"מדהים לראות את התוכניות של חמאס שחור על גבי לבן"

מה גרם למנהיג חמאס יחיא סינוואר להורות על היציאה למתקפת הטרור הקטלנית שהובילה לבסוף להחרבת עזה ולפגיעה אנושה בארגון הטרור העזתי? כמעט שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, השאלה הזו עדיין מטרידה חוקרים ומזרחנים. כאשר חוקר חיזבאללה, ד"ר דניאל סובלמן, הניח את ידיו על מסמכי השלל של חמאס, הם סייעו לו לאשש ולהפנים את מה שהוא כבר ידע. חמאס אכן ניסה להביא להשמדת ישראל באותה שבת נוראה; זה לא היה אקט של טירוף לא רציונלי, אלא תוכנית מסודרת ששורטטה בקור רוח שטני, ואשר נחשפת במסמכים הסודיים של ארגון הטרור העזתי.

"הדהים אותי לראות את התוכניות של חמאס לפרטי פרטיהן, שחור על גבי לבן", הוא אומר. "אתה רואה הבנה ואמונה אסטרטגית שניתן להשמיד את מדינת ישראל. במסמכים האלו מוצגת התוכנית בצורתה הנקייה והאסטרטגית. לא הצורה המתלהמת והמפלצתית שבה היא יצאה לפועל, אלא תיאור קר ומחושב, כמעט סטרילי".

יותר מכול נדהם סובלמן למראה המסמך שבו תדרך יחיא סינוואר את איסמעיל הנייה לקראת פגישתו של האחרון עם מנהיג חיזבאללה בביירות ביוני 2022. "המסמך הזה מתאר את התרחיש שחמאס שיווק לחיזבאללה. לפיו, חמאס, חיזבאללה וציר ההתנגדות האיראני יפתיעו את ישראל בפעולה משותפת שנועדה להביא להשמדתה. גם האיגרת שהנייה שיגר לסינוואר אחרי הפגישה עם נסראללה הפתיעה אותי. הוא מדווח בה שנסראללה הביע תמיכה בתוכנית מרחיקת הלכת הזו. כשקראתי את המסמך הזה הבנתי שנסראללה אמנם הופתע מעיתוי המתקפה בפועל, ואולי גם מדרכי הפעולה של חמאס, אבל בניגוד לישראל הוא כנראה לא הוכה בתדהמה ובהפתעה בסיסית. זה לא שהוא לא העלה על דעתו תרחיש כזה. קודם לכן הערכתי שנסראללה ראה במהלך של חמאס דבר מטורף".

את התובנות שרכש סובלמן לאחר שנחשף למסמכים הוא פרסם לאחרונה במאמר בשם "התשתית האסטרטגית של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר", שראה אור בכתב העת האקדמי "Studies in Conflict & Terrorism". כפי שהוא מסביר במאמר, המסמכים חושפים שחמאס, ובהמשך גם חיזבאללה, לא ראו עוד את המאבק בישראל כמאבק מוגבל לשיפור עמדות או לצבירת הישגים נקודתיים; הם הגיעו למסקנה אסטרטגית שלפיה ישראל הפכה למדינה חלשה ופגיעה במידה שמאפשרת להביס אותה. אם בעבר התפיסה הייתה שניצחון מול ישראל מתבטא בעצם היכולת של הצד החלש בסכסוך לשרוד במערכה, היא הוחלפה בתפיסה שניתן להגיע לניצחון מוחלט על ישראל. כעת "שחרור פלסטין" כבר לא היה סיסמה אידיאולוגית או רטוריקה לצרכי תעמולה, אלא יעד אופרטיבי בר השגה.

"כשזה מופיע במסמך פנימי ולא בנאום לציבור, קשה הרבה יותר לפטור אותו כהגזמה או כהתרברבות. הם באמת האמינו שישראל עשויה ליפול", מדגיש סובלמן.

מאמרו של סובלמן מתבסס על מסמכים שנתפסו ברצועה על ידי היחידה לחקר שלל אויב. סובלמן לא קיבל גישה ישירה אליהם אלא הגיע אליהם דרך מחקרים מודיעיניים שפורסמו ועסקו בחמאס ובמלחמה; הקישורים שצורפו אליהם הובילו למסמכים המלאים. לדבריו, מאות מתרגמים גויסו למילואים רק כדי להתמודד עם היקף החומר ולהעביר אותו סינון ראשוני. העובדה שחמאס ניהל במשך שני עשורים מנגנון שלטוני מסודר, שתיעד כמעט כל דבר, יוצרת מאגר מידע עצום שיעסיק חוקרי טרור במשך השנים הקרובות.

