"אני מגדיר אחרת את המושגים 'ישראל הראשונה והשנייה'": מאיר שטרית מביט לאחור

מאיר שטרית הספיק לכבוש כמעט כל פסגה אפשרית בחיים הציבוריים בישראל - עד נקודה מסוימת. ראש מועצה מקומית וראש עירייה, כהונה בת שלושה עשורים בכנסת, ולא פחות משישה תפקידי שר. אבל גם אחרי הקריירה הארוכה הזאת, לאוטוביוגרפיה החדשה שלו הוא בחר לתת את הכותרת "אני ישראל הראשונה" - שם שמותיר רושם שהוא עדיין מבקש להוכיח את עצמו. "הסיבה פשוטה", מסביר לי שטרית בסלון ביתו המרווח ביבנה. "יש בארץ 'ישראל השנייה' ו'ישראל הראשונה', ואני לא כופר במושגים האלה, רק מגדיר אותם אחרת. כשאומרים 'ישראל הראשונה' מתכוונים בדרך כלל לאשכנזים, שהם כביכול נאורים יותר, ו'ישראל השנייה' הם המזרחים, שדפקו אותם והם למטה. אני הופך את זה וטוען שאנשי ישראל הראשונה הם מי שמוכנים להתאמץ, לעבוד, ללמוד ולהצליח, מכל עדה שהיא, ורבים מהם אכן מגיעים לכל מקום שירצו. ישראל השנייה בעיניי הם אלו שבוכים 'אכלו לי, שתו לי', ולא מתקדמים לשום מקום.

"אני דוגמה של ישראל הראשונה. הגעתי לארץ בגיל עשר, עם הורים שלא ידעו קרוא וכתוב, ובתוך 15 שנה כבר הייתי ראש המועצה של יבנה – ראש הרשות המקומית הכי צעיר בארץ. וזה אחרי שסיימתי תואר באוניברסיטה, ואחרי שהשתחררתי מצה"ל בדרגת סרן. זה קרה כי לא ויתרתי לעצמי, וכי הבנתי שאני צריך להיות הטוב ביותר בכל מקום שאני נמצא בו".

את העקרונות האלה הוא שאף להנחיל לתושבי יבנה. "כשנבחרתי לראש המועצה המקומית, בראשית 1974, יבנה הייתה המקום הנחשל ביותר בישראל, עיירת הפיתוח היחידה כמעט במרכז הארץ. האוכלוסייה כאן הייתה ענייה, והתושבים עבדו בעיקר במפעלי עורות וטקסטיל. מערכת החינוך הייתה זוועה. קודם לכן, בשנת הלימודים האחרונה שלי באוניברסיטה, לימדתי כאן בתיכון והייתי בהלם לגלות שתלמידים לא יודעים קרוא וכתוב ולא שולטים בלוח הכפל. מהגילוי הזה התחלנו, הצעירים, להתארגן ולעשות מהפכה".

כשסיים את תפקידו המוניציפלי ב־1987, יבנה כבר הייתה עיר ואם בישראל, עם מערכת חינוך חזקה ואלפי תושבים חדשים. "כראש מועצה וראש עיר הפכתי את יבנה לאחת הערים היפות והמצליחות בארץ. דאגתי שיהיה כאן חינוך בשיטות הכי טובות, כי סירבתי להאמין שהילדים פה הם ממשפחות אבודות. חשבתי שאפשר לעשות את זה בכל המדינה, ולכן בהמשך הדרך התמודדתי גם על ראשות הממשלה".

"היום חברי הכנסת מצפצפים על הציבור. מעניין אותם רק להחזיק מעמד בקואליציה. אם חבר כנסת היה נבחר בידי תושבי האזור שלו, הוא לא היה מעז להעביר עכשיו 3 מיליארדי שקלים לחברה החרדית. אחרי פעם אחת היו מעיפים אותו"

ליבנה יש יתרון יחסי - מיקום קרוב למרכז הארץ, כפי שציינת. בנגב ובגליל יש אתגרים נוספים בגלל המרחק מהמרכז, והרבה יותר קשה למשוך אוכלוסייה חזקה לעיירות הפיתוח שם.

