התפוצצות פרשת הפצ"רית השבוע החזירה את תא"ל במיל' ארז וינר כמה שנים לאחור. וינר, ששימש במשך 12 שנים ועד לאחרונה ראש צוות התכנון האופרטיבי של פיקוד הדרום, משוכנע כבר זמן רב שהבעיות של הפרקליטות הצבאית עמוקות יותר מהזווית שנחשפה בימים האחרונים. הבעיות הללו, הוא אומר, "נוגעות לפני הכול לאופן שבו היחידה הזו מעורבת בקבלת החלטות ברמה המבצעית בשטח, התערבות שעלתה הילוך בעקבות דו"ח גולדסטון ב־2009.
"כדי לתת מענה לדו"ח", הוא משחזר, "ועדת טירקל (זו שמונתה כדי לבדוק את אירועי משט המרמרה; ש"פ) נתנה גם המלצות בנושא הבקרה המשפטית בצה״ל. ההמלצות היו בעיקרן שתיים. הראשונה, להרחיב את הייעוץ המשפטי לכל היחידות ולהוריד אותו עד רמת האוגדה. השנייה, להקים צוות מיוחד לבדיקת מקרים חריגים בראשות אלוף במילואים. בצוק איתן זה היה נועם תיבון, ובמלחמה האחרונה זה יואב הר־אבן.
"ההשלכה הישירה של ההמלצות הייתה שבכל סבבי הלחימה האחרונים בעזה, המעורבות המשפטית הייתה רחבה ומקיפה יותר מאשר בעבר, עד כדי כך שראינו פרקליטים שמעורבים באישורי תוכניות ומבצעים צבאיים. אפשר היה לצפות שבמלחמה הזו, בגלל האופן שבו היא התחילה ובגלל עוצמת הלחימה, יינתן לדרג המבצעי יותר חופש פעולה והפרקליטים ייקחו צעד אחורה, אבל המערכת המשיכה לפעול באותו ראש ובאותה אווירה. פרקליטים היו מעורבים בתהליכים, והיה להם מה להגיד על כל דבר".
מוטי אלמוז | צילום: דובר צה"ל
תוכל לתת דוגמאות למעורבות הנרחבת הזו?
"כן. דוגמה אחת היא אמצעי־לחימה שפותח מרמת השטח, ומטרתו הייתה להשמיד מטענים. לקראת הכניסה הקרקעית היה חשש גדול ממטעני חבלה, והאמצעי הזה היה אמור להתפוצץ לפני הכוחות ולפוצץ ברדיוס גדול כל מטען וכל פס דריכה או מנגנון הפעלה כזה או אחר. זה נעשה מהר, בלחץ גדול, כדי שהפיתוח יהיה רלוונטי כבר בשלב הכניסה ללחימה. הפרקליטה הצבאית הראשית באה ואמרה 'חברים, זה לא חוקי'. למה? מי הסמיך אותה לקבוע דבר כזה? על סמך איזה ידע מקצועי? כך היא קבעה וקיבלה גיבוי מהרמטכ"ל דאז, למרות שפיקוד הדרום והמפקדים בשטח לחצו מאוד לאשר את השימוש באמצעי הזה.
"מי שלא מבין בצבא ובלחימה, מי שלא דרך עם הנעליים בבוץ, לא יכול לתת חוות דעת מקצועית בנושא כזה", סבור וינר. "הרי אין פה באמת שאלה משפטית 'טהורה'. נניח שאנחנו רוצים לחסל את סינוואר, וסביבו יש עשרים אזרחים, והייעוץ המשפטי נדרש לקבוע אם זה מידתי או לא. איך הוא יכול לתת תשובה אמיתית על דבר כזה? 20 זה מידתי? ו־24? ו־25? איפה עובר הקו? זו לא באמת סוגיה משפטית אלא עניין פיקודי. יועץ משפטי יכול לתת עצה משפטית לגבי צמצום הנזק האגבי, אבל ההחלטה צריכה להתחיל ולהיגמר ברמה הפיקודית".
