"אלתרמן כתב את הטור השביעי בבית הקפה של סבתא שלי"

תכולת הספרייה

אני גאה מאוד בספרייה שלנו שהיא תערובת של עברי, בעלי, ושלי. לקחתי ספרים גם מבית הוריי, בעיקר ספרות ישראלית טובה שאני שמה עליה דגש מיוחד, ספרות עולם וגם ספרי שירה. מדי פעם אני אוהבת לארגן את הספרייה מחדש כדי להיזכר בהם. יש לנו ספרות צבאית רבה בגלל עברי, שהוא סא"ל בשריון ודור המשך בשושלת מיוחדת מאוד. הספרייה כוללת כמובן גם את שלושת הספרים שעברי פרסם בנושא אחריות תאגידית; אחד מהם פורסם באנגלית ואנחנו תמיד מתרגשים למצוא אותו בספריות בעולם. הספר הכי מרגש בספרייה הוא ירושה מיוחדת: מגילת שיר השירים עם איורים של בוריס שץ, שסבא וסבתא שלי - מיכאל ושרה (לבית קרסיק) שטרן - קיבלו מבני כיתתה של סבתי בנהלל ביום חתונתם ב־1946. סבתי העבירה את הספר לדודתי מיכל ב־1984 והיא העבירה אותו אליי לפני כמה שנים. יום לפני נישואיי קיבלתי מהוריי עותק מהודר של שיר השירים, כך שיש לנו קשר מיוחד לספר הזה. ספר מרגש נוסף שמצאתי ממש לאחרונה כשסידרנו את הספרייה של הוריי הוא "ספר השבת" של ביאליק, גם הוא מבית סבי וסבתי.

מדף קרוב ללב

בשל חולשתי לספרות מקור, המדף האהוב עלי הוא של הוצאת עם עובד. אני מתרגשת כשהילדים מקבלים משימה מבית הספר ואני שולפת להם את הספר מהמדף. יש לנו גם הרבה ספרים עם הקדשות אישיות, כמו של יורם קניוק, שהיה חבר קרוב של סבתי שרה, שהייתה הבעלים של "קפה תמר" בתל־אביב. היד נשלחת תמיד גם לנתן אלתרמן, שיש לו מדף מיוחד אצלנו וחדר בלב. את הטור השביעי המפורסם לעיתון "דבר" הוא נהג לכתוב בקפה תמר, בעודו ממלא את המאפרות בסיגריות. בימים שבהם עבדתי עם יצחק רבין, למדתי לכתוב נאומים מאיתן הבר, ואלתרמן היה ונותר מקור חשוב להשראה.

שיטת מיון

זו שאלה שכל אוהב ספר מתמודד איתה. לפני כמה שנים החלטנו להיות דינמיים ולהיפרד מספרים שלא שרדו את מבחן הזמן. למרבה המזל יש הרבה מקומות ששמחים לקבל ספרים, ואנחנו נהנים לדעת שחלקם יזכו לבית חדש. אנחנו מנסים למיין לפי נושאים, ולפי ספרות זרה או מקור. יש מדפים שאני יותר מרוצה מהם וכאלה שפחות. אני אוהבת לבשל, אבל מרוב ספרי הבישול נפרדתי למעט כאלה שיש בהם הקדשה או שיש לי קשר מיוחד אליהם כמו זה של רות סירקיס שיש עליו כתמים מהמטבח של אמי, של ארז קומורובסקי שהקפיד לתת לסבתא עותק ראשון, ושל נירה רוסו וישראל אהרוני שאני מאוד אוהבת ולמדתי מהם הרבה.

על ארבעה ספרים

מלכוד 67

מיכה גודמן

כנרת זמורה דביר

אני אוהבת לקרוא את מיכה גודמן. הוא מציב בפנינו את הסוגיות הערכיות שעלינו להתמודד איתן, ומאתגר את חשיבתו של כל מחנה. ״מלכוד 67״, שעוסק בסכסוך עם הפלסטינים ובעתיד שטחי יהודה ושומרון, השפיע עלי מאוד. הוא לא מוותר לאף צד – לא בסוגיות המוסריות ולא בסוגיות הביטחוניות – וגורם לכולם לשאול את עצמם שאלות. במידה רבה חשיבותו גברה אחרי 7 באוקטובר, אף שגודמן כתב בעקבותיו ספר נוסף, ״היום השמיני״.

השמש לא מעניינת אותי

יעל טבת קלגסבלד

כנרת זמורה

הספר עוסק באימהות המתמודדות עם ילדים שבאופן לא צפוי ביצעו עבירות מסוגים שונים. דרך שלוש נובלות, הקורא עובר מסע מרתק בראשן של האמהות. יחד איתן הוא נדהם, כועס, מבוהל ומקווה לטוב.

נתן ועמוס

אסף ענברי

ידיעות ספרים

ספר יוצא מהכלל בשביל כל מי שמנסה להבין מה קרה ומה קורה לנו כעם, דרך סיפורם של שני אנשי הרוח הגדולים, נתן אלתרמן ועמוס עוז. הראשון נתפס כמוביל תפיסת ארץ ישראל השלמה, והאחרון כמוביל מחנה השלום. ענברי יודע להנגיש סיפור היסטורי בדרכים יוצאות דופן. דרך התהפוכות האידיאולוגיות ששני האישים הללו עברו, הוא נוגע בדופק הרלוונטי לזמננו אנו.

אל תאכילו את המפלצת

יונית לוי וביאנה גולודריגה

מודן

ספר המיועד לבני נוער ועוסק בהתמודדות עם אנטישמיות. זהו ספר בעל חשיבות רבה, שלראשונה מאז 7 באוקטובר מנסה לסייע לצעירים יהודים לעמוד מול גל האנטישמיות הגואה. הספר פורסם בתחילה באנגלית, ולאחרונה תורגם לעברית. אני משתדלת לעקוב אחר ספרות נוער באופן כללי, אבל הספר הזה חשוב עבורי במיוחד גם לאור תפקידיי בסוכנות היהודית, בהקשר של חוסן הקהילות היהודיות בתפוצות.