"זה קורה רק משום שלא עובדים נכון. המדינה מעניקה הנחות במס הכנסה לתושבי עיירות בפריפריה, וזה עולה לה כ־3 מיליארדי שקלים בשנה. אבל כשאתה נכנס לעובי הקורה, אתה מגלה ש־60 אחוזים מהתושבים שם לא נהנים מההטבה הזאת, כי הם לא מגיעים למדרגת המס. מי שמרוויחים מההנחה הם התושבים החזקים. נלחמתי שנים, ללא הצלחה, לבטל את הטבות המס הללו. הייתי שר במשרד האוצר כשנתניהו היה שר האוצר, והצלחתי לשכנע אותו לבטל אותן באופן חלקי. הוא לא הסכים לבטל עד הסוף, ובעיניי זו הייתה טעות".

הנחות במס כן משפיעות על הבחירה היכן לגור. ראש עיריית באר־שבע רוביק דנילוביץ' דורש הטבות מס לעירו, בנימוק שתושבים עוברים לאופקים ולערים אחרות בנגב שיש בהן הנחה כזאת. איך אתה רוצה להביא אוכלוסייה חזקה למקומות מרוחקים?

"הצעתי לקחת את 3 מיליארדי השקלים האלה, ובמקום לחלק אותם לאנשים שיש להם כסף, לממן יום חינוך ארוך בכל ערי הפיתוח. הילדים יהיו בבית הספר משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים, ויקבלו חינוך פורמלי וגם בלתי פורמלי, עם חוגים ואמנות וארוחות צהריים. אני חושב שזה היה מביא תושבים רבים למקומות האלה. הדבר המרכזי שמשך תושבים ליבנה היה החינוך. כשהייתי ראש העיר, בתי הספר פעלו גם אחר הצהריים כמתנ"סים, וילדים היו יכולים ליהנות מכל החוגים. אנשים יעברו גם לדימונה ולירוחם אם הם ידעו שיש שם חינוך ברמה גבוהה, שירותים עירוניים טובים וקהילה. האמירה המרכזית שלי היא שהאזרחים יפסיקו להתלונן על המדינה, וייקחו אחריות. אם אדם מוכן לעשות מאמץ, הוא יגיע לכל מקום".

יש פערים בין המרכז לפריפריה גם ברמת שירותי הבריאות, בתשתיות התחבורה ועוד.

"זה נכון, אבל יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את המציאות במדינה. כשר הפנים למשל הכנסתי את תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים כדי למנוע זיוף זהויות. ללא תעודות ביומטריות, היית מתעכב בשדה התעופה הרבה יותר זמן. זה שינה המון, וזו בסך הכול פעולה אחת מרבות. במדינת ישראל יש אנשים חכמים מאוד, שלצערי לא יכולים לפתח כל מה שהם רוצים בגלל מגבלות והתנהלות לא נכונה. כילד שגדל במשפחה גדולה עם הורים אנאלפביתים, הוכחתי שאני יכול לשנות דברים במדינה, גם ברמה המקומית וגם ברמה הלאומית".

בנושא הזה יש לו ביקורת רבה על תנועת ש"ס ועל אריה דרעי. "הוא הופך עדה שלמה לנחשלת. למה היה צריך להפסיק את לימודי הליבה בבתי הספר של ש"ס? למה היה צריך להפוך את ש"ס לחיקוי של אגודת ישראל? בעיניי זה גורם לעדה המרוקאית להישאר מאחור, וזו פשוט בושה. למדתי בחינוך דתי שיש בו לימודי ליבה ושממשיכים ממנו לצבא. החרדים הם אנשים פיקחים שיכולים להגיע להישגים, אבל חוסמים אותם בילדות כשמונעים מהם לימודי ליבה".

האחוז שהכריע את הבחירות

מאיר שטרית נולד באוקטובר 1948 בעיר קסר א־סוק שבמרוקו, ובסוף 1957 עלה ארצה עם הוריו ושמונת אחיו. הם שוכנו תחילה במעברת עזתה, לימים העיר נתיבות, ולאחר כשנה עברו למעברת יבנה. הבן מאיר, שלמד בחינוך ממלכתי־דתי, הצטיין בלימודיו וקפץ כיתה. את שנות התיכון הוא החל בבית הספר הדתי האזורי בגבעת־וושינגטון, ולאחר שלוש שנים עבר לכפר הנוער כפר בתיה. כבר בגיל 16 השלים את בחינות הבגרות, ואז המשיך ללימודי מיקרוביולוגיה וביוכימיה באוניברסיטת בר־אילן.

