"האליטות מנהלות מלחמת מאסף על הבית שלהן. זו לא דמוקרטיה"

מועצת הרשות השנייה הוקמה בתחילת שנות התשעים, במקביל לפתיחת שוק הטלוויזיה והרדיו לגופים מסחריים. מטרתה הייתה לוודא שהאינטרס הציבורי נשמר מול האינטרסים הכלכליים של הערוצים השונים, ומצד שני למנוע משר התקשורת לפקח בעצמו על גופי תקשורת באופן ישיר. לפני כארבעה חודשים תמה כהונתה של המועצה הקודמת, שמינה בזמנו שר התקשורת הקודם, יועז הנדל. שר התקשורת הנוכחי, שלמה קרעי, דחף למינויים של כמה חברים חדשים במועצה, ולראשותה מינה את יפעת בן־חי שגב, דוקטור לתקשורת עם ניסיון ציבורי ומקצועי רב שנים בתחום.

ואולם בתגובה לעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד המינויים החדשים, החליט בית המשפט העליון להקפיא את מינוי המועצה החדשה, ואף הרחיק לכת והורה להותיר את המועצה הקודמת על כנה – אף שכהונתה הסתיימה. ההחלטה לא השתנתה גם לאחר שכמה חברים במועצה הישנה התפטרו והותירו בה שבעה חברים בלבד, כאשר נדרשים עשרה חברים לפחות כדי לקבל החלטות. בתגובה להחלטת בג"ץ הכריזה הממשלה כי לא תציית להוראה, אם כי בהמשך פרסם מזכיר הממשלה יוסי פוקס הבהרה שלפיה מדובר בביקורת חריפה אך לא בקריאה לאי־ציות לפסיקת בג״ץ. כך הגיע לשיאו המשבר בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, משבר חוקתי של ממש, דווקא בסוגיה הקשורה לגוף רגולטורי אפור שהציבור לא יודע עליו הרבה.

אני פוגש את יפעת בן־חי שגב בביתה שבפתח־תקווה, וניכר שהיא כועסת ומאוכזבת. "אין לי מילים לגבי החלטת בג"ץ. קשה להבין אותה בראי החוק או הרגולציה. החוק קובע שהממשלה הנבחרת היא זו שמתווה מדיניות וממנה את המועצות הרגולטוריות שקשורות לעניינים חברתיים וכלכליים כמו תקשורת. איך אתה יכול לבוא ולומר 'הממשלה מינתה אבל אני אמנה את מה שמינתה הממשלה הקודמת?' המתנגדים ניסו לצמצם את כל העשייה והניסיון המקצועי שלי לכדי היותי 'עדה במשפט נתניהו'. כל מה שעשיתי בחיי המקצועיים נמחק".

נטען נגד המועצה החדשה שהיא כוללת דמויות בעלות מזג פוליטי מובהק בעד נתניהו, כמו כנרת בראשי וד"ר חיים שיין. יש מי שטענו שזה נראה כמו "אצבע בעין" שהממשלה הזו נוקטת במגוון נושאים.

"יכול להיות שלמתבונן מהצד זה נראה מגושם ושהיה אפשר לעשות דברים אחרת. גם אני אולי הייתי מנהלת אחרת את העניינים. למשל בנוגע לרפורמה המשפטית, בעיניי זה לא נעשה בדרך הנכונה. הכוונות נכונות, הצורך ברפורמה ברור ושבעים אחוז מהציבור רוצה בה. אם יש קונצנזוס כזה, למה זה הפך להיות קרב בין ימין ושמאל? מנגד, מניסיוני בשירות הציבורי, כמעט אי אפשר לעבוד שם. הכול מתנהל על ידי משפטנים ולא בידי הדרגים המקצועיים. המשפטיזציה הפכה למגפה שמשתקת את יכולת העבודה של הממשלה. וכשיש מולך כוח כה קיצוני ונחוש, נוצרת ריאקציה. איזו הכשרה יש למשפטנים להחליט בענייני בריאות או תיירות? זה מצב נורא ואיום".

