"קראתי את כל הספרים שהוציאו החטופים שחזרו"

תכולת הספרייה אני קורא אובססיבי של ספרים. בכל יום שישי אני קונה לפחות ספר אחד, בדרך כלל שניים, ואני מוכרח לסיים קריאת ספר אחד לפחות בכל שבת – גם אם זה אומר לא לישון בשבת או במוצאיה. הבעיה היא שהבית מתמלא ספרים. הספרים הם מקור לוויכוחים אינסופיים בין הגישה האגרנית שלי ובין חנה רעייתי, שמבקשת להוציא כמה שיותר ספרים מהבית – במיוחד ספרי קריאה לא מוצלחים. אני מתקשה להיפרד מספרים, וכשאין ברירה אני פשוט לוקח אותם למשרד ומחביא בספרייה שיש לי גם שם. עקב עבודתי משפחתנו מחלקת את שבתותיה בין בית צפוני לבית דרומי, והיתרון העיקרי בכך טמון באפשרות להחזיק בשתי ספריות שונות.

שיטת מיון הספרים ממוינים לפי כמה עקרונות: צד של קודש וצד של חול (ש"י עגנון וחיים סבתו מחברים בין הצדדים), ובתוך כל אחד מהצדדים ישנה חלוקה פנימית לפי מחברים ותקופות.

מדף קרוב ללב הספרייה בנויה מכמה חלקים: ספרי עיון ולימוד תורניים (בכל זאת אני נשוי לד"ר לתלמוד); ספרים מקצועיים בתחום הכלכלה והניהול (תחום עיסוקי); ספרי הגות ושירה (בעיקר כאלה שנכתבו בעברית ופחות תרגום); ומדף שלם המונה למעלה מחמישים כותרים שנכתבו אחרי שבעה באוקטובר ועוסקים בפנים השונות של המלחמה – החטופים, הנופלים, האומץ והטבח. זה מדף שמתחדש כל העת, והוא קרוב מאוד לליבי.

על ארבעה ספרים

עפיפונים / רומן גארי

עם עובד

סיפור אהבתם של נער כפרי צרפתי ובת אצילים פולניה על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה בצרפת הכבושה. עבורי זהו סיפור רקע לנקודת המבחן של אדם מול האמת, ולנכונות של אנשים לשלם מחיר למען הצדק והיושר. סיפורו של אמרואז פלרי האמיץ, מציל הילדים בשנות המלחמה, לימד אותי רבות על שליחות ועל נכונות לשלם מחיר אישי למען מטרה נעלה. אבי שלח לי את הספר בזמן שהותי במוצב גלגלית בלבנון בתחילת שנות התשעים. קראתי אותו בין שמירות למארבים, והעברתי אותו לחבריי. הוא הסתובב בין העמדות עד שכולנו סיימנו לקרוא אותו.

רוח גדולה באה / יואל פלגי

עם עובד

"אם תצא ולא תחזור – גיבור תהיה. אם תצא ותחזור – תישפט. אם תשב ולא תעשה – תשפוט. ואולם העם הזה יוסיף להתקיים רק אם ימצאו לנו כאלו שיאמרו - מי ילך אם לא אני? והם ילכו גם בדעתם שאם יחזרו אולי יישפטו בידי אלה שלא הלכו". זהו ספרו המופלא של יואל פלגי, מצנחני היישוב באירופה הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה. ערב נסיעתי לשליחות הראשונה ברוסיה בשנת 1992, קנה לי סבי את הספר הזה. הוא לא הרבה לדבר, רק הראה לי את הציטוט לעיל ואמר: "תעשה מה שאתה יכול כי זו השליחות של הדור שלך, וכשתחזור אל תתרגש מהביקורת של כל מי שלא נסע איתך ונשאר פה להעביר ביקורת". זו אמירה שמלווה אותי עד היום.

שבויה במשימה / שושן הרן

ידיעות ספרים 

קראתי את כל הספרים שהוציאו כל החטופים שחזרו חיים, וכן את ספרה של רייצ'ל גולדברג־פולין על בנה הירש שנרצח. קראתי עשרות סיפורי גבורה וחללים. אבל אם צריך לבחור אחד, הרי שזהו הספר. ד"ר שושן היא אישה אצילית, תושבת בארי, אגרונומית וחוקרת בעלת שם עולמית, שגם לפני 7 באוקטובר עשתה גדולות בפעילותה בארץ ובעולם. היא איבדה את בעלה, אחותה וגיסה, נחטפה עם בתה, נכדתה וגיסתה, והצליחה לשמור על משפחתה מול רוע טהור ולחזור בשלום. עם חזרתה מהשבי נרתמה למאבק להחזרת החטופים בכל רחבי העולם, והיא פועלת גם היום למען מי שמתקשים לחזור לביתם שבעוטף.

לא אירא רע / נתן שרנסקי

ספרית מעריב

כנער השתתפתי בפעילות לשחרור יהודי ברית המועצות. תמונתו של נתן (אנטולי) שרנסקי ניצבה על שולחן ליל הסדר שלנו בכל שנה. בשנת 1986 שוחרר נתן והגיע לישראל, ויחד עם חבריי בבני עקיבא הגענו לקבל את פניו בהתרגשות. עשור לאחר מכן זכיתי לעבוד עמו ועם יולי אדלשטיין ולעזור בהקמת מפלגת ישראל בעלייה, ולאחר מכן לשמש כראש המטה במשרד הקליטה. עד היום נתן הוא בעיניי מנטור ומגדל אור ציוני ומוסרי. הספר מתאר את דרכו מפעיל ציוני צעיר ברוסיה, לסמל יהודי עולמי שגובר על ממלכת הרשע הסובייטית ולא נרתע גם מישיבה בכלא. הספר מלא חוכמה, תקווה והומור, ובעיניי הוא מופת לחוזקה של הרוח האנושית.