"תוך רבע שעה מצאתי את הנקודה שבה חוסל רמטכ"ל חיזבאללה"

דווקא בעידן שבו המידע זורם במהירות מסחררת מכל מקום, נדמה כי דובר צה"ל מצמצם את היקף הפרטים שהוא חושף על הנעשה בחזית. ההסבר המרכזי הוא הצורך לשמור על ביטחון הכוחות הלוחמים, אך לפעמים מדובר במחסור בכוח אדם ומשאבים, סדרי עדיפויות וכן תפיסת השקיפות הראויה. אל הוואקום הזה נכנסים בשנים האחרונות אזרחים מהשורה, חלקם בעלי ידע מקצועי ואחרים שפיתחו תחביב לרמת ידע חריגה, שמספקים לציבור מידע על בסיס "אוסינט" – מודיעין ממקורות גלויים כמו רשתות חברתיות, אתרי אינטרנט, ודיווחים בכלי תקשורת אזוטריים.

אחד השמות המוכרים בתחום הוא בן־ציון מקלס, גיאו־אנליסט עצמאי, שבשנים האחרונות מספק לרבבות עוקביו ברשתות החברתיות ניתוחים, תצלומי לוויין והערכות בזמן אמת, ומהווה בעבורם מקור מידע משמעותי לא פחות מהערוצים הרשמיים. גיאו־אנליסט, מסביר לנו מקלס, הוא מומחה שמנתח מידע גיאוגרפי כמו צילומי לוויין, מפות ותנועות בשטח, כדי להפיק ממנו תובנות מודיעיניות, ביטחוניות ואסטרטגיות.

הוא החל לפעול ברשת לפני כארבע שנים, סביב ההפגנות על הרפורמה המשפטית. "היו אז ויכוחים כמה אנשים הגיעו לכל הפגנה. בעזרת הכלים והידע שלי הצלחתי לתת תשובות לשאלה הזאת. ידעתי לספק מידע עובדתי גם בשאלות אחרות, כמו כמה פלסטינים חיים ביהודה ושומרון, או מה שיעור המבנים הבלתי חוקיים בשטחי C. כשהמלחמה פרצה ראיתי שיש לי הרבה מה להוסיף, התחלתי לעקוב אחרי הדברים שקורים ברצועת עזה, ובהמשך גם בלבנון, בעזרת הכלים החינמיים שקיימים ברשת בתחום צילומי הלוויין.

מקלס וחבריו יצרו מעין "מסלול עוקף" לצינורות המקובלים, הן בדיווח והן בקרב על ההסברה. "קיבלתי על עצמי לספר את הסיפור מהצד הישראלי ולהסביר שבעזה לא מפציצים סתם מבנים אלא תשתיות טרור, ובלבנון מגיעים לרכס מסוים כי הוא שולט על יישובים ישראליים. לפעמים אני רוצה לפרסם ראשון כדי לוודא שהמסגור לא יהיה מוטה. לדוגמה, מחיקת הכפרים בדרום לבנון. אני מנסה למסגר את הדברים בצורה עובדתית ולהסביר שהפעולה הזו נועדה להשמיד תשתיות טרור. המנהרה במג'דל־זון נבנתה בדיוק מתחת לגרעין הכפר, וכשפוצצו אותה כל האזור קרס ונמחק. ראינו דברים דומים בכפרים מוחבייב וקנטרה. במקרים כאלה אתה רוצה לתפוס את האירוע לפני שהתחילו להצמיד לו נרטיב אנטי־ישראלי".

באוגוסט 2025, ערב מבצע "מרכבות גדעון" ב', פגע פגז טנק בבית החולים נאצר בחאן־יונס, במטרה להשמיד מצלמה של חמאס שהוצבה במתחם. מהירי נהרגו 15 עזתים, בהם ארבעה עיתונאים, ועל ישראל נמתחה ביקורת בינלאומית רבה. "כשהסתכלתי על התיעודים הצלחתי להבין שמדובר במצלמה שהייתה ממש בבית החולים, וחמאס השתמש במקום כמגן בעבורו בזמן שהוא מתצפת על כוחות צה"ל במרחב. עשיתי את החישובים וחשפתי את המיקום, ואנשים הופתעו שאפשר להוכיח שחמאס השתמש ככה בבית החולים והפליל את המקום. אם משתמשים בכלים שיש לנו בצורה נכונה, אפשר להוכיח את זה".