היגיון בשיגעון

ד"ר סובלמן, נשוי ואב לשתיים, הוא חבר המחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ותושב רחובות. הוא נולד בישראל להורים שעלו ארצה מניו־יורק. את ההחלטה המקצועית החשובה ביותר בחייו קיבל בכיתה ז': ללמוד ערבית. "אבא שלי הסביר לי שבחיים אתה צריך יתרון יחסי; לא צריך להיות טוב בהכול, רק יתרון אחד משמעותי". הערבית שרכש בגיל צעיר הובילה אותו בהמשך לשירות מודיעיני ביחידה 8200, לעולם העיתונות ככתב עיתון הארץ לענייני ערבים, וגם לקריירה אקדמית כחוקר חיזבאללה והעולם הערבי. הדוקטורט שכתב עוסק בסכסוך בין ישראל לחיזבאללה.

התפיסה הרווחת בישראל היא שחמאס, חיזבאללה ושאר חלקי ציר ההתנגדות פועלים באופן לא רציונלי. במאמר אתה מציג תמונה אחרת. מדוע, לדעתך, ישראלים מתקשים לזהות את ההיגיון של אויביהם?

"אנחנו מתקשים להפנים את הרציונליות והאסטרטגיה של הארגונים האלה, כי הם נתפסים על ידינו כ'ארגוני טרור' נחותים. כתוצאה מכך אנחנו ממעיטים ביכולותיהם, ולא נערכים בהתאם. בעימותים א־סימטריים, חובת ההוכחה היא על הצד החלש. הוא צריך לגרום לצד החזק לקחת אותו ברצינות, ולצערי החזקים לומדים לקחת ברצינות את החלשים בעיקר בדרך הקשה והכואבת".

"מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר נראית לנו כטירוף אבל מנקודת מבט אסטרטגית היא נועדה להביא להתערבות עממית המונית. זו הסיבה שחמאס שידר את הטבח בלייב"

עם זאת, מוסיף סובלמן, "אני לא בטוח שהממסד הישראלי רואה בשחקנים האלה ארגונים לא רציונליים. מהותית, אגב, שחקנים לא מדינתיים, כולל ארגוני טרור, מתנהלים לרוב באופן הרבה יותר רציונלי מכפי שהיינו רוצים להודות. למהלכים שלהם יש היגיון אסטרטגי. אבל הרציונל הבסיסי שלהם שונה משל מדינות, משום שהם נמצאים במקום אחר לגמרי במעגל החיים הארגוני.

"מה שחמאס עשה ב־7 באוקטובר היה מפלצתי, ונראה לנו מטורף ומשיחי, אבל מנקודת מבט אסטרטגית טהורה, זה היה מהלך מחושב ומכוון שנועד להשיג תכלית ברורה – לשלהב קהלים, ליצור את הרושם שישראל נופלת ולהביא להתערבות עממית המונית. זו הסיבה שחמאס שידר את הטבח בלייב. הם שאפו להשיג לא פחות מהכרעה וחיסול של מדינת ישראל. בעיניי, הטבח היה אירוע שואתי. כואב לומר זאת, אבל יחסית למה שחמאס תכנן ושעלול היה לקרות, יצאנו בזול. אני מסוגל לעצום את העיניים לכמה שניות ולדמיין תרחיש שבו התוכנית של סינוואר עובדת, ואני חושב שגם נתניהו מסוגל היום לדמיין את זה. אם אתה מקשיב למה שאמר רון דרמר לפני שנה, שהדבר שהכי הפחיד אותו ב־7 באוקטובר הוא שקיר הברזל של ז'בוטינסקי נפרץ – ודרמר שהיה האדם הכי קרוב לנתניהו – אז בעצם זה גם מה שמפחיד את ראש ממשלת ישראל. כמו בתרחישים של ימי הביניים, ברגע שפורצים את חומות המבצר, ההמונים זורמים פנימה וטובחים בכולם".

