מחברי מסמכים רשמיים, ובהם דו"חות של גופי ביקורת ממשלתיים, אינם נוטים לעשות שימוש בסימני קריאה. גם כשמדובר בכשלים חריפים, המסר מועבר לרוב באופן יבש וקונקרטי. לעומת זאת, בדו"ח מבקר המדינה על מערך הפיקוח על הכשרות משנת 2017, מופיעים חמישה סימני קריאה, כולם קשורים לדיווחיהם של משגיחי כשרות על מספר שעות העבודה שלהם. כך למשל, "משגיח א' הוצב ב־18 בתי עסק בשכונות שונות בירושלים. לפי חישוב שעות ההשגחה ליום שנקבע לכל אחד מ־18 בתי העסק, ההיקף המצטבר של שעות ההשגחה של משגיח א' מגיע ל־27 שעות מדי יום!".
סימני הקריאה האלה לא הגיעו בחלל ריק. שורה של כשלים מהותיים במערך הכשרות בישראל, המתנהל בחסות הרבנות הראשית, משרד הדתות, המועצות הדתיות והרבנים המקומיים, הביאו את מחברי הדו"ח למסקנות חריפות: "המשרד לשירותי דת אינו ערוך למלא את תפקידו בתחום ניהול מערך הכשרות במדינת ישראל"; "אגף הכשרות ברבנות לא פיתח יכולות לפקח על פעולות מחלקות הכשרות"; "המועצות הדתיות מאפשרות העסקה בלתי תקינה של משגיחי כשרות", ועוד.
שנה לאחר פרסום הדו"ח הקשה ובעקבותיו, הכריז ארגון רבני צהר, שעד אז זוהה בעיקר עם מיזם החופות ועם מנייני תפילה ידידותיים ביום כיפור, על הקמת מערך כשרות משלו. באירוע ההשקה של כשרות צהר, בפברואר 2018, הוצג יעד מוצהר: 1,200 בתי עסק שיצטרפו להשגחת צהר בתוך שלוש שנים. ואולם מאז חלפה תקופה כפולה ויותר, והמספרים מבחינת הארגון עגומים: כ־350 בתי עסק בלבד ברחבי הארץ מצויים היום תחת השגחתו.
כנס משגיחי כשרות של צהר | צילום: באדיבות מערך כשרות צהר
מרגע בואו לעולם התמודד מיזם הכשרות של צהר עם מכשולים, התנגדויות ומאבקים כמעט מכל כיוון אפשרי. הוא ספג ביקורת לא רק מהממסד החרדי ברבנות הראשית ומהצד החרד"לי של המפה הציונית־דתית, אלא גם מצד חלק מרבני צהר עצמם. שני הפרקים האחרונים בסאגה הזו הם עתירה שהגיש הארגון לבג"ץ כדי שיורה לרבנות הראשית להכיר בו כגוף נותן כשרות תחת פיקוח הרבנות הראשית לישראל, ומכתב אנונימי שפורסם בינואר האחרון בעלון "עולם קטן", שעל פי הנטען כותבו הוא בכיר בכשרות צהר שפרש מהארגון בטריקת דלת. "הודעתי לחברי ההנהלה על חוסר היכולת שלי להמשיך ולעצום עין מכמה וכמה בעיות מובנות בתחום הכשרות", נאמר שם, בין השאר. בתגובת צהר לפרסום נאמר כי מדובר ב"האשמות מופרכות ומשוללות כל יסוד", וכי הכותב הוא "עובד שסרח ופוטר".
לצד אלה התמודד המיזם גם עם משברים פנימיים ובהם פיטורי המנכ"ל לפני כשנתיים. מי שמונה לתפקיד במקומו הוא הרב עמנואל גדג'. בפגישה שקיימתי לאחרונה עם הרב גדג' במשרדי "כשרות צהר" בלוד, ביקשתי ללבן איתו את הסוגיות הללו ולשוחח על מצבה הנוכחי של כשרות צהר.
