היועץ לביטחון לאומי לשעבר: "הסכם עם איראן יהיה טעות היסטורית"

"הנשיא טראמפ לכוד במלכודת שהוא עצמו יצר בין שתי מטרות סותרות", מאבחן ג'ון בולטון, מי שהיה היועץ לביטחון לאומי בממשל טראמפ הראשון. "הוא רוצה הסכם שיפתח את מצרי הורמוז ויאפשר לו להכריז על ניצחון ולהפנות את תשומת ליבו לבחירות האמצע בנובמבר, אבל הוא גם יודע שאם יחתום על הסכם גרוע הוא יספוג ביקורת, בדיוק כפי שהוא עצמו מתח ביקורת על אובמה, ובצדק. הוא לא יודע מה לעשות, וזה מתסכל אותו".

בולטון, שבעבר היה אחד האנשים הקרובים לנשיא, אינו מהסס להצביע על הכשל האסטרטגי ההולך ומעמיק לדעתו בכל יום שבו המו"מ האמריקני מול איראן נמשך. מאז פרישתו מהתפקיד ב־2019, לאחר שנתגלעו חילוקי דעות קשים בינו ובין הנשיא – גם אז, בין השאר, בסוגיית המגעים עם איראן – הוא אינו חוסך את שבט לשונו מהיושב בבית הלבן. הוא מביע את תקוותו שהמשא ומתן מול משטר האייתוללות ייכשל, וסבור שהפסקת האש ופתיחת המו"מ הם בגדר מתנה למשטר האיראני שמזהה את חולשתו של הבית הלבן ומתחזק בעמדתו.

"לא הייתי מסכים להפסקת האש", אומר בולטון, שכיהן בעבר כשגריר ארה"ב באו"ם. "אין ספק שחתימה על הסכם עם איראן תהיה טעות בקנה מידה היסטורי. זו מתנה למשטר מוכה ופצוע שמנסה לקנות זמן ולמשוך את הדברים, וחושב שהוא נחוש יותר מטראמפ. לא אכפת להם מתנאי החיים של העם האיראני, והם יודעים שטראמפ עומד בפני בחירות לקונגרס בנובמבר, שהאינפלציה עלתה, ושמחירי הנפט והדלק בארצות הברית עלו, והם יכולים לראות שטראמפ רוצה נואשות לצאת מהמצב הזה. כאן בדיוק הם מפעילים את הלחץ".

ואם תקוותך תתגשם והמו"מ ייכשל, מה אתה מציע במקום המסלול הדיפלומטי?

"אחד הדברים שאפשר לעשות הוא לכפות את פתיחתו של מצר הורמוז. בשבוע האחרון 70 ספינות נכנסו למפרץ או יצאו ממנו דרך הצד הערבי, כשהן מלוות במשחתות אמריקניות. זה אומר שחלק גדול מהאיומים של איראן בעניין הזה הם בלוף. אין להם היכולות שהם טוענים שיש להם. אכן, יש להם לא מעט יכולות, וברור שיש סיכון בכל פעולה וזה כמובן ידרוש שימוש בכוח צבאי, אבל אפשר לפתוח את המצר בצד הערבי של המפרץ".

מבחינת בולטון, הבעיה אינה נעוצה רק בתוכן ההסכם המתגבש אלא בעצם ההחלטה לעצור את הלחץ הצבאי דווקא ברגע שבו המשטר האיראני נמצא בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלו. "אני חושב שהמשטר עדיין חלש מאוד ואינו מתואם בתוך עצמו. אני לא יודע אם המנהיג העליון חי או מת, אבל דבר אחד בטוח – הוא לא זה שמנהל את העניינים כרגע. מה שצריך לעשות הוא להגביר לחץ, לא להקל. ההקלה מאפשרת להם להתארגן מחדש, לקום על הרגליים, להתנער מהאבק ולהמשיך להילחם. הם קנאים אידיאולוגיים, זה בדיוק מה שמצופה שהם יעשו.