סוגיה נוספת שווינר מצביע עליה, "צורמת וכואבת מאוד" כלשונו, היא נושא ההפללה של גורמים שונים ברצועה. "למשל, הפרקליטה הצבאית הראשית לא הסכימה להפליל את משטרת חמאס כארגון ולקבוע שהיא ארגון טרור. להפללה כארגון טרור יש משמעות דרמטית מבחינת היכולת לפעול נגדם כמכלול, בלי צורך לאשר פרטנית פגיעה בכל אחד מאנשי משטרת חמאס, או בכל מבנה ששייך לה. הסירוב הזה הוא דבר שלא מסתדר לוגית משתי סיבות. הראשונה היא שחמאס הוא חמאס. ממשלת ישראל החליטה שמטרת המלחמה הראשונה היא השמדת חמאס, צבאית ושלטונית. מה זה שלטון חמאס? זה למשל המשטרה שלו.
"הסיבה השנייה משמעותית עוד יותר. כדי להבין את גודל האבסורד נחזור בזמן ל־2008. במסגרת מכת הפתיחה של עופרת יצוקה, מבצע 'עופות דורסים', צה"ל תקף את טקס הסיום של משטרת חמאס, הרג יותר מ־200 מחבלים, וככה התחיל המבצע. את התקיפה הזאת בחן ואישר הפרקליט הצבאי הראשי דאז אביחי מנדלבליט, ולצידו מי שהייתה אז ראש מחלקת הדין הבינלאומי. הידע וההבנה של מנדלבליט במשפט בינלאומי הם לכל הדעות לא קטנים, הדוקטורט שלו הוא בתחום הזה. גם ראש מחלקת הדין הבינלאומי דאז היא אחת שמבינה בתחום. הם ודאי לא מבינים פחות מהפצ"רית תומר־ירושלמי ומראש חטיבת הדין הבינלאומי תא"ל רוני קציר. ההחלטה שלהם לא באמת מבוססת על משפט. לכל אורך המלחמה הנוכחית היו לנו, אנשי פיקוד הדרום, ויכוחים נוקבים עם יפעת תומר־ירושלמי ואנשיה סביב הסוגיות הללו, כשפעם אחר פעם הם נותנים חוות דעת שממש מפריעות לנו לפעול בצורה שאנחנו ראינו כנכונה".
זה משהו שמאפיין את הפצ"רית היוצאת או קצין מסוים אחר, או שזה עניין רחב יותר, מערכתי?
"יפעת תומר־ירושלמי היא תבנית נוף מולדתה. הפרקליטות הצבאית כגוף, וכאן נדרשת כמובן זהירות כי כל הכללה עלולה לפגוע גם באנשים טובים ומסורים, אבל הגוף הזה הוא אחד הראשונים, שאם נשתמש בשפה הצבאית, נכבש על ידי אג׳נדות פרוגרסיביות. זה גוף שהרבה מאוד פעמים פעל בצורה שלא שירתה את מה שאני לפחות רואה כאינטרס הצבאי או המדיני של מדינת ישראל. זו אמירה רוחבית, וגם אם היו חריגים לאורך השנים, הקידום שלהם נעצר בשלב מסוים והם לא הגיעו לראש הפירמידה. תראה מי מעורב בפרשה הנוכחית - למעשה כל צמרת הפרקליטות הצבאית. אף אחד לא קם ואמר מה קורה פה, כולם שותקים. אין ספק שזו קבוצה שפועלת עם אג'נדה, ובתוך מילייה מאוד מסוים".
מעגל השותפים
הפרקליטות הצבאית, גוף רב זרועות ותפקידים, מצויה בימים האחרונים בעיצומה של "סערה מושלמת", כזו שאי אפשר היה לדמיין. האלופה יפעת תומר־ירושלמי, הפרקליטה הצבאית הראשית, היא העומדת במרכז החשדות בפרשה, ונראה שמעגל השותפים לתכנון וביצוע ההדלפה היה רחב הרבה יותר. שורת גורמים שפעלו במשך השנים מול הפרקליטות הצבאית, מציירים תמונה של גוף עם די־אן־איי בעייתי. כזה הרואה בעצמו מגדלור של צדק ומוסר שאותם הוא אמור להשליט בתוך מערכת צבאית בעייתית, אך נמנע מלקבל על עצמו את הסטנדרטים המתבקשים. גוף שתפקידו לבקר את המערכת הצבאית הגדולה שהוא משתייך אליה, אך אינו נכון לקבל כל ביקורת על התנהלותו – לא כאשר היא מגיעה מבחוץ, וגם לא כשהיא מגיעה מבפנים.
