דניאל שרייבר לא תכנן להיות נביא הזעם של שוק העבודה הישראלי, המוכיח בשער, שמתריע שהעתיד המאיים לא מידפק על הדלת אלא כבר יושב בנוחות אצלנו בסלון ומחייך לעצמו חיוך צופן סוד. אבל המציאות, לפי שרייבר, לא מותירה לו ברירה. "אני לא אוהב תחזיות, אבל אם את שואלת אותי – אני חושב שעד סוף העשור בינה מלאכותית תוכל לעשות כל עבודה שאנחנו עושים היום בזום", הוא אומר מדירתו הירושלמית המוארת. "אני משתמש בזום כמעין אבן בוחן, כי המשמעות של השימוש בו היא שהנוכחות הפיזית אינה חובה. הבינה המלאכותית תהיה פרצוף שמדברים איתו. היא תהיה הפסיכולוג, עורך הדין, המורה הפרטי למתמטיקה. ואם את לא רוצה פנים אלא רק טקסט, היא תהיה טקסט. אם את רוצה שיחת טלפון, היא תשוחח בטלפון. את רוב הדברים האלו היא יכולה לעשות כבר היום".
זום זו אבחנה מעניינת. זה אומר שאת הגננת נצטרך, אולי גם את האינסטלטור.
"כן. ולעומת זאת, כל משרה שנחשבת 'צווארון לבן', כולל התפקיד שלי או שלך, תפקידים אינטלקטואליים שלא דורשים נוכחות - בינה מלאכותית תוכל למלא אותם. זה לא אומר שהעיתון מקור ראשון לא ירצה את הודיה ככתבת, אבל זו תהיה בחירה. אני משתדל להיות זהיר, אבל אומר ברמת ביטחון די גבוהה שזה יקרה עד סוף העשור".
לא רק נבואות זעם יש בפיו של שרייבר, אלא גם הצעות מהפכניות לפתרונות. אבל לפני כן הוא רוצה שנבין עד כמה דחוף להיערך כבר היום למהפכה שבפתח, ולא לדחות זאת עד שיהיה מאוחר מדי. "בשלושת החודשים האחרונים נפל דבר בתחום התכנות, דרמה של ממש. הנושא הזה לא מקבל בארץ את הכותרות שהוא אמור לקבל. תראי מה כתב ד"ר אנדריי קַרפָּתִ'י" - חוקר ומפתח בינה מלאכותית מהבולטים בעולם, ממייסדי OpenAI ובעבר ראש תחום AI בחברת המכוניות טסלה. "קרפת'י הוא כנראה אחד מאנשי התוכנה הכי טובים בעולם, כל אנשי הפיתוח נושאים אליו עיניים. והוא כתב שלפני שלושה חודשים הוא הפסיק לכתוב קוד, ושהוא כבר מתנוון. הוא נותן לקלוד לכתוב בשבילו, וזה טוב מספיק. כשזה בא ממנו, זה ממש 'אם בארזים נפלה שלהבת'. אני רואה את זה גם אצלנו, בחברת למונייד. אנחנו חברת תוכנה - עוסקים אומנם בביטוח אבל כותבים תוכנה, יש לנו מאות אנשים שזו עבודתם. בפעם האחרונה שבדקתי, כלומר לפני שבועיים, 97 אחוזים מהקוד נכתבו בידי הבינה המלאכותית קלוד, ולא על ידי האנשים שלנו.
