבה כצפוי לא הגיע לפודיום המנצחים, עם החשש האמיתי לחזור הביתה בלי מדליה, חמק אחמד מהמשלחת העיראקית ופנה לשלטונות האמריקאיים בבקשה שנענתה, לקבלת מקלט והגנה במדינה. אחמד, שזכה לפרסום רב בשל העובדה שביצע את המהלך בזמן האולימפיאדה, החל חיים חדשים בארצות הברית. במשך שנים הוא עבד בעבודות שונות והשתלב בהדרגה בחברה האמריקאית. המהלך שלו הפך את האולימפיאדה להזדמנות נדירה עבור ספורטאים רבים להימלט ממשטר רודני ולבחור בחיים חופשיים יותר.
הכוכבת שהפכה לסמל
בנובמבר 1989, באישון ליל, צעדה במשך שעות בחושך ובקור המקפיא המתעמלת נדיה קומנץ׳, שיחד עם קבוצת אנשים חצתה את הגבול מרומניה להונגריה תוך כדי סיכון גדול להיתפס. 13 שנים קודם לכן, כשהייתה בת 15 במשחקי מונטריאול 1976, עשתה קומנץ׳ היסטוריה כשהפכה לראשונה שמקבלת ציון 10 מושלם בתחרות אולימפית בהתעמלות. קומנץ׳, אלופת העולם ואירופה בעברה, זכתה גם בחמש מדליות אולימפיות והפכה מיד לכוכבת עולמית ולסמל של מצוינות, אבל מאחורי ההצלחה הסתתרה מציאות קשה. רומניה נשלטה אז ביד רמה בידי הדיקטטור ניקולה צ׳אושסקו, החיים במדינה התנהלו תחת פיקוח מלא וחוסר בחופש ואפילו כוכבת גדולה כמוה חייתה תחת מעקב מתמיד של השלטונות. היו שמועות שקומנץ׳ גם נוצלה בידי בנו של המנהיג. לאחר הליכה לילית בהונגריה הגיעה קומנץ' לעיר סגד, משם המשיכה לווינה, ושם קיבלה בשגרירות האמריקאית ויזה לארה"ב שהפך למקלט מדיני, וסיפורה הפך לסמל של אומץ ורצון לחופש. המשטר ברומניה קרס זמן קצר לאחר העריקה וקומנץ׳, שפרשה שמונה שנים לפני העריקה, הפכה לפעילה בענף ההתעמלות ברומניה ונישאה למתעמל העבר ומדליסט מוזהב בעצמו, האמריקאי בארט קונור. היום הם חיים באוקלהומה, ארה"ב, ומנהלים אקדמיה למתעמלים, בנוסף לעיסוק בפעילות התנדבותית ענפה ברחבי העולם.
עוד כתבות בנושא
