"בגיל הזה התפקיד החינוכי שלנו הוא לא להתווכח ולא להעיר אלא פשוט לחבק"

"יש עיסוק תורני מרובה בהלכות שבת, כשרות וברכות", אומר הרב אלי טרגין, "אבל בשני התחומים שהכי יושבים לנו על הלב – זוגיות וחינוך ילדים – אין משנה סדורה, ברורה ושיטתית". הצורך לכתוב ספר על חינוך ילדים למצוות נולד אצל הרב טרגין בעקבות שלושה כובעים שהוא חובש: כאב לשישה ילדים שמתחבט בסוגיות הללו; כיו"ר עמותת סולמות, הפועלת לחיבור בין תורה, חדשנות ועשייה חינוכית ערכית; וגם כרב קהילת "מעיין רבקה" בפתח־תקווה, הנדרש לשאלות רבות המגיעות לפתחו בסוגיות הללו.

לאורך השנים הגיעו אל הרב טרגין שאלות רבות של הורים לילדים, והן גם עלו אצלו כרב בעצמו: האם נכון ללחוץ על ילד להשתתף בכל תפילת השבת? האם להעיר לילד קטן על חילול שבת? וכיצד לחנך לאהבת תורה? מתוך השאלות המעשיות יצא הרב טרגין למסע בין דפי הגמרא, הראשונים והפוסקים. להפתעתו הוא גילה שמאחורי רבות מהדילמות העכשוויות מסתתרת תשתית הלכתית ורעיונית רחבה, שמעולם לא נאספה לכדי מפת דרכים שיטתית. ספרו החדש "ותן בליבם" (בהוצאת סולמות), מבקש למלא את החלל הזה. זה איננו ספר של שאלות ותשובות אלא ניסיון לנסח תפיסת עולם חינוכית סדורה, בסוגיות המעסיקות כמעט כל הורה דתי.

"אני לא פסיכולוג וגם לא מתיימר לפתור את כל סוגיות חינוך הילדים", הוא מבהיר. "אני מנסה לעשות קצת סדר, וליצור מפה ברורה של עקרונות יסוד לצד דוגמאות וכלים מעשיים שיכולים לעזור לנו כהורים. לא תכננתי להוציא ספר; התחלתי בסדרת שיעורים בנושא לקהילה שלי, ובסדנה זוגית שאשתי ואני העברנו, ופתאום הרגשתי שנוצרה תמונה בהירה בנוגע ליסודות החינוך למצוות, שאפשר לשתף בה גם אחרים".

הספר עוסק בגיל הילדות, לפני גיל מצוות. לכאורה, הדרך המרכזית והמוכחת לחנך בגיל הזה היא דוגמה אישית של ההורים.

"זה נכון שדוגמה אישית היא מרכיב דרמטי ומשמעותי בחינוך ילדים, ואני מסכים שהיא אחוז ניכר מהעבודה. ואגב, דוגמה אישית לא באה לידי ביטוי רק במעשים אלא גם באווירה, באופן שבו הורה מגיב למשל לאדם שדופק בדלת ומבקש צדקה, או באופן שבו מעצבים את הסלון בבית – מה נמצא במרכז, ספרייה תורנית או הטלוויזיה. אבל לצד הדוגמה האישית בפן החיובי - חסרים, במיוחד בדור שלנו, גבולות. יש סוגיות שלמות סביב השאלה מתי צריכים להפריש ילד מאיסור".

לא גוי של שבת

אחד החידושים שהרב טרגין מציג בספר נוגע למקור התורני של נושא החינוך. "בדרך כלל חושבים שחינוך ילדים למצוות הוא רק מצווה מדרבנן. אני מוכיח בספר שיש מצווה מהתורה לחנך לשמור את דרך ה', על בסיס הציווי שנאמר לאברהם אבינו. הציווי ליצירת אווירה של אהבה ויראת ה' בבית נובע משם". בהקשר הזה, הרב טרגין מדבר בספרו על שתי קומות של חיוב ההורים בחינוך ילדיהם. קומה אחת מתחילה בגיל צעיר, שנתיים־שלוש, שבו יש ציווי מהתורה לייצר אווירה כללית של יראת שמיים ושאיפה לקיום מצוות. קומה שנייה מתחילה בגיל חינוך, שש־שבע, שבו יש חיוב מדרבנן להרגיל את הילד לקיים באופן מעשי את המצווה, זאת כהכנה לגיל מצוות, כאשר הוא יהיה מחויב בהן באופן עצמאי ומלא.