"אם מצר הורמוז יהיה פתוח לחלוטין, כלומר המצור שלנו על איראן יסתיים, המשמעות היא שסין תוכל לרכוש כמויות משמעותיות של נפט איראני, והכסף הזה יזרום ישירות לקופת המשטר ויסייע לו לחזק את מעמדו ואת שליטתו במדינה. הם יבנו מחדש את משמרות המהפכה, את כוח קודס ואת המיליציות שנפגעו במהלך המלחמה. הם ישקמו את תוכנית הנשק הגרעיני שלהם, את תוכנית הטילים הבליסטיים, את תוכנית המל"טים ואת מערכי ההגנה האווירית. והם יגדילו את התמיכה בגרורות שלהם – חמאס, חיזבאללה, החות'ים. בתוך פרק זמן מסוים – אינני יודע כמה, נניח ארבע או חמש שנים –נחזור בדיוק למצב שבו היינו לפני שההתקפות החלו".

"לא ברור אם טראמפ הבין באופן מלא מה היו מטרותיו כשיצא למלחמה, וזה חלק גדול מהבעיה. אם שינוי משטר היה המטרה, הוא מעולם לא הסביר זאת לציבור האמריקני"

הנשיא טראמפ הצהיר השבוע שאיראן לא תשיג נשק גרעיני. אתה מאמין שזה אפשרי?

"כשאיראן אומרת שוב ושוב שהיא אינה שואפת להשיג נשק גרעיני, היא לא אומרת את האמת. עוד בתקופת השאה, בשנת 1970, איראן הצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. גם לאחר המהפכה של 1979 היא שמרה על חברותה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והמשיכה להיות חברה באמנה. מאז הם חזרו על כך פעמים רבות, כולל במסגרת הסכם הגרעין של אובמה בשנת 2015. אבל זו הטעיה מכוונת. נוכחנו לראות שהסכם הגרעין שנחתם איתם ב־2015 היה מאוד לא יעיל בפיקוח על מה שהמשטר עושה. לאורך השנים למדנו בדרך הקשה שהמודיעין שלנו אינו מושלם במאה אחוז. הבעיה איננה מסתכמת בכך שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא יכולה להיכנס לפרצ'ין או לבסיסים צבאיים אחרים שבהם מתבצעת הפיכת החומר לנשק גרעיני. העניין הוא שאין לנו בהכרח יכולת לדעת הכול. האם חלק מתוכנית הגרעין האיראנית מתבצע מתחת להר בקוריאה הצפונית, במסגרת הסכם או חוזה בין שתי המדינות? גם על כך אין לנו תשובה. כשמסתכלים על ההיסטוריה של המרדף האיראני אחר נשק גרעיני, מבינים שהדרך היחידה להבטיח שאיראן לא תשיג נשק גרעיני היא להקים משטר חדש בטהרן".

האם הפלת המשטר נכללה במטרות המלחמה?

"בכלל לא ברור אם טראמפ הבין באופן מלא מה היו מטרותיו כשהוא יצא למלחמה, ואני חושב שזה חלק גדול מהבעיה הנוכחית כשמנסים להבין מה לעשות. מצד שני, אני חושב שנתניהו הבין מלכתחילה שהמטרה היא שינוי משטר באיראן, כדי לעצור את האיום הגרעיני ולחסל את רשת ארגוני הפרוקסי. אבל אם שינוי משטר היה המטרה, לפחות מצד טראמפ, היו כמה דברים שהוא עשה לא נכון עוד לפני תחילת העימות. ראשית, הוא מעולם לא הציג בפני הציבור האמריקני את הטיעון מדוע שינוי משטר הוא הכרחי, וזה טיעון משכנע מאוד. זה לא עניין של נאום אחד אלא של תהליך הכנה, אבל הוא מעולם לא הסביר לציבור האמריקני מהן המטרות".

לא התכוננו כראוי

לדברי היועץ לביטחון לאומי לשעבר, אם אכן הייתה כוונה לנצל את המלחמה כדי להביא לשינוי משטר, הבית הלבן נכשל כמעט בכל שלב הכנה אפשרי. "לא נעשתה שום עבודת הכנה מוקדמת מול הקונגרס כדי לבנות תמיכה, להסביר מהן הסיבות למהלך וכן הלאה. אומנם הנשיא לא חייב לבקש אישור, אבל כן צריך לעשות את הפוליטיקה הבסיסית כדי לבנות תמיכה, והוא לא עשה זאת. הוא גם לא התייעץ עם אף אחד מבעלי הברית – לא עם נאט"ו, לא עם מדינות ערב והמפרץ, לא עם בעלי הברית באזור אסיה כמו יפן, קוריאה הדרומית ואוסטרליה, שמקבלות חלק גדול מהנפט והגז שלהן מאזור המפרץ. חוסר ההכנה הזה הוביל גם לחוסר תמיכה בינלאומית. אין ערובה שכולם היו מסכימים, אבל כנראה הייתה לנו יותר תמיכה מזו שהייתה לנו במהלך המחלוקת עם נאט"ו סביב השימוש בבסיסים שלנו במדינות אירופיות".

