מי שנקלע בשבוע שעבר למהומה הקדחתנית ברחבת בנייני האומה בירושלים, עשוי היה לחשוב שמתנהלים שם הפריימריז של הליכוד לרשימת הכנסת הבאה. את המתחם מילאו דוכנים צבעוניים שקראו להצביע למועמדים, פעילים נמרצים שחילקו פליירים וניסו לשכנע את הבאים, ורמקולים רבי עוצמה שהשמיעו הקלטות של שרים וחברי כנסת. במסדרון הפנימי ישבו פעילי מפלגה מול מחשבים כשבידיהם רשימות של מתפקדים, ועשו כל שביכולתם "להעיר את השטח" ולהביא מצביעים לקלפי.
ואולם מדובר היה באירוע שונה: בחירות פנימיות למועצת הסניף הירושלמי, ולחברות במרכז המפלגה. אחרי 13 שנים שבחירות כאלה לא התקיימו, מתפקדי הליכוד בירושלים ובערים מרכזיות נוספות ברחבי הארץ צעדו בשבוע שעבר לקלפיות המפלגתיות.
חברי המרכז בוחרים בתורם בעלי תפקידים שונים במפלגה ובהם את יו"ר מזכירות הליכוד וחבריה, חברי בית הדין, ועדת החוקה ועוד, ומשפיעים על חוקי הפריימריז ועל מבנה הרשימה לכנסת – עד היכן מגיעה הרשימה הארצית והיכן מתחילים המחוזות. חברי הסניפים בוחרים את נציגי הליכוד ברשויות המקומיות. הבחירות האחרונות לחברי המרכז התקיימו כאמור לפני זמן רב, וכעת הדור הצעיר מקבל הזדמנות להשתלב. מעבר לכך, חברי המרכז הם מי שהוכיחו שיש מאחוריהם מתפקדים רבים, ולפיכך יש להם השפעה על הדילים בפריימריז.
הפריימריז בליכוד, בנייני האומה בירושלים. | צילום: פלאש 90
שתי רשימות התמודדו על השליטה בסניף הליכוד הגדול ביותר בארץ, ועל זהות חברי המרכז שייצגו את הסניף הירושלמי וייהנו מכוח רב במפלגה. מצד אחד היו אלה ניר ברקת ודודי אמסלם, שאחרי שנים של מאבקים פוליטיים עזים התאחדו עם פוקדים מרכזיים בעיר ובהם איש העסקים החרדי איציק קויפמן. מנגד התייצב עמית הלוי כאשר סביבו התלכדו קבוצת הליברלים בליכוד, משפחת אלבום ממנהלת הר הבית וקבוצות נוספות.
אף שמדובר באירוע שממקד אליו תשומת לב פחותה, הוא העניק הצצה למה שמצפה לנו בפריימריז הארציים שיתקיימו לקראת הבחירות ויקבעו את סדר הרשימה של הליכוד לכנסת הבאה.
"זה אירוע שקובע איך המפלגה תיראה, ואם במרכז המפלגה יהיו גורמים אידאולוגיים או אנשים מקבוצות אינטרס", אומר אלעד מלכא, סגן יו״ר הליברלים בליכוד. "אנחנו רוצים שמרכז המפלגה יישען על אידאולוגיה ימנית – חיזוק ההתיישבות, צמצום כוחה של מערכת המשפט, כלכלה חופשית. בצד השני יש הרבה אנשים שבינם ובין הליכוד אין כמעט קשר, חלק גדול מהם אפילו לא מצביע ליכוד. הם באו כי זו מפלגת פריימריז ואפשר להשפיע".
"יש לנו 450 מתפקדים בירושלים", אומר לנו בכיר בקהילת שובו בנים, שמחזיק בידיו רשימות ובמקביל מעודד מתפקדים לבוא לקלפי. "זו השקעה לטווח ארוך. ביום שאחרי, מה שאנחנו צריכים במשרדי הממשלה ייתנו לנו".