להבנה הזאת, אומר הרב טרגין, יש השלכות מעשיות. "קיימת טעות נפוצה של הורים שחושבים שברגע שהילד יודע לקרוא הוא כבר צריך לומר את כל ברכת המזון ולהיות שעתיים בתפילה. הורים צריכים לדעת שהילד פטור ממצוות, אז בלי לחץ. קודם כול צריכים לבנות את החיבור שלו למצוות. אם קשה לו לשבת שעתיים בתפילה, שיבוא בשלב מאוחר יותר ולמשך זמן שמתאים לו. החיבור הראשוני אמור להיות בשמחה ובלבביות, ורק בהמשך צריכים להכניס את הצד הטכני, הפרטני.

"הורים רבים טועים לחשוב שהילדים מחויבים בכל מה שהם עצמם מחויבים. בספר אני מסביר שהקומה הבסיסית היא לחבר את הילד למצוות. למשל, המפגש של רוב הילדים עם השבת הוא על דרך השלילה, כשאומרים להם שאסור לעשות כך וכך. אני רוצה שילד יפגוש את השבת באמצעות ממתק בכניסת השבת, בלבישת בגד מיוחד, בהכנת אוכל מיוחד. זה עיקר החינוך".

"הורים צריכים לדעת שהילד פטור ממצוות, אז בלי לחץ. קודם צריכים לבנות את החיבור שלו למצוות. אם קשה לו לשבת שעתיים בתפילה, שיבוא בשלב מאוחר יותר ולמשך זמן שמתאים לו"

הרב טרגין יוצא בספרו נגד ההבנה המוטעית כאילו ניתן להשתמש בילדים קטנים כ"גוי של שבת", ולכוון אותם להדליק אור שכבה או להרים מפסק. "זו טעות יסודית הן מבחינה הלכתית והן מבחינה חינוכית. כשאתה לוקח ילד ומוביל אותו באופן אקטיבי לעשות פעולה מחללת שבת, זה כנראה אסור מהתורה. רק אם הילד עושה מיוזמתו את האיסור, והוא לא נמצא לידך – אתה לא מחויב לעצור אותו. בסופו של דבר חשוב להציב לילד גבולות גזרה, ושיהיו עבורו דברים מחוץ לתחום. בעולם הפוסט־מודרני שאנחנו חיים בו קיימת תפיסה שגויה שהילד צריך להכיר ולבחור בעצמו בכל שלב מה הוא ומי הוא. אני פוגש הורים שלא מעירים, לא תופסים פיקוד ולא מציבים גבולות, אבל יש גבולות שכדאי להציב. הורה לא אמור לתת לילד שלו לקפוץ לכביש".

בנושא הבאת ילדים לתפילה, הרב טרגין סבור שעדיף שילד עד גיל חינוך לא יגיע לבית הכנסת להתפלל יחד עם הוריו. "אני מודע לכך שאם שני ההורים רוצים להתפלל, זה מאתגר ברמה הטכנית. במשך תקופה הייתי קם לתפילת ותיקין כדי לאפשר לאשתי להתפלל במניין המאוחר. הבאת ילדים לתפילה בגיל צעיר גורמת הרבה פעמים לשני נזקים. הנזק הגדול הוא לילד עצמו, שמתרגל לכך שבית כנסת הוא לא מקום שיש לו יראת כבוד כלפיו אלא מקום שבו הוא אוכל ביסלי ובמבה, קורא ספר ומשַחק. זה דימוי שלילי שעלול להתקבע אצלו גם להמשך, כשהוא יגדל

"בנוסף, הבאת ילדים קטנים לתפילה פוגעת באנשים אחרים שרוצים להתפלל. לצד זה, צריכים למצוא את הדרכים להאהיב את התפילה על הילדים, למשל באמצעות תפילת ילדים שמתקיימת אחרי התפילה. אצלנו בקהילה יש תפילת ילדים, הצגות, שיעורים ופרסים, והכול מתקיים לאחר סיום התפילה של המבוגרים".

