עקבה בעלת שלוש אצבעות הופיעה בסלע, ארוכה מעט מנעל ההרים שלי. קווי המתאר שלה לא היו חדים, אבל היא הייתה עמוקה דיה שיתקבצו בה גרגרי חול וחלוקי נחל. גילה של העקבה הזו מוערך בין 157 ל־206 מיליון שנים. אחרי צעדה מדברית של כקילומטר וחצי בין שיחי לענה, עצי ערער וקקטוסים פזורים, מצאתי הוכחה לקיומם של דינוזאורים.
עקבות נוספות נראו על מדרון אבן החול בקצה מאגר מים. העקבות הללו שייכות לדילופוזאורוס – טורף מעידן היורה המוקדם, וכוכב הסרט "פארק היורה". שרידי דינוזאורים בטבע מעוררים תחושה שונה מהמבט במאובנים המסודרים מאחורי זכוכית במוזיאון. אפשר ממש לדמיין זוחל חי ונושם חולף על פניך, גם אם פער הזמן בלתי נתפס. איכשהו, הם עדיין כאן.
משהו במחשבה הזאת הביא עמו תחושה של רוגע והקלה. הרגשתי קטן וחסר חשיבות, וגם לחצי היומיום הצטמקו. מציאת העקבות הללו בפארק המדינתי רֶד פְלִיט הייתה אחד הרגעים המדהימים ביותר ב"ציד הדינוזאורים" שערכתי בין סולט־לייק־סיטי לדנבר. במשך תשעה ימים, בכל תחנה חיפשתי תשובות. למה אנחנו מוקסמים כל כך מהיצורים הקדומים הללו? איך הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהאזור הזה של ארצות הברית? במסע של כ־1,830 קילומטרים וביקור ב־11 עיירות וערים, התברר שהחבל הזה לא רק עשיר בתגליות פלאונטולוגיות. איכשהו, הדינוזאורים נשזרו עמוק בזהות של המערב האמריקני, ממש כמו הקאובויז.
צילום: יוטאו צ'ן, הוושינגטון פוסט
מכיוון שיוטה וקולורדו שופעות מאובני דינוזאורים, המדינות הללו גדושות במוזיאונים מקומיים. ברבים מהם יש מעבדות שבהן פלאונטולוגים ומתנדבים מאפשרים למבקרים לצפות בהם מכינים את המאובנים לתצוגה. המדע התרחש ממש לנגד עיניי, ולא רק מאחורי הקלעים. באופן לא מפתיע, ראיתי שם משפחות רבות עם ילדים. עיניהם אורו כשראו חוליה ענקית של סופרזאורוס בגודל הגוף שלהם עצמם.
"ילדים בני ארבע או חמש, שכבר שולטים בהגייה של השמות ויודעים על דינוזאורים יותר ממני, עושים לי בית ספר כל הזמן", אומר דניאל ריד, מדריך מבקרים במרכז משאבי הדינוזאורים של הרי הרוקי. "אם זה מתחיל בגיל צעיר, זה דבר טוב, כי זה עשוי להצמיח מדען לעתיד, אתה מבין?". בשביל ילדים רבים, דינוזאורים הם השער הראשון לעולם הרחב יותר של מדע והיסטוריה. "זהו נושא חובק כול למוח הרעב – לא משנה כמה תלמדו על דינוזאורים, תמיד יש עוד מה ללמוד", אומרת מרי אן בונל, רכזת חינוך במוזיאון הטבע מוריסון.
אולי זה כי הלמידה על דינוזאורים היא שילוב של מדע ופנטזיה. חלק מהאטרקציות רוכבות על התמהיל הזה ומציעות בידור לצד חינוך. "חוויית הדינוזאורים של רויאל גורג'" ליד קניון־סיטי בקולורדו ופארק הדינוזאורים ג'ורג' אקלס בעיר אוגדן ביוטה משלבים שניהם חוויה מסורתית של מוזיאון עם גישה קלילה ושובבה יותר של פארק שעשועים. רוב המדע שוכן בפנים, יחד עם המאובנים והתצוגות. בחוץ, לעומת זאת, שולטים דגמי דינוזאורים ופינות משחק לילדים. "קשה לתפוס יצור שחי לפני 145 מיליון שנים, ואותי אישית זה ממלא בתחושת פליאה", אומרת אמי לואיס, עובדת צוות בפארק הדינוזאורים ג'ורג' אקלס. "אני חושבת שזה קורה להרבה אנשים: גם כמבוגרים אנחנו כמהים לתחושת הפליאה שהרגשנו כילדים".
