"הרגשתי שאני דורך במקום": הרב שרלו יוצא לשליחות וחוקר את הבינה המלאכותית

לפני כמה שבועות התכנסו תלמידי ישיבת ההסדר "אורות שאול" לדורותיה לערב פרידה מרגש מראש הישיבה שלהם, הרב יובל שרלו. בגיל 69, אחרי כמעט שלושים שנה שבהן עמד בראשות הישיבה (היחיד משלושת מייסדיה, לצד הרבנים שי פירון ודוד סתיו, שנשאר בראשה עד היום), החליט הרב שרלו לפרוש ולצאת לדרך חדשה.

בסרטון שהוקרן באותו ערב סיפרו שני עמיתיו לראשות הישיבה, הרבנים תמיר גרנות ואיתמר אלדר, שהרב שרלו חשב לפרוש כבר לפני כ־15 שנים. הוא כיהן אז כראש ישיבה יחיד, ובאותם ימים כבר גאה בציונות הדתית הגל הניאו־חסידי שמשך את בוגרי הישיבות התיכוניות לישיבות אחרות, ולא לישיבה שבה עמד בוגר "הר עציון", רציונליסט. הישיבה הייתה במצב של דעיכה ואף עמדה בפני סכנת סגירה, ואז הזמין הרב שרלו את שני חבריו מן הגולן, גרנות ואלדר, הידועים בזיקתם לחסידות, לעמוד בראשות הישיבה. הוא הציע שיפרוש בעצמו מראשות הישיבה כדי לא לנשוף בעורפם, ו"יבוא רק ללמד". השניים התרגשו מן המחווה אבל סירבו לקבל אותה, וכך נשארו כל השלושה לעמוד בראשות הישיבה, עד תחילת "זמן אלול" השנה.

את השנה הקרובה יעשה הרב שרלו בטורונטו, בשני כובעים שונים: הוא ישמש שליח ישראלי וציוני־דתי בכיר לקהילה היהודית בטורונטו ובקנדה בכלל, שמתמודדת בשנים האחרונות עם גל עכור של אירועים אנטישמיים; ובמקביל יחבוש את ספסלי בית המדרש של אוניברסיטת טורונטו, שנחשבת למרכז עולמי חשוב בתחום הבינה המלאכותית.

בראיון שאנו מקיימים לרגל פרישתו, הרב שרלו מדבר בגילוי לב שאינו שכיח בעולם הרבני על הנסיבות שהביאו אותו לצעד הזה: "אני עוזב קודם כול משום שאני מרגיש דורך במקום, חוזר על עצמי. אני רוצה להוציא יותר מדף הגמרא – היסטוריה, פילוסופיה, רעיונות; לאו דווקא כדי לפרסם אותם, אלא קודם כול כדי ללמוד כך בעצמי, לחזור לספסל שלי בישיבה. חוץ מזה, אני רוצה ללמוד ולדעת יותר על הבינה המלאכותית, שהולכת לשנות את עולמנו, לטוב ולמוטב. היחס שלי אליה הוא כמו הפסוק שציטט הרב קוק בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית, 'ופחד ורחב לבבך'. היא יכולה להטיס אותנו לגבהים, וגם להפיל אותנו לתהומות. כבר היום אני לומד עם הבינה; בשום אופן לא כאוטוריטה, אלא כחברותא. היא מגיבה למחשבות שלי, ואני לשלה".

היה מי שהגדיר את הבינה כמעין שלב נוסף באבולוציה.

"היא הרבה יותר מזה. היכולות שלה עולות בהרבה על אלו של האדם. יש אנשים שהולכים לטיפול פסיכולוגי אצל הבינה, ויש כאלה שמפתחים איתה קשרים רומנטיים. יש בה כמובן הרבה מאוד סכנות, ולכן חייבים להחיל עליה רגולציה כבדה. אבל גם כשאני אומר את זה, ברור לי שזה יצליח רק בהיקף מצומצם".

העולם התורני, קובע הרב שרלו בצער, עדיין לא התחיל לתת את דעתו ברצינות על הדילמות האתיות שמציבה הבינה המלאכותית. "אנחנו בכלל לא שם, האפיפיור הרבה יותר מתקדם מאיתנו. הוא כבר נתן דרשה מרכזית וניסח כללי מותר ואסור ביחס לבינה. לא משנה אם ההנחיות שלו נכונות או ישימות, הוא לפחות מתייחס לזה.