בשנת לימודיו האחרונה באוניברסיטה החל שטרית ללמד בבתי ספר בעירו, והתוודע לפערי החינוך. יחד עם צעירים אחרים הקים את "ועד הנוער הבוגר למען יבנה" ופתח במאבק נגד הנהגת היישוב, אך כשהתגייס לצה"ל נאלץ להקפיא את פעילותו הפוליטית. בצבא שירת כמדריך בקורס חובשים, ולאחר מכן יצא לקצונה ומונה לראש ענף קצינים בחיל הרפואה. במלחמת יום הכיפורים שירת כקצין המבצעים של גדוד רפואה אוגדתי בחזית הדרום. לקראת הבחירות המקומיות ב־1973 ביקש שטרית להתמודד לראשות המועצה המקומית יבנה, וביקש לקבל את תמיכתה של מפלגה ארצית. בתחילה פנה למפלגת השלטון, המערך. מכיוון ששם לא היו מוכנים להיפגש איתו, פנה גם לליכוד. יצחק שמיר, שהיה אחראי על התמודדות נציגי המפלגה בבחירות המקומיות, מיהר לאמץ את הצעיר הנמרץ מעיירת הפיתוח.

"למה היה צריך להפסיק את לימודי הליבה בבתי הספר של ש"ס? למה היה צריך להפוך את ש"ס לחיקוי של אגודת ישראל? זה גורם לעדה המרוקאית להישאר מאחור. החרדים יכולים להגיע להישגים, אבל חוסמים אותם כשמונעים מהם לימודי ליבה"

אתה מודה בספר שלא סיבות אידאולוגיות הביאו אותך לליכוד. בהמשך גם מרדת בקו המדיני של המפלגה, ותמכת בהסכמי אוסלו. כשעברת לקדימה, טענת שיש יתרון בכך שהמפלגה החדשה לא סוחבת "קיטבג אידאולוגי". אתה לא רואה חיסרון בפעילות פוליטית שלא נשענת על תפיסה מדינית סדורה?

"כבחור צעיר לא הכרתי את ההבדלים בין חרות למערך, אבל כשהצטרפתי לליכוד התאהבתי במפלגה. האידאולוגיה שלהם הייתה אז כמו שלי. מי הביא את הסכם השלום הכי גדול? מנחם בגין. מי המשיך את תהליך השלום? שמיר בוועידת מדריד".

כשהליכוד התנגד להסכמי אוסלו, הבעת תמיכה פומבית בהסכם ונמנעת רק בהצבעה בכנסת. זו לא מעילה ברצון הבוחר?

"אני תומך בהסכם אוסלו עד היום, ולא שיניתי את דעתי. נתניהו כיו"ר הליכוד החליט להצביע נגד אוסלו, ומכיוון שהודעתי שאתמוך בהסכם, הוא קרא לי לשיחה. אמרתי לו שלא יטיף לי מוסר, אחרי שהוא הצביע נגד עמדת מרכז המפלגה בסוגיית הבחירה הישירה לראשות הממשלה. הצעתי לו שיכנס את מרכז הליכוד, ושם הוא ידבר נגד ואני אדבר בעד, וחברי המרכז יצביעו; אם הם יחליטו להתנגד להסכם, אצביע במליאה נגד או שאתפטר. נתניהו לא היה מוכן לקבל את ההצעה, אז אמרתי לו שאני מצפצף עליו. במשך שנתיים לא דיברנו, והוא ניסה לסלק אותי מהליכוד אבל לא הצליח. סמוך לבחירות 1996 נתניהו התקשר אליי ואמר שהגיע למסקנה שאני צודק, ושאם הוא לא יביע תמיכה באוסלו ונכונות להיפגש עם ערפאת, נפסיד בבחירות. הוא ביקש שאשתתף איתו במסיבת עיתונאים שבה יודיע על כך, והלכתי איתו. נתניהו ניצח את שמעון פרס בבחירות ההן בפער של אחוז אחד, ואני משוכנע שאם לא היה מיישר איתי קו בנושא הזה, הוא לא היה נבחר. כראש הממשלה הוא בעצמו יצא מחברון וחתם על הסכם וואי".

