אלון פנצל
מרצה ופעיל הסברה
מחבר רב־המכר הבינלאומי "עדויות ללא גבולות". בן 25, תושב קריית־ביאליק: "מקום שקט, בטוח, מקבל, מכיל וחיובי"
שלום אלון, מה שלומך?
"אני שמח, כי הגענו להישג היסטורי ותקדימי ליהדות בריטניה ולמאבק באנטישמיות. נמל תעופה בבריטניה פרסם הודעת התנצלות רשמית על תקרית נגדי, הכיר במעשיו, התחייב לשמור על ביטחונם של הנוסעים היהודים והישראלים, ופתח סדנת חובה לכלל עובדי שדה התעופה נגד אנטישמיות. זה היה מאמץ ארוך של כמעט שנה וחצי, והוא הביא הישג גדול.
"לא מדובר בארגון קטן שאיש לא מכיר, אלא בלוטון, נמל תעופה גדול בבריטניה, שמבין מה עשה. יינקטו צעדים שישנו את המציאות בשטח, ואנחנו כבר רואים את זה קורה".
הכי מעניין
נתחיל מההתחלה. לפני שנה וארבעה חודשים היית בנמל התעופה בלונדון, בדרכך ארצה אחרי מסע הסברה.
"כן, מיד אחרי 7 באוקטובר כתבתי את הספר 'עדויות ללא גבולות', שמביא ראיונות לא מצונזרים של שורדי מסיבת הנובה, מתנדבי זק"א ועובדי המכון לרפואה משפטית. הספר נכתב כדי להילחם בהכחשת הטבח. הוא תורגם עד כה לשמונה שפות, ואף שנחסם פעמיים באמזון הוא הפך לרב־מכר בתשע מדינות. זו נקמה מתוקה. אנחנו לא מוותרים אל מול הניסיונות להשתיק אותנו.
"יצאתי למסע הסברה עם הספר והעדויות שאספתי. הייתי בשנתיים האחרונות ב־26 מדינות. הרציתי בפני אלפי סטודנטים בקמפוסים, בקהילות יהודיות ונוצריות, מול דיפלומטים ועיתונאים זרים, קובעי מדיניות וחברי קונגרס. לבריטניה הגעתי בהזמנת גורמים רשמיים בממשלה כדי להרצות בבית הלורדים. זה היה אירוע חשוב. סיימתי הרצאות נוספות בבריטניה, וביקשתי לחזור הביתה לישראל".

אלון פנצל | צילום: אנצ׳ו גוש-ג׳יני
מה קרה בנמל התעופה?
"עברתי את הצ'ק־אין ואת הביטחון, וכשהייתי במרחק חמישים מטרים מהשער של המטוס עצר אותי מאבטח. לבשתי חולצה שנכתב עליה באנגלית 'להפסיק את שנאת היהודים', והיה לי גם שלט עם שם הספר שלי באנגלית ושמי. אני תמיד הולך איתו לכל הרצאה. הוא לא יכול להיכנס למזוודה בגלל הגודל שלו, הייתי איתו בכל מיני נמלי תעופה, ומעולם לא הייתה איתו בעיה.
"המאבטח התחיל לשאול אותי שאלות, ובדקה הראשונה לא הבנתי מה קורה. נפל לי האסימון שמדובר באירוע אנטישמי כשהוא אמר שהוא מעכב אותי כי אנשים בנמל התעופה יכולים לחשוב שהשלט פוגעני, והוסיף ש־7 באוקטובר היה רק מקרה אחד מאז הכיבוש הלא חוקי של ישראל ב־1948. הוא למעשה העז להאשים את ישראל באחריות ל־7 באוקטובר.
"חשתי הפתעה והלם. ראיתי הפגנות, היו נגדי הרבה מחאות, ואני הולך לפעמים עם מאבטחים או מרצה כשאני עוטה שכפ"ץ. אבל במקרה הזה היה משהו מוסדי. מחה נגדי נציג רשמי של נמל התעופה, לא אדם מהרחוב. אחרי דין ודברים הוא הזעיק עוד מאבטחים ותיאר אותי כאדם שנושא שלט שנאה שקשור ל־7 באוקטובר ומנסה להפגין בנמל התעופה. הוא ראה שזה לא מה שקורה, והיה ברור שהוא משקר. אבל בגלל הקריאה שלו הגיעו עוד מאבטחים ושוטרים, והקיפו אותי".
זה היה מלחיץ?
"כן, אבל הבנתי שזה אירוע אנטישמי, שאני צריך לנהוג בחוכמה ומצד שני לא לוותר. הסברתי להם שיש כאן הפרה של הזכויות שלי, שאני אחרי מסע ארוך, ורק רוצה לראות את האחיינים שלי. התחושות הלא־נעימות החריפו והפכו להשפלה כשהמאבטחים הקיפו אותי בעיגול, כאילו אני עבריין שאסור לתת לו לברוח.