"הצעד הראשון הוא ללמוד את הנושא ברצינות, וזה מה שאני רוצה לעשות בטורונטו. אגב, זה צריך להיות הכלל לגבי כל דבר שרבנים מתייחסים אליו. אני לא יכול לסבול כשאני שומע בחנוכה רבנים מדברים על תרבות יוון, בלי שיש להם מושג במה מדובר. כשאני עוסק בשאלות אתיות כמו פונדקאות, בחירת מין העובר, החלטות לקראת המוות, ניסויים גנטיים – אני קודם כול משתדל ללמוד את הנושא עצמו לעומק.

"דבר שני, צריך להבין שלעולם ההלכה הנוכחי אין כלים לעסוק בשאלות האלה, ואי אפשר להתאים אוטומטית הגדרות ישנות למצבים החדשים. סדר הגודל של השאלות מחייב גם סדר גודל של תורה אחרת – לא רק במובן ההלכתי, אלא גם של עולם אגדה אחר, של מוסר. כגודל האתגר כך גודל התורה הנדרשת".

מי אומר בעצם שלתורה יש מה לומר על הנושא הזה?

"אני מאמין שלתורה יש מה לומר על כל נושא בעולם. בעיניי יש לתורה גם תפיסה כלכלית, ויש גם הכרעות רפואיות שהן יותר מתאימות לשיטת התורה. אני, למשל, מאמין כבר שנים שצריך לתבוע אחריות גם מן החולה לגבי מצבו. חולה שמחלתו נגרמה בגלל רשלנות שלו – למשל, סרטן ריאות שנגרם מעישון ממושך – יצטרך לשלם יותר מחולה שנתקף במחלה שאין לו קשר ליצירתה. אבל האמת היא שאנחנו עוד רחוקים משם. הרי אפילו בנוגע למשמעות הריבונות היהודית, עולם התורה עוד לא פיתח כלים מתאימים.

"במאה האחרונה היו שתי קפיצות משמעותיות בתחום החשיבה ההלכתית האקטואלית: אחת בתקופת הקמת המדינה, כאשר פוסקים חשובים הבינו שיש כאן אתגר מסדר גודל חדש, ובשנים האחרונות יש שוב קפיצה בתחומים האלה". הקפיצה הזו, מחדד הרב שרלו, איננה קשורה רק להתקדמות הטכנולוגית אלא גם לתהליכים חברתיים. "השתחררנו מאימת הציבור החרדי בתחומי ההלכה, בגלל שלושה דברים: אצלם נגמר עידן ה'גדולים'; אנחנו הצמחנו עולם תורה משמעותי; והשבר המוסרי של השנים האחרונות קיבע סופית את התהליך".

הטפטפות של אמא

הפרידה מהישיבה והנסיעה לטורונטו מסמלת תהליך אישי מקיף יותר. כבר שנים שהרב שרלו הולך ונפרד מהסוגיות המגזריות, אפילו הלאומיות, שהעסיקו אותו כל־כך בעשורים הראשונים של פעילותו, והולך ומתמסר לסוגיות גלובליות ולשאלות של אתיקה, הרלוונטיות לאנושות כולה. הוא התמחה במיוחד באתיקה בתחום הבריאות: היה חבר בוועדת סל הבריאות ובוועדת הלסינקי לאישור ניסויים בבני אדם, וגם כיום הוא חבר בוועדה הציבורית המייעצת בסוגיות אתיות כלליות למשרד הבריאות, ופעיל במיוחד בתחום השתלות האיברים ובוועדה העוסקת באישור טיפולים גנטיים. הוא גם חבר שנים רבות בנשיאות מועצת העיתונות, מוסד ששאלות אתיות הן לחם חוקו.

גם במסגרת ארגון רבני צהר, שהוא היה בין מייסדיו, הקים הרב שרלו מיזם מיוחד לאתיקה, מתוך שאיפה ליצור שילובים של אתיקה עם מחשבה תורנית. במסגרתו הוא הקים פרויקט מיוחד לעיסוק בשאלות אתיות הקשורות לזקנה (מחלות סופניות, דמנציה וכדומה). הוא אומנם עוזב את ראשות הישיבה, אך ממש לא מתכוון לעזוב את מרכז האתיקה שהקים.