אבל הטעות הגדולה מכולן, ממשיך בולטון, היא ש"אין שום ראיה לכך שמלבד מספר מצומצם מאוד של מגעים עם הכורדים, באמת נוצר קשר עם האופוזיציה באיראן, שלדעתי היא רחבה מאוד אך אינה מאורגנת היטב. הוא לא פנה אליהם ושאל: מה אתם יכולים לעשות? האם אתם יכולים לעזור לנו לפרק את המשטר? האם אתם יכולים להשפיע על המשפחות? האם אתם יכולים להחליש את המשטר מבפנים? איזו עזרה אתם צריכים? האם אתם צריכים כסף? ציוד תקשורת? נשק? מלבד ערוץ תקשורת אחד כלשהו עם הכורדים, שגם הוא כנראה לא ממש הצליח ועוד נראה מה יעלה בגורלו, היה מעט מאוד תיאום עם האופוזיציה".

זו איננה ביקורת טקטית בלבד, מדגיש בולטון, אלא כשל אסטרטגי עמוק והחמצה של הזדמנות היסטורית. עם זאת, הוא עדיין רואה בשינוי המשטר באיראן מטרה בת השגה. הוא הגיע למסקנה הזו כבר לפני שנים, ומאז היא רק התחזקה בעיניו. זה לא יקרה בן־לילה, הוא מבהיר, ובכל מקרה הדבר מחייב שיתוף פעולה הדוק עם האופוזיציה האיראנית על פלגיה השונים, כדי למקסם את הסיכויים לערער את המשטר.

"הכוח הצבאי שהפעלנו, מעבר להשמדת חלקים מהמערך הצבאי־תעשייתי של איראן ורבות ממערכות הנשק שלה, השמיד לדעתי באופן שיטתי את יכולת הפעלת הכוח של המדינה האיראנית, ובמיוחד את משמרות המהפכה. לא רק האיום החיצוני הצטמצם אלא גם יכולתם לדכא את בני עמם, במיוחד לאחר שפגענו במיליציית הבסיג'. כאשר אתה מחליש את יכולתו של המשטר להגן על עצמו, אתה למעשה אומר לעם האיראני: 'תראו, המשטר הזה אינו מסוגל להגן על הנכסים החשובים ביותר שלו – תוכנית הגרעין ונכסים אחרים. ימיו ספורים. כעת אתם צריכים ללכת ולדבר עם אנשים בצבא הסדיר, אולי אפילו בתוך הממשלה עצמה, ולומר להם שהספינה הזו טובעת, ואם אתם לא רוצים לטבוע יחד איתה, אתם צריכים לעבוד איתנו, עם האופוזיציה'. אבל זה מאמץ שדורש עבודה וזמן, טראמפ לא יעשה אף אחד מהדברים האלה".

"האיום של איראן להפסיק את השיחות הוא חלק מטקטיקת המיקוח שלה. הם מאמינים שהנחישות והרצון שלהם חזקים יותר משל טראמפ, ועל זה הם מהמרים"

האם אפשר להשיג זאת בלי להיכנס למה שנוהגים לכנות "נעליים על הקרקע", כלומר לחימה קרקעית ולא רק הפצצות אוויריות?