אפקט דומינו

שמה של בן־חי שגב עלה לכותרות לראשונה בדצמבר 2022, כשעלתה להעיד במשפט נתניהו בתיק 4000, תיק בזק־יס־וואלה. בן־חי שגב נכנסה לתמונה כיוון שבתקופה הרלוונטית היא עמדה בראש הגוף הרגולטורי שבחן את הצעת המיזוג בין הגופים – מועצת הכבלים והלווין - והמליץ על ביצועה לשר התקשורת בנימין נתניהו. לפי טענות התביעה, בפגישה שקיימו בן־חי שגב ופילבר, האחרון לחץ עליה להעלות לראש סדר היום את אישור המיזוג, והיא נענתה לו.

ב־2018, בשלהי כהונתה במועצה, מסרה בן־חי שגב עדות בנושא ברשות לניירות ערך. לדברי החוקרים, היא העידה שאכן טענת התביעה נכונה והופעל עליה לחץ לאשר את המיזוג. אלא שכאמור, ארבע שנים לאחר מכן, כשעלתה להעיד במשפט עצמו, טענה בן־חי שגב שלא היה לחץ כזה, שלא הודתה בו מעולם, ושהעלתה בעצמה את התיק לראש סדר היום עקב הבנתה המקצועית שכך צריך להיות. התביעה ביקשה מבית המשפט להכריז עליה כעדה עוינת, אך השופטים דחו זאת.

"קודם כול חשוב לומר שהתהליך במועצה החל עוד לפני שנתניהו כיהן כשר התקשורת", מציינת בן־חי שגב. "הנרטיב שנבנה בתקשורת כאילו שיניתי גרסאות בין העדות ברשות לניירות ערך לעומת מה שאמרתי במשפט פשוט אינו נכון, והדברים מתועדים בתמלילים".

מה קרה ברשות לניירות ערך ב־2018?

"נקראתי למסור שם עדות בשעת בוקר מוקדמת, מבלי שנאמר לי במה מדובר. החזיקו אותי כ־12 שעות בצינוק, חדר קטן בלי חלונות, בלי הטלפון והיומנים שלי, בלי יכולת לצאת לשירותים. דרשו ממני לזכור תאריכים ושעות מלפני שנים. אמרתי להם שאני לא זוכרת במדויק וביקשתי שיביאו את המחשב שלי כדי שניצמד ליומנים, אבל הם סירבו. מהרגע הראשון היה לי ברור שהם סימנו מטרה - להוכיח שנתניהו הפעיל אותי. לאורך כל החקירה ניסו להכניס לי מילים לפה.

"הם חזרו ואמרו שפילבר לחץ עליי, והסברתי שהוא לא לחץ עליי אלא ביקש לקדם את הנושא, וזה לגיטימי לחלוטין ששר או מנכ"ל יגדירו סדרי עדיפויות. יתרה מכך, זה גם היה בראש סדר העדיפויות המקצועי שלי. כשנכנסתי לתפקיד ב־2014 גיליתי שבקשת המיזוג שכבה חצי שנה כי היה שם ממלא מקום שלא קידם את הנושא. בעיניי, העובדה שגורם מפוקח מגיש בקשה לרגולטור ולא מקבל תשובה חצי שנה זה לא תקין, ולכן שמתי את זה בראש סדר העדיפויות.

"בנוסף, מדובר בהחלטה של מועצה שמונה 15 חברים, כולל היועצת המשפטית של משרד המשפטים, וכולם תמכו בעסקה פה אחד. איך יש פה אפשרות להפעיל לחץ? אין לי קול עודף. חזרתי ואמרתי להם שהם מפרשים את הדברים לא נכון, אבל דבריי נפלו על אוזניים ערלות. כשראיתי שהם מתעקשים לפרש את הדברים בצורה מגמתית, אמרתי לחוקרים 'תקשיבו, אני לא מהמחנה הפוליטי של נתניהו, אין לי מוטיבציה פוליטית. זה מה שהיה וזה מה שאני יודעת'".

מה קרה לאחר מכן?

"כשיצאתי משם איבדתי את טיפת האמון האחרונה שהייתה לי בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה. באותו לילה לא יכולתי לישון. ישבתי מול המחשב ועברתי על כל המסמכים. הבנתי שהסיפור שהחוקרים ניסו לבנות פשוט לא קרה. כתבתי מייל לחוקרים והצעתי להם לדבר עם הפקידות והגורמים המקצועיים ולבדוק את כל התיעוד. מעולם לא ענו לי עליו.