בשנת 2012 מינתה ממשלת נתניהו ועדה בראשות השופט אדמונד לוי לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. אחד האנשים שהופיעו בפני הוועדה היה מי שעמד באותם ימים בראש המנהל האזרחי, תא"ל מוטי אלמוז. הדברים הקשים שהשמיע שם על האופן שבו הפרקליטות הצבאית מתפקדת כמקבלת ההחלטות בשטח, במקום מי שאוחזים באותן סמכויות, צוטטו בהמשך בהרחבה בדו"ח הוועדה. "המצב הוא שבסכסוכי קרקע ביו"ש אני נדרש על ידי היועץ המשפטי לאמץ את השקפתם של המשפטנים, אפילו במקרים שבהם ההתלבטות היא קשה ואיני שלם עם החלטתם", קבל אלמוז.
תא"ל במיל' ארז וינר | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
בין בכירי צה"ל, אלמוז הוא היחיד שהעז להתעמת עם ראשי הפרקליטות הצבאית. הוא עשה זאת בעיקר בפורומים צבאיים, אך ידע כנראה שהדברים עשויים לזלוג החוצה. בינואר 2021 פרסם עיתונאי ידיעות אחרונות יואב זיתון דברים קשים שאמר אלמוז, אז כבר אלוף וראש אכ"א, חודשים מספר קודם לכן. בכינוס של מצ"ח תקף אלמוז את האופן שבו טיפלה הפרקליטות הצבאית בפרשת מותו של החייל ניב לובטון ז"ל. כזכור, לובטון התאבד לאחר שגויס כמקור בחקירה סמויה של מצ"ח. קצפו של אלמוז יצא על החלטת הפרקליטות הצבאית להסתפק בהעמדה לדין של הדרגים הזוטרים שהיו מעורבים בפרשה.
"הפרקליטות הצבאית הם כולם עבריינים, מאפיה אחת גדולה", הטיח אלמוז באותו כינוס. "צריך לסגור את היחידה הזו. הם שקרנים, מזייפים עובדות ומספרים סיפורים שלא היו ולא נבראו. אני אומר לכם, אל תקשיבו למה שאומרים לכם אנשי הפרקליטות הצבאית והתובע הצבאי הראשי, שלא ברור מי נתן לו בכלל תפקיד... אם הפרקליטות הצבאית אומרת לכם משהו, תעשו הכול בניגוד למה שהם אומרים, כי זו חבורה של שקרנים ועבריינים".
גורם שהיה מעורה בדיוני הוועדה, מתאר את העימות שהתעורר סביב האמירות של אלמוז, שיצרו "מלחמת עולם" כהגדרתו. "בפרקליטות הצבאית זעמו על עצם הרעיון שמישהו מבכירי הצבא מציג בפני ועדת לוי עמדה שמנוגדת לקו המשפטי שבו הם האמינו. כפי שאלמוז אמר לוועדה, זה קו משפטי שבו בכל סכסוך קרקע בין ישראלי לפלסטיני מאמצים את עמדתו של הפלסטיני באופן כמעט אוטומטי. את הקו הזה הובילו באותן שנים דמויות כדוגמת דורון בן־ברק ששימש אז בתפקיד יועמ"ש איו"ש, ורונית לוין־שנור, שפעלה תחתיו ועסקה בעיקר בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין. השניים הללו יישמו אג'נדה בעלת גוון פוליטי שמאלי מובהק. הנטייה שלהם, שהייתה ידועה בזמן אמת ואף הייתה נושא לכתבות ב'מקור ראשון', הפכה לגלויה לאחר שהשתחררו מצה"ל. אם זה היה מסתכם רק בהם, אפשר היה לפטור את העניין כתקלה נקודתית שהתרחשה ברגע מסוים. בפועל, כל המערכת המשפטית הצבאית התייצבה מאחוריהם, במטרה לגבות אותם ולהבהיר לכולם מי כאן הבוס.