בכניסה לקלפי עומדים משעות הבוקר ניר ברקת ועמית הלוי, לוחצים את ידיהם של המצביעים רגע לפני שייכנסו אל מאחורי הפרגוד. אני רואה שיש לך פה יותר מצביעים חרדים ממה שהצביעו לך כראש עיר, אני מעיר לברקת, כשברקע נראים חרדים רבים שבאו להצביע לרשימתו, רובם התפקדו לליכוד דרך קויפמן. "הצביעו לי המון בעירייה", משיב ברקת בחיוך, ומוסיף: "זה פרומו לפריימריז הגדולים".
הליברלים היו איתך תמיד, מה קרה הפעם שאתם לא ביחד, אני מוסיף. "אני הולך למשחק קבוצתי", אומר ברקת. "אמרתי מזמן לדודי אמסלם, בוא נשים את המחלוקות בצד. צירפנו אלינו עוד ועוד קבוצות. הראש שלהם לא במשחק קבוצתי, הם רצו למקסם את חלקם. אז יהיו להם כמה זאבים בודדים, אבל אנחנו להקת זאבים, והולכים לטרוף ולהביא לירושלים הישגים, ואני אוביל את זה".
גם את הלוי שאלתי על מספרם הרב של החרדים שנראו בקלפי. מה קורה בליכוד, אמרתי, זה נראה אירוע של אגודת ישראל. "אלה אנשים שחזרו מלשכת גיוס", הוא משיב בציניות, ומוסיף: "בקהל שלנו אני רואה אנשים שרוצים שהליכוד יתרענן".
בסופו של יום, רשימתו של ברקת גרפה 62% מהקולות, נמוך מאוד מהציפיות המוקדמות שדיברו על כ־80 אחוזים. הלוי הצליח לגרוף 38%, מספר שבסביבתו לא חלמו עליו, בוודאי מול המנגנון האדיר של ברקת, אמסלם והפוקדים הגדולים בקבוצה. קבוצת הליברלים בליכוד רשמה בשבוע שעבר הישגים נאים בכמה מוקדים ברחבי הארץ, והנתונים הללו משפרים את סיכוייו של נציגם בכנסת, ח"כ דן אילוז, לקראת הפריימריז.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע גם הוא להצביע, באולם סמוך ומאובטח. "הבחירה הייתה קלה", הצהיר לאחר ההצבעה. התמיכה שהביע בנו, יאיר נתניהו, ברשימתו של הלוי, עשויה לרמוז למי נתן את קולו. אנשיו של נתניהו נראו נרגשים, אך לא בהכרח בשל הבחירות הפנימיות. שעה קלה קודם לכן התיר שופט בית המשפט המחוזי בתל־אביב ליועצו של נתניהו, יונתן אוריך, לחזור לעבוד בליכוד, כשנה לאחר שנחשפה פרשת קטארגייט. "שוחחתי עם אוריך לפני שלוש דקות, אנחנו שמחים מאוד על חזרתו סוף־סוף", אומר לנו בחיוך ממלא מקום מנכ״ל הליכוד דוד שרן, ליד הקלפי.
מאזן הלייקים
מועד הבחירות לכנסת עדיין לא ידוע, אבל חברי הכנסת בליכוד כבר שקועים עמוק בפריימריז. התאריך המקורי הוא בעוד כשנה, באוקטובר 2026, אבל במערכת הפוליטית וגם במפלגת השלטון נערכים גם לאפשרות שהן יוקדמו, ובהתאמה גם הבחירות הפנימיות. ההיערכות הזו ניכרת במספרם הגובר של הכנסים הפוליטיים שנערכים מדי שבוע ברחבי הארץ, וגם במספר חברי הכנסת שמגיעים למשפט נתניהו כדי להפגין את קרבתם אליו ולהגן עליו ציבורית.