עוד קודם לכן, בהצבעה על הסכם אוסלו ב', שטרית כבר הצביע נגד. "טענתי שאין טעם לחתום על ההסכם הזה", הוא מסביר, "ולהוציא את צה"ל מערים נוספות ביש"ע ללא קבלת תמורה".

גם בהתנתקות לא קיבלנו תמורה, ובכל זאת תמכת. אפילו אמרת שהאזהרה שיישובים בנגב יהיו תחת איום טילים היא מגוחכת.

"האיום הזה באמת נשמע אז מגוחך, כי הוא לא היה קיים. אגב, כשהחלו לירות טילים, הצעתי בקבינט לפתח טילים שנירה עליהם בתגובה לכל שיגור של טיל עלינו, רק כדי להרתיע אותם. שר הביטחון שאול מופז התנגד. הייתי בעד תגובה עוצמתית על כל פגיעה בישראל, אבל לצערי גם ראש הממשלה וגם הצבא חיפפו. לעת שלום אני יונה, אבל בעת מלחמה אני נץ".

כבר למדנו שנסיגה ישראלית מובילה להידרדרות במצב הביטחון.

"שרון רצה להמשיך את המהלך לא רק בעזה ובצפון השומרון, וללכת בכיוון של שלום, ואני תמכתי כי זו הייתה גם גישתי. לצערי הוא נכנס לתרדמת ולא הספיק. מה הייתה האלטרנטיבה? להגיד 'אני לא עושה שום הסכם וממשיך את המלחמה'? עודדתי את שרון לתמוך ביוזמה הסעודית, שעלתה לראשונה בפסגת הליגה הערבית כבר בשנת 2002. גם היום אני חושב שזו הדרך היחידה להגיע לשלום עם כל מדינות ערב. היוזמה הסעודית גאונית בעיניי: הפלסטינים לא יכולים להסכים לשלום איתנו תוך ויתור על זכות השיבה, וכל מנהיג פלסטיני שינסה זאת - יהרגו אותו. היוזמה הזאת פותרת את הבעיה כשהיא מדברת על מציאת 'פתרון צודק ומוסכם' לבעיית הפליטים. הניסוח הזה אומר שהליגה הערבית יכולה לקבוע ששיבה למדינה פלסטינית עונה על ההגדרה 'פתרון צודק ומוסכם'. גם בנושא הגבולות אפשר למצוא פתרון, הרי אין מנהיג ערבי שחושב שישראל תחזור לקווי 67'. הם בסך הכול רוצים לקבל שטח חלופי בגודל השטח שיישאר בידינו".

איך אפשר לדבר על נסיגה מיו"ש אחרי 7 באוקטובר? לא למדנו מה קורה כשהאויב יושב על הגבולות?

"אני לא אומר שאפשר לצאת מיהודה ושומרון מהיום למחר, אבל אפשר ליצור תהליך שיעשה דה־רדיקליזציה של הפלסטינים. המצב היום, שאין שלום, הוא באשמתנו. נתניהו דפק את הפלסטינים ביהודה ושומרון, פגע באבו־מאזן וטיפח את חמאס. הוא היה צריך לטפח את הרשות הפלסטינית, לדאוג שתעשה דה־רדיקליזציה של מערכת החינוך, לתמוך בה כלכלית ולייצר להם חיים נורמליים. אחרי 10־15 שנים כאלו, יהיה שינוי. החלופה, סיפוח יהודה ושומרון, תסכן את המדינה. אם הפלסטינים לא יקבלו זכות הצבעה, זה יהיה אפרטהייד, ואם כן יקבלו, זה יוביל לראש ממשלה ערבי".

"היוזמה הסעודית גאונית: היא אומרת שהליגה הערבית יכולה לקבוע ששיבה למדינה פלסטינית עונה על ההגדרה 'פתרון צודק ומוסכם' לבעיית הפליטים. גם בנושא הגבולות אפשר למצוא פתרון, הם בסך הכול רוצים לקבל שטח חלופי בגודל השטח שיישאר בידינו"

הציבור לא מאמין באפשרות להגיע לשלום עם הפלסטינים בדור הקרוב, בפרט אחרי 7 באוקטובר. אצלך לא התעוררו ספקות בעקבות הטבח?