על העיוורון

חמאס קיווה אפוא להביא להשמדת ישראל, אך בפועל תוכניתו הובילה לתוצאה הפוכה. מנהיגיו ואלפים מפעיליו חוסלו, ותשתיותיו הושמדו. בהמשך הוביל המהלך לחיסולו של נסראללה, לפגיעה קשה בצבא הטרור שטיפח, לסיכול המנהיגים הבכירים של ציר הטרור האיראני, ולשחיקת כוחם הצבאי. במקום שהיא תוכרע, ישראל הוכיחה את יכולתה לשרוד מתקפת פתע אסונית ולהכות את אויביה.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, נסראללה הודה ששגה כשתקף את ישראל. אם סינוואר היה חי, גם הוא היה מודה שזו הייתה טעות לצאת למתקפה על ישראל?

"לפי איך שהדברים נראים היום, אני מעריך שהם לא היו יוצאים למתקפה הזו באופן הזה. אם הם היו יודעים כיצד תתפתח המערכה, אולי הם היו מעדיפים להמתין עד שהיו יודעים בוודאות שחיזבאללה יצטרף במלוא כוחותיו. עם זאת, מבחינות מסוימות ישראל נמצאת היום בדיוק איפה שסינוואר היה רוצה לראות. ציבורים נרחבים בעולם, לרבות בארצות הברית, רואים בנו מדינה לא לגיטימית. אבל זה ניתן לשיקום, בעוד שהוא קיווה שהמתקפה תביא להשמדתנו".

יש עדויות לכך שחמאס העריך בחוסר את החוסן של החברה הישראלית והניח שהיא תתפרק מהר יותר?

"במסמכי השלל שצה"ל תפס ושהועלו לאתר המרכז למורשת המודיעין בגלילות, קיימות התייחסויות לכך שבעיני הנהגת חמאס, הדבק המלכד של החברה הישראלית החל להינמס. בחודשים שקדמו למלחמה, סינוואר תיאר את המצב של ישראל כקשה יותר מזה שהיה במלחמת יום הכיפורים. הוא גם טען שלחמאס יש יכולת לשנות את פני המזרח התיכון כולו".

המסמכים מאירים באור חדש גם את רעיון "אחדות הזירות", כתהליך שנבנה בהדרגה לאורך יותר מעשור. חמאס, חיזבאללה, המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן פיתחו בהדרגה שפה משותפת, תפיסות פעולה דומות ולקסיקון אסטרטגי זהה. סובלמן מתאר כיצד מושגים שטבע חיזבאללה בשנות התשעים החלו להופיע גם אצל חמאס והחות'ים. בעיניו, זהו סימן לכך שלא מדובר רק בשיתוף פעולה טקטי, אלא במערכת אזורית שבה שחקנים לומדים זה מזה ומפתחים תפיסה משותפת של מאבק בישראל.

"מה שכולנו פספסנו, וכנראה גם נסראללה במידה מסוימת, הוא שמרכז הכובד של ציר ההתנגדות נדד לרצועת עזה", מוסיף סובלמן. "הרצועה הייתה מספיק חזקה ונחושה, וישראל הייתה מספיק פגיעה מולה, עד למצב שבו רצועת עזה הייתה יכולה ליזום מלחמה. לדעתי, אף אחד לא חשב שקיימת אפשרות ריאלית כזו".

סובלמן מציע לראות את מתקפת חמאס בהקשר היסטורי רחב: "7 באוקטובר נכנס למועדון של פרל־הארבור, מלחמת יום הכיפורים ו־11 בספטמבר. אלה אירועים טקטוניים שיש להם סיבות מורכבות. זה לא קרה בגלל שלא העירו את ראש הממשלה או כי לא שלחו כוחות כשהסימים הישראלים נדלקו פתאום ברחבי עזה. התשתית לאירוע הזה נבנתה במשך שנים והיו סימנים מקדימים, אבל שום מידע מודיעיני פתאומי לא היה פוקח פתאום את העיניים של ישראל וגורם לה להבין שהיא עומדת רגע לפני תרחיש אסוני כזה".