אחד הפרקים בספר מוקדש לבחירת מוסדות חינוך ותנועות נוער לילדים. שמתי לב שאתה לא מעניק שם משקל למניעים אידיאולוגיים, כמו התערות בעם ישראל. ילד שהוריו שולחים אותו למוסד חינוך אינטגרטיבי מתוך אידיאולוגיה חברתית מקבל מסר חינוכי חשוב, ובנוסף, פעמים רבות האינטגרציה מחדדת את זהותו.

"זו שאלה קשה שגם אני כאבא מתלבט בה כל הזמן. אני לא מתיימר לומר שיש לי תשובות ברורות בכל סוגיה. יש הבדל בין מקומות שונים והורים שונים, ויש ילדים שיותר מושפעים חברתית. ברור שבגיל החינוך היסודי, המשפיע העיקרי הוא ההורים, וזו נקודה שאני מדגיש בספר. אני מסכים שבבית ספר יסודי אפשר להיות יותר רגועים בכל מה שקשור להשפעה של החברים. ואחרי שאמרתי את זה, ההשפעה החברתית עדיין מאוד חזקה, גם ביסודי. למשל בשאלה מי הם גיבורי התרבות של הילדים, זמרים או רבנים. אלו דברים שאתה נוטע בילד בגיל צעיר וקשה לשנות אותם בהמשך, ומהבחינה הזו יש משמעות למוסד החינוכי שבו לומדים ולקהילה שאליה משתייכים.

"אני אומר להורים: אל תסתכלו על המורים בבית הספר אלא על התלמידים. ברור שיש עניין חשוב באינטגרציה וזה לא שחור ולבן, אבל לא כדאי לחשוב שכל ההשפעה החינוכית תבוא מהבית. הלימודים בבית ספר יסודי מסוים משפיעים גם על המשך המסלול של הילד. קשה לגרום לילד שכל החברים שלו ממשיכים מהיסודי למוסד חינוכי מסוים, ללכת למוסד חינוכי אחר".

דיסנילנד של יהדות

הרב אלי טרגין (44) נולד בניו־ג'רזי, בן בכור לאב רופא ולאשת הייטק. כשהיה בן עשר עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בשכונת רמות בירושלים. לאחר לימודים בישיבת חורב, בחר טרגין ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. "כבר בכיתה י' הגעתי לירוחם לשבוע ישיבה, והחלטתי ששם אלמד. הלימודים אצל הרב אליהו בלומנצוויג שינו אותי מקצה לקצה בכל מה שקשור ללימוד תורה ולהסתכלות על העולם". בשיעור ו' הוא נישא למוריה, וכשנה לאחר מכן דפק על דלת ביתו של הרב יוסף צבי רימון, שאותו הכיר משיעורי הלכה שהעביר הרב בירוחם, והציע לו להקים תוכנית ללימוד סוגיות הלכתיות באופן עיוני ומעמיק. הרב רימון הרים את הכפפה והקים באלון־שבות כולל אברכים חדש. טרגין עבר עם משפחתו לאלון־שבות יחד עם עוד ארבעה חברים מירוחם, הרב רימון גייס כמה אברכים נוספים, ובמשך שש שנים שקעה החבורה בלימוד הלכה מעמיק.

מהכולל הזה צמחה בהדרגה עמותת סולמות. "אנשים פנו לרב רימון בבקשות להעביר שיעורים ולכתוב תוכניות לימודים. הוא נעזר בנו, ואט־אט העמותה צמחה. בהתחלה השם של העמותה היה 'מרכז הלכה והוראה'. אני שיניתי את השם ל'סולמות', שמבטא את המטרה שלנו – לחבר שמיים וארץ ולהנגיש רעיונות עמוקים של תוכן יהודי למציאות הארצית. לשם כך אנחנו משתמשים בכל הכלים האפשריים: סרטים ברמה מקצועית גבוהה, ספרים עם גרפיקה מתקדמת, ומערכי שיעורים עם פדגוגיה חדשנית".