"התפקיד הגלובלי של היהדות לא מקבל מספיק מקום בעולם התורני", סבור הרב שרלו. "אנחנו כל הזמן מתגאים בהיותנו 'הכי מוסריים', אבל בפועל לא עוסקים בפיתוח תשובות מוסריות לשאלות שבפנינו, וזה עצוב. אני מוזמן להרבה מאוד כנסים בינלאומיים בתחום האתיקה, ואני יודע שיש דווקא הרבה קשב ורצון לשמוע מאיתנו".

גם בימים האלה?

"בסך הכול כן. נכון שלאחרונה חלק מההצעות שלי להרצאות בכנסים בינלאומיים נדחות, ואולי זה קשור ליחס הכללי לישראל; אני עדיין מוזמן, אבל פחות מבעבר. אגב, זו עוד סיבה להיות מוטרד ממעמדה של ישראל - לא רק בגלל מה שיקרה לנו באופן ישיר, אלא גם משום שלא ירצו להקשיב למה שיש לנו לומר. יש אצלנו כאלה שחושבים שאסור לקיים זיקה עם העולם כי אולי גם נושפע ממנו חלילה, או שחושבים שאפשר להשפיע בלי להיות מושפע. זה לא יקרה. הקשר לעולם יהיה תמיד דו־כיווני, והשפעה על העולם יכולה לבוא רק מדיאלוג, שבו אתה נפתח גם להשפעות עליך".

הזיקה הזו אל העולם מגיעה אצל הרב שרלו ממקום אישי: "אמי ז"ל, חנה שרלו, הייתה מהנדסת פטנטים בחברת 'נטפים' (החברה שהפיצה בעולם את הטפטפות הישראליות; י"ש). האופן שבו ישראל סייעה להפריח את המדבר בעולם היא מבחינתי צוואה שלה".

אני מזכיר לרב שרלו שיחה שקיימנו בעבר, שבה הוא טען כי הפמיניזם והליברליזם שלו מקורם בתורת ישראל. אני חשבתי שזה לא יכול להיות נכון ושזה גם מסר מסוכן, כי המשמעות היא שהשפעה חיצונית פסולה גם בעיני רב נאור כמותו. היום הוא מתנסח באופן מורכב יותר: "העיסוק שלי בפמיניזם אכן לא נבע מהתורה, אבל אחרי שנחשפתי לפמיניזם ביקשתי לברר מהו הפמיניזם שאני יכול למצוא אצלנו. השליחות האוניברסלית שאני חש בוודאי נובעת מהמסר שנאמר לאברהם אבינו, 'והיה ברכה'. לכן אני אומנם ימני, אבל הימניות היא לא קו הזהות היחיד שלי, אפילו לא העיקרי. אני גם יהודי דתי שומר מצוות, וגם אדם, ובתור שכזה השאלות האוניברסליות בהחלט מעניינות אותי".

במשך כמה עשורים היה הרב שרלו אחד הרבנים המצוטטים ביותר במגזר ומחוצה לו. לא הייתה כמעט סוגיה מגזרית או לאומית שהוא לא התבקש לחוות עליה את דעתו, וגם נענה. הוא פרסם גם כמה ספרי שו"ת בולטים בנושאים בוערים: יחסי גברים ונשים, מיניות, דילמות בתחומי התרבות והתקשורת, עולם הטכנולוגיה החדשה, ועוד. מאגר התשובות ההלכתיות שלו מכיל כ־80 אלף פריטים.

אבל דווקא בשנים האחרונות, שנות סערה גדולה במגזר ובמדינה – מהוויכוח על הרפורמה המשפטית, דרך המלחמה ועסקת החטופים, ועד סוגיית הטרור היהודי – קולו כמעט לא נשמע, ולא משום שהעיתונאים והתחקירנים איבדו את מספר הטלפון שלו. "קיבלתי על עצמי שלא לעסוק בשאלות האקטואליות שכולם עוסקים בהן. לא מפני שהן לא חשובות, אלא מפני שאין באמת קשב לכל מה שנאמר לגביהן. כל דבר שמישהו אומר בסוגיות האלה, וכל דבר שאני אומר לגביהן, ייתפס כנובע מפוזיציה פוליטית־אידיאולוגית".