לשקם את האמון
נראה כי בפני כשרות צהר עומדות שתי בעיות עיקריות, חיצונית ופנימית, אמרתי לרב גדג'. הבעיה החיצונית נובעת משילוב כוחות בין החרדים לחרד"לים. עולם הכשרות החרדי אינו מעוניין לאבד משרות, כוח ותקציבים; מנגד, העולם החרד"לי רואה בצהר גוף ליברלי מדי ונאבק בו כחלק מהקרב האידיאולוגי על דמותה של הציונות הדתית, ואף חובר לחרדים כדי לבלום אותו. אבל לצד אלה יש גם אתגר פנימי: הארגון אינו עומד ביעדים שהציב לעצמו ולא מצליח להתרומם.
"אפתח בכך שאמון הציבור בכשרות של הרבנות במדינת ישראל נמוך מאוד, הן בקרב הציבור החרדי והן בקרב הציבור החילוני", משיב הרב גדג'. "דו"ח המבקר ביטא חשש לכשלים מהותיים במערכת – אנשים שעובדים כביכול 27 שעות ביממה, נפוטיזם, שחיתות. כשרות צהר הוקמה במטרה לשקם את האמון הזה ולנסות לתקן את מערך הכשרות בישראל גם מבחינה מבנית, כדי שלא יהיה במערכת כסף שחור ושיהיו חוזים ברורים ומנהל תקין. לא קמנו כדי לעשות שינויים בהלכה, אלא כדי שהמִנהל יהיה תקין", הוא מחדד.
"קיימים כלפינו שני סוגי התנגדויות: הראשון גורס שאנחנו מקילים בהלכה ושרמת הכשרות שלנו אינה מספקת. הטענה הזו נמוגה עם הזמן פשוט כי הכשרות שלנו טובה, הלכתית ומבוססת, והשיטה שבה אנו פועלים נכונה. אנחנו לא מתמקדים רק ב'יורה דעה', כלומר דיני חרקים ובשר בחלב, אלא גם בהלכות 'חושן משפט', ומפרידים למשל בין המשגיח למושגח כדי למנוע ניגודי עניינים. המשגיח פועל באופן חופשי משום שהוא מועסק על ידינו ולא על ידי בית העסק. בניגוד למקומות רבים ברבנות, אצלנו אין ניגודי עניינים או טובות הנאה, והחוזים מול העסק והמשגיח ברורים.
"ההתנגדות השנייה אלינו", ממשיך הרב גדג', "נובעת מתפיסת ה'ממלכתיות'. לפי התפיסה הזו, כל אמירה של הרבנות או של רבנים חרדים שמכהנים שם היא הקובעת, ומי שמאתגר אותה נפסל. במרחב הזה, שהוא מרחב של הכפשות, אנחנו לא מעוניינים להתמודד. אנחנו עוסקים בעשיית טוב ומבקשים להרבות בו".
בוא נחדד את הסוגיה של יחסי משגיח־מושגח. מה בדיוק ההבדל ביניכם ובין הרבנות במישור הזה?
"ברוב המקומות ברבנות, המשגיח מועסק ישירות על ידי בית העסק ולמעשה הוא עובד שלו. זה מצב שיוצר ניגוד עניינים מובנה. המשגיח חושש לדווח על ליקויים פן יפוטר. אצלנו יש הפרדה, וזה המודל הנכון. הרבנות מודעת לבעיה וגם לדעתה השיטה שלנו עדיפה, אבל הרבנות היא מערכת ממשלתית גדולה שלוקח לה זמן להשתנות, והיישום דורש תקציבים רבים. ההתנגדות אלינו נובעת מכך שכשרות צהר מיישמת במהירות את מה שלגוף ממשלתי לוקח זמן רב לבצע. אנחנו טוענים שכשם שניתן ונכון להפריט תחומים אחרים במדינה, כך יש להפריט את מערך הכשרות ולהשאיר לרבנות את תפקידה כרגולטור. גופים פרטיים מתפעלים שירותים בצורה יעילה יותר מגוף ממשלתי כבד".
מנגד טוענים כלפיכם שהתשלום שלכם למשגיח הופך אתכם לתלויים בעסקים כי אתם מקבלים את הכסף מהם ישירות, שלא כמו בהשגחה של הרבנות.