עוד כתבות בנושא
"יש לזה משקל בבייס", אומר פעיל ותיק בליכוד. "הליכוד היא תנועה מפוארת, אבל המפלגה היום זה ביבי. בלעדיו, הליכוד מביא ביום טוב 15 מנדטים. חברי הכנסת מתנהלים לקראת הפריימריז בהתאם. ככל שאתה יותר קרוב אליו, מחמיא לו ומרים לו, הבייס אוהב את זה. אתה יכול לראות פוסט של חבר כנסת או שר שהעבירו חוק או החלטה חשובה, והפוסט הזה יקבל מאות לייקים בודדים. מנגד, פוסט עם תמונה של נתניהו יקבל אלפי לייקים. קח את משה סעדה, שמעיד עכשיו במשפט נתניהו לטובתו. הם מתים על זה, זה יעזור לו מאוד בפריימריז. החבר'ה אוהבים גם שמשתוללים על התקשורת. כל הסיפור של קרעי עם חוקי התקשורת זה לפריימריז, הקהל אוהב את זה והוא יקבל מקום גבוה ברשימה. אותו דבר עם ישראל כ"ץ וגלי צה"ל".
אז מי יזכה בבכורה ויעפיל אל המקום הראשון בפריימריז כאשר יתקיימו? במפלגה מסמנים שניים שנאבקים על המקום הזה: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, ושר הביטחון ישראל כ"ץ. תפקידו של אוחנה, מסבירים במפלגה, הוא עמדת זינוק מושלמת. זהו תפקיד יוקרתי וממלכתי שמציב אותו תמיד בחזית ומעניק לו זמן מסך איכותי, בלי לקדם מהלכים סבוכים שעלולים גם לגבות ממנו מחיר. "זה לא בגלל שהוא בהכרח כזה טוב", אומרים לי, "פשוט נוצר מצב שאין משהו שיכול לקחת ממנו נקודות". התפקיד מאפשר לאוחנה גם להזמין חברי ליכוד לביקורים במשכן, והמאבק המתוקשר והחריף מול נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מוסיף גם הוא אהדה לאוחנה בקרב הליכודניקים. ישראל כ"ץ, שהשתדרג במהלך הקדנציה לתפקיד שר הביטחון, נהנה אף הוא מאהדה בקרב המתפקדים החופשיים, אך בדילים המפלגתיים כוחו חלש יחסית.
שם בולט נוסף בצמרת הליכוד הוא השר יריב לוין, שבפריימריז הקודמים הגיע למקום הראשון. לדברי גורמים במפלגה, קשה לשחזר הישג כזה פעמיים ברצף. אם בקרב חלק מהמתפקדים קיימת גם אכזבה מתפקודו, הדבר עלול להוריד את הדירוג שלו. לפי הערכות, כוחו של לוין בליכוד אינו חזק כמו בפריימריז הקודמים, אבל הוא עדיין נהנה מאהדה ותמיכה רבה על רקע מאבקו במערכת המשפט.
בצמרת הרשימה צפוי להימצא גם השר אלי כהן, המחזיק במספר מתפקדים לא מבוטל. לדברי גורם במפלגה, כהן יוצא דופן מבחינת הקשר הישיר עם חברי המרכז ועם מתפקדים. "האיש זוכר שמות של כולם, מתקשר לאחל מזל טוב גם למתפקדים בלי השפעה חזקה. כל ערב הוא נמצא בשישה אירועים. במפלגה מתבדחים שהוא הולך לעקירות שיניים של חברי מרכז. בקטע של קשר עם הבוחר אין לו מתחרים".
מסלול התנגשות
קרב נוסף ורווי יצרים צפוי להתנהל על מקומה של האישה הראשונה בליכוד. המתחרות הבולטות הם ח"כ טלי גוטליב ושרת התחבורה מירי רגב. גוטליב פופולרית מאוד בקרב המתפקדים החופשיים במפלגה, שאוהבים את סגנונה הבוטה מול מערכת המשפט ומול השמאל, ואולם גוטליב נטולת דילים עם קבוצות נוספות, והדבר צפוי להקשות עליה. רגב, לעומתה, חולשת על דילים משמעותיים לקראת הפריימריז ונהנית גם מאהדה בקהל הליכודי.
