מנגו, אבוקדו והיפ-הופ: הראפר ג'ון קינג לא עוזב את בארי

בדרך לבית העלמין של סביון עוברים ברחובות הנושאים את השם "בארי" ו"הנגב". יש בזה משהו מעט סוריאליסטי. רוב התושבים באזור אולי לא שמים לב, אבל כשנוסעים לאזכרה של שניים מבני הקיבוץ, העניין מקבל משמעות אחרת. הריאיון הזה היה אמור להיערך בבארי, אבל אילוצי הזמן הביאו את המוזיקאי ג'ון קינג לשיחה שלנו מיד לאחר ביקור בקברו של חברו הטוב ענבר בויום ואביו גיל בויום זכרם לברכה, גיבורי ישראל שנפלו בבוקר 7 באוקטובר.

"אך טבעי ובו בזמן בלתי נתפס", אמרנו זה לזה בישיבה על ספסל בפינת קפה שמעבר לבית העלמין.

ג׳ונתן לואי קינג (25), ג'ון קינג בשבילכם, הוא ראפר עם אלבום חדש יפהפה ובועט, בן קיבוץ בארי מלידה. כמה מלידה? השיחה מתגלגלת לעבודתו כחקלאי. "זה לא משהו שלמדתי, בעיקר מניסיון. אני כיום מתפעל מערכות מים בשדות של אבוקדו, מנגו וחוחובה".

מה הפרי או הירק המועדף עליך בתור איש מקצוע?

"האבוקדו הכי טוב, ובכנות: גם הכי כלכלי. המנגו הכי טעים".

יש דמיון בין עבודת השדה לעבודה על המוזיקה?

"יש דמיון, ללא ספק. הרבה מהיצירה שלי קרתה בשנה וחצי האחרונות בד בבד עם העבודה בשדה, כשהלו"ז יחסית פתוח יותר מעבודות אחרות. מאוד תמכו בי שאעסוק גם במוזיקה, והבנתי כמה זה מקביל במובן התרפויטי. עוד לפני הצבא עבדתי בזה, ואחר כך המשכתי. גם אחרי 7 באוקטובר לא ראיתי את עצמי מחליף תחום. איבדנו אנשים שעבדו לצידנו באותו היום, והייתה הבנה ברורה שלהיות חלק מהתקומה החקלאית זה דבר חשוב".

"הרבה מהיצירה שלי קרתה בד בבד עם העבודה בשדה. הבנתי כמה זה מקביל במובן התרפויטי והמרפא. לא ראיתי את עצמי מחליף תחום. איבדנו אנשים שעבדו לצידנו באותו היום, והייתה הבנה ברורה שלהיות חלק מהתקומה החקלאית זה דבר חשוב"

איך החיבור עם המוזיקה התחיל אצלך?

"היא תמיד הייתה נוכחת וקיימת בבית. מאבא שמנגן בגיטרה ועד למערכת סטריאו עם המון דיסקים, מלא להקות רוק סבנטיז כמו AC/DC ורוק בריטי. אני עצמי מתופף וגיטריסט מגיל צעיר. הראפ נפתח לי דווקא בצבא, ביליתי בכלא הצבאי למשך תקופה, ושם התחילו השירים הראשונים להיכתב על עט ודף. היה כמובן לפני כן ראפ שאהבתי כמו RUN DMC מחו"ל, שהייתי רוקד איתם ברקע ברייקדאנס. מהצד הישראלי - סאבלימינל והצל ו'הפינאלי' שלהם שהוא באמת קלאסיקה. לוקץ׳, איזי, הדג נחש, זה לגמרי מצד אימא שהביאה איתה את המוזיקה הזאת כשהיא אסופה ב־MP3".

איך היה לגדול בבארי?

"הילדות הייתה מבחינתי תותים וקצפת, לא היה חסר לנו כלום. חיי קיבוץ קלאסיים של לרוץ יחפים, עם כוויות ברגל בקיץ, בריכה, הרבה־הרבה חבר'ה. בתור ילידי שנות האלפיים חווינו ממש את תקופת המעבר, רגע לפני עידן הטלפונים הניידים. שיחקנו הרבה כדורגל בחוץ והוא היה הרבה יותר חשוב מבחינתו מפיפ"א.

"תמיד הייתה איזו מלחמה ברקע והעברנו תקופות שלמות במקלטים. אני זוכר שב'צוק איתן' היה מפחיד, אבל גם זכור לי קיץ טוב, עם הרבה חבר׳ה (שקיבלו גם שיר משלהם באלבום בשם הפשוט "חבר'ה", ש"ג) והיחד הזה שמר עלינו. אנחנו גם לא ממש מכירים מציאות אחרת".