בעמק הסיליקון מאמינים ב"כוחי ועוצם ידי". מטה גוגל במאונטיין ויו, קליפורניה | צילום: שאטרסטוק
"ראיתי פעם איור יפה שממפה את ההתקדמות של המנוע מסוף המאה ה־19. בהתחלה המנוע היה מאוד לא יעיל, אבל כל הזמן תיקנו אותו ושיפרו אותו עוד קצת ועוד קצת. בטבלה מקבילה מצוין כמה סוסים היו לאמריקני הממוצע. אתה יכול לראות מצד אחד את המנוע משתפר לאט־לאט, מספר הסוסים לצידו נשאר קבוע, ואז פתאום הוא נופל בבת אחת לאפס. זה בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו בתוכנה. אומרים 'הבינה כמעט יכולה לעשות את זה, אבל אוי, היא מציירת שש אצבעות, ופה היא לא טובה מספיק, ואי אפשר לסמוך עליה'. אבל היא ממשיכה להתקדם כל הזמן, היא לא מחכה. ופתאום נגיע לשוויון, והתזוזה תהיה פתאומית. כי ברגע שיהיה לי עורך דין באלף שקל לשעה ולצידו עורך דין באפס שקל לשעה – בום".
גלי הפיטורין בתחום התכנות יגיעו בחודשים הקרובים?
"אני אופתע מאוד אם זה יקרה".
למה?
"אני לא יודע אם נראה פיטורין, אבל בוגרי אוניברסיטה מתקשים כבר עכשיו למצוא תעסוקה. לא מגייסים ג'וניורים. השלב הראשון בסולם כבר נשלף".
אז מה אתה אומר למי שלומד עכשיו מדעי המחשב?
"אני חושב שיש הרבה סיבות טובות ללמוד, גם בלי קשר לתעסוקה. כשאני פוגש חבר'ה צעירים שמנסים להתמודד עם המצב - ואני רוצה להיפגש איתם, כי זה מטלטל - אני אומר שלטעמי יש שני ערוצים בשבילם. הראשון הוא למצוא בתוך המקצוע שמעניין אותם גרסה שדורשת נוכחות. למשל, אם את רוצה להיות עורכת דין, תהיי תובעת, שנוכחותה נדרשת בבית המשפט. רובוט לא ייקח את זה. את רוצה להיות רופאה רדיולוגית? תהיי רדיולוגית פולשנית, לא מישהי שרק מסתכלת על תמונות. כמובן גנן וגננת ומכבי אש וחיילים, יש הרבה תחומים שברור מאליו שיהיה בהם צורך בבני אדם, אבל זה קיים גם בצווארון הלבן. רוצה להיות בעיתונות? תהיה כתב שטח. רק לא תפקיד שאפשר לעשות בזום. אגב, יש גם מקצועות שאנשים עושים אותם היום בגופם, אבל בהמשך לא יצטרכו. למשל, נהגים. 100 אלף ישראלים מתפרנסים כנהגים. זה לא טוב.
"החלופה השנייה לצעירים היא לכוון מיד להיות בוס. בוס לא עושה כלום. או ליתר דיוק, הוא מייצר שינוי דרך הוראה: תעשו ככה, אני מצפה לדו"ח, תכינו לי, תפתחו לי. בינה מלאכותית יודעת לציית לדברים כאלו, לפרומפט. תגידי לבינה מלאכותית לכתוב לך אפליקציה, והיא תכתוב אפליקציה. תגידי לה לכתוב חוות דעת משפטית, או כתבה על דניאל שרייבר, והיא תכתוב. דור הילדים שלנו, אם יש להם אמביציה ואוריינטציה יזמית - לא בהכרח יזמות טכנולוגית, אלא גם יזמות חברתית או מדעית - הם יכולים לחסוך לעצמם עשרים שנה ולהיות מיד בוסים. לצעירים היום יש יכולת לעשות בעולם דברים שאת ואני לא יכולנו לעשות בגיל שלהם. במקום שהבינה המלאכותית תחליף אותם, הם יכולים לגרום לה לעבוד בשבילם.
"וכך או כך, צריך ללמוד. תורה לשמה. לא ללכת לאוניברסיטה בציפייה שאדע יותר מבינה מלאכותית, כי זה משחק מכור ואבוד. אתה לא תהיה עורך דין חכם יותר או רופא בקיא יותר ממנה. זה נגמר, ולא משנה כמה חרוץ תהיה. אבל זה לא אומר לא ללמוד. הבית היהודי שבאנו ממנו ראה בלמידה ערך. לא רק כדי להשתכר, אלא כדי להיות אדם בעל ידע".
