"זה צו 9 הפרטי שלי", מחייכת רעות בן־חיים (40) מול ההתפעמות מהשלווה שבה היא מנתבת תשעה ילדי חופש גדול מלאי חיים, וגורמת להם ברוגע, תוך כדי ריאיון מהספה, לסדר את המטבח ולאסוף את הצעצועים. זו אולי לא העובדה המתבקשת לפתוח איתה כתבה על מי שעומדת בראש תנועת מחאה עממית־ביטחונית, מי שניצבת בפני כתב אישום שעלול להביא לשלוש שנות מאסר, אבל זה לגמרי חלק מהסיפור.
בן־חיים, תושבת נתיבות שנולדה בעכו להורים שעלו ממרוקו, היא גננת במקצועה וסטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית. הבכורה שלה בת 17, והקטן בן חצי שנה. ברית־אהבה, השמינית, נישאה עמה במנשא בעת חסימת המשאיות שהכניסו סחורות לעזה.
הפעילות שלה במסגרת ארגון "צו 9" שבראשו היא עומדת ושעל הפעילות בו היא צפויה לעמוד לדין, החלה כמעשה ספונטני. בתחילת ינואר 2024, היא, אישהּ ספי ותינוקת שהייתה אז בת חודש וחצי, הצטרפו לקריאה של משפחות חטופים לעצור את הסיוע לעזה. בשבועות שאחר כך הוא יצא למילואים, והיא המשיכה להוביל חסימות שאליהן הגיעו מוחים מרחבי הארץ.
הכי מעניין
לפני שנתיים הגיעה הענישה הראשונה. היא הייתה בינלאומית - סנקציות אמריקניות שהביאו לחסימה של כל פעילות בנקאית בארץ, ואז גם סנקציות של האיחוד האירופי. על פי הצו האמריקני, צו 9 הוא "ארגון קיצוני אלים". הצו האירופי טען כי אחת ממטרות הפעילות היא "להכתים את הלגיטימיות של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטיניים", קרי אונר"א, שמדינת ישראל כבר התנערה ממנה מאז בחקיקה, לאחר שהוכחה מעורבות של פעיליה בפשעי חמאס.
רעות בן־חיים | צילום: אריק סולטן
בשבוע שעבר הגיע אל בן־חיים בדואר רשום כתב אישום והזמנה למשפט. "נעצרתי שלוש פעמים לפני כשנה. בכל פעם הייתי כמה שעות במעצר והלכתי הביתה. בסביבות נובמבר יצרו איתי קשר בהצעה להסדר מותנה", הליך שבו אפשר לא להגיע למשפט, אך הוא כולל התחייבות שלה כי לא תמשיך במעשיה. "בהתייעצות עם עורכי הדין של ארגון 'חוננו' אמרו לי לבקש את חומרי החקירה, וזה מה שעשיתי. ממבט פשוט בהם הבנתי שאין עליי כלום. היה לי ברור שאני לא רוצה לחתום, ושאמשיך למשפט. אני לא יכולה לומר שזה לא מפחיד - שיהיה עליי תיק, שיהיה לי רישום פלילי. בסוף אני גננת ולומדת עבודה סוציאלית, אלו דברים שלא אוכל לעשות כפושעת".
בכתב האישום כלולים שני סעיפים: "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו", ו"הקמת מהומה במקום ציבורי ללא סיבה סבירה 'ובאופן העלול להביא להפרת השלום'". "זה ניסוח מוזר", היא אומרת, "אפשר לומר 'פגיעה בסדר הציבורי', בדרך כלל לא משתמשים בניסוח הזה של 'הפרת השלום'. זה מיד שלח אותי לניסוח של הסנקציות שהיו עליי, שם ממש כתוב שבמעשים שלנו פגענו בשלום במזרח התיכון. זו האשמה מדהימה כלפי מי שלא טבח, לא רצח ולא אנס, תוך התעלמות ממי שכן עשה את הדברים האלה".
היום זו אני, ומחר?
הסנקציות האמריקניות המשתקות, שהוטלו בתקופת ממשל ביידן, בוטלו עם כניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן. "חצי שנה הכול היה חסום. בלי כרטיסי אשראי ובלי ביט או פייבוקס. זה היה קשה ברמה היומיומית. יש לנו עסק משפחתי של אופניים והכול היה סגור. קיבלנו עזרה מהמפלגה הרפובליקנית כאן בארץ ומעורכי הדין שפעלו לכך שברגע שטראמפ יעלה לשלטון זה יהיה מהפעולות הראשונות שלו. ואכן, בשעות הראשונות שלו כנשיא, במסגרת הצווים שחתם עליהם, הוא הסיר את הסנקציות.