"במשך ארבע השנים שעברו עד עדותי בבית המשפט שמרתי על החוק ולא דיברתי עם התקשורת, למרות פניות רבות שקיבלתי. לא הייתי בקשר עם נתניהו, פילבר או מי מטעמם. כשהחלו לדלוף לתקשורת קטעים מגמתיים ושברי משפטים מהעדות שלי ברשות לניירות ערך, לא הבנתי אם יש פה ניסיון לתפור תיק או סתם חובבנות ורשלנות. פניתי לליאת בן־ארי, שהובילה את משפט נתניהו מטעם הפרקליטות, וביקשתי לקבל את תמליל העדות שלי כדי לדעת מה בדיוק נאמר שם. אם הוא מודלף לעיתונאים, גם לי יש זכות לקבל אותו. היא סירבה בטענה שאני לא זכאית. רק יומיים לפני העדות בבית המשפט אפשרו לי לעיין בתמליל. ביקשתי לקבל ממנו עותק וסורבתי שוב".

העדות שלך בבית המשפט הייתה אמורה להימשך כמה שעות, ובפועל נמשכה ארבעה ימים.

"נכון. ביום הראשון אמרתי לשופטים מדם ליבי שאין לי אמון במערכת החקירה והתביעה, יש לי אמון בשופטים ואני שמחה על ההזדמנות להציג את האמת. סיפרתי שבידיי מסמכים המוכיחים את ההפך מטענות התביעה. ראשת ההרכב, השופטת רבקה פלדמן־פרידמן, ביקשה ממני להביא למחרת עותקים של המסמכים הללו. הלכנו למכון צילום, צילמתי חמישה קלסרים עבור השופטים והצדדים. כשהצגתי אותם, התברר שהיו מסמכים שהתביעה לא חשפה או לא התייחסה אליהם. העדות הייתה פצצה שכולם דיברו עליה. ממש במקביל, רביב דרוקר פרסם ב'הארץ' 'קטעים נבחרים' מהעדות שלי בתוספת שקרים, כדי להלך עליי אימים. פתחתי את היום השני של העדות בהצהרה לשופטים שהתביעה סירבה לתת לי את תמלילי החקירה אבל הם מפורסמים בתקשורת, ואני רואה בכך הטרדה. השופטים אמרו לתביעה לטפל בזה. בטח, ממש מישהו יטפל, הרי אני לא הדס קליין".

את מרגישה שלעדות שלך היה משקל בהמלצת השופטים לתביעה לחזור בה מסעיף השוחד?

"ברור. ראשית, השופטים האמינו לי וראו בי עדה מומחית, שאלו אותי על האופן שבו שוק התקשורת פועל, והאמינו ליושרה המקצועית שלי. שיתפתי פעולה והעדות שלי יצרה אפקט דומינו שפתח את הדרך ואת האומץ גם לעדים אחרים כמו דוד שרן לבוא ולהציג את העובדות כפי שהיו. המעיין נבקע. הרגשתי שמאמינים לי בבית המשפט".

ימי התום

היא בת 58, בת להורים שעלו מבגדד ומתוניס. נולדה בפתח־תקווה ומתגוררת בה עד היום. למדה באוניברסיטת בר־אילן; תחילה משפטים, ולמורת רוחו של אביה עברה לספרות. לימים נכנסה לעבודה בתחום התקשורת - תחילה כדוברת ארגון הסטודנטים של מפלגת העבודה, כיאה לבית המפא"יניקי שבו גדלה. "אבא שלי היה פעיל מרכזי במפלגה, ואפשר לומר שספגתי את זה בוורידים".