"הטיעון שקבלת כסף מהעסקים הופכת אותנו לרכים כלפיהם מבחינה הלכתית, אינו עומד במבחן המציאות. בשנה האחרונה הסרנו כשרות מחמישה עסקים מתוך כ־350 – שיעור גבוה יותר מאשר ברבנויות מקומיות דומות מבחינה מספרית. גם מחלקת כשרות במועצה דתית 'אוכלת' מידם של בעלי העסקים דרך האגרות. אם הרבנות תסיר כשרות מבית עסק מסוים, הוא לא ישלם אגרה למועצה הדתית. במלחמה האחרונה הרבנות ביקשה מבעלי העסקים להתחשב במשגיחים שלא קיבלו שכר ולהמשיך לשלם להם, בעוד שאצלנו רוב המשגיחים, למעט מי שיצא לחל"ת, קיבלו שכר גם כשלא הייתה להם עבודה, כי יש גוף שעומד מאחוריהם".
בתעודות שכשרות צהר מעניקה למסעדות ובתי עסק העומדים תחת פיקוחה לא מופיע המונח "כשר", וזאת משום שהרבנות הראשית מסרבת להכיר בצהר כגוף כשרות; במקום זאת ניתן "אישור פיקוח", כאשר בתעודה מפורטים הסטנדרטים ההלכתיים שלפיהם המקום מתנהל. בעקבות עתירה שהגישו אנשי צהר, הורה בית המשפט בנובמבר האחרון לרבנות הראשית לבחון האם המערך של צהר עומד בתבחינים הנדרשים לצורך קבלת רישיון כגוף נותן כשרות, בהתאם לרפורמה שהוביל שר הדתות הקודם מתן כהנא. בית המשפט הקציב לרבנות 45 יום; לאחר שהתקופה הזו חלפה מבלי שהתקבל מענה ענייני, פנו אנשי צהר לבג"ץ בבקשה להורות לרבנות הראשית להכריע בבקשת הארגון.
הרב עמנואל גדג' | צילום: אריק סולטן
העתירה שהגישו בצהר בנושא הזה, אומר הרב גדג', לא נועדה רק לעניינו של צהר עצמו, אלא לשינוי המבנה של מערך הכשרות בישראל, ברוח רפורמת כהנא. "הרבנות צריכה לפעול כגוף רגולטורי שיפקח על גופי כשרות פרטיים, ולא להעניק בעצמה תעודות כשרות לעסקים. כמו במשרד התחבורה – המשרד הוא הרגולטור, אבל הטסטים מבוצעים במוסכים ובמכונים פרטיים. גם כאן נדרש גוף רגולטורי שיגדיר מהי כשרות ויפקח על הגופים המבַצעים. רבני הערים שמעניקים את תעודות הכשרות, יהיו לצורך העניין נציגי הממשלה, וגופי הכשרות הפרטיים יפעלו תחת פיקוחם. מי שרוצה להחמיר, אין בעיה, יש בד"ץ, אבל שתהיה כשרות בסיסית ממלכתית שמופעלת בידי גופים פרטיים כמונו וכמו אחרים.
"רפורמת הכשרות של מתן כהנא, שהחלק הראשון שלה אושר ב־2022, נועדה ליצור את הרגולציה שאנו מדברים עליה. אבל משרד הדתות מעכב את יישומה ומקבל מבית המשפט ארכות שוב ושוב. ההצעה האחרונה של משרד הדתות היא שכל המשגיחים יועסקו על ידי המועצות הדתיות. במילים אחרות, להלאים את מפעל הג'ובים למפלגה מסוימת. אנחנו נלחמים בבג"ץ כדי שזה לא יקרה".
לכל שניצל יש אבא
המודל המתואר, מבהיר הרב גדג', איננו חדש לחלוטין. "הוא כבר פועל במדינת ישראל במוצרי הייבוא: גופים פרטיים מאשרים מוצרים בחו"ל, והרבנות הראשית מעניקה את האישור הסופי. יתרה מכך, הרב הראשי קלמן בר מעוניין ליישם מודל דומה גם בשחיטה בחו"ל. אם זה עובד בייבוא ובשחיטה, למה שזה לא יעבוד בפיצרייה שכונתית? הטענה מצד המישור של ה'ממלכתיות' אינה עומדת במבחן המציאות".