"כן, אני חושב שאפשר להשיג שינוי משטר בלי כוחות קרקעיים משמעותיים. במילים 'כוחות קרקעיים' אני מתכוון לדיוויזיות חי"ר, טנקים ודברים מהסוג הזה. אני חושב שלישראל וכנראה גם לנו יש כבר כנראה כוחות מסוימים בתוך איראן – המוסד, גופי מודיעין וכדומה. אפשר לבנות טיעון בזכות מהלך קרקעי, אבל טראמפ הבהיר שהוא לא מתכוון ללכת לכיוון הזה. בהינתן שאנחנו פועלים בתוך המגבלה הזו, תפקידה של האופוזיציה האיראנית הופך לחשוב ביותר. הרעיון איננו שהאופוזיציה תצא לרחובות ותפגין בזמן שהמתקפה מתנהלת, הרי ראינו כיצד המשטר רצח בינואר עשרות אלפים מבני עמו. זו הקרבה מיותרת לשלוח אנשים להפגין אם לא הכנת את הקרקע לכך מראש, והכנת הקרקע נעשית באמצעות ערעור היציבות של המשטר מבפנים. בהתחשב בחוסר הפופולריות של המשטר, אני חושב שזה בהחלט אפשרי. ההפגנות של דצמבר וינואר החלו בגלל חוסר שביעות רצון כלכלית. בעלי העסקים והסוחרים בשוק של טהרן לא יכלו לקנות מוצרי חשמל משום שערך הריאל היה בערך מיליון וחצי ריאל לדולר, והם נדחקו מחוץ לעסקים שלהם. זו רק דוגמה אחת. סוחרי הבזארים הם אלה שהפילו משטרים בעבר, כולל את השאה. התנאים היו קיימים, אבל היה צריך לחשוב על זה לעומק, לתכנן ולסייע לכך בדרכים שטראמפ כנראה לא נקט".

כמו ספר פתוח

האם אתה שותף לאלה הסבורים שהמלחמה בעצם נכשלה?

"כיום אנו רואים שנגרם נזק עצום ליכולות הצבאיות של איראן. המשטר ספג פגיעה קשה ביותר בדרגים הבכירים, ויש מצור על ייצוא הנפט האיראני. אבל מכיוון שהמשטר עדיין לא קרס לחלוטין, וחלק מאותם קנאים במשמרות המהפכה שלמעשה ניהלו את המדינה לפני שהמלחמה החלה עדיין מנהלים אותה גם עכשיו, ומכיוון שהם ניסו למעשה לסגור את מצר הורמוז – אנשים אומרים 'המלחמה הסתיימה בהפסד, איראן יצאה ממנה חזקה יותר, כל המהלך היה טעות'. אבל גם בשלב המאוחר הזה עדיין יש הרבה דברים שאפשר לעשות, כמו לשבור את הניסיון לסגור את מצר הורמוז, להמשיך את המצור על הייצוא האיראני אך לפתוח את הצד הערבי של המפרץ לייצוא נפט. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות זאת, אני לא חושב שזה מה שטראמפ רוצה לעשות".

נוכח שפע הציוצים וההצהרות המתחלפות, איך אפשר לדעת מה הוא רוצה? האם זהו ביטוי של תסכול מכך שהוא לא השיג את מטרותיו?

"אני חושב שזה משקף את הבלבול שקיים במחשבתו לגבי מה שהוא באמת רוצה להשיג. ומכיוון שהוא משנה את דעתו כל כך מהר, טווח הקשב שלו קצר. חבר אמר לי פעם, לפני שנים, שהבעיה של טראמפ היא שאין לו מסננת בין המוח לפה, וכך אתה מקבל את מה שהוא חושב בכל רגע נתון. אני מניח שחלק מיועציו מבינים שזה המצב".

הסוגיה האיראנית מעוררת חילוקי דעות בתוך הממשל עצמו. סגן הנשיא ג'יי־די ואנס התנגד בבירור לכל המהלך מלכתחילה, ובחירות אמצע הקדנציה מהוות גם הן גורם מכריע בהתנהלות הנשיא. לדעת בולטון, הפוליטיקה הפנימית משפיעה על התנהלות הממשל יותר מהשיקולים האסטרטגיים.

"מה שטראמפ רואה עכשיו לנגד עיניו, וגורם לתסכול שתיארת, הוא הבחירות בנובמבר והמצב הכלכלי. אנשים מודאגים מהאינפלציה ומהביטחון התעסוקתי שלהם, ומכך שכאשר הם הולכים לתדלק את המכונית שלהם, מחיר הדלק גבוה בהרבה. זה מה שמטריד את טראמפ. אני חושב שהוא מאמין שהוא הגיע רחוק ככל שהוא יכול, אבל גם המשטר באיראן מרגיש זאת. זו הסיבה שהם מפעילים עליו לחץ. הם מחפשים עוד הוכחה למונח TACO, ראשי תיבות של Trump Always Chickens Out (טראמפ תמיד מתקפל)".