תוצאות הפריימריז צפויות להיות כואבות בעבור רבים ברשימת הליכוד. כיום יש כ־40 שרים וח"כים מכהנים מטעם הליכוד (הרשימה קיבלה בבחירות האחרונות 32 מנדטים, אך החוק הנורווגי מאפשר לשרים להתפטר מחברותם בכנסת ולהכניס במקומם נציגים נוספים). חלק מחברי הכנסת נכנסו לרשימה דרך המחוזות, בתמיכה של אלפי מתפקדים בודדים. ואולם ההתמודדות מטעם המחוזות מוגבלת לפעם אחת, וכעת הם יצטרכו לקבל כ־20 אלף קולות כדי להשתבץ במקום ריאלי ברשימה. המשמעות היא שכמחצית מהח"כים הנוכחיים עלולים להישאר מחוץ לרשימה. בעקבות זאת מופעל לחץ כבד להרחיב את הרשימה הארצית עד המקום ה־26, ולצמצם את כוחם של המחוזות. בדרך זו, יותר ח"כים מכהנים יצליחו לשמור על תפקידם.
עוד כתבות בנושא
נוסף על בחירתם של מתפקדי המפלגה, ראש הממשלה צפוי לממש את זכותו לבצע שריונים ולהצניח בין שלושה לחמישה מועמדים מטעמו, דבר שיעמיס עוד על הזירה. בליכוד מזכירים בהקשר הזה את שמותיהם של שני אבות שכולים מן המלחמה, המרבים להופיע בתקשורת: איציק בונצל ודדי שמחי, לשעבר נציב כבאות והצלה.
"בסוף, נתניהו הוא איש של מספרים", אומר גורם במפלגה, "הוא מסתכל מי מביא לו אלקטורט, וככה הוא יחליט. לפעמים יש עוד שיקולים, כמו השריון של ח"כ משה סעדה בבחירות הקודמות. זה לא שביבי קם בבוקר ואמר 'איזה מוכשר סעדה, אני צריך אותו ברשימה'. נתניהו שמע שסעדה בדרך לסיכום על ריצה עם איילת שקד, וחשש שהיא תעבור איתו את אחוז החסימה כי זה מה שהוא ראה בסקרים, לכן הוא רץ לשריין אותו בליכוד".
שני חברי ליכוד בכירים שעתידם לא ברור הם מי שנקלעו למסלול התנגשות עם נתניהו: ח"כ יולי אדלשטיין, שהודח מראשות ועדת החוץ והביטחון ואף מחברות בה וסומן על ידי נתניהו כבעייתי, ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. לבית הדין של המפלגה אף הוגשה עתירה לביטול חברותו של גלנט בליכוד, בעקבות אמירותיו נגד נתניהו ומה שתואר כחריגה מעמדת המפלגה. תומכיו מעריכים כי אם יתמודד הוא עדיין עשוי להגיע לעשירייה השלישית, בעיקר בזכות פלח מתפקדים שלא אוהבים את נתניהו. אם כך יקרה, גלנט יכול להפוך לאצבע ה־61 ולסחור בה מול נתניהו.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ בועז ביסמוט, מי שסערת חוק הגיוס הפכה את תפקידו לרגיש ביותר לקואליציה בימים אלה – צפוי לשמור על כוחו. התפקיד נותן לביסמוט במה תקשורתית נרחבת והוא זוכה לתמיכת ראש הממשלה. השאלה היא אם עיסוקו בנושא יפגע בו בקרב חברי המפלגה המתנגדים לחוק הגיוס, או שהמתפקדים יזכרו אותו כמי שהציל את הקואליציה והממשלה מפירוק.
שאלה מעניינת נוגעת לגורלו של שר החוץ גדעון סער, ששב למפלגה. לסער הובטח שריון, ובשלב זה לא ברור אם יבחר להתמודד בפריימריז ויעניק את השריון לאחד מאנשיו, או שייקח את השריון לעצמו מחשש להשפלה. "גדעון מבין את הטעות שעשה כשעזב את הליכוד, ובחודשים האחרונים מנסה להתקרב לנתניהו", אומרים במפלגה. השר והשגריר לשעבר גלעד ארדן שוקל גם הוא לשוב לזירה הפוליטית המקומית. הוא שמר על קשר עם המתפקדים גם בעת שהותו בארה"ב, ונהנה מאהדה רבה. עוד עשויים להתמודד ציפי חוטובלי, עד לא מכבר השגרירה בלונדון, וח"כ אלמוג כהן, שפרש מעוצמה יהודית וזוכה לפופולריות בקרב חברי הליכוד.