מעמותה קטנה של כמה עובדים צמחה סולמות לגוף גדול המעסיק 120 עובדים ופועל בארבעה תחומים מרכזיים. באגף ההלכתי, מוציאה העמותה ספרי הלכה של הרב רימון ושל רבנים נוספים, מפעילה בית הוראה שנותן מענה לאלפיים רבני קהילות בכל העולם באמצעות קבוצות ווטסאפ, ומקיימת מכון מחקר הלכתי הבוחן את המפגש בין הלכה לטכנולוגיות מתקדמות, כמו למשל כשרותו של בשר מתורבת. האגף השני בעמותה עוסק בכתיבת ופרסום ספרי לימוד לבתי הספר, בתחומי קודש שונים. העמותה מוציאה לאור ספרי לימוד בשפות שונות לאלפי מוסדות לימוד בארץ ובעולם, ומקיימת השתלמויות למורים.

האגף השלישי של עמותת סולמות עוסק בחינוך בלתי פורמלי. בתחילת החופש הנוכחי העלתה סולמות לאוויר את העונה ה־11 של סדרת "רצים למשנה", מיזם קיץ חווייתי המשלב לימוד משנה עם עלילה דרמטית, חידות ואתגרים. הסדרה הפופולרית צברה עד היום 14 מיליון צפיות וזכתה בפרסים. פעילות נוספת באגף הבלתי פורמלי היא תנועת "תורהנוער", שמפעילה 90 בתי מדרש בפריסה ארצית, שמדי שבוע לומדים בהם כ־14 אלף בני נוער. האגף הרביעי של סולמות עוסק במשימות לאומיות כמו גיוס ציוד לחיילים, אימוץ קיבוצים בעוטף על ידי קהילות בחו"ל, וסיוע לאלמנות המלחמה.

במשך שמונה שנים כיהן הרב טרגין כמנכ"ל סולמות, כאשר הרב רימון מכהן כיו"ר העמותה. כיום הוא מכהן כיו"ר, והרב רימון מכהן כנשיא העמותה. "אני מעדיף לעסוק יותר בתוכן ופחות בכספים, ושמח שזכיתי להיות שותף מלא של הרב רימון בליווי הרוחני של כל הפעילות", הוא אומר.

אחד החלומות שהרב טרגין עדיין לא הגשים הוא הקמת פארק דיסנילנד של יהדות בישראל. בעבר היה לפארק אפילו אתר ייעודי בסמוך לדימונה. "כמי שגדל בארה"ב ומדי קיץ היה בדיסני עם סבא וסבתא שלו, ראיתי איך מקום קסום ומדהים כזה יכול לחבר, וחשבתי שצריך מקום בארץ שיחגוג את היהדות ויהיה מוסכם על כולם. עברנו בעבר תהליך ארוך כדי לקדם את זה. נפגשתי עם נשיא דיסני העולמית, והתוכנית הגיעה לטיוטת החלטת ממשלה, אבל אז היה רצף של מערכות בחירות, קורונה ומלחמה. לפני כחצי שנה כבר החלטתי לסגור את העמותה להקמת הפארק, אבל למחרת בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מבכיר באחת הערים בדרום, שהחיה מחדש את החלום. בשלב הזה אני לא יכול לספר עוד פרטים, אבל אני מקווה מאוד שעוד נגשים את זה".

"מחקרים מצביעים על אחוזי נשירה גבוהים מהדת בקרב ילדים עם קשיי קשב וריכוז. כדי לא לדחוף אותם החוצה אני מציע להתמקד בקומה הראשונה של החוויה החיובית ביחס למצוות"

לפני עשר שנים עברה משפחת טרגין מאלון־שבות לפתח־תקווה, והרב אלי החל לכהן כרב קהילת "מעין רבקה" בשכונת הדר־גנים בעיר. אשתו מוריה מחנכת באולפנת צביה בלוד, והם הורים לשישה ילדים בגילאי 18-5. "הקהילה שלנו מונה כמאה משפחות, והיא קהילה תורנית יחסית. זו קהילה פתח־תקוואית קלאסית, אבל עם רקע ישיבתי", מתאר טרגין.

עד כמה תכני הספר נכתבו בהשפעת תפקידך כרב קהילה?