ועדיין, מי שעוסק באתיקה לא יכול להתעלם משאלות אתיות שקיימות גם בשדה הציבורי האקטואלי.

"בהקשר הזה אני מאמין בשיטת ג'וליאני (ראש עיריית ניו־יורק לשעבר). אל תלך על השאלות הגדולות; תתחיל מהאלימות והשחיתות הקטנה, זו שקל להסכים לגביה, ומשם תגיע גם לשאלות הגדולות. קל לי למשל לדבר נגד חסימות כבישים, ואני יכול גם להוכיח שתמיד התנגדתי לכך, בלי קשר לסיבת החסימה, אבל יש לי פחות כוח לדבר בנושא השחיתות, כי היום זה נתפס תמיד כמשהו שבא מפוזיציה פוליטית. יחד עם זה, אני מודע לכך שהשחיתות היא סכנה אסטרטגית כי היא גורמת לאנשים לחשוד בכוונות השלטון: האם שולחים אותי לקרב מסיבות אמיתיות, או בגלל אינטרסים? לכן אני מודה שההחלטה שקיבלתי מטרידה גם אותי, ואני אפילו לא בטוח שהיא צודקת. אבל לפחות כרגע זו הגישה שהחלטתי לאמץ".

יש אירוע ספציפי שגרם לך לאמץ אותה?

"כן. דיברתי באיזו הפגנה על הצורך בהפרדת רשויות, מתוך ביטחון גמור שזו גם עמדת התורה. פתאום קיבלתי תגובות שמה פתאום אנשי תורה תומכים בהפרדת רשויות, ומי אמר שזו עמדת התורה. הייתי בהלם, אבל הבנתי גם עד כמה גדול הפער. זה קשור גם לתפיסה הדמוקרטית שלי. האמת היא שאני לא כל־כך אוהב את המילה הזו, ומעדיף במקומה את המילה 'הגינות'. בעיניי, הגינות פירושה איזון בין עקרון הכרעת הרוב לעקרון זכויות המיעוט. ככל שהרוב שלך יותר גדול, יש לך יותר לגיטימציה לנקוט בעמדות שמנוגדות לעמדות המיעוט. כשהרוב שלך קטן, אתה הרבה יותר צריך להתפשר.

"מצד שני, צריך גם לומר שהטענה שכל דבר במדינה נעשה מתוך אינטרס פוליטי, גם היא מוגזמת. אבל נכון שהאיזון הולך ומופר יותר ויותר סביב נושאים כמו ההשתמטות, או שאלות של הקצאת משאבים לקבוצות שונות. אפילו סוגיה כמו רפורמת המחירים בתחבורה, כשאתה בודק אילו שכונות נהנות ממנה, אתה רואה שיש גם שם שיקולים פוליטיים. ובמקום שבו האמון בשלטון מתערער, הסכנה ליציבות החברתית גדולה".

כאשר אני מציע לרב שרלו לסכם את השקפותיו בתחום האתיקה התורנית בספר חדש, הוא תוהה האם וכיצד נכון לעשות זאת. "עידן הספרים קצת מוצה, לצערי. אין לי כרגע איזה ספר שאני חולם עליו, למרות שהתלמידים שלי דווקא ביקשו ממני שלקראת עזיבת הישיבה והנסיעה שלי אכתוב ספר שיתמצת את השקפותיי. אני עוד מתלבט אם להיענות לזה, וגם אם כן, באיזה פורמט".

מוסר מלחמה

לאחר שיחזור משנת השבתון, הרב שרלו איננו מתכוון לחזור לישיבה: "ברוך ה' הישיבה מצליחה מאוד עם שני ראשי הישיבה הנוכחיים, כך שאני יכול להרגיש בנוח עם פרישתי". הוא שואף להתמקד בשני תחומים; הראשון הוא הפצת תורה באמצעות האינטרנט: "אני לא מתכוון לשיעורים ברשת, כאלה יש המון. אני מתכוון לדיאלוגים, כמו לימוד של בית מדרש. פעם חשבתי שהטוקבקים יהיו הדיאלוג, וכמובן התאכזבתי. בעבר הייתי חי ברשת וכותב המון תשובות, היום אני בכלל לא ברשתות, וכמעט לא רואה טלוויזיה. גם מערוצי הסרטונים אני מתנזר כמובן. השיטה העיקרית שלי היום להגיע לקהל היא באמצעות פוסטים בפייסבוק. זה עדיין טקסט, אבל כבר לא מודפס, וגם שם אני משתדל שהטקסטים לא יהיו ארוכים מדי.