אובססיית וקסנר
הפוקדים הגדולים בליכוד מחזיקים באלפי מתפקדים, שצפויים להישמע להנחייתם ביום הבוחר. המובילים שבהם הם השר חיים כץ וח"כ דוד ביטן, ואליהם מצטרפים ראשי ערים ליכודיים כמו יחיאל זוהר מנתיבות ורונן פלוט מנוף־הגליל. אחריהם ניצב יו"ר הקואליציה אופיר כץ, עם מפקד גדול בעיר מגוריו עפולה, וח"כ חנוך מילביצקי שפקד רבים מאנשי תנועת "קבלה לעם". השר מיקי זוהר נחשב גם הוא לבעל כוח בדילים שנרקמים בין הקבוצות.
גורם מסוג אחר שצבר תאוצה ומשפיע כפי שלא השפיע בעבר, הוא הרשתות החברתיות. בליכוד מספרים כי לעיתים נדמה שהפוליטיקאים מכוונים לשם את אמירותיהם ופעולותיהם, ומתארים מציאות כמעט אובססיבית, שבה כל החלטה של שר וחבר כנסת נבדקת בזמן אמת דרך תגובות הגולשים. יש מי שמנתחים אפילו את טון התגובות, את עוצמתן, את מספר הלייקים, את רמת החשיפה. מה שבעבר היה שיח פנימי בין פעילים, מתורגם היום למספרים שמופיעים על מסך. כך קרה למשל בעקבות מינויו של איתי אופיר לפרקליט הצבאי הראשי בידי שר הביטחון: "ישראל הבין שמצבו רע בקרב חברי הליכוד, שלא אהבו את המינוי של אופיר שהוזכר כמי שהיה בקרן וקסנר", טוענים במפלגה.
אפרופו קרן וקסנר, בכירים בליכוד ששוחחנו איתם מספרים כי הבייס הליכודי פיתח אובססיה לשאלת הקשרים לקרן וקסנר. הדבר הגיע לכך ששרים בליכוד מודים בפשטות: לפני כל מינוי, עוד לפני בדיקה מקצועית בסיסית, השאלה הראשונה היא אם הוא היה בלימודים מטעם קרן וקסנר. "הדיון אינו אם הבייס צודק או טועה, הבייס לא מוכן לקבל מועמדים שיש להם קשר כלשהו לקרנות שנחשבות 'שמאל'. וכשהפריימריז בפתח, שום פוליטיקאי לא מוכן לקחת סיכון".
הקרבה לבחירות משפיעה על כל תחום. שנתיים לפני בחירות, למשל, השיקול של "איך זה ייראה בפריימריז" לא היה מרכזי כל־כך בהחלטות רבות כל־כך. פוליטיקאים היו מרשים לעצמם להתרכז בניהול תיקים ובפעולות מקצועיות, ולקבל אפילו החלטות לא פופולריות. אבל במציאות הנוכחית, כל הצבעה, כל רפורמה וכל התבטאות מתקבלות לפי מחשבה אחת: מה יחשבו המתפקדים.
בתקופה כזו נעשים כמובן יותר סקרים. מדי שבוע מתפרסמים סקרים פנימיים שמנסים לצפות את הרכב העשירייה הראשונה של הליכוד, אבל לכולם ברור שסקרי פריימריז הם עניין סבוך, וכי קשה עד בלתי אפשרי למדוד את כוחם של דילים, את המעבר של פעילים ממחנה למחנה, ואת התמיכה שתתקבל במחוז כזה או אחר. "הסקרים הם כלי, אבל כלי מוגבל מאוד", אומרים בליכוד.