"אני בשליחות, אני מאמין בקריאת ספרים": האיש מאחורי אתר הספרים הגדול בישראל

פתיחת חגיגות שבוע הספר תמיד מלווה בדילמות חברתיות ותרבותיות הקשורות לעולם הספרות. הוצאות עצמאיות לעומת הוצאות גדולות, מקור מול מתורגם, עיון מול פרוזה, הקרב בין הסוגות העיליות לבין אלו העממיות יותר - כל אלו מתנקזים אל שאלת מיליון הדולר: האם הספרות עדיין בחיים?

ובתווך, הספרים ממשיכים לצאת. נכון, מדי פעם הם משנים צורה, והשוק בהחלט הפך לשוק של מוכרים ופחות של קונים, אבל עם הספר מוכיח שגם השנה הוא יפקוד את המתחמים השונים ויצטייד בספרים, וחלקו הגדול אפילו יקרא אותם.

לצד הדיונים המוכרים הצטרפו גם דיונים מהשנים האחרונות: האם לשמור אמונים לעותק הקשיח או ללכת על עותק דיגיטלי? האם ספרי שמע בכלל נחשבים ספרים? איך אפשר להתחייב לספר בעולם שבו הגירוי החושי מהיר ויכולת הריכוז נעלמת?

בין שהקוראים מעדיפים את הספרים שלהם כרוכים, אלקטרוניים או מוקלטים, רובם נתקלו באתר עברית, שמאגד לתוכו את כל הפורמטים הנוכחיים של שוק הספרים. אחת הטענות הגדולות כלפי הענף היא שריבוי ההוצאות והאפשרות להוציא ספר במימון עצמי מבזרות את מוקדי הכוח שקבעו את הטון בעבר, ויוצרות שפע בלתי נדלה בעולם הספרות.

מי שעומד בראש פלטפורמת הספרות הגדולה בישראל הוא גיא בן־נון, מנכ"ל "עברית". "אני חושב שמהפכת ה־AI שכולם מדברים עליה עוד מעט תייתר הרבה משרות", הוא אומר בפתח השיחה, "ואם אנחנו נחיה בעולם שבו אין עבודה אנחנו צריכים להגדיר את עצמנו שלא בתור המקצועות שלנו".

בן־נון (53) נשוי לשריתה, ואב לשלושה ילדים, והם גרים בתל־אביב, משוגע על ספרים ואוהב אנשים. הוא עומד בראש עברית עוד משנת 2015, קודם לכן עבד כסמנכ"ל שיווק בטלאול ולפני כן בקאנון. בעברו למד אדריכלות ("כמעט סיימתי, אבל קמתי והלכתי כי חשבתי שאני לא מספיק טוב בזה"), ולבסוף התמקצע בעולמות השיווק והניהול. "אבל ספרים הם הרבה יותר מזה", הוא מדגיש, "ההבדל הוא שהיום אני בעצם בשליחות".

מהי השליחות?

"עידוד קריאה. אני מאמין בקריאה של ספרים ולא רק טקסטים משתי סיבות: האחת ממקום של השראה והתפתחות, והשנייה - שלא פחות חשובה - היא שקריאה מעכבת אותך וגורמת לך להשתהות. אי אפשר לעשות פאסט פורווד, ויש בזה יופי אדיר, במיוחד בעולם שמתנהל בטירוף".

חוץ מספרים קוליים.

"נכון, הספרים הקוליים הם סיפור מעניין. הקהל האפשרי של הספרות מתחלק לשניים: קוראי הספרים ואוהבי הספרים, ויש פער ביניהם. האוהבים רוצים לקרוא אבל קשה להם, עליהם אני נלחם. בעיניי הספרות הקולית פותרת המון בעיות זמן וקשב. זה ה'הוק' הכי משמעותי לכניסה לעולם הספר. בארצות הברית הנתונים על קריאה קולית עולים מדי שנה בעשרות אחוזים, ואני מאמין שישראל גם תגיע לזה".