"הרגיז אותי חוסר התפקוד של הממשלה. אם היו כוחות גדולים של הצבא בגבול, לא היה קורה כלום. זו פשלה גדולה של כל המנהיגות, הצבאית והמדינית, וכולם צריכים ללכת הביתה בלי יוצא מן הכלל. אני לא מבין איך נתניהו ממשיך. עבדתי איתו קרוב מאוד, וזה לא ביבי שהכרתי".

בספר שלך, שנכתב לפני מבצע עם כלביא, הבעת עמדה נגד תקיפה באיראן. אתה עדיין חושב כך?

"בדיעבד טוב שהייתה ההפצצה בחודש יוני, וטוב שלא התפתחה מלחמה מוחלטת, וטוב שארה"ב איתנו, אבל גם עכשיו אני סבור שעדיף הסכם על מלחמה. להערכתי, ארה"ב יכולה להביא את האיראנים להסכמה על כל מה שאנחנו רוצים - הפסקת העשרת האורניום, טיפול בארגוני הפרוקסי והורדת הטווחים של הטילים הבליסטיים. אני רוצה להזכיר שמי שגרם לאיראן להגיע למצב הנוכחי הם טראמפ וביבי, שביטלו את הסכם הגרעין של אובמה. כמי שהיה ממונה בעבר על הוועדה לאנרגיה אטומית, אני אומר לך שהאיראנים לא הפרו את ההסכם עם ארה"ב בעניין הגרעין כל עוד הוא היה בתוקף. רק אחרי ביטול ההסכם הם התקדמו בצעדי ענק לפצצה".

לגליל במקום למגדלים

כהונתו בכנסת החלה ב־1981, עוד בהיותו ראש מועצת יבנה, ובמשך שש שנים מילא את שני התפקידים במקביל. בשנת 1989 יזם שטרית חוק שקובע שח"כים לא יוכלו לעבוד בעיסוק נוסף, למעט התנדבות ללא תמורה. "מניסיוני אני יודע שהשילוב הזה לא היה טוב, כי הקדשתי את רוב זמני ליבנה ופחות לכנסת", מסביר שטרית. "החלק החשוב בחוק שהובלתי היה ביטול האפשרות של חברי הכנסת לקבל הכנסה נוספת מכל מקור שהוא. עד אז הייתה מערכת מושחתת של עורכי דין ורואי חשבון שכיהנו בכנסת במקביל לעבודתם, והיה להם ניגוד עניינים חריף. במקביל יזמתי את העלאת שכר הח"כים ב־33 אחוזים. לפי החוק הקודם הותר להם להרוויח ממקור אחר עד חמישים אחוז ממשכורתם, והיו לא מעט מקרים של רמאות - חברי כנסת היו מדווחים רק על חמישים אחוז, אבל מרוויחים בפועל הרבה יותר".

שינוי נוסף שניסית ליצור במערכת הפוליטית הוא מעבר לבחירה ישירה של חברי הכנסת בבחירות אזוריות. המתנגדים לרעיון אומרים שאנחנו מדינה קטנה עם סדר יום ביטחוני־מדיני שגובר על הצרכים האזוריים. מה אתה עונה להם?

"יש מדינות קטנות מאיתנו שמקיימות בחירות אזוריות. מעבר לכך, חבר הכנסת יכול לייצג את עמדותיהם של תושבי האזור שלו גם בתחום הביטחוני. יש סיבה טובה אחת לבחירות על בסיס אזורי: היום חברי הכנסת מצפצפים לגמרי על הציבור. לא מעניין אותם בכלל מה הציבור חושב - לא בתחום הביטחוני, לא בתחום הכלכלי, לא בתחום החברתי ולא בתחום החינוכי. מעניין אותם רק להחזיק מעמד בקואליציה. אם חבר כנסת היה נבחר בידי תושבי האזור שלו, הוא לא היה מעז להעביר עכשיו 3 מיליארדי שקלים נוספים לחברה החרדית. הוא היה יכול לעשות זאת אולי פעם אחת, ואז היו מעיפים אותו. צריכים ללמוד מהבחירות לרשויות המקומיות. בעבר ראש העיר לא היה נבחר ישירות בידי התושבים, אלא בידי חברי המועצה. מאז ששינו את שיטת הבחירות המוניציפליות, איכות השלטון המקומי עלתה מדרגה. ראש עיר לא יכול להתעלם היום מרצון הציבור שלו, כי יעיפו אותו מתפקידו. אותו דבר צריכים לעשות גם בבחירות לכנסת".