זה לא דבר שצה"ל אמור לעשות בעצמו?

"נכון, אבל יש דברים שצה"ל לא יכול להתמקד בהם כל הזמן. אני רוצה לעשות את הדברים שהם אקסטרה, שדובר צה"ל לא עושה וגם לא יעשה, כי הוא יעדיף לפרסם הודעה על סיכום הפעילות של האוגדה במרחב או משהו כזה".

מקלס מנתח גם פעולות של צה"ל. אחרי הסכם הפסקת האש עם חמאס באוקטובר, החל צה"ל להתבסס בקו הצהוב וליצור בקרקע מכשול פיזי, כולל תעלה שתפקידה לעכב פלישה של גורמים עוינים. "דובר צה"ל לא התייחס בהודעות שלו עד היום לחפיר שהוקם ברצועת עזה. כמו הרבה אנשים שמתעסקים בתצלומי לוויין, ראיתי את זה והבנתי שזה משמעותי וחריג, אז פרסמתי את החפיר ואת המקומות שבהם צה"ל בונה אותו. כשהתחילו לבנות את מסוף כיסופים בסוף 2024 להכנסת סיוע הומניטרי, אף אחד לא הודיע על זה. אני כתבתי עליו, ויום למחרת דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים פרסמו בעצמם".

את הפעילות שלו עושה מקלס תוך הקפדה על ביטחון מידע. "אני לא רוצה לחדש דברים שיהיו בעייתיים בהקשר של מיקום כוחות או פעילות שלהם, ושבמקרה אני גיליתי ואחרים לא. בדברים כאלה אני יודע לעצור ולשמור את המידע לעצמי".

סלפי מסוכן

מונח מרכזי שמקלס מרבה להשתמש בו הוא גיאולוקציה. "אני די בטוח שהוא לא היה בשימוש של שום ישראלי עד תחילת המלחמה", הוא מעיר. המשמעות היא איתור "עוגנים" בתמונה מסוימת, שעשויים ללמד היכן בדיוק היא צולמה. "כשיש דיווח על תקיפה באיראן, אני מסתכל על התמונה שמצורפת לדיווח, ואם אני רואה נוף מסוים אני יכול לוודא את אמינות הדיווח באמצעות גוגל ארת' לדוגמה. אני שולף כל פיסת מידע שעולה ברשתות על הדיווח: שמות של רחובות, נכסים, מסגדים או חנויות, ומנסה להתמקד בדיוק בנקודה שבה בוצעה התקיפה. בעזרת כל המידע הזה אני יכול להגיע לזווית המדויקת ולהצביע על הנקודות שהופצצו".

אחת הדוגמאות שהוא אוהב להזכיר בהקשר הזה היא חיסול רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, ביולי 2024. "לקח לי רבע שעה מהחיסול למצוא את הנקודה המדויקת בעזרת כל התמונות שפורסמו ברשתות. הצבעתי על הבניין ועל הקומה המדויקים שבהם בוצע החיסול. במקרים אחרים זה יכול לקחת גם שעה ואפילו יום שלם".

התמונות כשלעצמן הן חומר גלם; כדי להבין מה רואים בהן נדרשים ידע ומומחיות. כך למשל, קיומו של צל בתמונה מעיד על בניין עומד. "אפשר גם לראות שטנק הסתובב באזור מסוים דרך סימנים בקרקע. יש גם הבדל בין תקיפה ארטילרית ואווירית שמשאירה סימנים אפורים בקרקע, לעומת השמדה של כוחות הנדסה וחבלה שמשאירה את הקרקע בצבע חום".

אותן יכולות זיהוי מוכרות כמובן גם לאויב ומשרתות אותו, אם כי לא תמיד העובדה הזו הופנמה די הצורך על ידי כוחותינו. "כשאני רואה צילומים של חיילים ויש אפשרות לעשות גיאולוקציה ואני מצליח לזהות איפה הם נמצאים, אני מתריע ומבקש מהם להפסיק לעשות את זה. זה לא רק אנשים פרטיים, גם דובר צה"ל נפל בזה כמה פעמים".