"יש משהו במדורת השבט הזאת, שאנשים יושבים ומדברים על אותו הספר. בסוף מה שגורם להצלחה הכי גדולה של ספר הוא לא פרסום או ביקורת אלא העברה מפה לאוזן. אם כל אחד ייצור לעצמו ספר בפרומפט, לא תהיה לנו מדורת שבט"

באתר עברית נכנסו לעולם המוקלט לפני כארבע שנים. "המהלך הראשון היה להתחיל לעבוד עם הספרייה לעיוורים, שמותר לה להקליט מה שהיא רוצה בלי לשאול כי התוצר מיועד לאנשים עם מוגבלויות. שילמנו לספרייה לעיוורים עבור רכישת הזכויות. חתמנו על הסכם של 4,000 ספרים ובסוף לקחתי רק 700. עשינו מיני־מהפכה בעולם, הקלטת ספר של 250-300 עמודי פרוזה אורכת כעשר שעות מוקלטות, ועובדים על זה בערך עשרים שעות. זה לוקח הרבה זמן ומשלמים לקריין ולצוות אולפן על זמני עריכה והקלטה. הבנו שאנחנו יכולים ללמד את הקריינים לערוך בעצמם, פתחנו קורס והעלינו להם את השכר ועכשיו הם מביאים לנו מוצר מוגמר. השארנו שם את האולפן ואנחנו גם משתדלים להביא סופרים חשובים שיקראו את הפרק הראשון, מבחינתנו זה גם נכס שנשאר וזה מאוד יפה".

בעברית, כך הוא מספר, "חותמים על חוזים עם כל המו"לים. עד אז היה רק את iCast, ועכשיו אנחנו עובדים מול כולם. אחת לחודש אנחנו מתכנסים לישיבה ומסתכלים ממעוף הציפור על פרוזה, עיון ושאר הסוגות. אנחנו משתדלים שזה יהיה מאוזן ונותנים מקום לכל ההוצאות, לצד דברים חשובים וקאנוניים. בסוף המו"לים מוציאים כל חודשיים ספרים ואנחנו משתדלים להוציא 30-40 ספרים כל חודש. יוצא שאני מקליט לא מעט ספרי עיון, כי גברים אוהבים ספרים קוליים יותר מנשים, ולרוב הם יעדיפו יותר ספרי מתח ועיון".

אתם לומדים את הקהל.

"נכון. ניסינו להקליט כמה פעמים רומן רומנטי והנשים לא אהבו את זה. הן חשבו שזה לא מספיק משוחק, אז עשינו קמפיין פרסומי ושאלנו מי רוצה להיות הקריין הבא. קיבלנו 150 פניות, שליש היו מגברים, קיימנו אודישנים והגענו ל־20 קריינים שנבחרו באופן סופי".

אני באמת שואלת - אפשר עדיין לקרוא למצב כזה "ספר"?

"בתחילת הדרך לי באופן אישי היה קשה לתפוס אותם כקריאה אבל עם הזמן אני לגמרי רואה שזו קריאה לכל דבר. אנחנו גם קוראים לזה לקרוא ספרים קוליים ולא להאזין כי מבחינתנו בסוף למרות שחוויית הצבירה היא אחרת סיימת לקרוא והייתה לך חוויה ולכן, אני אולי בפוזיציה אבל אני אומר את זה גם בתור צרכן כבד של ספרים קוליים. יש כל כך הרבה ספרים שמעניינים אותי ואני מרגיש שזו קריאה".

///

בן־נון מנסה להצעיד את שוק הספרות הישראלי גם בדרכים נוספות, ו"עברית" אימצה לאפליקציה ולאתר פיצ'רים מתקדמים. למשל "עודד המעודד", ינשוף שמזכיר לקוראים את יעד הקריאה שהציבו לעצמם, בדומה לאפליקציית דולינגו. או "ממבט ראשון", פיצ'ר שמציג את כריכת הספר ונותן כמה מילים סמליות עליו. אם אוהבים, מחליקים ימינה. אם לא מתחברים, שמאלה. ובסוף, כל הספרים שקיבלו סווייפ ימינה יחכו בקופה, בצורה שמזכירה מאוד את הדרך שבה עובדות אפליקציות היכרויות.

  "הקורא מרוויח בגדול כי יש לו היצע אדיר, אבל הוא מפסיד כי הוא הולך לאיבוד. סופר הביכורים בכלל מפסיד מכל הכיוונים. בגלל חוק הספרים הספר יהיה במחיר מלא ואף אחד לא יקנה אותו"

בתור מי שבא מעולמות השיווק, אתה רואה את הספר כמוצר?