חלק גדול מהביחד הזה היה עם ענבר ומשפחת בויום.

"לגמרי. אני וענבר יחד מאז גיל אפס, אנחנו גם שכנים - הבית שלהם צמוד לבית של ההורים שלי, רק קיר הפריד בינינו. הוא היה אח שלי עוד לפני שהיה לי אח, והוא תמיד יישאר כזה. בקיבוץ החבר׳ה הם ממש משפחה. אני תמיד אומר שבשכבת הגיל שלנו היו רגילים ורגישים, אנחנו לחלוטין היינו ברגישים".

החיבור עם ענבר היה קשור גם במוזיקה?

"לגמרי. נכנסו ביחד להיפ־הופ, כשהתחלתי ליצור הוא שמע הכול והתייעצתי איתו מרמת הביט ועד לטקסט. כמה ימים לפני שהכול קרה שמענו ביחד אלבום של שוחט (אורי שוחט, מפיק מוזיקלי ואחד מסנדקי ההיפ־הופ הישראלי, ש"ג) והוא התלהב ואמר שאני חייב לעבוד איתו. אני? עם שוחט? לא דמיינתי לעצמי. בסוף נפגשנו ועבדנו יחד על חומרים שמדברים על ענבר שכבר לא כאן".

בבוקר 7 באוקטובר ענבר בויום הגיע לדירה של בת זוגו יובל במושב מבועים, אחרי משמרת לילה של 12 שעות. מהרגע שהגיעו הידיעות על חדירת המחבלים לבארי, בויום הנחוש החליט לנסוע מיד ולהצטייד בנשק כדי להגן על הבית.

בשעה 7:34, לאחר שנתקל במחבלים בצומת שער הנגב בכביש 34, נדם הטלפון של ענבר ונדמו חייו. משפחתו וחבריו למדו על כך רק ימים לאחר מכן. דקה או שתיים אחרי שענבר נפל, אביו, רס"ב גיל בויום, נהרג בקרב עם מחבלים בבארי. שניהם נטמנו בחלקה הצבאית של בית העלמין סביון, מותירים אחריהם את האם איילת, שני אחים ואחות.

"הייתי בדירה שלי בבארי, הרגשתי מעין רטטים, עדיין לא שמעתי את הבומים. רצתי ישר לאח שלי שלֵו, שגר כמה דירות לידי. פתאום התחילו יריות, קראנו לחבר שהיה עם נשק שבא וחיפה עלינו. חזרנו לממ"ד וננעלנו, ומשלב מסוים התנתקתי מהמציאות וחטפתי מעין התקף חריף. במשך משהו כמו חמש שעות אני מדי פעם מתעורר ובודק בטלפון מה קורה סביב, ובשעות האלה אחי הקטן שומר על הדלת. בסופו של דבר השתדלתי והייתי האח הגדול והאחראי בשבילו ובשביל בת הזוג, כשבראש שלי המשימה היא לצאת משם בחיים, לא משנה מה.

"בסוף חילצו אותנו בתשע בערב. בהתחלה לא האמנו שזה אותו החבר שבא לחלץ אותנו, מהפחד שעדיין מדובר במחבלים, כי ידענו שהם, נוסף לכל הזוועות, גם גנבו טלפונים. יצאנו מהדירה והלכנו ברגל לשער של הקיבוץ, ובדרך ראינו כאוס מוחלט - ריחות ועשן, בלגן לא הגיוני. עדיין היו אזורי אש בשטח הקיבוץ ולא היה קל להגיע. הגענו לצומת של הקיבוץ וחיכינו שם לפינוי לים המלח".

ג'ון עוצר מעט את נשימתו. גם שלוש שנים אחרי אותו יום, הוא חי בו. "בדיוק היום באזכרה סיפרו על ההודעה שענבר שלח בזמן הזה בקבוצה של הגיל שלנו: 'תנעלו דלתות, מתוקים'. בשלב מסוים אני רואה שההודעות אליו בווטסאפ נשארות רק עם וי אחד. אימא שלו ויובל בת זוגו מתקשרות ושואלות אותי, ואני אומר להן 'הכול טוב, הוא נלחם, הוא עסוק'".

מתי קיבלת את ההודעה שענבר איננו?

"מסרו לנו את הידיעה ארבעה ימים לאחר מכן, ב־11.10. עד אז לא היה לנו מושג. סיפרתי לעצמי המון סיפורים, אבל חיברתי את הנקודות מכל הסרטונים שצפיתי בהם מאותו היום, אין אחד שלא ראיתי. ניסיתי לחפש, להבין מה קרה לו, לסגור את המעגל, ועד היום לא ברור מה בדיוק קרה שם".