"האמת היא שגם כשהייתי ברשתות זה היה חד־כיווני. עניתי תשובות, אבל לא קיימתי דיאלוג. אני מאוד שואף לדיאלוג ברשתות, ומאמין שהקמת בתי מדרש ברשת מתבקשת גם לאור התארכות תוחלת החיים, והמצב הצפוי של הרבה יותר פנסיונרים למשך הרבה יותר שנים".

התחום השני משלב את שתי אהבותיו הגדולות – התורה והאתיקה. "עבורי, שתי הדרכים המרכזיות לעבודת השם הן לימוד תורה ועיסוק במוסר. בישיבה שלנו אנחנו משתדלים כבר שנים לשלב בין שתיהן, ולחפש בכל סוגיה את המשמעויות האתיות. אני רוצה להרחיב את העיסוק בזה. החסר במחשבה אתית בעולם התורה מעסיק אותי מאוד. אני חושב שאם נכניס את כל גליונות פרשת השבוע שיוצאים לאור בישראל לסריקה של AI, נגלה שהחלק של העיסוק באתיקה שם דל מאוד".

"עוד מוקדם להעריך, אבל נראה שלמלחמה תהיה השפעה עצומה על הציונות הדתית. מצד אחד, הרצון שהנפגעים וההרוגים הרבים לא יהיו לשווא יביא לחיזוק העמדות הניציות. מצד שני, מספר הנפגעים הרב יגביר את הרגישות לפרט ואת ההכרה בכאב ובפגיעוּת"

אתה מרגיש שלעיסוק שלך באתיקה תורנית יש השפעה?

"אני לא יודע. יש יותר עיסוק בשאלות מוסר במלחמה, אבל זה כנראה בהשפעת המלחמה וגם מתוך אג'נדה פוליטית של חוגים בימין. ויש גם יותר עיסוק בכלכלה יהודית. אלה שני התחומים העיקריים. מפריע לי מאוד שבכלל לא עוסקים בשאלת השלום. אני לא תמים וברור לי שהשלום עוד רחוק, אבל איך זה שאין אפילו שום חתירה לכיוון הזה? המקורות שלנו מדברים על שלום הרבה יותר מאשר על ארץ ישראל".

יכול להיות שליבוביץ' צדק, והכיבוש אכן השחית אותנו?

"אני לא צריך את ליבוביץ' בשביל זה. כבר הרמב"ן דיבר על סכנת ההתבהמות במלחמה: 'הישר בבני אדם יתלבש לבו אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב'. אבל אם היינו מאמצים את העצות של ליבוביץ', אולי כבר לא היינו קיימים. לעולם לא נדע מה היה קורה לנו אלמלא הכיבוש. לכן הפתרון לסכנת ההתבהמות הוא לא לוותר על ארץ ישראל, אלא להילחם ישירות בהתבהמות: ללמוד מוסר מלחמה ולא רק את מצוות יישוב הארץ, ולשמור שבצבא תהיה גם משמעת מוסרית ושהפקודות יישמרו".

הבטחות סרק

למרות רצונו המובהק שלא לעסוק בסוגיות ציבוריות אקטואליות, ביקשתי בכל זאת לשמוע את דעתו של הרב שרלו בכמה סוגיות שהסעירו בחודשים האחרונים את עולם הציונות הדתית. הראשונה היא השפעת שלוש שנות המלחמה, שנפגעו בה רבים מבני הציונות הדתית, הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה.

"עוד מוקדם להעריך, אבל נראה לי שלמלחמה תהיה השפעה עצומה על הציונות הדתית, לכיוונים מנוגדים", אומר הרב שרלו. "מצד אחד, הרצון שהנפגעים וההרוגים הרבים לא יהיו לשווא, יביא לחיזוק העמדות הביטחוניות הניציות. מצד שני, יש בתוכנו כל־כך הרבה נפגעים – ממשפחות שכולות, דרך פצועי גוף ונפש, ועד זוגות רבים שזוגיותם התמוטטה או שעסקיהם קרסו – כך שהרגישות לפרט, ההכרה בכאב ובפגיעוּת דווקא תגבר. בתחום הנפשי, אני צופה דווקא התגברות הרגישות כלפי פנים".