"אני מחשיב אותנו כגוף טכנולוגי ומתקדם, וזה קצת מתקשר לי לאיזו בדיחה: אם אדם מתעורר מקומה אחרי חמישים שנה, הכי טוב להעיר אותו בבנק - כי שם לא השתנה הרבה. אני אומר שגם עולם המו"לות הוא קצת כמו בנק. ביחס לעולם התקוע והעבש אני באמת נחשב חדשני, אבל אני לא תופס את עצמי כהייטק. יש לי להט לעודד אנשים לקרוא ואני מנסה לייצר יתרון בחיפוש אחרי הסיפור וספר. המקור של החשיבה שלי הוא אנושי וספרותי. ובסך הכול לאנשים שונים יש העדפות שונות. יש המון אנשים שאומרים שהם מעדיפים מודפס כדי לא להתפתות לטלפון, יש כאלה שאומרים שדווקא ההתרעות בטלפון טובות להם, כי הם לא יכולים להתרכז שלוש שעות בקריאה אינסופית. יש כאלו ששומעים ספר בפקק. אין פה בהכרח טוב ורע".

הדיון על האם ספרים קוליים הם ספרים לכל דבר או ששינוי הפורמט משנה גם את המהות טרם הסתיים וכבר נכנס דיון לוהט נוסף: הבינה המלאכותית. בעולם, בין קריאות זועמות להחרמת ספרים שזכו בפרסים ונחשדים שנכתבו בעזרת בינה מלאכותית, יש גם סופרים שלא מתביישים להודות שהם נעזרים בה. כך למשל זוכת פרס נובל אולגה טורצ'וק הפולנייה, שבריאיון שקיימה לאחרונה ציינה כי למרות המורכבות והצער על עולם שהולך ונעלם, היא משתמשת בבינה מלאכותית לסיעור מוחות בשלב התחקיר. החשש וההזדמנות במהפכה הזאת חוצה מגזרים ומקצועות, אבל נדמה שבעולם האמנות החשש כבד בעיקר כי לפעמים קשה לאמוד את הזמן הרב המושקע ביצירה ואת הניואנסים שהופכים אותה לחשובה ובעלת שאר רוח.

איך ה־AI משפיע על עולם הספרות?

"הסיפור של AI מטריד בשני מובנים. קודם כול מבחינת הקניין הרוחני - אין אבטחת מידע. אנשים פורצים ומפיצים את הספרים ברשת. זה עצוב לי, כי אני השומר בשער ואני רוצה לשמור על הסופרים. גם השדה של זכויות היוצרים נפגע עם ה־AI כי הכול מכיל ציטוט על גבי ציטוט על גבי ציטוט. בהתחלה אמרו שלא צריך מו"ל, אחר כך אמרו שלא צריך חנויות ספרים ועכשיו גם אומרים שלא צריך סופר. אפשר ללכת לצ'אט, להוציא פרומפט ולקרוא ספר. אני מאמין שזה לא יקרה כל כך מהר. לא בגלל הטכנולוגיה, אלא כי אנחנו רוצים שיבחרו לנו ושאנחנו נצרוך. יש משהו במדורת השבט הזאת שאנשים יושבים ומדברים על אותו הספר. נכון, זה הולך ומתדלדל, אבל בסוף מה שגורם להצלחה הכי גדולה של ספר הוא לא פרסום או ביקורת אלא העברה מפה לאוזן. אנשים רוצים לדבר על משהו עם אנשים אחרים, לחלוק אותו, כך שלדעתי הבינה המלאכותית לא תעלים כל כך מהר את הספרים, אם בכלל".

בנוסף, בן־נון מבהיר, "גם אחרי שהסמארטפונים נכנסו לתמונה הספידו את הספרים. אז נכון, אין לנו טווח קשב מצד אחד, אבל מצד שני יש פה זמינות ומיידיות. זה נותן יתרון כי אם יש לי רצון לקרוא ספר הוא מיד אצלי על המסך. בפונט שלי, עם גלילה אוטומטית, בכל מקום. אני מודה שאני משוחד ולא יכול להתלונן על הסמארטפונים, משום שאני רואה בספרות הדיגיטלית ערך ענק. הבינה המלאכותית יכולה גם להבין ערך מוסף, אנחנו נאמן אותה להבין את הרבדים של הספרים ולהביא המלצות בהתאם. לא במובן של בוט שאני מדבר איתו ונותן לי המלצות ברורות מאליהן, אלא מודל שמבין את עומקם של הדברים ועוזר למצוא התאמה מושלמת".