סובלמן, שעוקב באדיקות אחרי כלי התקשורת של חיזבאללה וחמאס, מזהה במבט לאחור את אותות האזהרה. "שישה שבועות לפני 7 באוקטובר התראיין אחד מבכירי חמאס ואמר שהסוגיה הפלסטינית מחייבת מלחמה אזורית דחופה, עכשיו. הוא הדגיש את המילה הזאת והזהיר שישראל מתכננת ליישב מיליוני מתנחלים בגדה, ושפלסטין נמצאת רגע לפני נקודת האל־חזור. בדיעבד אתה אומר לעצמך: רגע, אחד ממנהיגי חמאס אמר את זה בפומבי, איך לא ראינו את זה? אבל אם אתה לא מסוגל לדמיין אירוע בסדר גודל כזה, אז שום מודיעין לא יגרום לך לראות אותו".

ההימור הגדול

אחת התובנות העמוקות שסובלמן גוזר מהמסמכים היא ההבנה שעימות בין יריבים א־סימטריים כמו ישראל וארגוני הטרור לא מתנהל סביב שאלת העוצמה, אלא סביב שאלת הפגיעוּת. ערב 7 באוקטובר הייתה ישראל חזקה יותר מכל יריביה מבחינה צבאית, אך הם למדו לזהות את נקודות התורפה שלה ולהפעיל עליה לחץ באמצעותן. במקום להיאבק בה בשדה הקרב הקלאסי, הם ניסו לכפות עליה כללי משחק, להגביל את חופש הפעולה שלה ולהפוך את היתרונות לחסרונות. במובן הזה, המסמכים מציגים תפיסה סדורה, מתוחכמת ורבת שנים.

"בשנים שקדמו למלחמה, ישראל לא רק הייתה מורתעת, אלא גם נכפית", הוא מסביר. "הרתעה זה כששחקן אומר לך 'אם תעשה איקס, אני אגיב בוואי'. כפייה זה כשהוא אומר 'אם לא תעשה איקס, אני אעשה לך וואי', וגם נותן לך אולטימטום". סובלמן מציין שכבר בשנת 2020 החל חמאס להציב אולטימטום לישראל. "הם אמרו 'אם הכסף הקטארי לא עובר לידינו עד תאריך מסוים, אנחנו הולכים להתנגשות'. היית רואה איך עוד באותו לילה, ראש המוסד ומתאם פעולות הממשלה בשטחים עולים על טיסה לקטאר כדי לארגן את הכסף. סינוואר עצמו הגדיר את זה במפורש כפרוטקשן. הוא אמר 'כן, אני לוקח פרוטקשן ממדינת ישראל'".

יכול להיות שחמאס התמכר בעצמו לקונספציה משלו, שישראל חלשה יותר, והימר בלי להבין את המציאות?

"חמאס הימר על כניסה מהירה ועוצמתית של חיזבאללה. אבל אני לא בטוח שזה היה ההימור הגדול ביותר של חמאס. ייתכן שההימור המשמעותי היה שהציבורים הערביים, בתוך מדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית אבל גם במדינות ערב, יתרשמו מהמראות של הפלישה המסיבית וינהרו בהמוניהם לגבולות. באחד ממסמכי השלל סינוואר מתאר בפני הנייה תרחיש שבו משטרים ערביים באזור ייפלו כתוצאה מהמהלך של חמאס ומפת המזרח התיכון תשתנה. אבל כמו שישראל וארה"ב למדו לאחרונה באיראן, קשה עד בלתי אפשרי להניע אוכלוסיות לפעולה".

האם ההרס בעזה יצנן את השאיפה להשמדת ישראל? סובלמן פסימי: "המנהיג הנוכחי של חמאס, חליל אל־חייה, אמר לפני כמה חודשים שב־7 באוקטובר חמאס הציג בפני העולם מודל שמוכיח שהשמדת ישראל היא אפשרית. אני רוצה להאמין שנוכח ההרס העצום ברצועת עזה ובלבנון, הרושם שיתקבע לטווח ארוך הוא שמי שמעלים על דעתם לחסל את מדינת ישראל מסתכנים בסוג של השמדה עצמית. אבל זה לא יעלים את התמונות ואת הזיכרון של הפלישה ההמונית לישראל. כפי שישראלים רבים מסוגלים לדמיין היום תרחיש של פשיטה המונית על הגבולות שלנו, אין סיבה להניח ששונאינו לא מדמיינים זאת".