מה לגבי מקצועות שנדרשת בהם אמפתיה, אנושיות?
"כשיצאה הגרסה הראשונה של קלוד, שהייתה הכי דבילית, התפרסם במגזין Nature מחקר שהשווה בין תשובות שנתנה הבינה המלאכותית לחולי סרטן ובין התשובות של אונקולוגים. הממשק היה כמובן בכתיבה - החולים שאלו שאלות והרופאים או קלוד ענו להם. החולים לא ידעו עם מי הם מדברים, וכשנשאלו אחר כך איזו תשובה הייתה עדיפה מבחינת אמפתיה, כולם העדיפו את התשובות של קלוד. זו הייתה רק גרסה 1, ולפני כמה ימים קלוד כבר השיקו את מודל 4.6 שלהם.
שדרת ההנהגה זקוקה ללמידה. שרייבר בדיון בכנסת | צילום: צילום מסך
"להרבה מקצועות שדורשים אמפתיה, אנשים מגיעים מתוך אידאל - ואחרי שנים הם כבר סחוטים. כשהאונקולוג בודק את החולה האלף שלו, אולי הוא כבר קצת פחות אמפתי. הבינה המלאכותית נשארת אמפתית מאוד בכל שעה ובכל מצב. אני לא חושב שהיא מרגישה משהו, אני לא מייחס לה עולם פנימי, אבל לא צריך שיהיה לה. אנחנו אנשים פשוטים, רוצים שידברו אלינו יפה, גם אם זה בלוף. לסנתז אמפתיה, להבין אינטונציה ומראה פנים – זה משהו שבינה מלאכותית עושה. אנחנו תקועים עם איזה דימוי מסרטי 'שליחות קטלנית', של רובוט בוק כזה שלא יודע להתמודד עם רגשות. זו לא המציאות. בינה מלאכותית יודעת להבין את כל הדקויות של הפרצופים, השפה והקול, ומסוגלת להתבטא בצורה מדהימה.
"גם את זה אני רואה בלמונייד. אנחנו עושים בין השאר ביטוח לחיות מחמד. כשאנשים מתלבטים למשל אם לטפל בכלב שחלה בסרטן, הבינה נותנת להם תשובות סבלניות ורגישות יותר מכל מענה אנושי. היא מבינה היטב את כל הדקויות. אני מכיר הרבה אימהות צעירות שמתייעצות עם צ'ט ג'י־פי־טי על נושאים רגישים, כמו מה נכון לעשות כדי לחנך את הילד, ומנהלות איתו שיחות עומק. הבעיה של האמפתיה נפתרה כבר".
שוטי ההתעלמות מהנבואה
שרייבר, 54, נשוי ואב לשלושה, הוא עולה ותיק מבריטניה, בוגר ישיבת הר עציון, עורך דין בהשכלתו, יזם לפרנסתו. לפני כעשור הקים עם שי ויניגר את חברת ההזנק המצליחה למונייד - חברת ביטוח דיגיטלי מבוסס בינה מלאכותית וכלכלה התנהגותית. ההתקשרות של הלקוחות עם החברה מבוססת על אמצעים דיגיטליים בלבד, והתעריפים שהיא גובה נקבעים לפי ניתוחים שונים של התנהלות הנהגים – למשל, ביטוח מוזל לבעלי טסלה, לאחר שנמצא שהם מעורבים פחות בתאונות.