במבצע חיצי הצפון, מספר מקלס, דובר צה"ל פרסם שסוללת תותחנים נכנסה לתוך שטח לבנון. חלק מהרקע בתמונות טושטש, אך כנראה בצורה לא מספקת. "משתמש לבנוני שמכיר את הגזרה זיהה את המקום ונתן נ"צ מדויק. אם מישהו מפרסם תמונות ברשת אני אומר לו להפסיק, אם כי בהרבה מהמקרים זה מאוחר מדי כי מישהו בצד השני שמר את התמונות. חמאס משתמש בכלים שיכולים להראות לו איפה הטנקים שלנו מסתובבים, וחיזבאללה יכול לראות איפה יש פתחים בגדר. לצערי המידע הזה פרוץ, וזה חלק מהמהפכה של הידע. יש לנו אחריות וצריך לדעת שגם האויב יודע לעבוד".

במהלך המלחמה חידד מקלס לעוקביו את האיסור לתעד אתרי נפילה של טילים או להעלות לרשתות תמונות של חיילים משטחי כינוס ואזורי לחימה. "כשאני עוקב אחרי אנשים מחו"ל שעושים דברים דומים למה שאני עושה, יוצא לי להיתקל בקבוצות שמחפשות חיילים שצילמו את עצמם בעזה, ואז מנסים לאתר אותם בטיול בחו"ל כדי שיעצרו אותם.

"רשתות חברתיות הן כלי שיכול להיות מדהים במרחב האזרחי, אבל גם כלי צבאי לכל דבר ועניין. תמיד צריך לחשוב, לא לצלם סתם איפה אתה נמצא, כי האויב יודע למצוא את המיקום שלך. זה משחק שכולם חדשים בו ולומדים אותו. התמונות של החיילים שהרסו פסלים בכפרים נוצריים הגיעו לידי פעיל לבנוני, שכנראה יש לו חפרפרות בכל מיני מקומות, אולי אפילו בקבוצות פנימיות, כי אנחנו לא יודעים איך הוא השיג אותן. הוא פרסם את התמונות האלה, ויחד עם לבנונים אחרים שמכירים את השטח הם זיהו את המיקום, והתפתחה שערורייה".

צה"ל משתפר בבקרה על פרסום תמונות של חיילים מעזה ולבנון?

"בשנה וחצי הראשונות של המלחמה הייתה בעיה. לשמחתי צה"ל שינה את הנהלים, והוא מטשטש את הפנים של החיילים ואת הסביבה שהם פועלים בה, דבר שהוא לא עשה בהתחלה. אני כבר לא מוצא חיילים שמצלמים את עצמם בשטח, ונראה שזה מחלחל".

איום הטילים עדיין כאן

מקלס (31), נשוי ואב לשתיים, גדל ברחובות ולמד בישיבת הר עציון; את מקום מגוריו הנוכחי הוא מבקש לא לפרסם. "אני עוסק בגיאוגרפיה מילדות", הוא מעיד על עצמו. בשלב מסוים החל לשוטט באתרים ובתוכנות של תצלומי לוויין ומפות. בהמשך העמיק את הידע שלו ולמד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בגיאוגרפיה וגיאו־אינפורמטיקה לצד לימודי מזרח תיכון, ולתואר שני בתכנון עירוני וגיאוגרפיה, כיום הוא עובד כגאו־אנליסט בחברה שהוא מעדיף לא לחשוף.

מקלס משתדל להצמיד הסבר לרבים מהפרסומים שלו, כדי שגם הקורא הממוצע שלא בקי בפענוח תצלומי לוויין יבין במה מדובר. "אני יכול להתייחס לדברים בצורה יבשה, לזרוק נ"צ, לייצר מפה שמסבירה מה קורה בשטח באופן כללי, להראות צילומי לוויין עם סרטון של לפני־אחרי, וזהו. אבל הערך המוסף שאני מביא הוא הפרשנות של המידע הזה".