במכוני רישוי לרכב, למשל, הרגולטור יכול לבדוק באופן אובייקטיבי אם הבלמים או המגבים תקינים. בכשרות, לעומת זאת, הכול מבוסס על אמון. המשגיח אינו נמצא בבית העסק בכל שעות הפעילות, וניתן לפגום בכשרות באופן פשוט ובמהירות. הטענה היא שבתחום המבוסס על אמון נדרש גוף ממלכתי, למרות מגרעותיו.
"ראשית, המודל הקיים כיום סובל מאותן בעיות בדיוק. שנית, לכל שניצל יש אבא. ניתן לבדוק את המטבח, את זהות המבשל ואת מקור הבשר באופן יסודי. האם יכול להיכנס מישהו ברגע שהמשגיח לא נמצא ולהכניס עוף לא כשר? ברור, אבל זה נכון בכל מקום ולא קשור למודל של צהר".
ברגע שהרבנות תהיה רק הרגולטור, אתם תקבלו נתח מהפעילות ומהתקציבים. יאמרו לכם שזה בעצם ויכוח על כוח וכסף.
"לא. אני מעוניין במכרז גלוי ושקוף על כל הפעלת הכשרות בארץ. כיום המערכת נגועה בשלל כשלים, ואנחנו מבקשים למנוע גניבות, טובות הנאה ושקרים. רוב הרבנים מודים בכך, וזה תחום הלכתי שהוא לא פחות חמור מאכילת תולעים. גם הרב הראשי וגם חברי מועצת הרבנות שנפגשתי איתם מכירים ומודים בבעיות שחיתות שקיימות ורוצים לתקן אותן. אני לא אגיד שהרבנות מושחתת כי יש שם אנשים טובים שרוצים בתיקון, אבל המנגנון והמבנה בעייתיים מאוד.
"הכוונה שלנו היא לעבוד יחד עם הרבנות הראשית, ואנחנו נמצאים בקשר טוב עם הרבה רבנים שם ורוצים לתקן יחד. לצערי, חברינו מהציונות הדתית טרם נעתרו לכך. אנשי ארגון 'כושרות' שבראשו עומד הרב אליקים לבנון, והמנכ"ל תומר בן־צבי, סירבו להיפגש איתנו שוב ושוב גם אחרי שדיברתי איתם אישית, בטענה שאנו פועלים נגד הרבנות ונגד הממלכה. כשסיפרתי להם שהרב הראשי דווקא כן נפגש איתי, חלקם תמהו ואמרו 'אנחנו לא יודעים מה להגיד'. זה הרבה מעבר לכשרות, זה נוגע לשאלה איך מנהלים שיח בתוך הציונות הדתית ואיך מתנהל שיח לשם שמיים".
צילום: אריק סולטן
הרב יגאל לוינשטיין, כמי שמייצג לצורך העניין את הצד החרד"לי, טוען שהרבנות הראשית צריכה לקבוע את הסטנדרטים וגם להיות הגוף הסמכותי, ורואה במהלכים שלכם פגיעה במוסד ותיק וממלכתי שהקים הרב קוק.
"הרב לוינשטיין בעצם אומר שכל מה שהרבנות הראשית תאמר הוא נכון. אנחנו משתדלים להיפגש עם כל הציבורים כדי למנוע מחלוקות. פניתי לגורמים בצד החרד"לי בבקשה להיפגש כדי למנוע מלחמות, אבל סורבתי פעם אחר פעם בטענה שצהר פועלת נגד הרבנות. ביקשתי להיפגש עם הרב הראשי, הוא הסכים ונפגשנו. החרד"לים לא נפגשים איתי בגלל הממלכתיות, אבל 'המלך' עצמו נפגש איתי. המלחמות המיותרות האלה הן פגע רע בציונות הדתית. אפשר לשבת ולדבר".