"אנחנו נמצאים יחסית בחזית", אומר שרייבר. "זה לא מייצג אפילו את ההיי־טק הישראלי, לא כל שכן את כלל השוק, אבל אני חושב שזה מייצג את העתיד. אני חווה בעצמי את מהירות השינויים, את העוצמות שהבינה המלאכותית יודע לתת. אני מסכים עם האמירות ש'זה עוד לא שם', אבל אני חושב שהאמירות האלה לא רלוונטיות. השאלה היא לא מה תמונת המצב כרגע, אלא מה המגמה. והדברים מואצים, הם לא ממשיכים באותו קצב. אין טעם לעסוק בשאלה מה הבינה מסוגלת לעשות עכשיו".
בשלוש השנים האחרונות הוא נוכח בוועדות הכנסת, נפגש עם פקידים בכירים, משוחח עם נבחרי ציבור. מנסה לוודא שהם מודעים לצורך הדחוף לייצר מודל כלכלי ברמת המדינה שיאפשר לכולם ליהנות מהשגשוג האפשרי. הוא מספר לי על ישיבה בכנסת שבה מצא את עצמו לצד כלכלנים עטורי תארים ונציגי תאגידים גדולים. גם שם הוא דיבר על שוק עבודה שמתכווץ, על מקצועות שעומדים להיעלם, על שפע עצום שבצידו האחר עלול להתפתח עוני נרחב, אם לא נתכונן כראוי. והם, בזה אחר זה, הסבירו לו למה הוא טועה. אמרו שזה לא מגובה בנתונים. שזה עתידני מדי, אפילו אפוקליפטי.
אתה חושב שהם באמת סברו שאתה טועה, או שהם פשוט חוששים מהלא נודע?
"כשדיברתי בכנסת ב־2024, כולם חשבו שאני הזוי, אפילו קצת משעשע. כי האנושות מתקשה לחשוב באופן מעריכי. לא התפתחנו לחשוב באופן הזה. אנחנו רגילים להאמין שבגדול, העתיד יהיה דומה לעבר. זה מושרש בנו. יש נקודת עיוורון שקיימת במיוחד אצל כלכלנים. הם בעלי ערך אדיר בהרבה תחומים, אבל פחות בלצפות דברים, כי הם חונכו על נתונים. אני עובד הרבה עם נתונים, אני מכיר בערך שלהם, אבל תחום הכלכלה מתבונן במראה האחורית. למשל, פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008, כתב ב־1998 שהשפעת האינטרנט על הכלכלה לא תהיה גדולה מזו של מכשיר הפקס.
"הנתונים שנציג בנק ישראל הציג במפגש ההוא בכנסת, היו מ־2023. זה אומר שהם היו נכונים לשלוש גרסאות אחורה של ג'י־פי־טי. הרגשתי שאנחנו מדברים בשפות שונות. אני חושב גם שיש, או לפחות היה, מעין קשר שתיקה. כי באותו חדר דיברו גם נציגים של חברות כמו גולדמן זאקס, מיקרוסופט ואחרות, וכולם אמרו שהכול יהיה בסדר. לחברות האלה יש כנראה אינטרס כלכלי שאומר - למה להרוס את החגיגה. אז אני בטוח שאנשים אמרו את האמת מבחינתם, אבל זה משקף גם את האינטרס של המוסדות שהם מייצגים. ביליתי גם לא מעט זמן בניסיונות להניע מכוני מחקר לעסוק בשינוי הצפוי בשוק העבודה. רציתי להסביר להם שזה נושא שכדאי לקחת ברצינות. עשיתי סבב פגישות, וכולם די נפנפו אותי".
הוליווד עומדת לאבד את הבכורה. אמנים מוחים על עירוב הבינה המלאכותית בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה | צילום: איי.אף.פי
כי חשבו שאתה מגזים?
"כי הם ניסו כלי בינה מלאכותית, ולא התרשמו כל כך. כי 'עברנו את המהפכה התעשייתית, ותמיד אנשים מזהירים מפני חידושים ונלחמים בהם'. כי 'אנחנו סומכים על כך שבני אנוש הם יצירתיים, וזה ייפתר'. כי 'זה כל כך עתידי שלא צריך לחשוב על זה'. כל מיני 'כי'. ממכוני מחקר קיבלתי הרבה תשובות של 'אנחנו לא רואים את זה בנתונים'. כן, ברור".