ההבנה של השטח מעצבת את המבט על המפה האסטרטגית האזורית, למשל בנוגע למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן. "היינו מלאי ציפיות שהלחימה של ארה"ב וישראל באיראן תביא לנו יותר תוצאות. הרבה דברים נשארו באוויר. בהקשר של הסכם קבע שאולי יתגבש, כל סיטואציה של השארת האורניום על אדמת איראן היא רעיון מסוכן, בין השאר בגלל תשתיות תת־קרקעיות גדולות שקיימות וממתינות להמשיך את תהליך ההעשרה. איראן מבינה שהיא ביתרון בזכות התשתיות התת־קרקעיות שהקימה בשנים האחרונות, ואי אפשר לדעת מה הם יוכלו לעשות באורניום שעדיין בחזקתם. לא ראיתי גם שום התייחסות לתוכנית הטילים הבליסטיים. נשארו עוד אלף טילים שיכולים להגיע לישראל. הם בתת־קרקע ולא הצלחנו לתקוף אותם. איראן משקמת את היכולות שלה. אני עוקב אחרי זה.

"עם סיום טקס ההלוויה של חמינאי, איראן החלה להיות יותר אגרסיבית נגד כל אונייה שמבקשת לעבור דרך המצר, מתוך נכונות לספוג את התגובה האמריקנית. היא יודעת שהאיום הבליסטי עדיין משפיע על המצב במפרץ, ובמעקב לווייני מזהים בבירור שהם מצליחים לפגוע בבסיסים אמריקניים במפרץ ובירדן. כלומר, זה לא שאין לה מה להפסיד, אלא שעכשיו הם יכולים להכניס את עצמם בכוננות ספיגה אחרי כל אש שנפתחת בהורמוז, ואז לפגוע באמריקנים שוב ושוב. טילים קצרי טווח הם יותר מסוכנים מארוכי טווח, והם מנצלים זאת".

בנוגע להסכם עם לבנון, מקלס דווקא סבור שמדובר בהישג ישראלי. "מצד אחד מדובר באותו צבא לבנוני ואותה ממשלה שהכריזה כבר לפני שנה שכל מה שנמצא מדרום לליטני מפורז, ואנחנו יודעים איך זה הסתיים. מצד שני, האחיזה שלנו ברצועת הביטחון היא קלף חזק, בגלל שממשלת לבנון נתנה לכך את הסכמתה. אתה מסתכל על המציאות בשטח ומבין את ההשלכות על הצד השני. אגב, הפיילוט המדובר שבמסגרתו צה"ל יוצא מכפרים וצבא לבנון נכנס, כבר קרה בדיבין. זה היה בשקט, בלי הסכמים שפורסמו לכולם.

"צריך לעקוב אחרי הדו־שיח של צה"ל וצבא לבנון בזמן הקרוב, כי אפשר לצפות שצבא לבנון ייכנס לעוד מקומות בתוך הקו הצהוב. כרגע מבחינת ישראל רק מסירים איום, ובשביל חיזבאללה זה זמן לנשום, לשקם יכולות פיקוד ושליטה ולגייס עוד פעילים. לא סיימנו עם חיזבאללה, וגם לא נראה שנסיים איתם כל עוד אין מהלך משמעותי לחסל אותם סופית. זה לא יקרה בזמן הקרוב, וזה תלוי בעיקר בשאלה מה ממשלת לבנון תרצה לעשות. כרגע אנחנו אוחזים בשלושה אחוזים מכל מדינת לבנון. כל כפר שיעי מושמד; בגלל הנוכחות הרבה של תשתיות טרור, כל כפר נהיה בסיס. בכל צילום לוויין אנחנו רואים שהכפרים האלה לא קיימים יותר. הכפרים הנוצריים עדיין שלמים ולא נוגעים בהם, למרות שלא ידוע כמה חיזבאללה השתמש בהם".

בימים אלה מציינים עשרים שנה למלחמת לבנון השנייה. כל הכפרים שנלחמו בהם באותם ימים כבר לא קיימים?

"הכפרים שבקו המגע לא קיימים יותר, במיוחד השיעיים. צה"ל ממשיך לטפל בהם, בדגש על אלה שמול רכס רמים. יש עוד עבודה לעשות".