מבחינתם זו מלחמה על נשמתה של הציונות הדתית, לא רק על כשרות השניצל.
"אם ההלכה והיהדות לא קשורות לעניין, הרי שהמלחמה איננה לשם שמיים אלא יש לה אינטרסים אחרים. עגנון כתב שיש אנשים שעושים כל־כך הרבה לשם שמיים, עד שהם שוכחים את אבינו שבשמיים. מי שמתנגד לכשרות צהר מסיבות ענייניות, מוזמן לשבת איתנו לשולחן עגול ולהגיע להבנות הלכתיות ומדיניות".
לא יקרים יותר
כאמור, האתגרים שארגון הכשרות של צהר מתמודד איתם אינם רק חיצוניים אלא גם פנימיים. כך למשל, מי שעומד בראש ועד הרבנים שמגבה את המערך איננו מעוניין ששמו יפורסם. אני מבקש מהרב גדג' להתייחס לכך.
"בשאלות כבדות משקל אנחנו מתייעצים ושואלים את גדולי ישראל כמו הרב אשר וייס, הרב זאב וייטמן והרב אליהו אברג'ל", אומר הרב גדג', ומציין כי לאחרונה פורסם סרטון תמיכה של הרב אברג'ל במערך הכשרות של צהר. "מדובר באיש הלכה מובהק שעמד בראש בתי הדין בירושלים, מכהן כרב שכונת בקעה וחיבר שלושה־עשר כרכים של שו"ת 'דברות אליהו'. ישבתי איתו ארוכות, הוא תומך בנו לגמרי וגם הסכים לפרסם סרטון שבו הוא אומר זאת בגלוי. יש הרבה רבנים שתומכים בנו, חלקם בגלוי וחלקם מחכים שנצליח ואז אני מאמין שיפרסמו את תמיכתם ברבים. צריך לדעת שההתנגדות ההלכתית לכשרות צהר מעטה מאוד, ההתנגדות העיקרית היא מהכיוון ה'ממלכתי', הטענה שכביכול אנחנו נגד הרבנות הראשית לישראל. אבל זה פשוט לא נכון, אנחנו מתנגדים לשחיתויות.
"ועד הרבנים שלנו מורכב מרבנים ידועים מאוד בעולם הכשרות. הסיבה שחלקם אינם נחשפים היא השיח הלא־בריא במגזר. כיום אין תלונות על הרמה ההלכתית והתורנית של צהר; אפילו המתנגדים יודעים מי עומד בראש ועד הרבנים. רב המערך הוא הרב אייל משה, וישנו ועד רבנים שמורכב מדמויות כמו הרב שמואל שפירא, רבו של כוכב־יאיר, והרב שמואל דוד, רבה של עפולה. יש רב אחד נוסף שעומד בראש הוועד, שרבים יודעים את שמו אבל לבקשתו שמו לא מפורסם. אני יכול להבין אותו, יש רבנים ידועים שפרסמו את תמיכתם בנו, כמו הרב יעקב מדן והרב אליעזר מלמד, ואז המתנגדים לנו אמרו שהם לא באמת רבנים. זה לא שיח רבני".
יש גם רבנים מתוך צהר שלפחות בתחילת הדרך התנגדו לכשרות צהר, למשל הרב משה ביגל והרב יעקב אריאל שהיה בזמנו נשיא צהר ומאז פרש מהארגון.
"הרב ביגל הוזמן לכנס המשגיחים האחרון שלנו, ולא הגיע בגלל המלחמה. הרב אריאל, לעומת זאת, אינו חלק מצהר זה שנים. הוא לא חולק על רמת הכשרות שלנו אלא על סוגיית הממלכתיות. חשוב להדגיש, רבנים הם מומחים בהלכה. ניהול מערכות גדולות הוא תחום כלכלי וניהולי, ולא בהכרח רבני. שאלת כפיפות המשגיח היא הלכתית, אבל אופן הפעלת המערכת הוא עניין ניהולי גרידא".
אחרי שבע שנים יש כ־350 עסקים הנתונים לפיקוח שלכם. זה לא כישלון מבחינת היעדים שאתם עצמכם הצבתם?
