"התורה קוראת לפגיעה מינית 'רצח'. אם לא נעסוק בזה, הארץ תקיא אותנו"

לימור, מה שלומך?

"זו שאלה שהיא פריווילגיה. אין לי הרבה זמן לעצור ולשאול מה שלומי. אני מצויה במרוץ של עשייה בהרבה חזיתות. אבל שלומי טוב, ברוך השם".

השבוע עבר החוק שיזמת ודחפת, שמאריך את תקופת ההתיישנות על עבירות מין.

"יש הגבלה על משך הזמן שאפשר להגיש תלונה ולדרוש את הצדק ביחס לעבירות מין. ניגשנו להתיישנות בעבירות שנעשו בקטינים, ויצרנו הבחנה בין מי שנפגעו בתוך המשפחה ובין מי שנפגעו מחוץ למשפחה. זו דיפרנציאציה קלה, אך הצהרתית. רצינו לומר שלמקרה של פגיעה בתוך המשפחה יש השלכות הרבה יותר קשות, ולפעמים מאבדים על הדרך את המשפחה.

"על עבירות בתוך המשפחה יהיה אפשר להגיש תלונה עד גיל 49, ומחוץ למשפחה עד גיל 48. בתחילת הדרך ביקשנו לבטל לחלוטין את ההתיישנות, וזה עוד יקרה. כרגע הארכנו את התקופה בעשור. בתוך השנים האלה נכנסים הרבה אנשים שיוכלו לדרוש את הצדק שלהם ברמה הפלילית והאזרחית".

את יושבת ראש השדולה למניעת פגיעות מיניות. איך הגעת לתחום?

"בתחום של פגיעות מיניות הצלחנו להעביר חקיקה נרחבת, בסייעתא דשמיא. היה לנו ברור שאנחנו רוצים את התחום הזה במפלגה. מי שלקח את זה בהתחלה היה הרב עמיחי אליהו, וכשהוא הפך לשר איתמר בן־גביר העביר את העיסוק בזה אליי. מנהל השדולה הוא גם הדובר שלי, יעקב סלע, שנפגע בעצמו והוא מאוד מסור לתחום. הסוגיות האלה הן תיקון עולם. אני יושבת ראש השדולה למען ארץ ישראל והשדולה למען חידוש ההתיישבות בחבל עזה, אבל בסוף התורה קוראת לפגיעה מינית 'רצח'. כשאנחנו לא מתעסקים בעוולות האלה, הארץ תקיא אותנו. אם אנחנו רוצים להיות מחויבים לערכים של תורה, אנחנו חייבים לגעת בסוגיות האלה. בגלל נקודת המוצא של עשיית דברים לשם שמיים, זכינו להצליח.

"בשדולה שלנו יושבים נפגעים ונפגעות, והם הראשונים לדבר בכל דיון, מפגש או כנס. יש הרגל בכנסת ישראל שמדברים מעל הראש של המתמודדים והנפגעים, כאילו אנחנו, חברי הכנסת, יודעים בדיוק מה טוב. אבל אני לא יודעת טוב מהם. מי שעברו את החוויות הקשות יודעים לספר איפה נמצאים החסמים, האתגרים והקושי, היכן קולם לא נשמע. זה מביא לכך שרמת הדיוק שלנו גבוהה. הם הביאו את הארכת ההתיישנות ואת חוק האינוס בגבר, את הורדת הרף בהוכחת נזק נפשי כדי להרחיק את הפוגע מסביבת הנפגעים, את החמרת הענישה בעבירות מין על רקע לאומני, ועוד".

החוק הראשון שחוקקת בתחום היה החמרת הענישה בעבירות מין על רקע לאומני. זה היה חוק שרבים התנגדו לו, וספגת בגינו הרבה אש. הוא נחקק ב־30 ביולי 2023, רגע לפני שמחת תורה תשפ"ד.

"אני פחות מוטרדת מהאש שאני חוטפת. כשאני עושה משהו שאני מאמינה בו, אני פשוט עושה אותו. רבים מהדיונים שהשתתפתי בהם לפני הבחירות התקיימו בערים מעורבות, והקשבתי לבנות שם. לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה כדי להבין שיש פה סוגיה, והיה לי ברור שאני לא עוברת על זה לסדר היום. המלחמה על החוק ארכה כמעט שנתיים, וכל ארגוני הנשים, ארגוני הסיוע וגם הייעוץ המשפטי, הפרקליטות ומשרד המשפטים – כולם התנגדו לחוק. היה ארגון אחד, להבה, שמכיר את התופעה הזאת ומתמודד איתה, והוא נלחם איתנו. ענת גופשטיין הביאה עדויות קשות.

"הטענה העיקרית של המתנגדים הייתה שאין תופעה כזאת. הם הביאו כהוכחה את העובדה שעד היום לא נפתח תיק ולא הוגש כתב אישום עם הטענה הזאת. זה מגוחך. לא הוגש כתב אישום כי לא חשבו לבחון את זה. גם היום, אגב, הפרקליטות ועורכי הדין לא מספרים לנפגעים ולנפגעות שכדאי לבחון את ההיבט הזה בפגיעה, למשל אם תוך כדי הפגיעה הוא מקלל אותה כי היא יהודייה או זורק לה, 'זה בגלל מה שאתם עושים בעזה'".