נטען שחשוב להגיע למבצר הבופור בגלל השליטה המבצעית ממנו. אתה מסכים עם האמירה הזאת?

"צריך לומר שקו הנ"ט הוא קו דמיוני. צריך להשתלט על שטחים ששולטים על ישראל, אבל השאלה היא כמה נרצה להמשיך הלאה כדי להגיד שהנה, גם היעד הזה נחשב לשולט בתצפית ובאש. לדוגמה, ג'בל ריחן הוא ההר הגדול באזור ג'זין, ממש מצפון לנבטיה, והוא שולט על אזור אצבע הגליל. האם נצטרך להגיע לשם ולסוג'וד? זו שאלה. ברצועת הביטחון הקודמת התקדמנו עד לאזורים האלה. צריך לבחון את היכולות שלנו עכשיו להחזיק עוד שטחים כאלה".

לדברי מקלס, הבנת השטח מעניקה יכולות ניתוח ופרשנות אחרות. "האם בסוריה, התפיסה של צה"ל בשטח היא קלף מול הממשל? הרי המרחב הזה לא יציב. אחרי האירועים שקרו לדרוזים בשנה שעברה, ישראל הבינה שהיא מוגבלת בהגנה עליהם כשיש לחץ בינלאומי לשלב את הדרוזים בתוך המדינה הסורית, למרות שהם בעצמם מסרבים לכך ומפולגים לכמה קבוצות. לדעתי עד סוף השנה נראה הסכם בתיווך אמריקני בין ישראל לא־שרע, שכולל מתן זכויות לדרוזים בסוריה ונסיגה ישראלית, בתנאי שיהיו הבטחות מצד המערב שסוריה לא תוריד כוחות צבאיים לדרום המדינה. ישראל תצא רק אם האזור יהיה מפורז".

מה לגבי ההסכם מול חמאס ברצועת עזה? נראה ששלב ב' לא מגיע.

"כרגע חמאס נמצא בשטח שגודלו כשליש הרצועה עם קרוב לשני מיליון אנשים, והוא מצליח להראות נוכחות בכל נקודה. הוא אוחז בשלטון ולא נותן לשום מיליציה מקומית או חמולות מרדניות להשיג אוטונומיה. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שחמאס משתקם, יש לו מעבדות ומחרטות והוא מתכונן ללחימה הבאה. מבחינתו שלב ב' לא יוצא לפועל, גם לא מבחינת ישראל".

לאחרונה, חנכה מצרים את "מרכז הפיקוד האסטרטגי של המדינה", שהוקם בבירה המנהלית החדשה של מצרים, כ־45 ק"מ מקהיר. הוא משתרע על שטח של 92 קמ"ר ונחשב לגדול בעולם. הדיווחים על כך העלו תהיות בנוגע לכוונות הצבאיות של שכנתנו מדרום.

"אנחנו לא יודעים מה עובר בראש של א־סיסי", מנתח מקלס. "הוא מפתח יחסים עם טורקיה והצבאות מתאמנים יחד, הוא גם מחדש בריתות עם סעודיה ופקיסטן וחתם איתן על הסכמי הגנה. צריך לשים לב מה הם מתכננים לעשות. כרגע מצרים לא מאיימת על ישראל. היא מבצעת עבודות לשדרוג כוחותיה בסיני שהתחילו ב־2014 בלחימה מול דאעש בצפון חצי האי, כולל חפירת חמישה מתחמי ענק תת־קרקעיים לאחסון אמל"ח, וזה נראה כמו הפרה של ההסכם עם ישראל. דרושה יד על הדופק לגבי כל מהלך חשוד, אבל בינתיים אין איום צבאי קונקרטי".

במפגשים שלי עם כוחות צה"ל, סיפרו שעוקבים אחריך וגם נעזרים בניתוחים שלך. אילו תגובות אתה מקבל מהשטח?

"יצא לי לקבל הרבה פידבק חיובי מחיילים. פונים אליי מיחידות שרוצות לראות סיכום של העבודה שלהן בעזה או בלבנון, אז אני מכין וידאו של 'לפני־אחרי'. והם שמחים על זה".