בבר־אילן גם החלה בפעילות פוליטית: "בתחילת שנות התשעים הקמנו באוניברסיטה ארגון בשם 'סטודנטים למען השלום'", היא מספרת. "היום זה מצחיק אותי, הייתי נאיבית ברמות שאי אפשר לתאר. לימים התגלגלתי לפעילות בתוך מפלגת העבודה והגעתי להיות חברת לשכה, הגוף הקובע במפלגה. במקביל עשיתי לימודי תעודה בעיתונאות באוניברסיטת תל־אביב, ואז חזרתי לבר־אילן ולמדתי  לתואר שני בתקשורת. לימים התחלתי ללמד שם והייתי חלק מהסגל.  בגיל 25 מוניתי לתפקיד סמנכ"לית הסברה, דוברות ותקשורת של משרד הבריאות בממשלת רבין".

היית במסלול המראה במפלגת העבודה, אבל ויתרת על הפוליטיקה.

"כן, כי אהבתי מאוד את תחום התקשורת. הייתי דוברת עיריית חולון, יו"ר נעמ"ת, עבדתי בשדולת הנשים, וגם ניהלתי יחסי ציבור בשוק הפרטי".

את הדוקטורט שלה בתקשורת עשתה באוניברסיטת מישיגן. "בעלי, אשר, היה שותף בזמנו בסטארטאפ בתחום הרכב, ובעקבותיו הגעתי לדטרויט. הייתי מלגאית נשיא בבר־אילן, ואנשי החוג לתקשורת חיברו אותי לאוניברסיטת מישיגן. במשך ארבע שנים התחלתי וסיימתי שם את הדוקטורט.

"אף פעם לא ראיתי את עצמי רק באקדמיה. כיוון שבאתי מהשדה המקצועי, השילוב בין השניים הוא האידיאל בעיניי. לכן, במקביל להוראה באוניברסיטה במשך 15 שנה, מוניתי למנכ"לית הוועדה למדרוג, כיהנתי כיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ושימשתי כדירקטורית בגופים שונים - הדסה, שדולת הנשים והדואר".

המהומה סביב עדותה בתיק 4000 הייתה שיאה של מערכת יחסים עכורה שבן־חי שגב מנהלת כבר לא מעט שנים עם גופי התקשורת החזקים בישראל ועם מערכת המשפט. היא מייחסת זאת להיותה רגולטור שעושה את עבודתו ומסרב להיכנע לגחמותיהם של בעלי עניין ושררה. כראיה לכך שפעולותיה אינן מוטות פוליטית לכאן או לכאן, היא מזכירה את העובדה שב־2017 לא אישרה לערוץ 14 – אז ערוץ 20 – לשדר חדשות כיוון שהערוץ לא עמד בתנאי הרישיון שלו. בתגובה להחלטתה צוטט אז שר התקשורת מהליכוד, איוב קרא, כאומר לנציג ערוץ 20: "לא יסתמו לך את הפה, היא (בן־חי שגב; א"ש) לא תהיה".

מבחינתה, הרגע הראשון שבו סומנה כבעייתית בעיני חלקים בתקשורת הישראלית, בעיקר חדשות 12, היה סביב המכרז לערוץ הכנסת ב־2015. "המועצה לשידורי כבלים ולוויין בראשותי ניהלה אז את המכרז", היא משחזרת, "חדשות 12 ניהלו את הערוץ מההתחלה, ולראשונה ניגשו אליו כל כלי התקשורת הגדולים. המועצה החליטה פה אחד שההצעה הזוכה היא של ערוץ 20. במקום השני זכתה קבוצת RGE (בעליה של ערוץ 10), ורק במקום השלישי חדשות 12.

"מיד לאחר ההכרזה הוגשו עתירות לבג"ץ, והפרקליטות והייעוץ המשפטי טענו שיש קושי להגן על ההחלטה. אמרתי להם 'מי שמכם, אתם לא מבינים בטלוויזיה'. החזרתי את הנושא לדיון במועצה פעמיים נוספות, והמועצה אשררה פעמיים את הזכייה. בשלב מסוים נקראתי ללשכתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, יחד עם דינה זילבר ונציגי מחלקת הבג"צים. הם הסבירו לי שטעינו בכך שלא פירשנו נכון את ההצעה הכספית של הזוכה, ושהם לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות.