אטרקציות מזמן אחר
ממערב לקניון־סיטי, פסל של סטגוזאורוס משקיף בשקט על התנועה לאורך כביש 50. קניון־סיטי הייתה ידועה במשך עשורים בתור "עמק בתי הכלא" בשל הריכוז הגבוה של בתי סוהר פדרליים ומדינתיים בשטחה. את פסל הסטגוזאורוס בנו אסירים בשנת 1995: הם השתמשו בפלדה ובפח כחלק מפרויקט הכשרה מקצועית. זוהי תחנה אחת על המסלול המעגלי הציורי המכונה "כביש היהלום הפרהיסטורי של הדינוזאורים". תחנה אחרת היא "דינה הדינוזאורית", פסל ורוד בגובה כ־12 מטרים, דמות ארוכת ריסים המחזיקה שלט שמכריז שהעיירה ורנל היא "ארץ הדינוזאורים של יוטה". בצידו השני של הרחוב הראשי בעיירה ניצב טי־רקס ירוק, מחודד שיניים.
בפרואיטה בקולורדו תמצאו את "גרררטה", דמות טי־רקס נשית שקיבלה את שמה מתלמידי בתי הספר המקומיים ופוסלה כקריקטורה חביבה ולא כטורף מציאותי ואימתני. מחלון המכונית, היא ושאר הדמויות הללו נראים כמו "אמריקנה" טיפוסית – ניסיון ללכוד את עיניהם של הנוסעים בכביש המהיר, ולגרום להם לעצור לרגע במסעם ברחבי המערב. מקרוב, לעומת זאת, אפשר לראות את הסדקים על פני השטח: סימני מריחות וכתמי חלודה מבצבצים בטלאים קטנים.
אם אתם נמשכים לקסמן של המוזרויות הללו בשולי הכביש, תשמחו להגיע למלון בסט וסטרן בלייקווד, קולורדו. מבחוץ המלון נראה שגרתי למדי, מלבד פסל הדינוזאור בכניסה וציורי הקיר בצד. אבל בפנים המלון הלך על המיתוג הזה עד הסוף. דגם של מאובן סטגוזאורוס חולש על הקיר מאחורי דלפק הקבלה. עצמות דינוזאורים, פסלונים ונגיעות פלאונטולוגיות אחרות חולקים את החלל עם ריהוט עץ מלא ועתיק באזור הלובי, לצד השילוט והשירותים הרגילים שתמצאו בכל מלון.
לייקווד שוכנת סמוך למחשוף בולט של תצורת מוריסון, שכבת סלע ברחבי מערב ארה"ב שידועה בהיותה מרבץ עשיר של מאובני דינוזאורים. המלון נמצא במרחק של פחות מ־16 קילומטרים מרכס הדינוזאורים וממוזיאון הטבע של מוריסון. בשלהי 2012, הבעלים המשותפים של הבסט וסטרן, גרג ומרדית' טאלי, החלו לשפץ את המלון ושילבו בו את הדינוזאורים כמוטיב עיצובי שימשוך מבקרים. לאורך המסדרונות מצוירים ציורים פרהיסטוריים, על תקרת חדר ארוחת הבוקר תלויים העתקי מאובנים, ובחדרי האורחים עצמם יש צלליות של דינוזאורים על ציפיות הכריות. "לרוב המלונות יש טעם של עוף. רציתי שלמלון שלי יהיה טעם של פטרודקטיל", אמר גרג טאלי.
צילום: יוטאו צ'ן, הוושינגטון פוסט
בנסיעה לאורך כביש 40, העיירה דינוזאור בקולורדו צצה ונעלמת כמעט בבת אחת. אבל אם תרדו במחלף תגלו שהעיירה הזו, המונה כ־300 תושבים, מצדיקה את שמה. אני זוכר איך דפדפתי בילדותי בספרי "דינוטופיה" המאוירים, ושקעתי בציורים של עולם נסתר שבו בני אדם ודינוזאורים חיים זה לצד זה. בעיירה דינוזאור תרגישו כאילו נכנסתם לעולם הזה. בעבר היא נקראה ארטסיה; שמה שונה ב־1962 כדי למנף את הקרבה שלה לשמורה הלאומית דינוזאור.
בדינוזאור אין מוזיאונים או פארקי שעשועים; הקשר בא לידי ביטוי בשמות הרחובות, במרחב הציבורי ובארכיטקטורה היומיומית. בנסיעה לאורך הכביש המהיר סטגוזאורוס ראיתי פסלי עץ של דינוזאורים בפארק הקהילתי וציורי קיר של דינוזאורים על חנות משקאות. בכניסה לבניין העירייה הוצבה קופסה שקופה מלאה בבובות דינוזאורים, שהמבקרים מוזמנים לקחת למזכרת. פסל צהוב של זאורופוד חייכני, מכוסה בטביעות ידיים צבעוניות, הוא הדבר הראשון שמקבל את פני הבאים מחוץ לתחנת המשטרה. בבדרוק דיפו, חנות מתנות ומסעדה, תוכלו למצוא פריטים ומנות עם שמות כמו "צ'איסרטופס" ו"מעדן אלוזאורוס" (כריך נקניקיית עוף המוגש על פוקאצ'ה). אפילו על תגי המדים של השריף המקומי וצוותי הכיבוי מתנוססים ציורי קומיקס של דינוזאורים.