///

המענה הזה לא מגיע בחלל ריק. קוראים שכבר הצליחו לגייס כוחות ולהיפרד מהמסך, מגלים שבתוך השפע האינסופי של הכותרים שיוצאים היום קשה להם לבחור.

אתם לא מוגבלים במקום או בעלויות של הדפסה והפצה. איך מתמודדים עם הכמות העצומה של התוכן?

"הסיפור של חברת שפע קורה בכל מקום. בקניות, במוזיקה, בסרטים, ברשתות חברתיות, אז גם בעולם הספרות זה קיים. ככה נראה הפוסטמודרניזם, אפילו אמת אחת אין. בהקשר הזה אני חושב שתנועת ההאטה תתפוס תאוצה והסלקטיביות על התוכן הנצרך של כל אחד תהיה יותר גבוהה. באשר לשאלה איך מצמצמים את השפע - אנחנו בדילמה. אני מוכר את כל ההוצאות - ויש 180 הוצאות כיום - זה כובע אחד שלי. אבל יש גם ספרות עצמאית באתר, ואת זה לא עשיתי בשביל הכסף אלא כדי לשבור את הטאבו שלפיו רק אנשים שיש להם כסף יכולים להוציא ספר. החובה שלי כפלטפורמה דיגיטלית היא לאפשר לאדם להעלות את הספר שלו בכמה מאות שקלים. ובסוף אני חושב שאי אפשר להיות בעולם שבו אנחנו קובעים מה טוב. בניגוד לאחרים, אני חושב שהטוב צף למעלה ומפה לאוזן הוא המסנן הכי טוב שיש".

איך זה משפיע על השילוש של סופר, קורא ומו"ל?

"קרנו של המו"ל ירדה דרמטית כי יש יותר מדי מו"לים. גם המו"לים עצמם לא מבינים שהם צריכים לחשוב על מודלים אחרים כדי שיצטרכו אותם בשוק, לא רק בשביל מנגנוני הפצה וגושפנקה של איכות. הקורא מרוויח בגדול כי יש לו היצע אדיר, אבל הוא מפסיד כי הוא הולך לאיבוד. סופר הביכורים בכלל מפסיד מכל הכיוונים. בגלל חוק הספרים הספר יהיה במחיר מלא ואף אחד לא יקנה אותו".

מה באמת קורה לסופרים בתוך כל השינויים הללו?

"מעמד הסופר השתנה בשני היבטים במשך השנים. קודם כול הוא נעשה פחדן – סופרים כבר לא מביעים היום דעות פוליטיות. האומץ הציבורי פחת כי אנשים פוחדים מתגובות. שנית, אנשים לא קוראים. כתיבת ספרים הפסיקה להיות מקצוע והפכה לתחביב. בואו נכיר בזה - אין יותר קאנוניזציה. לכן התשוקה של סופר לכתוב על הלפטופ צריכה לנבוע מבפנים החוצה. מנוע הבערה שלו צריך להיות פחות שכל העולם יקרא אותו, ויותר שהוא כותב בשביל עצמו ובשביל קומץ אנשים שהוא מעריך את הדעה שלהם. הרי איפה סופר פוגש את הקהל שלו? בחנויות, כשהוא בא לחתום – ואף אחד לא בא. גם הביקורות בעיתונות הולכות ופוחתות. מהבחינה הזו, לנו יש יתרון - הביקורות באתר עברית נכתבות רק על ידי אנשים שקנו את הספר. יש פה ממשק בין הסופר לקורא שהוא לא בדרך הישנה של מפגש בחנויות או בירידים, אלא דרך הרשת".

כרגע אתם בעצם הגורם היחידי שמפרסם מצעד רבי־מכר שקוף בשוק. השיקוף הרייטינגי של הרגלי הקריאה תורם במשהו?

"אני יודע שהנתונים מדויקים ואמיתיים ושלם איתם לחלוטין. זה חשוב כי יש כל כך הרבה ספרים ואין מדורת שבט, וכרגע זה המקום היחיד שמתאגדים סביבו. אין חלוקה בין הז'אנרים וגם לא בין מקור למתורגם. יש לנו שלושה פרמטרים של רבי מכר: הכי נמכרים ב־24 השעות האחרונות, רבי־מכר באתר, שמבוססים על נתוני השבוע האחרון, ויש פרסום במוסף 'גלריה' שאליו הנתונים מגיעים באיחור, בדיליי של שבועיים. זה יופי של דבר וזה מעולה כי זה נותן קנה מידה כלשהו, אבל כמובן צריך לציין שהנתונים מורכבים מהרבה גורמים ולא תמיד זה אומר משהו".