כמה חודשים אחר כך הארגונים האלה הלכו לאו"ם עם טענות ועדויות על התעללות מינית לאומנית במהלך 7 באוקטובר, והפנו להם כתף קרה.

"הארגונים האלה רגילים שהם משתקים את חברי הכנסת, ואז החקיקה לא יכולה להתקדם. הם עשו המון בעניין הזה. לא היה ערוץ או עיתון שלא דיברו על זה. אבל אני לא מתעניינת ולא מתפעלת מהדבר הזה. כמה חודשים אחר כך המפלצת הזאת קמה בממדים איומים. הם ישבו, קראו והבינו את הזוועות, וכשהם פנו לאו"ם ולארגוני הנשים הבינלאומיים - הם נענו בניכור והכחשה. ולמרות הכול, מעטות אמרו לי 'טעינו'. אגב, אנחנו הגדרנו את המעשה הזה כפשע מלחמה. כך העולם מתייחס לזה, אסור לטשטש את התופעה".

רובם המכריע של ארגוני הנשים מגיעים מהשמאל ותומכים באג'נדה הפוכה משלך כמעט בכל דבר, ובכל זאת יש לכם מטרות משותפות. איך עובד שיתוף הפעולה?

"נוצרים חיבורים מדהימים. את אנשי מרכזי הסיוע שעובדים איתי מניעה תחושת שליחות, שהם מחויבים לייצר פה מציאות אחרת, להגן על הנפגעים והנפגעות. מצד שני נלחמו נגדנו על החוק שמגדיר עבירת אינוס בגבר. עד אז לא הייתה עבירה כזאת בחוק. ישבו אצלי בשדולה גברים מפורקים בני ארבעים וחמישים, שסיפרו שכשהם היו בני שמונה ותשע הם עברו אונס ולא הייתה לזה הגדרה. כשהם הגיעו למשטרה כילדים, חוקר היה יכול לשאול אותם אם הם נהנו, כי זה לא אונס. זה מצב מפרק, והם באו להילחם כדי שילדים אחרים לא יעברו את זה.

"ארגוני הנשים התנגדו לחוק על אינוס. הם יצרו תפיסה שגבר תמיד בעמדת התוקפן, שאינו יכול להיות קורבן גם אם הוא ילד, כאילו גבר הוא דמון. יש לזה משמעויות נוראיות".

לפני חמישה חודשים קיימת כנס על התמודדות קהילתית עם פגיעה מינית.

"אחד הדברים שאנו שומעים מהנפגעים ומהנפגעות הוא שלקהילות אין מספיק כלים - והרבה פעמים לא מכוונה רעה, אלא מחוסר מודעות, קהילה לא יודעת להתמודד עם פגיעה שמתרחשת בתוכה. לכן החלטנו להרים את הכנס הזה, והיו בו הרבה משתתפים.

"ישבו בו אנשי ציבור, רבנים וראשי קהילות משלל המגזרים, גם מקיבוצים. היו שם אנשי טיפול ואנשים שמלווים קהילות. בפתח הכנס דיברו הנפגעים והנפגעות, והציגו את הזווית שלהם. ניסינו להעלות את האתגרים, ולתת כלים כדי לדעת איך להתנהל נכון. ביקשנו גם להעלות את המודעות לכך שיש כתובת. הרבה פעמים אנשים לא יודעים לאן לפנות.

"מעבר למה שקיום הכנס עשה למען הנפגעים והנפגעות, העלאת המודעות חשובה, וגם הקשר שנוצר שם בין הגורמים השונים. אבל בסוף אנחנו יוצאים אחרי כל כנס ומפגש של השדולה עם משימות לעבודה. יש המון כאלה. אלה מים שאין להם סוף, וצריך שהתיקון ייעשה נכון, לא בדרך שמנסה לייצר אג'נדות, אלא במאמץ לשמור על הנפגעות והנפגעים".

מה היעד הבא שלך?

"עוד מעט מסתיים מושב הקיץ, והחקיקה תופסק. אבל הייתי רוצה לקדם סוגיות שקשורות למניעה. בסוף התעסקנו הרבה בהגנה וביכולת למצות זכויות של נפגעים, אבל ישנו כל התחום של מניעה בבתי הספר, בצבא, בשירות לאומי ובכל מוסדות המדינה. יש שם עוד הרבה עבודה. הייתי רוצה גם לתת עוד תקצוב למרכזי הסיוע. הם עושים עבודת קודש.

"חשוב לי לומר שאת כל המהלכים המדהימים האלה לא הייתי יכולה להניע אלמלא יעקב סלע. אני חברת כנסת ומתעסקת במיליון חזיתות, והיכולת שלו לא לבזבז אנרגיות מיותרות אלא ללכת בצורה מדויקת, זה לקחתת את הפגיעה שלו ולמנף אותה למפעל חיים. מה שהוא עשה לא קרה בעשרות השנים האחרונות ולא יקרה בעשרות השנים הבאות. תיקוני עולם בכהונה אחת".

לפעמים אומץ לעמוד מול ארגוני הנשים יכול להביא לתיקונים חשובים בתחום ההגנה על נפגעים ונפגעות. כדאי לזכור שהעיסוק במוסר ובערכים נוכח מאוד בצד הימני של המפה הפוליטית.