"הם התחילו לחקור אותי באמצע נמל התעופה, לקחו לי את השלט ואת הדרכון, שלחו אותי למתחם סגור ואמרו שיסתכלו במצלמות האבטחה ורק אחר כך יחליטו אם להחזיר לי את הדרכון. הם רצו לראות אם באמת הפגנתי, כי לפי החוק הבריטי אסור לעשות זאת בנמלי תעופה. אחרי זמן מה החזירו לי את הדרכון בלי לומר לי דבר - לא 'סליחה' ולא מה ראו במצלמות האבטחה".
מה עשית אחר כך?
"חשבתי לחזור הביתה לנוח, אבל אז החלטתי שלא אשתוק. אני מעודד את הקהילות היהודיות להילחם אם הן נתקלות באנטישמיות, ואומר להן שאסור לנו לוותר, ולכן הרגשתי שאני חייב להיות דוגמה. המטרה שלי הייתה שידעו שאם מתייחסים אלינו ככה - יהיו לכך השלכות. יצאתי במסע תקשורתי, ציבורי וגם משפטי נגד נמל התעופה. תבעתי אותו על עיכוב לא חוקי ועל אפליה. עבר הרבה זמן מאז האירוע, ובמהלך כל התקופה הזאת לא נעשה דבר. השבוע, באופן מפתיע, קרה משהו תקדימי - ההתנצלות, ההתחייבות לשמור על ביטחונם של היהודים והישראלים, והסדנאות נגד האנטישמיות".
ספר לי על הבחירה להיות פעיל הסברה ולהשקיע בשליחות הזו כל כך הרבה.
"מגיל צעיר הייתי במשלחות הסברה, ובצבא שירתי כדובר מתאם פעולות הממשלה בשטחים לתקשורת הזרה. כנכד לשורד שואה, שרואה את הכחשת השואה היום, הבנתי ממש בימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר שתהיה הכחשה של מה שקרה - ושזה יפגע בלגיטימציה של מדינת ישראל בכלל ובמאמץ לחסל את חמאס בפרט.
"חשבתי שהטבח חייב להיות מונצח, ושהקורבנות והמשפחות שלהם זכאים לתיעוד הזוועה. אספתי עדויות, עבדתי במהירות, וכתבתי את הספר הראשון בעולם שיצא על הטבח. הוא ראה אור במרץ 2024. אבל לא כתבתי אותו כדי שישב על המדף, אלא כדי שיופץ - ונקטתי מאמצים רבים לשם כך. משרד החוץ מפיץ אלפי עותקים בשגרירויות בעולם, במקביל לתרגומים ולמכירות בארצות שונות, ויצאתי למסע הסברה בהרבה מאוד מדינות.
"ההחלטה לעשות את זה נובעת מתחושת שליחות אמיתית, ובראייתי יש למסע הזה חשיבות דיפלומטית והיסטורית גם לדורות קדימה. אם זו ההכחשה שקיימת היום, אפשר רק לדמיין איזו הכחשה תהיה פה בעוד עשרים וחמישים שנה.
"מתן אנגרסט מתגורר בשכונה שלי, ואולי גם הוא חלק מהסיבה שיצאתי לדרך".
לצערנו יש היום לא מעט תקיפות מילוליות או פיזיות על רקע אנטישמי. יש לך עצה לאנשים שנתקלים בהן?
"אני מודע למצב שהקהילות היהודיות נמצאות בו. אנחנו יכולים להציע להן לפעול, אבל זה לא פשוט. העמדה שלי היא שאם לא ניאבק באנטישמיות ונצא נגדה, אם נשתוק, האנטישמיות תתגבר. לכן אני מצפה מאנשים לפעול. זה לא אירוע אישי שלכם, כמו שהמקרה שלי לא היה אישי. זה אירוע של לאום שלם, קהילה שלמה מסביב לעולם. אם אשתוק ביחס לאירוע שלי, אנשים אחרים ייפגעו בלונדון או בארה"ב.
"לכן כשאני פועל ומביא תוצאות חיוביות, זה משפיע על כל המאבק באנטישמיות. אני תמיד אומר לקהילות היהודיות שזה לא נוח לחזור לאירוע, ולא נעים להיחשף, אבל אין לנו אפשרות לא לעשות את זה. אם לא נעשה את זה, האנטישמיות תתגבר".
יש מי שמבקשים לעצום עיניים מול האנטישמיות, כי אם לא נסתכל היא תחלוף מאליה. אך האמת היא שרק אם נדבר עליה ונילחם בה היא תוריד מעט את הראש.