"דווקא בארץ זה קצת התעכב. רצו מהבנק כאן שאחתום על הסכם שאני משנה את המסלול שלי או משהו כזה. הייתה לי אינטואיציה טבעית שאני לא מסכימה לחתום על שום דבר. הרי כשהם נענו לדרישה האמריקנית והחילו עליי את הסנקציות הם לא היו צריכים שום חתימה, אז גם כשמורידים אותן אני לא צריכה לחתום על משהו. האינטואיציה התגלתה כנכונה, כי מדובר בחתימה שהייתה מאפשרת להחיל עליי סנקציות מחדש בצורה פשוטה יותר, אם יוטלו שוב. האמת היא שההתגייסות הזו בארץ להיענות להחלטה האמריקנית פגעה בי יותר מאשר הגורמים מעבר לים, שלא מבינים את המורכבות שאנחנו מתמודדים איתה".
דיוני המשפט אמורים להתחיל בסוף נובמבר. "אני לוקחת בחשבון שזה יכול להסתיים במאסר אם איענש, ואני מאוד מקווה שלא איענש - לא בשביל עצמי, אלא בגלל המשמעות של זה. אם לי כאזרחית שומרת חוק אין דרך לממש את הזכויות החוקיות שלי למחות ולהפגין, זה מפחיד. כמו שכשהיו עליי סנקציות אמרתי שאני דואגת להילחם בזה לא רק בשביל עצמי, אלא כי מחר זה יכול לבוא על כל אחד אחר. ובאמת ראינו איך זה מופנה בהמשך לכיוון הצבא ושרי הממשלה. גם כאן - אפשר לראות ממש בסרטונים של המחאה שלא פגענו בסדר, לא עיכבנו אנשים בדרכם לעבודה, ובטח לא בדרך לטיפול רפואי. לא היו אירועי אלימות, לא שרפנו, ואני לא חושבת שלגיטימי לשרוף כדי להפגין".
כמו מה שקרה בהפגנות באיילון?
"כמו מה שקרה בכלל. ישבתי לפני כשנה בפאנל בנושא 'מחאה וסדר ציבורי, מרי אזרחי ודמוקרטיה' של לשכת עורכי הדין בירושלים, ושמעתי שם שני דברים: שאם אתה לא מסכים עם הממשלה לגיטימי לעשות הכול, גם לסרב פקודה; וגם שבמחאה שאני עשיתי מוצדק מאוד שקיבלתי סנקציות, ואם זה לא היה קורה - היו רוצים לדאוג שזה יקרה. זה היה כל כך מדהים, שאם הדברים לא היו מוקלטים הייתי תוהה אם זה היה אמיתי", היא אומרת ומערסלת את התינוק שנרדם.
הסיוע מתפוצץ עלינו
כשאני תוהה אם ניסוח כתב האישום קשור לדבריה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, כפי שצוטטו מתוך ישיבת ממשלה ביולי 2023 כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי", משיבה בן־חיים: "או בגלל שמחאה נחשבת 'נכונה' באופן שתלוי במסר שלה. אם אתה מתנגד לממשלה - זה לגיטימי. ואני לא מיתממת, לא באתי ללטף, באתי למחות. גם אני מוחה נגד הפעולות והדרך של הממשלה, אבל אני לא ניסיתי להחליש, וזה ההבדל. לא שמתי אנשים על המוקד. באתי ואמרתי שאת הדבר הזה צריך לשנות, שמה שקורה בשטח הוא מעוות, לא מוסרי ולא הומניטרי.
"אני מרגישה שאני נאבקת עכשיו על הדמוקרטיה, על הזכות הדמוקרטית שלי, ומרגישה שזו מחאה עממית. יש פה רשויות ויש אנשים: לאורך כל הדרך, אפילו כשהייתי בתא מעצר או אזוקה, שוטרים אמרו לי שהם לא מבינים למה אני שם. והתגובות שהיו מגיעות מחיילים: הלוואי שתצליחו, אתם מחזקים אותנו בפעולות שלכם. מחיאות הכפיים וההתלהבות מאזרחים וחיילים כשהיינו חוסמים שיירה - זה היה הכי אמיתי שיש. כל מי שמכיר את העובדות, שרואה את המשאיות נוסעות בכבישים של העוטף או בעזה, הבין שזה מצב מעוות ורצה בהצלחתנו".
למה לא למחות מול מקבלי ההחלטות שהחליטו על הכנסת הסיוע לעזה?