"לפני 16 שנים פרסמתי את הספר הראשון שלי, 'תפילה כמפגש', שנכתב מתוך ספסלי בית המדרש. את הספר ההוא התחלתי מלימוד הגמרא, הראשונים ואז השולחן ערוך. בספר הנוכחי, התנועה שלי הייתה הפוכה. עלו אצלי שאלות כאבא, הגיעו אליי שאלות מחברי הקהילה וגם במסגרת עמותת סולמות – ומתוך השאלות חיפשתי את הסוגיות המתאימות. בעיניי זו תורת חיים, ובהקשר הזה, לקהילה בוודאי יש מקום מרכזי בספר. למדתי המון מאנשים בקהילה שלי. הגעתי אליה בגיל צעיר, 33, ומיד 'הפילו' עלי שאלות כבדות בחינוך ילדים. הייתי צריך ללמוד את הנושא ולייצר מפת דרכים. הקהילה דייקה לי את השאלות, המורכבויות והטעויות שנעשות בתחום. החלום שלי היום הוא שזוגות ילמדו את הספר החדש ביחד".

זמן לשחרר

פרק שלם בספר מוקדש לחינוך למצוות אצל ילדים עם קשיי קשב וריכוז. הפרק נכתב בליווי מומחית בתחום. "זו הפרעה שמשפיעה על כ־5־10 אחוזים מהאוכלוסייה, ואצל בנים זה מגיע אפילו ל־15 אחוזים שמתמודדים עם קשיי קשב וריכוז", מסביר הרב טרגין. "לילדים האלה יש הרבה אתגרים, שמשפיעים גם על הדברים הכי חשובים שמסמלים את החיבור למצוות. לילד עם בעיית קשב זה בלתי אפשרי לשבת שעתיים בתפילת שבת, וצריכים להכיר בקושי הזה. מה ילד כזה חווה כשהוא מרחף בתפילה ואבא שלו מעיר לו שלא אכפת לו מהקב"ה?

"אותו דבר עם לימוד הגמרא. ילד שקשה לו לקלוט את שיטת הלימוד עלול לומר לעצמו שהוא לא מתאים ללימוד גמרא, ואם קשה לו גם להתפלל, הוא עלול להגיע למסקנה שהוא בכלל לא דתי. מחקרים מצביעים על אחוזי נשירה גבוהים מהדת בקרב ילדים עם קשיי קשב וריכוז. אם לא מודעים לאתגר שלהם, עלולים לגרום להם נזק ולדחוף אותם החוצה מהעולם הדתי. הפתרון שאני מציע הוא להישאר איתם בעיקר בקומה הראשונה של החוויה החיובית ביחס למצוות. אל תדחוף אותו להתפלל את כל התפילה: אם הוא יכול להתפלל עשר דקות, שיבוא לעשר דקות; אם בברכת המזון הוא יכול לומר בית אחד, שיאמר בית אחד. חשוב להישאר איתו כמה שיותר בצד הרגשי ופחות בדרישות הפרטניות".

הספר עוסק בחינוך ילדים לפני גיל מצוות. יש שיאמרו שהאתגר האמיתי מתחיל בגיל התיכון.

"לכתוב על חינוך למצוות בגיל תיכון זה מסובך יותר. ככותב שמתחיל ממקורות הלכתיים, אין כמעט מקורות וסוגיות לחינוך בגיל הזה, עד כדי כך שיש פוסקים שסוברים שחובת החינוך מסתיימת בגיל מצוות. אבל לך תדע, אולי אצליח בהמשך. עיקר המסר שלי להורים בגיל מבוגר יותר הוא 'שחררו ותחבקו'. אין לכם הרבה מה לעשות יותר מזה. בגיל הזה התפקיד שלנו הוא לא להתווכח ולא להעיר אלא פשוט לחבק ולאהוב".

הרב טרגין בחר לפתוח ולחתום את ספרו בתפילה מתוך ברכת "אהבה רבה" בתפילת שחרית, עם שינוי קטן בהשראת שם הספר שלו. "וְתֵן בְּלִבָּם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵיהֶם בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבָּם בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבָם לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ".

"מצד אחד יש בספר מסר חזק שמטיל אחריות על ההורים, אבל אחרי כל ההחלטות שהם מקבלים והאחריות שיש להם, צריכים הרבה תפילות", מסכם הרב טרגין. "צריכים להבין שאנחנו מצידנו משתדלים אבל בסופו של דבר זו בחירה של הילדים, ולכן אין סיבה לשקוע ברגשות אשמה ונקיפות מצפון".