"לא הגענו ליעד משלל סיבות ובהן הקורונה, המלחמה והקשיים בענף המסעדנות. רק ברבעון האחרון נסגרו עשרות בתי עסק בגלל הסבב בחודש מרץ מול איראן. נפתחות פחות מסעדות, ולכן יש לנו פחות אפשרויות. לפעמים אנחנו פונים אקטיבית למקומות שסגורים בשבת ואין להם תעודת כשרות, אבל ב־95 אחוז מהמקרים בעלי העסקים הם שפונים אלינו, ומי שרוצה לעזוב את הרבנות אנחנו מנסים להשאיר אותו שם. בנוסף, ישנן המלחמות הפנימיות שדיברנו עליהן, שלצערי משפיעות לרעה. מצליחים להכפיש ולהדיר אנשים מלהיכנס למסעדות שלנו. מי שרוצה למחוא לעצמו כפיים על כך, שיבושם לו. אלה הסיבות המרכזיות. נכון, היה גם משבר פנימי בין ההנהלה לרבנים בנוגע לסמכויות והיקף הביקורות על משגיחים ובתי עסק, חבר המנהלים החליט לעמוד לצד הרבנים, והמנכ"ל פוטר.
"אנחנו עושים היום משהו שלא עשינו בשנים הראשונות – פונים לרבני ערים ומועצות אזוריות ועובדים איתם במתן כשרות לעסקים. אני לא רואה בכך לקיחת צעד אחורה, כי מהרגע הראשון הצהרנו שאנחנו לא רוצים להחליף את הרבנות אלא לשמר אותה כרגולטור. כשנכנסתי לעבודה עם הצוות החדש פנינו לרבנים של מועצות אזוריות לצורך שיתוף פעולה. חלקם לצערי לא רוצים להיחשף וחוששים להיפגע, למרות שהרב הראשי נתן את ברכתו למהלך. חשוב לי לומר שכשאנחנו משתפים פעולה עם רב עיר או מועצה אזורית, אנחנו לא מוותרים על העקרונות של כשרות צהר".
בהקשר הזה מוסיף הרב גדג': "הטענה שכשרות צהר יקרה יותר אינה נכונה. אצלנו יש תשלום אחד הכולל הכול, בעוד שברבנות משלמים אגרה בנפרד ושכר למשגיח בנפרד – שכר שלעיתים משולם בשחור או בטובות הנאה – ללא תעריף מוסכם. רב עיר גדולה אמר לי שהוא לא מבין מה הבעיה במודל הקיים אצלו: 'אם בא אליי משגיח ומתלונן שאין לו מספיק כסף, אני הולך לבעל העסק ואומר לו שאם הוא רוצה כשרות שירים קצת את השכר למשגיח, והכול מסתדר'. זה מודל שמוביל לשחיתות. בא אליי בעל עסק שרצה לעבור אלינו. עקרונית אנחנו קודם כול מנסים לשכנע אותם להישאר ברבנות, אין לנו אינטרס לקחת מהם עסקים. שאלתי 'למה לא תישאר ברבנות', הוא אמר לי 'אני רוצה להכיר את המשגיח, לראות מי זה. המשגיח אצלי לא מגיע, לוקח טובות הנאה, אני לא יכול לחיות ככה'".
התמונה שאתה מצייר כלפי התנהלות הכשרות של הרבנות קשה מאוד.
"לא כל העסקים ולא כל הרבנויות מתנהלות ככה, לכן אני לא מדבר על אנשים אלא על המודל. בפתח־תקווה, למשל, הרב מיכה הלוי מפעיל את הכשרות באמצעות חברת כוח אדם שמעסיקה את המשגיחים, והרב הלוי הוא הרגולטור. זו בדיוק המטרה, ליצור חיץ בין הרגולטור למעסיק. אם הרבנות תאמץ את המודל הזה בכל הארץ, משימתנו תושג ואז המטרה שלנו תהיה כלכלית בלבד, תוך השתלבות בפתרון".