שטרית, שר המשפטים לשעבר, מתנגד לרפורמה של השר יריב לוין. בספרו הוא מגדיר אותה "פגיעה חמורה באזרחים, בדמוקרטיה ובעתיד המדינה". הוא גם אינו מתרשם מהטענות נגד התנהלותו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. "אני קידמתי את עמית לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא אחד האנשים המבריקים ביותר במערכת. מיניתי כ־160 שופטים, וגיוונתי את הרכב בתי המשפט. הייתי מעורב במינוי של תשעה שופטים לבית המשפט העליון, ובהם אדמונד לוי, שלפני כן היה רק שופט בפועל ולא במינוי קבוע. שיניתי גם את שיטת המינויים והכרחתי את כל המועמדים לעבור מרכז הערכה, שיבדוק את התאמתם באופן אובייקטיבי. בנוסף, ראיינתי בעצמי את כל המועמדים לכל הערכאות. כל המינויים שלי התקבלו פה אחד. אני לא מבין למה אי אפשר לדבר ולהגיע להסכמה גם היום. חסרים 150 שופטים, יריב לוין מפרק את מערכת המשפט. אם יש בעיה, תקיים הצבעה חשאית".

"כשהייתי שר המשפטים, מערכת היחסים הייתה נהדרת. קיימנו אצלי בבית ארוחת ערב בהשתתפות ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, ראש ועדת החוקה, פרקליטת המדינה וכל שופטי העליון. אני זוכר שהיה ויכוח חריף אבל ידידותי בין ראש הממשלה שרון לשופט מישאל חשין. גם אז היו ויכוחים, אבל לגופו של עניין ולא מלחמה על כבוד"

לא היית משנה היום כלום במערכת היחסים בין הרשויות?

"כשהייתי שר המשפטים, מערכת היחסים הייתה נהדרת. קיימנו אצלי בבית ארוחת ערב בהשתתפות ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, ראש ועדת חוקה, פרקליטת המדינה וכל שופטי העליון. אני זוכר שהיה ויכוח חריף אבל ידידותי בין ראש הממשלה שרון לשופט מישאל חשין. גם אז היו ויכוחים, אבל לגופו של עניין ולא מלחמה על כבוד".

עם פרישתו של שרון מהליכוד והקמת קדימה, עזב גם שטרית את התנועה שהייתה לו בית פוליטי והצטרף למפלגה החדשה. בממשלת אולמרט הוא היה שר הבינוי והשיכון, ובתפקידו זה הורה להפסיק את תכנון הבנייה "בין גדרה לחדרה", כדי לעודד פיזור אוכלוסין. גם היום הוא מתנגד להקמת מגדלי מגורים בעירו יבנה, וטוען שבמקום לבנות בניינים של עשרים קומות במרכז הארץ, צריכים להפנות את האוכלוסייה לנגב ולגליל. "לא חסרות קרקעות באזורים האלה", הוא אומר. "יש שם מרחבים עצומים. שילכו לגור שם".

ב־2008 התמודד שטרית על ראשות קדימה, אך קיבל רק 8.5 אחוזים מהקולות. לקראת בחירות 2013 הוא הצטרף למפלגת "התנועה" של ציפי לבני, וכיהן מטעמה בכנסת. במהלך הקדנציה הזאת, האחרונה שלו, התמודד שטרית לנשיאות, העפיל לסיבוב השני והפסיד לראובן ריבלין בפער של עשרה קולות. "חברי הכנסת של ש"ס נתנו 11 קולות לרובי בסיבוב השני, אחרי שגדעון סער ישב איתם ושכנע אותם. אני תמיד אומר שמי שדופקים את הספרדים הם ספרדים. גם כשהתמודדתי על ראשות הליכוד מול אולמרט ושרון (ב־99', לאחר פרישתו של נתניהו - א"ר), ישבתי עם ראשי ערים של הליכוד, הראיתי להם שורה של חוקים חברתיים שחוקקתי, ובכל זאת רובם תמכו בשרון. בעיניי זה היה מתוך התבטלות עצמית".