"לכאורה אין סיבה שלפרקליטות הצבאית תהיה נטייה לצד מסוים של המפה, אבל בפועל זה המצב", מוסיף אותו גורם. "אפשר לחשוב על כל מיני סיבות. לדעתי זה נובע גם מכך שזו יחידה של כמעט 100 אחוז עתודאים. אלה חבר'ה שמגיעים לפקולטות למשפטים בגיל צעיר מאוד, ועוברים שם תהליך סוציאליזציה על ידי המרצים שלהם. את אופי החינוך המשפטי בפקולטות למשפטים אנחנו מכירים, בוודאי מאז פרוץ הרפורמה המשפטית. בכירי הפרקליטות הצבאית רואים את עצמם כבשר מבשרו של המילייה המשפטי האזרחי. אפשר היה לחוש את זה בצורה חזקה בתקופת ההפגנות הגדולות נגד הרפורמה. הנאומים של הפרקליטה הצבאית הראשית היו דומים להפליא לאלו שהשמיעו בכירים אחרים במערכת".
כך לדוגמה יישרה הפצ"רית קו עם היועמ"שית בכל הקשור לרפורמה המשפטית. בכנס לשכת עורכי הדין בספטמבר 2023, התייחסה תומר־ירושלמי לרפורמה וטענה שמדובר ב"צעדים העלולים לפגוע או הפוגעים בעצמאות ואפקטיביות מערכת המשפט, עלולים לסדוק בהילה המגינה על צה"ל ולפגוע באינטרסים של מדינת ישראל, צה"ל ומשרתי צה"ל בזירה הבינלאומית".
ריכוזיות ומידור
האנקדוטה הבאה, שאולי בפני עצמה איננה חשובה במיוחד, עשויה להדגים זאת. קצין ששירת בעבר באחד ממחוזות הפרקליטות הצבאית (בעבר פרקליטויות הפיקודים שכנו בבסיסים נפרדים, עד שעברו כולן למקום אחד בבסיס בית־ליד; ש"פ), סיפר לי כי באחת מתקופות המתיחות הביטחונית העלה קצין בפרקליטות, ששימש מדי פעם בתורנות כקצין אבטחה, שאלות אודות בעיית אבטחה בבסיס. "הפרקליטות הצבאית היא יחידה של עתודאים, כולם קצינים מדרגת סגן ומעלה, ואותו קצין, זוטר יחסית, העלה שאלה אמיתית. בפרטי הוא קיבל הרבה הודעות מקצינים מקבילים אליו שתמכו בו, אבל בפומבי אף אחד לא העז לגבות את שאלותיו. במקביל, קצינים בכירים יותר, סגני־אלופים ואלופי־משנה, נזפו בו על עצם העלאת השאלות, חלקם בפומבי".
בעיני האיש ששוחחתי עימו, "זה אחד המאפיינים הכי בולטים של המקום הזה. חוסר סובלנות לביקורת פנימית, וציפייה שכולם יתיישרו לפי הנורמה המקובלת. אף אחד לא מעודד שאילת שאלות ואִתגור של תפיסות, לא בנושאים מקצועיים ולא בשום תחום. בתחומים המקצועיים זה בא לידי ביטוי בכך שבתיקים חשובים, כאלה שנתפסים כבעלי פרופיל גבוה, יש ריכוזיות בהחלטות, והדרגים הזוטרים פשוט ממודרים. זו תרבות ארגונית עד כדי כך נעדרת ביקורת, גם חיצונית וגם פנימית, שבדיווחים שיצאו מהחקירה שמתנהלת כעת אתה רואה שבכירי הפרקליטות הצבאית לא חששו להתייעץ ביניהם בקבוצת ווטסאפ על האופן שבו יבצעו הדלפה של חומרי חקירה. מדובר באנשים שזה המקצוע שלהם, הם יודעים היטב שתכתובת בווטסאפ היא ראיה קבילה בבית משפט, ובכל זאת לא נמנעו מכך. הם פשוט לא האמינו שמישהו ינסה לבדוק אותם, שלא לדבר על לפתוח נגדם בחקירה בנוגע להדלפה".