מארגון כושרות נמסר בתגובה: "לצערנו, ארגון צהר שלו זכויות רבות בהפצת יהדות בעבר, בחר במלחמה כנגד כשרות הרבנות הראשית לישראל, מלחמה אשר גורמת נזקים יומיומיים לכשרות בארץ כולה. ברוך השם ממדי הנזק אינם גדולים כפי שחששנו, משום שהציבור הצביע ברגליים, מתוך הכרה שאין שום רלוונטיות לגוף שמערער את יסודות חומת הכשרות. אין בכוונתנו לתת לגיטימציה לפעולה חמורה זו, שגדולי הרבנים בציונות הדתית יצאו נגדה בחריפות. נותר רק לקוות שארגון צהר יפסיק לאחוז בקרנות המזבח, יסיים את הסאגה הזו וישוב לעסוק בהפצת טוב בעולם".
ממשרד הדתות והרבנות הראשית לא נתקבלה תגובה.
עיוורים לקטגוריות
הרב עמנואל גדג' (44) נולד בצרפת לאב ממוצא אלג'יראי ואם מתוניס. כשהיה בן שש עלתה המשפחה ארצה והתמקמה בירושלים. אחרי לימודים בישיבה התיכונית חורב הוא פנה למסלול עתודה ולמד פיזיקה במכון לב, ובמקביל למד הלכה ועבר את מבחני הרבנות. הוא שירת בצה"ל 22 שנים, בתפקידי פיתוח אמצעי לחימה. בתפקידו האחרון היה ראש ענף פיתוח במנהלת המרכבה, ואחראי על פיתוח הכלים המשוריינים של צה"ל. ב־2024 סיים את שירותו בדרגת סגן־אלוף, ונכנס לתפקידו הנוכחי כמנכ"ל כשרות צהר. הוא נשוי למרים, והם מתגוררים עם חמשת ילדיהם במושב מבוא־חורון.
בעיניו, תפקידו הנוכחי הוא המשך טבעי לשני העשורים שעשה במדים. "בצבא כל אחד מביא את עצמו, וזה מיקרוקוסמוס ישראלי", אומר הרב גדג'. "שם הבנתי שאחד הדברים הנדרשים ביותר בחברה הישראלית הוא חיבור היהדות לכל היהודים, לא משנה איזו כיפה יש להם על הראש. היה לי קצין אחד ש"סניק, אחד מסורתי, אחד חילוני, גברים ונשים. הרגשתי פספוס בין מה שמוצג כיהדות בציבוריות הישראלית ובין הציבור עצמו. לכן החלטתי אחרי השחרור להיכנס לכשרות צהר, כי פה הפער גדול במיוחד בין תפקידה של כשרות שאמורה לחבר בין יהודים, ובין מה שקורה בשטח.
"גדלתי בבית ספרדי בלי מלחמות", הוא מספר, "ואנחנו עיוורים לקטגוריות. אני לא שייך למגזר מסוים. חסידות היא דבר נפלא, אבל כשהאדמו"ר שלי הוא היחיד שמבין – זה דבר נורא כי זה אומר שהשני לא מבין כלום. אצל הספרדים זה אחרת; אם רב אמר שמשהו כשר, הוא כשר. היו רבנים ספרדים מחמירים שכאשר ראו שהשואל נמצא במצוקה היו אומרים לו 'לך לרב השני, הוא יותר מקל'. יש כבוד בסיסי בין רבנים, והעיקרון הוא שאם רב אמר מותר לא חולקים עליו. כך גם להפך, אם רב אחר אסר – אני לא אתיר.
"אני לא תופס את עצמי כדתי ולא כליברל, אני יהודי שומר הלכה שחי בעולם מודרני. מאבקים מגזריים אינם מובילים לשום מקום. יחד עם זאת, כשיש עוולות ושחיתות צריך לפנות לבית המשפט, זה לא סותר. כשרות נועדה לאחד בין יהודים, המטרה היא שנוכל לאכול יחד. אנחנו הפכנו את הלכות כשרות למאבק שבמסגרתו אנחנו לא יכולים לאכול יחד, וזה נורא ואיום. אפשר גם כאן להרבות אור בלי פיצולים".