"בישיבה הזו, היועץ המשפטי של המועצה שעמדתי בראשה - שעד אותו יום תמך בהחלטה, בזכייה ובאשרור - הודיע פתאום שהוא חוזר בו ואינו עומד מאחורי ההחלטה. נדהמתי. אמרתי למנדלבליט: 'אני לא מוכנה לבטל את המכרז. אם אתה רוצה, תהיה אתה יו"ר הוועדה. תן לנו ייצוג משפטי נפרד בבג"ץ'. מנדלבליט סירב לתת ייצוג נפרד ואמר לי 'את עובדת מדינה, אין לך ברירה ואת כפופה להנחיות הייעוץ המשפטי'. נשברתי. נאלצתי לחזור למועצה ולקבל החלטה על ביטול הזכייה, תוך שאנו מציינים במפורש בפרוטוקול שהביטול נעשה אך ורק בשל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ולא משיקולים מקצועיים. ימים ספורים לאחר מכן, היועץ המשפטי של המועצה הודיע לי שהוא עוזב כי הוא קודם לתפקיד יועמ"ש משרד התיירות. באותו רגע אמרתי לעצמי 'ביבי צודק, הימין צודק, אני המטומטמת שהאמנתי וחייתי באשליה'".

זה הרגע שגרם לך לעבור מחנה פוליטי?

"להתחיל לעבור. אני הייתי מאלה שהרימו שלטים ברחובות למען שלטון החוק, ופתאום את קולטת שאין פה שלטון חוק, שאין דין ואין דיין, שיש פה מוטיבציות לא ענייניות ומשפטיזציה לא נורמלית".

"ידיי נקיות"

כמה חודשים אחרי העדות שלך בתיק 4000, השר קרעי הציע את מועמדותך לדירקטוריון חברת הדואר. נוצר סביב זה רעש תקשורתי ועיתונאים בחדשות 12 עשו קשר בין הדברים. ברור שאת מתאימה מקצועית, אבל בדיעבד, אחרי שבית המשפט לא קיבל את תביעת לשון הרע שהגשת נגד גיא פלג ועמליה דואק מחדשות 12, את חושבת שהייתה טעות מצידך לקבל את המינוי?

"לא. זה אבסורד. השר קרעי הכיר את כישוריי המקצועיים והתייעץ איתי בעניינים מקצועיים בעבר. הוא חיפש נשים בעלות ניסיון לדירקטוריון הדואר. כיוון שהחברה עברה תהליך הפרטה, זה סקרן אותי מקצועית, ועמדתי בכל תנאי הכשירות. למה שאגיד לא? ידיי נקיות".

אם התפקיד יוצע לך, תרצי לכהן כשרת התקשורת?

"אם היית שואל אותי לפני עשרים שנה, כשעוד הייתי במחנה הפוליטי השני, הייתי אומרת ודאי שכן. רציתי להגיע לכנסת. אבל יצאתי מהפוליטיקה. עם זאת, החיידק הציבורי תמיד קיים בי. הלכתי למשרות ציבוריות כדי לתקן לטובת הציבור. אהיה בכל מקום ובכל תפקיד מקצועי שאוכל להשפיע בו ולתרום מניסיוני. אז התשובה היא כן, אבל כרגע איש לא מדבר איתי על כך".

מה מצבך כיום מבחינה תעסוקתית?

"כיוון שבג"ץ הוציא צו ביניים והקפיא את מינויי ליו"ר הרשות השנייה, ומנגד חלים עליי כללי ניגוד עניינים מחמירים כמי שמונתה לתפקיד, נוצר מצב שבו עיסוקיי הוקפאו. שלחו אותי ל'חדר המתים' עד לדיון שלא ידוע מתי יקרה. פניתי לבית המשפט בבקשה לקבוע דיון בהקדם כדי לאפשר לי חופש עיסוק, וכעת אני ממתינה להכרעה. האירוע הזה משקף בעיניי ליקוי מאורות בנוגע להפרדת הרשויות ולשלטון החוק. ברגע שהאליטות הבינו שהן לא יכולות לנצח בקלפי, הן החליטו לבצר את שליטתן במקומות לא דמוקרטיים כמו האקדמיה, מערכת המשפט והתקשורת, והן נלחמות מלחמת מאסף על הבית שלהן. זו לא דמוקרטיה, לפחות לא הדמוקרטיה שלמדתי על עקרונותיה באוניברסיטה".