"קודם כול הרגשנו שכדי שבכלל יכניסו אותנו לוועדות בכנסת, ייתנו לנו להשמיע קול ולהיות משמעותיים שם, היינו צריכים להיות בעלי כוח. ואת הכוח הזה קיבלנו מהשטח. אם המחאה לא הייתה תופסת כל כך חזק בשטח ובתקשורת ולא הייתה כל האנרגיה הזו, אז גם כשהיינו מגיעים לכנסת זה לא היה אפקטיבי כל כך.
חסימת משאיות סיוע לעזה בגבעה הצרפתית. | צילום: צו 9
"בתוך זמן קצר אי אפשר היה להתכחש לכך שתוצאות המלחמה קשורות קשר הדוק לסיוע, עד שראש הממשלה עצמו אמר את זה. ברור שאי אפשר לנצח אויב שאתה מזין ומחזק, פיזית ומנטלית. הסיוע בשווי עשרות מיליוני שקלים הוא האפשרות של חמאס לשלם משכורות כל חודש. אני לא עוצרת קמח לתושבים, עם כל הכאב, ככל שיש כזה, מהמצב שם, אבל זו לא המציאות. הבנו את זה מהר מאוד. אנחנו רואים את הפרסומים על כדוריות פלדה שמגיעות במשאיות, חומרים דו־שימושיים. רואים איך זה מתפוצץ עלינו, הדברים המוברחים וגם הדברים הידועים שעוברים במשאיות. בסופו של דבר, אם לא היו מעבירים דלק, איך הם היו שורדים כל כך הרבה זמן במנהרות?
"בצו 9 חברים אנשים מכל הקשת הפוליטית. בהובלה אנחנו שלושה: שלמה שריד, שגם הוא קיבל סנקציות, יעל סברייגו שהיא אחייניתו של ליאור רודאיף ז"ל שהיה חלל חטוף, ואני. ולצידנו עוד רבים וטובים, בהם רשל טויטו שהייתה דוברת לתקשורת החוץ שלנו וקיבלה צו הבאה בצרפת על הפעילות שלה".
העיוורון של הקבינט
לאורך הדרך, היא מתארת, היו להם פגישות עם שרים החברים בקבינט המדיני־ביטחוני. חלקם אמרו כי ההחלטות על הכנסת הסיוע התקבלו כאילוץ מדיני למען השגת מטרות אחרות, "אבל לצד תשובות כאלה, היו גם לא מעט אמירות של 'מה, באמת? זה מה שקורה? זה מה שעובר פנימה?' היו הרבה נקודות עיוורון בנוגע לסיוע, גם אצל שרים בכירים.
"המסקנה שלנו הייתה שמתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) מתנהל כגוף עצמאי שקובע מדיניות ומבצע מדיניות. אני כאזרחית תמיד חשבתי שאם יש קבינט שמנהל את המלחמה, הכול אמור להיות ידוע ושקוף בפני החברים בו. הגילוי שמתפ"ש מנהל את זירת הסיוע הוא בעייתי מאוד בעיניי. היו גם שרים חברי קבינט שהגיעו איתנו לכרם־שלום ופתאום שאלו 'למה נכנסים קרוונים?' אני מצפה שגם אם יש לחצים בינלאומיים תהיה שליטה לאן הדברים מגיעים, וגם לגבי הבידוק. היום אנחנו מבינים שכמות כזו של סיוע לא יכולה לעבור בידוק איכותי, התכולה של הדברים שנכנסים לא תמיד ידועה לנו, וזה מדאיג מאוד. אני מבינה שיש כאן מורכבות, לא מצפה לאוטופיה, אבל עניין הדלק למשל - וכן, ראינו בעיניים מכליות דלק נכנסות - בעייתי מאוד".
מאז שקיבלת את כתב האישום, היו נבחרי ציבור שעמדו איתך בקשר?
"חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו עומדת איתי בקשר רצוף, חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד שאל במה הוא יכול לעזור. זה מחזק, וגם התמיכה ממי שהכוח שלו הוא רק בלחבק. זה מתוק. אנשים לא יכולים לתאר כמה זה מטעין באנרגיה. מי שמשלם את המחיר הוא מאוד בודד. כולם יכולים להיות בשטח, להאמין במטרות שלנו ובצורך לא לחזק את חמאס, אבל בסוף המחירים הם אפלים ובודדים. בסוף אני זו שתקועה בתחנת דלק באמצע הלילה עם תינוקת באוטו ולא יכולה לשלם בכרטיס אשראי, או עומדת בסופר כשמי שמאחוריי בתור דוחק בי, כי הכרטיס לא עובר. שם אני לא מרגישה אידיאליסטית ולא חזקה ובטח לא גיבורה. מרגישה אישה קטנה מאוד וחלשה", היא מודה בשקט.