מה הרכב הקהל שלכם?

"קודם כול, יותר אנשים מבוגרים קוראים מאשר צעירים, זה לא ממש מפתיע. יש להם יותר פנאי וגם הרגלי צריכה אחרים. הם מגיעים לעברית בגלל הנוחות של הפונטים. זה קצת מטריד, כי אנחנו צריכים לפנות גם לצעירים. בשנות העשרים צעירים עסוקים בלבנות את עצמם ואין להם פנאי. נשים קוראות יותר מגברים. נערות בנות 12-18 קוראות הרבה, חלקן הגדול יעדיפו מודפס ובעיקר ספרות רומנטית. 15 אחוזים מכלל הקוראים שלנו בכלל מגיעים מחו"ל. ישראלים שהיגרו או מוצ'ילרים".

///

בן־נון מדבר בהתלהבות ומתוך מסירות לעיסוקו. ניכר שמבחינתו זו לא רק עבודה אלא ממש דרך להגשים משנה סדורה. הוא מתפקע מרעיונות ונהנה ליישם אותם ולראות כיצד הם מתקבלים. "אני מסתובב בעולם במחשבה שאני בינוני, כי יש אנשים הרבה יותר טובים ממני בהמון דברים וגם הרבה אנשים שפחות טובים ממני. זה מקל עליי, כי אני לא פוחד להיכשל. לדברים יש ערך גם אם הם לא סוחפים ורווחיים באופן מיידי. מהמקום הזה אני פועל בעברית. יש לנו פודקאסט, יש לנו אירועי תרבות, יש אנתולוגיות שנכתבות סביב נושא מסוים על ידי סופרים ישראלים שנענים להזמנה שלנו. אני הולך להקים מגזין ספרותי חדש ולהתחיל למכור מרצ'נדייז ספרותיים. יחד עם ד"ר אושי שהם־קראוס הקמתי את ביטבוקס, ספרי עיון קצרים, מתוך הבנה שיש אנשים שיש להם משהו מעניין להגיד על העולם. במקום שיכתבו ספר שלם במשך שנים, שיכתבו אותו ואנחנו נפיץ ונתחלק ברווחים".

הביטבוקס למעשה הופך את עברית להיות פלטפורמה לאוצרות מו"לית. באתר עצמו מוגדרים הביטבוקסים כ"ספרים קצרים על מה שבוער - טקסטים מהודקים, רגישים ונגישים בכל תחום שרק אפשר". כשאני תוהה מול בן־נון האם ייתכן שיישור הקו עם קיצור הטקסטים יגרע משהו מחשיבות ההשתהות הוא משיב: "אני לא חושב שזה גורע. בסוף זה תלוי כותב, יש כותבים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. הרבה פעמים אנחנו כותבים סדרה של ספרונים ואז זה במנות קטנות. חוץ מזה, קראתי לא מעט ספרי עיון בחיי, ויש לא מעט ספרים שיכלו להסתכם ב־10,000 מילים ולא 50,000 מילים אז אני חושב שזה עובד. אנחנו הרבה פעמים פוגשים אנשים שיש להם רצון לכתוב ואם לא הייתה להם הפלטפורמה הזאת הם לא היו כותבים, אז אנחנו מביאים את הקולות האלה. יש לזה גם הרבה ערך".

מה החזון שלך לשנים הקרובות מבחינת הממשק בין הקוראים לספרים?

"שאנשים ידעו לשלב יותר. בתוך הלחץ שמופעל עלינו לעשות דברים, אני מקווה שאנשים יפתחו מתינות ונשימה. קראתי מחקר שאומר שבקריאה של שלוש דקות ביום אתה אוגר בתוכך 200 אלף מילה בשנה. כמה זמן לוקח לצחצח שיניים? שלוש דקות. שבע דקות ביום שוות לחצי מיליון מילים בשנה. בסוף זה המסר שלי: אני לא רוצה לגרום לאנשים לפחד לקרוא ספר שלם, אלא להראות להם מה הגמול של השקעה מועטה, ועם ספרים יש גמול יפה מאוד".