"ביום ההולדת של נתנאל קיבלנו את המפתח לדירה בישראל", מספרת אימו, שונטל יאנג. סמל נתנאל יאנג, לוחם גולני, נפל בקרב בקיבוץ זיקים ב־7 באוקטובר 2023; בן 20 בלבד בנופלו.
עוד לפני נפילתו החלו הוריו, שונטל וניק, להיערך לעלייה מלונדון לישראל. הם התעכבו רבות בשל הניירת והמסמכים שהיו צריכים להגיש. לאחר נפילתו הואצו גלגלי הבירוקרטיה, ובתוך זמן קצר התקבלה הוויזה והם עלו על המסלול המהיר לאזרחות בישראל. כאן קבעו את מקומם בנתניה, מרחק הליכה קצר מהים.
סמל נתנאל יאנג ז"ל | צילום: דו"צ
"אנחנו מתבדחים על זה, כי הוא תמיד חלם שיהיה לנו בית גדול עם בריכה. אז אומנם לא בריכה, אבל יש לנו את הים", אומרת שונטל. "נתנאל אהב מאוד את החיים בישראל. לאחר שעלה והתחיל לשרת בצבא, הוא עודד אותנו להגשים את התוכניות ולעשות עלייה. הוא אמר שיברר בשבילנו ויבוא איתנו לראות דירות. בדיעבד, זו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלנו. גם אם לא היינו מתכננים עלייה היינו נאלצים לעשות אותה, כי נתנאל נמצא בהר הרצל. לא הייתה אפשרות שלא נחיה פה".
כבר ביום הלוויה הרגישו בני הזוג יאנג את החיבוק החם של העם היושב בציון. אזרחים וחיילים חשו צורך להביע תודה ולהשתתף. "הרבה אנשים הגיעו ללוויה", מתאר ניק. "החברים של נתנאל לא יכלו להגיע כיוון שהיו במעמקי עזה, אבל אפשר היה לראות חיילים אחרים שהגיעו כדי לחלוק כבוד, כאלה שלא הכירו אותו בכלל. בשבעה הגיעו מאות אנשים. הם ישבו בצד בשקט. שאלתי אם הכירו את נתנאל, אמרו לי שלא, ושהם רוצים לשמוע עליו. היה מדהים לגלות כמה אנשים הגיעו רק כדי להביע הערכה. באחד מימי השבעה הגיע מישהו עם תינוק. הוא אמר לנו שהם בדיוק חוזרים מברית המילה שלו, והם רוצים שנדע שהחליטו לקרוא לו נתנאל".
מיום נפילתו עונדת שונטל על צווארה את כיסוי הדיסקית של נתנאל שמצאה בחדרו בבית החיילים הבודדים ברעננה. מבחינתה היא נושאת על ליבה לא רק את זכר בנה הגיבור, אלא גם את סיפורו של העם הזה. "יום אחד טסתי בחזרה ללונדון כשעל צווארי הכיסוי הזה, וגברת אחת ניגשה ואמרה שהיא מבינה שאיבדתי בן במלחמה. אמרתי לה שכן, והיא שיתפה שגם היא איבדה בן במלחמה. פתאום נוצר לי חיבור עמוק וערכי עם אישה לא מוכרת במטוס".
את שותפות הגורל הם חשים מכל עבר. כדי להמחיש זאת, ניק מראה לי סרטון מהופעה של עידן רפאל חביב שבה הוא נראה בתחתית הבמה, מחזיק את הדגל של חטיבת גולני ועליו תמונתו של נתנאל. הזמר החליט לעצור את ההופעה ולהעניק לו את תשומת הלב והבמה. הקהל דחף גם את שונטל לעבר הבמה, והיא קיבלה את המיקרופון והתבקשה לומר כמה מילים. היא סיפרה שנתנאל אהב מוזיקה, ולכן הם מקפידים להביא את תמונתו איתם לכל הופעה. במהלך הדברים שנשאה בהתרגשות, באנגלית מתובלת בעברית, הקהל נעמד על רגליו, מחא כפיים והריע ארוכות, מביע את אהבתו להורים שהקריבו את היקר להם מכול. "עזבי פוליטיקה, האנשים פה מדהימים", קובע ניק.