"בשנתיים שאחרי 7 באוקטובר מצאתי את עצמי כותב מכתבים. היה לי מעין צומת דרכים שבו נדרשתי להחליט האם דווקא מתוך המצב הזה אני יוצר, או שזה מה שיסגור אותי ואת הסיפור של המוזיקה בחיי"

איך אתה מתמודד עם החוסר שלו?

"לאחרונה אני מרגיש הרבה סימנים שהוא במקום טוב יותר. היה לי נורא קשה להיפרד מהאבל כי זה כמו להיפרד ממנו. אבל טוב לי לדעת שטוב לו. אני נאחז בזה, מחבק את התחושה הזו שטוב לו יותר עכשיו. זה עדיף מלהתייסר במחשבות".

הייסורים הפנימיים ניכרים באלבום החדש "עולם הפוך", שיוצא לאור ב־11.10, אותו יום שבו התבשר שענבר אינו בין החיים. כבר מהסינגלים שקדמו לו, ובמיוחד השיר "אשמה": "לא רוצה להיות צודק מעדיף להיות חכם / כבר לא יודע מה נשאר פה בין כל האפר / יותר מדי ימים ואף אחד פה לא נושא באשמה". אפשר לחוש כאן בבהירות בזעם ובתסכול של אדם בוגר שגדל כל חייו במציאות קסומה בצל המלחמה התורנית. קינג מדבר מדם ליבו ויודע שאנשים שבאים מחוויות חיים אחרות יוכלו להתחבר לרגש המוזיקלי שלו.

נוסף לתנועה הרבה שהז'אנר מייצר בשנים האחרונות, האלבום הזה הוא חלק ממגמה שעובר ההיפ־הופ הישראלי מאז 7 באוקטובר. לצידו אפשר למנות את "אה וואו" ו"הכול טוב" של ג'ימבו ג'יי, את "הדרך לשביל הזהב" של רביד פלוטניק, "גיבורים" של עטר מיינר, "דרך ארץ אחרת" של מאור ו"הלכות מלחמה" של שחר הלל. כולם מדברים את קשת הרגשות הישראלית. קינג השתתף גם באלבום "הכול יהיה בסדר" של עדי בויום, אח של ענבר, שיצא ביולי הקודם.

"עדי עבד על האלבום מתחילת המלחמה, כשהדברים עדיין היו טריים ורגישים. הוא דיבר איתי ואמר שהוא מקדיש אותו לאביו ולאחיו. יצא שעבדנו במקביל, ודרכו הכרתי את אורי שוחט ועוד מפיקים שנכנסו לעבוד על החומרים שלי. אני זוכר את זה כעבודה מורכבת, כשכל סשן מלא בכל קשת הרגשות, וההופעות של האלבום היו חוויה בפני עצמה. זו הייתה מעין הכנה למה שיבוא אצלי".

למה קראת לאלבום "עולם הפוך"?

"כשבישרו לי שענבר איננו הרגשתי שהעולם אכן התהפך. גם ברמה הכללית עם המציאות אצלנו בקיבוץ, ובכלל במדינה. הרגשתי שאין פה רגע שקט, מלא דיסוננסים בכל מובן אפשרי".

"אחרי שענבר נהרג חרשתי על הצ'אט שלי איתו. בהתחלה רק כדי לשמוע את הקול שלו. מצאתי אוצרות, מסרים מטורפים שקיבלו משמעות אדירה. כשאתה שם משהו כזה בשיר זה הופך אותו לעל־זמני"

כמה זמן לקח לך להבין שיש פה יצירה חדשה?

"מצאתי את עצמי בשנתיים שהוקדשו לכתיבה עם טקסטים שכללו במקור מכתבים שפרקתי בהם. לילות ללא שינה שבהם ישבתי וכתבתי במרפסת של הדירה. בחודשים שאחרי תחילת המלחמה היה לי מעין צומת דרכים שבו נדרשתי להחליט אם דווקא מתוך המצב הזה אני יוצר או שזה מה שיסגור אותי ואת הסיפור של המוזיקה בחיי. לא הייתה מחשבה ממש של אלבום, עד שנכנס טסלר (רועי טסלר, המנהל של ג'ון ואחד המפיקים באלבום, ש"ג) שסידר את תיקיית השירים וחיבר את הנקודות. מזל שהוא הגיע".

שותפים נוספים באלבום הם שלווצי (שלו, האח הצעיר של ג'ונתן), אורי שוחט, סול ספיישל, אופק חסיד ולא פחות מהם ענבר ז"ל, שקולו נוכח דרך הקלטות שנבחרו בקפידה ושולבו ברגישות בשירים.