שיירות של תמיכה
בשבוע שעבר, בקמפיין גיוס כספים ממוקד ומהיר, נאספו מיליון וחצי שקלים לטובת ההגנה המשפטית של בן־חיים והמשך פעילות התנועה. "הופתעתי ממש. ביקשתי לעצור את זה הרבה קודם. באמצע היום הראשון התקשרתי לקמפיינר ואמרתי לו שאני חושבת שזה מספיק. הוא אמר 'רעות, לא עוצרים'. וגם היינו צריכים את התמיכה הזו. לכל אורך הדרך עבדנו בלי תקציבים. אבל אישית, הבנתי שהרבה יותר קל לי לשלם מחירים, אפילו לקבל כתב אישום עם השם שלי, מאשר לקבל תרומות עם השם שלי. אז הייתי צריכה אנשים שיתמכו בי ויזכירו לי שזה לא אני. נכון שהשם שלי שם, אבל אני מייצגת רעיון ורוח ומסמלת מה שאנשים רוצים מול האויב, מה שרוצה לראות מי שהקריב את הבן שלו, ומה שכל משפחה שנותנת את אבא לעוד סבב מילואים רוצה לדעת שקורה. לכן הסכמתי להיות במרכז הקמפיין, למרות שזה מאוד קשה לי".
חסימת מעבר כרם שלום על ידי תנועת "צו 9" למניעת כניסה של משאיות סיוע הומניטרי לרצועת עזה. | צילום: צו 9
היא לא העלתה בדעתה בתחילת הדרך שהפעילות תהפוך לכדי תנועת מחאה שכזו. "חשבתי שאהיה שם לבד, ושאשאר כמה שיהיה לי כוח. זה היה הכי רחוק שהצלחתי לדמיין. לא חשבתי שזה יתפוס ככה, ולא חשבתי שיהיה מגוון אנושי כזה וקונצנזוס כזה. אני שמחה שאנשים שהצטרפו אלינו ידעו לכוון ולדייק, כדי שכל אחד בבית יוכל לראות את עצמו בפעילות שלנו. מלבד ההתנגדות לסיוע ולחיזוק חמאס, הקפדנו לא לדבר על דברים אחרים, כדי שכולם יצליחו להחזיק את הדגל של צו 9. ולכן גם באנו עם דגלי ישראל, לא עם שלטים".
נפח פעולות החסימה אמנם ירד מאז תחילת הדרך מתוך כלל הפעילות, בין היתר בשל פעולות שהסלימו - והיא מדגישה כי צו 9 לא היו חלק מהן - אולם מאז אנשי הארגון ממשיכים לחשוף את המציאות בשטח. למשל, כלי הרכב הצבאיים האמריקניים שהגיעו בשבוע שעבר לרצועה כדי להתחיל בהקמת האזור ההומניטרי בעבור תושבי עזה. "פרסמתי סרטון על הבסיס האמריקני, המבנים היבילים, ההאמרים. אנחנו בשטח ורואים מה קורה, ועומדים בקשר עם פורום עוטף ישראל. אנחנו מבינים שהסיפור של שיקום הוא קרוב, מכשירים את השטח כדי שזה יקרה. אוכלוסייה עזתית תחזור לשטח קרוב לגבול, ותהיה לה אפשרות להיכנס ולצאת מעבר לקו הצהוב כשחמאס עדיין שולט ברצועה, והוא לא מפורז ולא מפורק.
"אני מבינה שמצד אחד יש עכשיו איזשהו שקט וכולם רוצים לחזור למסלול החיים ולהרגיש שזה מאחורינו ואפשר לישון בשקט - גם אני רוצה להרגיש את זה. אבל מאידך, זו לא המציאות. המציאות לא יפה ולא נעימה. כבר ביום שישי הקרוב אנחנו מוציאים סיור כדי להראות מה קורה בשטח. זה מה שבכוחנו לעשות מול התהליכים הללו".
יש לך תרחיש בראש שאת הולכת לכלא?
"בדיוק אמרה לי עורכת דין שאני צריכה להיות מוכנה לכך שזה עלול לקרות. חשוב לי לא לפחד מהמחירים, כי אני חושבת שגם אם זה יקרה, זה יהיה עם רעש והד, באופן שגם הוא ישרת את המטרות שלנו. אני לא בוחרת בזה, אני לא רוצה בזה. אני הולכת למשפט לא כי אני רוצה להציל את עצמי, אלא כי אני רוצה להילחם בעוול, ובכל מקום שאנחנו יכולים להיאבק אנחנו נעשה את זה".
הצעות לפוליטיקה כבר הגיעו?
"האמת שכן. אני לא חושבת שפוליטיקה בכוחות שלי עכשיו, אבל זה בהחלט חלום שלי לפעול למען עם ישראל".
עוד כתבות בנושא