על סערת השירות המעורב בצה"ל אומר הרב שרלו: "בשורה התחתונה, צריך להיות ברור שאנחנו לא נהיה בצוותים מעורבים. לא רק באותו כלי, גם לא באותה מחלקה, כי לפעמים בזמן אימון, קל וחומר במלחמה, צריך להחליף את הצוותים. יחד עם זאת, יש צורך בדיאלוג ובהגעה לפשרות בשאלה איך בכל זאת משלבים בצבא בנות וביינישים בו־זמנית. בשיחות עם 'פורום דבורה' (המורכב מנשים שכיהנו בעבר בתפקידים בכירים בגופי הביטחון) דווקא הצלחתי להגיע להבנת הצרכים שלנו ולפתרונות יצירתיים. בסוף צריך לזכור שני דברים עקרוניים: ראשית, מטרת הצבא היא לנצח את האויב, לא לשמש פלטפורמה לניסויים חברתיים. שנית, תביעת הנשים לשילוב צריכה להיות מובנת ומקובלת עלינו, ואין כאן משחק של הורדת ידיים בין מחנות, אלא צורך במציאת פשרות שיכבדו את כולם".

מה חשבת על המקרה הספציפי האחרון, של סירוב לצאת לפעולה מבצעית בעזה בגלל נוכחות פרמדיקית, שבעקבותיו נשלחו לוחמים למחבוש?

"אני לא מכיר מספיק טוב את הפרטים של מה שקרה שם. בעיקרון, הצבא צריך לעמוד בפקודות שלו עצמו, ואנחנו הרבנים צריכים להכיר בסמכותו של הרב הצבאי – גם בשל העובדה שהוא מכיר טוב יותר את המציאות בשטח, וגם משום שבסופו של דבר הוא הגורם האחראי. לא הייתי מבטל פעולה מבצעית בשל כך, אבל הייתי משקיע מאמץ גדול כדי שמקרים כאלה לא יתרחשו בעתיד. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר: הצבא מבטיח לחרדים דברים שאין שום סיכוי שהוא יוכל לעמוד בהם. זה לא מוסרי, וזו גם טעות טקטית חמורה".

סוגיה שלישית שעלתה בשיחתנו היא "הפגיעות הטקסיות" – אותן תלונות על פגיעות מיניות כחלק מטקסים דתיים אפלים. "מכל העדויות ששמעתי השתכנעתי שיש בתלונות האלה ממש, גם אם עד היום לא נמצאו שום ראיות פורנזיות", אומר הרב שרלו. "אני מאמין להן כי הקשבתי להן, ולדעתי כל אחד שהיה מקשיב בכנות ובפתיחות היה משתכנע. הן גם מסרו לי שמות של פוגעים. יש כאן זעקה אותנטית, ובחלק מהמקרים נשים שלא הכירו זו את זו מסרו עדות דומה מאוד. בפורום תקנה למדתי שגם דברים שחשבתי שהם בלתי אפשריים, בהחלט ייתכנו.

"גם אם אין לנו יכולת לסייע לנפגעות במישור הפלילי, כיוון שאחרי כל־כך הרבה שנים אין ראיות, ברור שצריך לשנות את היחס אליהן. לתת בהן אמון ולתת להן הגנה וגיבוי ציבורי. ואם מישהי תעז להתלונן, צריך גם לתת לה מעטפת כלכלית לעבור את התהליך הקשה הזה".

אפרופו פורום תקנה, בשנים האחרונות נשמעו טענות שהפורום כבר פחות פעיל, וככל שהוא פעיל הוא התרכך ביחסו לחשודים ולא תמיד ממצה איתם את הדין.

"הפורום בהחלט פעיל, וברגע זה יש יותר מחמישה תיקים שאנחנו מטפלים בהם, אלא שהפורום פועל לפי כללים אתיים מדוקדקים. אנחנו נותנים מענה לפי רצון הנפגעות, והמקרה יפורסם רק אם הן מוכנות או אפילו רוצות בכך. כפורום וולונטרי אנחנו פחות יכולים להעניש, קל וחומר לאכוף, אבל אנחנו קודם כול רוצים לגרום לפוגע להכיר בחטאו. הדבר המעניין הוא שהפוגעים אכן מוכנים לבוא אלינו, למרות שאין לנו שום דרך לחייב אותם".