ישראל מוצאת את עצמה לכודה שוב ושוב בין צורכי הביטחון שלה ובין אילוצי המשא ומתן שטראמפ מנהל. האם הפכנו לקורבן של התהליך? האם הנשיא מצפה שנספוג טילים על ערי הצפון ולא נגיב? והאם ישראל יכולה או צריכה להתעלם מהוראותיו שלא לתקוף בביירות?

"זו החלטה קשה לכל ממשלה ישראלית, עד כמה רחוק היא יכולה ללכת בחילוקי דעות עם ארצות הברית. כולנו זוכרים את השיחות הקשות בין ביידן לנתניהו במהלך המלחמה בעזה — תחילה לגבי העיר עזה, אחר כך לגבי חאן־יונס, ואז לגבי רפיח —'אל תפלשו, אל תעשו כך, אל תעשו אחרת'. אני חושב שמה שנתניהו צריך לנסות לעשות הוא לשכנע את טראמפ לומר לאיראנים: 'תראו, אם אתם רוצים הסכם, אז תתקדמו. אחרת, אאפשר לנתניהו לצאת נגד חיזבאללה ולחסל אותם, וכך גם לגבי חמאס'. כל פגיעה בכוחם של חיזבאללה, חמאס או החות'ים, מחלישה את כוחה של איראן. מה שהאיראנים עשו הוא להשתמש בחיזבאללה נגד טראמפ באמצעות איום לפוצץ את המשא ומתן. הם מכבדים כוח, והאיום של איראן להפסיק את השיחות הוא חלק מטקטיקת המיקוח שלה. הם מאמינים שהנחישות והרצון שלהם חזקים יותר משל טראמפ, ועל זה הם מהמרים".

השבוע צוטטו דברים קשים ביותר שטראמפ אמר לנתניהו, כמו "אתה משוגע, בלעדיי היית בכלא, כולם שונאים אותך ואת ישראל", ועוד פנינים מהסוג הזה. האם אתה מאמין שכך הדברים נאמרו והאם לדעתך המתיחות הזו אמיתית?

"ראיתי את הדיווחים על השיחה, אני יודע שלשכת ראש הממשלה הכחישה שהדיווח מדויק, אבל זה נשמע ממש כמו טראמפ. כך הוא מדבר כשהוא מתוסכל. הוא פרסם ברשתות החברתיות שכוחות צבאיים היו בדרכם לביירות וחזרו לאחור, אבל האמת היא שמעולם לא היו כוחות שצעדו לעבר ביירות.

"אני חושב שהכדור נמצא עכשיו במגרש של איראן. האם זה מספיק? נצטרך לראות. באופן עקרוני, לטראמפ לא באמת מפריע שישראל תמשיך להכות בחיזבאללה, אבל כאשר האיראנים הופכים את זה לבעיה במסגרת המשא ומתן, זה מרגיז אותו. אני חושב שהם קוראים את טראמפ היטב. במובנים מסוימים הוא כמו ספר פתוח עבורם, והם משחקים על מה שהם רואים כנקודת תורפה שלו".

נתניהו הוא רק תירוץ

שאלתי את בולטון כיצד ישראל צריכה להיערך לתקופה שאחרי טראמפ, במיוחד כאשר בארה"ב הולכים וגוברים הקולות הקוראים להפסיק את הסיוע לישראל, מה גם שבתקופת הנשיא ביידן המדיניות הזו בוצעה באופן חלקי.

אין לכך תשובה פשוטה, אומר בולטון, ומציין כי ככל שלישראל תהיה יכולת גדולה יותר לייצר בעצמה את האספקה הדרושה לה, כך היא לא תצטרך לדאוג למשלוחי תחמושת מארצות הברית. "זו למעשה שאלה רחבה יותר הנוגעת לארצות הברית עצמה. למרבה הצער אנחנו רואים עלייה ברגשות אנטי־ישראליים ואנטישמיים. במפלגה הדמוקרטית קשה לראות היום אנשים שקמים ומגינים על ישראל, מספרם הולך ופוחת מיום ליום. גם למפלגה הרפובליקנית יש בעיה עם אנטישמיות ועם רגשות אנטי־ישראליים, וכן עם הנטייה הבדלנית באופן כללי, שג'יי־די ואנס מייצג. חלק גדול מהעניין קשור לשאלה מה יקרה באופן כללי בפוליטיקה האמריקנית, ומי יקבל את המועמדות של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2028. לדעתי, המעמד של ישראל במפלגה הדמוקרטית הופך לבעיה רצינית".