צילום: מאיה משל
ביום הזיכרון הראשון שלהם בישראל הם הוזמנו לדבר בטקס שהתקיים בסוכנות היהודית. שונטל קיבלה במעמד הזה משימה מיו"ר הסוכנות, דורון אלמוג: לגרום לעשרה יהודים לעלות לארץ. "בינתיים הצלחתי להביא שלושה", היא מציינת, ומביעה את מחויבותה לעמוד ביעד. "כשאני מדברת עם אנשים על עלייה אני אומרת להם שחייבת להיות להם גישה חיובית. הדברים לא תמיד יעבדו בצורה חלקה, אבל מרגע שעשיתם את ההחלטה, אסור להסתכל אחורה. עלייה היא לא קלה. יש דברים שטובים בלונדון, ויש דברים אחרים שטובים בישראל. המשכורות לא גבוהות בהשוואה לאירופה, ויוקר המחיה גבוה הרבה יותר, אבל האנשים חיים פה טוב.
"אני מדברת עם אמריקאים שהיו להם חיים מאוד נוחים בארה"ב, הם גרו במיאמי והייתה להם שם וילה, ובישראל הם אומנם גרים בדירה יפה, אבל זו 'רק' דירה. חשוב להבין שפה אנחנו נמצאים בבית, זו המדינה שלנו. אנחנו לא צריכים להיות מושפעים מדברים חיצוניים כמו האם נחמדים אלינו והאם החיים שלנו נוחים. החודשיים האחרונים לא היו קלים. נאלצנו לשהות בממ"ד והיינו תחת מתקפה של האיראנים, אבל מבחינתי לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר. תמיד יהיו בעיות ביטחוניות בישראל, אבל זו המדינה שלנו.
שונטל וניק יאנג מחזיקים את תמונת נתנאל בנם | צילום: מאיה משל
"לפני שבועיים ביקרתי ביקב באיתמר. המשפחה שמחזיקה את היקב ומייצרת את היין גרה על ראש ההר, באמצע שום מקום, והילדים מסתובבים יחפים, שמחים ומאושרים. עשרות אנשים גרים שם ובונים את ארץ ישראל, זה מדהים. בכל רחבי הארץ אנשים עסוקים בבניין הארץ, והופכים אותה למדינה היפהפייה שהיא היום. אני מאושרת להיות כאן, ומקווה שאחרי 120 גם אקבר פה. כעת אנחנו משתדלים שגם הבת שלנו שנשארה בלונדון תעלה לישראל", אומרת שונטל.
בימים אלה פועלת משפחת יאנג להקמת קרן חינוך לזכרו של נתנאל. "כנער היה לו קשה בלימודים", מספרת אימו. "שבוע אחרי שקמתי מהשבעה, קיבלתי טלפון מבית הספר שלו בלונדון. סגן המנהל, שהיה קשה עם הבן שלי, סיפר לי איזה ילד מדהים הוא היה. לא יכולתי לדבר, חשבתי לעצמי שזה קצת מאוחר מדי. התקשרתי למנהל בית הספר הנוכחי ואמרתי לו שזה נחמד שהתקשרו כדי לומר שהבן שלי היה נפלא, אבל הוא היה צריך לשמוע את זה בזמן שהיה בבית הספר. זו הסיבה שהחלטנו לפתוח תוכנית כדי לסייע לתלמידים שנתקלים בקשיים, להעצים אותם ולגרום להם להאמין בערך העצמי וביכולות שלהם להגשים את חלומותיהם. נוסף על כך, כיוון שאחרי בית הספר נתנאל החל לנגן כדי־ג'יי והיה מוצלח בזה, החלטנו לממן תוכנית בירושלים שנבנתה עבור ילדים שנפלטו מבית הספר. התוכנית מעניקה לילדים הללו מקצוע שאיתו יוכלו להשתלב בתעשיית המוזיקה".