למה בעצם הם באים?

"נראה לי שבגדול מתוך משהו שהוא בין הרצון לתקן ובין הרצון להפסיק לחיות בפחד שמא ייתפסו. חלקם באמת מתחרטים ורוצים לתקן, והם באים למרות שיש לזה מחירים משפחתיים ולפעמים גם כלכליים. הם צריכים לעזוב את עבודתם, ולפעמים, במיוחד במקרים של אנשי חינוך, את כל התחום שלהם. אגב, אנחנו קודם כול ממליצים לפנות למשטרה. אנחנו מטפלים רק במקרים שהרשויות לא יכולות לטפל בהם. במקרים של הפגיעות הטקסיות אין לנו יכולת לטפל – גם כי לא פנו אלינו ואסור לנו ליזום התערבויות, וגם מפני שהמשטרה כבר בעניין, וגם במקרה כזה אסור לנו להתערב".

תיבות תהודה

מהי הבעיה שהכי מטרידה אותך כיום בחברה הישראלית?

"שאנחנו לא באמת מדברים אחד עם השני. לכל אחד יש את כלי התקשורת שלו, והוא בכלל לא פוגש את האחרים".

ובציונות הדתית?

"קודם כול אקדים ואומר שאני מאוד אוהב את הציונות הדתית ואת השייכות שלה לכל שלושת העולמות שהרב קוק דיבר עליהם – הדת, הלאומיות, האוניברסליות. אבל מטריד אותי מאוד שיש הרבה אנשים שחושבים שכל האמת נמצאת רק אצלם. אני כבר לא יודע מה נחשב אצלנו יותר מגונה: פרוגרסיבי או 'קווניק'. כשאתה כל כך חד־ממדי, אתה מאבד את עוצמת הגיוון".

בפרשה מגזרית אחת של החודשים האחרונים היה הרב שרלו מעורב עמוקות, למרות רצונו העז להיבדל מהסערות האקטואליות: פרשת הזמנתו של הדיין הרב אברהם זרביב, שהוזמן להרצות בסניף בני עקיבא הנמצא במתחם של ישיבת אורות שאול, תחת הכותרת הפרובוקטיבית "לזרבב את עזה". המחנה הליברלי בציונות הדתית מחה על עצם ההזמנה בעקבות אמירות שונות של זרביב, וזו בוטלה. בשלב הבא יצאו אנשי ימין נגד הרב שרלו, ובסופו של דבר הוא התנצל, הסביר שהבעיה שלו עם ההרצאה הייתה רק הכותרת, וליתר דיוק הקישור בינה ובין הישיבה, ואף הזמין את הרב זרביב לתת בישיבה שיעור מיוחד שבו יסביר את גישתו.

"לא טעיתי בהחלטה הסופית, טעיתי בניסוח הביקורת הראשונית נגד הרב זרביב", אומר היום הרב שרלו. "השתמע כאילו אני פוסל את כל גישתו ועשייתו, כשלמעשה המחאה שלי הייתה רק נגד הכותרת 'לזרבב את עזה'. אבל לרב זרביב עצמו יש הרבה זכויות".

בסופו של דבר, אחרי כל הסערות והעימותים, אתה גם מאלה החוששים מחורבן בית שלישי, או מסכנה של מלחמת אחים?

"אני לא מנסה לחזות את העתיד, אלא לבנות אותו. לפני כמה עשורים היה בציונות הדתית ויכוח האם הגאולה היא תהליך הפיך או לא, ומישיבה מסוימת שלחו אפילו שני אברכים לישיבה שלי, כדי שיקשיבו לשיעורים ויראו איפה אני עומד בסוגיה הזו. אז אין לי ודאות בשום תסריט, והתפיסה שלי היא שצריך לפעול כדי לקדם את התסריט החיובי ולמנוע את השלילי".

זה נכון מבחינה רציונלית, אבל מה אתה מרגיש?

"אני לא נכנס למקומות האלה. האם תסריט של מלחמת אחים יכול להיות ריאלי? כל מי שלמד תנ"ך לא יכול לחשוב אחרת. אבל אני לא עוסק בחרדה מתסריט כזה או אחר, אלא במניעת התסריטים השליליים".