ומי ראוי בעיניך להחליף את טראמפ, אני מתעניין. בולטון מעדיף את מרקו רוביו בגרסתו כסנטור, כאשר תמך בשליחת סיוע אמריקני לאוקראינה, לפני ששינה את דעתו בנושא. הוא מציין שלפי הדיווחים בתקשורת, מזכיר המדינה לא התלהב גם מהיציאה למלחמה באיראן. לדברי בולטון, טראמפ עצמו כבר עורך מעין פריימריז פרטיים ושואל את אורחיו במאר־א־לאגו את מי הם מעדיפים, את רוביו או את ואנס. לדעתו, ואנס עלול למצוא עצמו בעמדה בעייתית בשנת 2028, מפני שהוא יתקשה להשתחרר מעובדת היותו סגן הנשיא של טראמפ, וככל שטראמפ יאבד פופולריות בגלל המצב הכלכלי או מסיבה אחרת, הדבר יפגע בו.

האם נתניהו הפך לדמות שנויה במחלוקת בארצות הברית? נשמעים קולות הטוענים שבגללו מדינות ערביות מהססות להתקדם עם הסכמי אברהם.

"אני לא בהכרח קונה את הטיעון הזה, בעיניי זה תירוץ. אנשים אומרים שאינם רוצים לעבוד איתו, אבל אז מגיע ראש ממשלה ישראלי אחר ומתברר שגם איתו הם לא רוצים לעבוד. נתניהו התמקד באיראן במשך עשרות שנים, יותר מכל דמות פוליטית אחרת בישראל, ואני חושב שהוא מבין טוב יותר מכל אחד אחר מדוע שינוי משטר באיראן חיוני כל כך מבחינה אסטרטגית בעבור ישראל בטווח הארוך. אתה יודע, הפוליטיקה הישראלית מורכבת מאוד גם לישראלים, על אחת כמה וכמה לאדם מבחוץ, ונתניהו הוכיח פעם אחר פעם שהוא מסוגל להערים על יריביו ולהתגבר על כל התחזיות. לכן אני חושב שכל עוד הוא מונע על ידי התפיסה שחייב להיות פתרון לאיום האיראני, הוא האדם המתאים ביותר להנהיג".

מה הסיכוי שבעוד כמה שבועות נמצא את עצמנו שוב במלחמה?

"הסיכוי קיים, אבל כל יום שעובר מקשה על טראמפ יותר לחדש את העימות. האיראנים יודעים לקרוא אותו, והם בונים על זה בדיוק. אם הם יצליחו לדחות את הדיון בסוגיית הגרעין ובסוגיות המרכזיות האחרות בעוד שישים יום ומצר הורמוז ייפתח, הם יוכלו לומר בנושא הגרעין 'תראו, אנחנו צריכים להתחיל כאן מאפס', כלומר להתכונן לחמש שנים נוספות של משא ומתן. ייתכן שטראמפ לא יאהב את זה, אבל הוא יהיה אז קרוב עוד יותר לבחירות של נובמבר. האם בשלב הזה הוא יחזור לפעולות מלחמתיות? אני לא חושב כך, וגם האיראנים מבינים את זה. אנחנו פשוט נשאבנו אל תוך המשא ומתן הזה".

מבחינת בולטון, השאלה כבר איננה אם המשטר בטהרן ינצל את פסק הזמן שקיבל, אלא אם וושינגטון תבין זאת לפני שיהיה מאוחר מדי. "בשורה התחתונה, איראן מרוויחה בכל יום שעובר. טראמפ אומר כעת שלא אכפת לו כמה זמן זה ייקח, וגם שהמשא ומתן התחיל לשעמם. המשמעות היא שהוא לחוץ מאוד. מנקודת המבט שלו, כל יום שבו מחיר הדלק בתחנות נשאר גבוה הוא יום שבו יש לו יותר בעיות פוליטיות, ויום אחד פחות לתקן את המצב לפני בחירות נובמבר".