שלוש שעות נסיעה משם, מעבר לגבול יוטה, תמצאו פארק דינוזאורים ומוזיאון באוויר הפתוח. פארק ענקי מואב מציג יותר ממאה פסלי דינוזאורים בגודל טבעי, המוצבים לאורך שביל הליכה שאורכו כ־800 מטרים. המוזיאון, שנפתח לראשונה ב־2015, הוקם בידי קבוצה פולנית שיסדה מוזיאוני דינוזאורים דומים ברחבי אירופה. בבוקר יום שישי קריר וצלול אין קהל רב במקום. כמה משפחות מטיילות עם ילדיהן לאורך השביל בעגלות דמויות דינוזאורים שסופקו בידי המוזיאון.
בין ההעתקים שבתצוגה, קשה לפספס את הגוג'ירזאורוס, שנקרא על שם מפלצת הקולנוע היפנית גודזילה, בזכות בחירת צבעים נועזת של צהוב בוהק, כמעט ניאון, לאורך גחונו. אווסרטופס, דינוזאור קטן בעל קרניים, נראה קפוא באמצע ריצה. שני פסלי טי־רקס בקצה המסלול עוצבו עם מעטה דמוי פלומה על גופם. פסליהם של כמה תרופודים אחרים מכוסים בנוצות. על רקע הסלעים האדומים והנוף הצחיח של דרום־מזרח יוטה, הדינוזאורים נראו כאילו הם מרגישים בבית.
שגרת דינוזאורים
השמורה הלאומית דינוזאור בגבול יוטה־קולורדו היא אזור מוגן ורחב ידיים של קניונים מדבריים גבוהים, צוקים ונהרות. היא ידועה בעיקר בעושרם של מרבצי המאובנים שלה, ובמיוחד באולם תצוגת המחצבה, שם המבקרים יכולים לגעת במאובנים ב"קיר העצמות", צוק תלול ש־1,500 עצמות דינוזאורים עדיין טבועות בו, בדיוק היכן שנקברו לפני מיליוני שנים. "הביטוי 'לגעת בדשא' פירושו להתחבר לקרקע ולמציאות, ואני הייתי אומרת: לגעת בעצם, לגעת במאובן. בשבילי מאובן הוא חיבור עוצמתי אפילו יותר לכדור הארץ", אומרת מרי אן בונל ממוזיאון הטבע של מוריסון.
מכיוון שאולם התצוגה היה סגור זמנית בשל עבודות שיפוץ, פניתי לשביל גילוי המאובנים - דרך מדברית באורך כ־1.9 קילומטרים שאינספור מאובנים חשופים נמצאו לצידה. כשטיפסתי לראש מרפסת תצפית, עצם ירך של זאורופוד התגלתה לעיניי. היא נחשפה כחלק מתהליך סחיפה טבעי של תצורת מוריסון, והייתה שבורה וסדוקה, אך פני השטח שלה הרגישו חלקים – ככל הנראה לאחר שאינספור ידיים צחצחו אותם. בצוק עצמו לא חפרו פלאונטולוגים, ובכל זאת, בגובה של כשלושה מטרים מעל המרפסת, נראו בו שמונה חוליות של עצמות דינוזאורים, לצד עצמות קטנות יותר.
רכס הדינוזאורים, אתר מאובנים הממוקם עשרים דקות מערבית לדנבר, מוכר כאתר עקבות הדינוזאורים המוביל באמריקה הצפונית. מאות טביעות רגל ומאובנים של דינוזאורים מתקופות היורה והקרטיקון – שני תורים גיאולוגיים נפרדים – מפוזרים לאורך כביש סלול בקו הרכס. דיאן שומוויי, מדריכת סיורים ברכס, הסבירה שהטי־רקס, מין מתקופת הקרטיקון, קרוב יותר בזמן לבני אדם מאשר לדינוזאורים מתקופת היורה כמו הסטגוזאורוס. מבעד לחלון האוטובוס ראיתי אנשים מטיילים עם כלביהם ורוכבי אופניים מדוושים להנאתם לאורך הרכס, על רקע שכבת הסלע העשירה במאובנים. בשבילם זה היה פשוט עוד טיול שגרתי של יום שני.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il