לאחר הפסדו בבחירות לנשיאות פורסם ששנתיים קודם לכן, ב־2012, חתם שטרית על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו, ושילם לה סכום של 230 אלף שקלים בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. בתחקיר של ערוץ 10 נטען שלהסכם קדם איום של האישה להגיש נגדו תביעה בגלל פגיעה בזכויותיה והטרדה מינית. שטרית הכחיש מכול וכול את הטענות על הטרדה מינית, ותיק החקירה נסגר משום שהעוזרת לא רצתה לשתף פעולה עם המשטרה. בספרו מתייחס שטרית גם לפרשה הזאת, וטוען כי נסחט. לדבריו, ההסכם הזה היה אחת הטעויות החמורות שעשה בחייו; הוא חתם עליו רק כי חשש מכעסה של אשתו, שלא ידעה על האיום. "למדתי לקח ואני ממליץ עליו לכל הפוליטיקאים - לעולם לא להיכנע לסחיטה", הוא כותב. "אם הנושא היה מגיע לבית המשפט לא היה לה כל סיכוי להוכיח את טענותיה המופרכות, ואם לא הייתי מתמודד לנשיאות, הפרשה הזו לעולם לא הייתה צצה".

מאז שעזב את החיים הפוליטיים הוא מלמד ממשל ופוליטיקה ומדיניות ציבורית במכללת רופין. "אני מלמד סטודנטים לתואר שני, ועושה את זה באהבה רבה. יש לי הרבה דוגמאות מהחיים, והם אוהבים את זה".

לשגע את הכנסת

שלושה ילדים נולדו למאיר שטרית ולרעייתו רותי, אחותו של ח"כ מאיר כהן. בתם הבכורה מירי נפטרה מסרטן בהיותה בת 15 בלבד. הילדים דודו ונעמה מתגוררים היום עם משפחותיהם בתל־אביב, אבל אביהם מתעקש להישאר ביבנה. "אשתי רוצה מאוד לעבור לתל־אביב, אבל אמרתי לה שאין סיכוי. פה גדלתי, חלק גדול מהאחים שלי וילדיהם עדיין גרים ביבנה, ואני מרגיש פה בבית".

בבחירות המקומיות של 2018 ניסה שטרית לשוב לראשות עיריית יבנה, אך הפסיד לראש העיר דאז, צבי גוב־ארי. בשיחתנו הוא מספר שלעיתים עולים בו הרהורים על חזרה לבית המחוקקים. "כשאני רואה מה קורה בכנסת, זה לפעמים מעצבן אותי כל כך, ואני אומר לעצמי שאם מישהו שאני מאמין בו היה קורא לי ללכת איתו בבחירות - הייתי עושה זאת בשמחה רבה. זה לא יקרה בליכוד של היום, כי בעיניי הוא לא הליכוד. המפלגה קלקלה את עצמה, לצערי הרב. אגב, אני הובלתי בליכוד את הנושא של בחירת חברי הכנסת בפריימריס, ולא בוועדה. זה שינה לטובה את איכות חברי הכנסת".

מה ההימור שלך לבחירות הקרובות?

"אני אופתע אם הימין לא יפסיד, אחרי כל מה שקרה. אבל האופוזיציה לא עובדת נכון. היום הם צריכים קודם כול לעמוד מאחורי לפיד, כי הוא ראש האופוזיציה. אין דרך אחרת לפעול באופן יעיל. אם הם היו עובדים בצורה חזקה, כגוף אחד, הם היו יכולים לשגע את הכנסת".

ולמי אתה מתכוון להצביע?

"אם הבחירות היו מתקיימות היום, גדי איזנקוט נראה לי המועמד הטוב ביותר לכהן כראש ממשלה, בגלל היושרה שלו. כמה פוליטיקאים אתה מכיר שפרשו ממפלגה ולא לקחו את המנדט שלהם איתם? בעיניי זו דוגמה קלאסית ליושר אמיתי".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il