"אחרי 7 באוקטובר פשוט חרשתי על הצ'אט שלי איתו. בהתחלה רק כדי לשמוע את הקול שלו. מצאתי אוצרות, מסרים מטורפים שקיבלו משמעות אדירה. למשל ההקלטה שמשולבת בסוף השיר 'גיבור', שבה ענבר אומר לי 'השאלה היא אם בא לך לעלות את ההר עד הסוף ולסיים את העלייה, או שאתה רוצה לעצור באמצע ולוותר לעצמך'. כשאתה שם משהו כזה בשיר זה הופך אותו לעל־זמני, והקול שלו ימשיך. אימא שלו תוכל לשמוע אותו כל זמן שהיא תרצה בספוטיפיי, עם מילים אמיתיות ורלוונטיות לחיים שלנו עכשיו".

לצד השירים שעוסקים ישירות בטבח 7 באוקטובר ובזיכרונות, יש גם שירי אהבה יפים כמו "אני ואת" ו"לחבק אותך", שניהם מציגים צד נוסף בקינג שיכול להתפספס מעט במבט ראשוני. השיר השני נכתב בהשראת הקשר הייחודי של ענבר ובת זוגו יובל, והתגובה הנלהבת של ענבר לשיר נמצאת בפתיחה לשיר אחר באלבום, "לצאת מהבוץ", שבו תוכלו למצוא את השורות "שרדנו עם הכלום, מאז חיים ממענק למענק / באהבה ממאבק למאבק / נעלמתי בעשן מאז עוברים מהלוויה להלוויה / מאז עוברים ממצבה למצבה".

קשה לעסוק באלבום שנולד בנסיבות כאלה? יש בך רצון למוזיקה אחרת, שאולי לא מתאפשרת בזמן הזה?

"בטח. זה לגמרי דיסוננס לאבד כל כך הרבה ובו בזמן ליצור משהו חדש. מצד אחד, לא ראיתי את עצמי בהתחלה שמח על משהו או גאה במשהו במציאות הזאת, או משקיע ונותן מעצמי למען משהו כזה. לא ראיתי את זה קורה. זה היה קשה מאוד. מצד שני, ניסיתי שירים בכיוון אסקפיסטי וכיפי יותר, אבל זה פשוט לא עבד. לא הצלחתי לשים את עצמי במקום הזה. היצירה היא עיבוד של הדברים פנימה מבחינתי. להופיע עם זה זאת חוויה שממשיכה את הריפוי ועוזרת לי".

עברו שלוש שנים מאותה שבת, איך החיים היום בבארי?

"מאוד־מאוד שונים. הקהילה לא ממש ממוקמת במלואה כרגע בבארי, יש כיום בקיבוץ בערך 100 איש בתנודות של עלייה וירידה, ודווקא התקיפה האיראנית האחרונה החזירה הרבה אנשים הביתה. בחצרים (שם הוקמה שכונה זמנית לקהילת בארי, ש"ג) היה לא בטוח. אין ספק שהחיים מעניינים, ושמאוד מוזר להיות בקיבוץ שקט כשאין קולות של ילדים בכל מקום ואנשים בחדר האוכל. זה מורכב, אבל בכל זאת אנחנו מרגישים ניצחון לחזור הביתה ולתקוע את הדגל.

"בחוץ קשה יותר. כשהייתי ילד לא אהבתי להתפנות. היינו הולכים כמה חבר'ה בזמן המטחים לצפות בטילים מהתצפית ולהמר איפה הם ינחתו. עצוב שהתרגלנו למצב הזה, אבל היום יש לנו תחושת ניצחון אישית ותקומה. אנחנו כאן".

אתה רואה את עצמך נשאר בקיבוץ?

"השגרה כחבר היא עניין גדול מבחינתי. ברור לי היום שאישאר, מי אני שלא אישאר אחרי כל מה שקרה כאן? כן יש תהיות לפעמים איך ייראו החיים פה בהמשך ואיך תהיה תחושת הביטחון, אבל אלו דברים שנבין בעתיד".

ומה התוכניות שלך לעתיד עם המוזיקה וההנצחה של ענבר כחלק ממנה?

"ההנצחה היא דבר שאני ללא ספק לוקח על עצמי עד היום האחרון שלי כאן, כי בראש שלי, אם אני אמשיך אז גם הוא ימשיך, ובטח שגם אחריי. אני מאחל לעצמי להמשיך ללכת עם הרוח, להתמקד במוזיקה, להישאר כן עם עצמי. מעניין מאוד איך ייראה הפרויקט הבא, אני עוד צריך לפענח אותו. בוקר אחד, אחרי הופעה שהייתה לי עם ההרכב, הלכתי לחפור בור כדי לטפל בפיצוץ בשדה. אלה החיים שלי כרגע".

הופעת ההשקה של האלבום "עולם הפוך" תתקיים ב־25.11 בהמרץ 2, תל־אביב