כי אין עדיין נתונים.
"נכון. מה שאני מנסה לעשות זה להקדים תרופה למכה. אבל לפני שנתיים לא היו לי הוכחות, והם לא לקחו את הדברים שלי ברצינות. אז הקמתי את מכון 'מוזאיק' שיעסוק בכך".
מטרתו של המכון שייסד שרייבר היא "גיבוש והטמעה של מדיניות לאומית להתמודדות עם ההשפעות הכלכליות והחברתיות של מהפכת הבינה המלאכותית על שוק התעסוקה והחברה" – כפי שמנוסח באתר המכון. "מייחסים לפיזיקאי נילס בוהר את האמרה 'קשה לנבא, במיוחד את העתיד'", אומר שרייבר. "מהמקורות שלנו אנחנו יודעים למי ניתנה הנבואה מאז החורבן. אז אני משתדל להיות זהיר בדבריי, אבל זה לא שאנחנו לא יודעים כלום על העתיד. לא צריך להתחבא מאחורי אמירות כאלו, צריך לחשוב על המגמות ולהתכונן בהתאם. אני חושב שמגמות טכנולוגיות הן יחסית בנות־ניבוי. מאז חוק מור, אפשר לשקלל אותן קדימה". בשנת 1965 ניסח גורדון מור, ממייסדי חברת אינטל, מעין כלל טכנולוגי צופה פני עתיד: מספר הטרנזיסטורים שאפשר לדחוס על שבב מחשב מכפיל את עצמו כל 18 עד 24 חודשים. המשמעות היא שמחשבים נעשים חזקים ומתוחכמים יותר במהירות מואצת, ובמקביל עלות התפעול יורדת.
צילום: נעמה שטרן
"העתידן ריי קורצווייל אמר כבר בשנות התשעים שב־2029 יהיה AGI, כלומר הבינה המלאכותית תשתווה לאדם בכל תחום אינטלקטואלי. כולם חשבו שהוא הזוי לגמרי. לפני שלוש שנים עדיין חשבו שזו הערכה הזויה, האמינו שאנחנו במרחק של חמישים שנה לפחות מהשלב הזה. אבל המתודה של קורצווייל, בהסבר פשטני, הייתה שהוא לא משתמש בכוח החשיבה שלו, כי קשה לחשוב מעריכית; הוא משרטט את הקו הלאה כמעין פסי רכבת שהטכנולוגיה תמשיך להתקדם עליהם. הוא יודע מספיק כדי לחשב כמה כוח מחשוב צריך בשביל אירועים מסוימים, ובהתאם לכך הוא מעריך מתי הם מצטלבים עם ההתפתחות של עוצמת המחשוב. שם הוא מצביע ואומר - בשנה הזאת זה יקרה. קורצווייל חשב שב־2015 יהיו כלי רכב אוטונומיים, והוא טעה, אבל יש כבר דגמים ראשונים, כך שהוא פספס רק בכמה שנים".
כלומר, גם אם הוא טועה לגבי הבינה המלאכותית בעשור, התחזית תתגשם בתוך 13 שנה.
"נכון. אבל אני בכל זאת נזהר, כי קשה לנבא את התגובות של החברה האנושית. אני יכול לומר ברמת ביטחון סבירה מה הטכנולוגיה תהיה מסוגלת לעשות עד סוף העשור, אבל זה לא אומר שהסתדרות הרופאים לא תמנע את האימוץ של הכלים האלה בבתי חולים, שלשכת עורכי הדין לא תיעמד על הרגליים האחוריות או שההסתדרות לא תארגן מחאות. אני חושב שאם לא נתארגן לקראת השינויים זה יהיה גרוע, כך או אחרת. אם לא נאמץ אותם בגלל התנגדויות של עובדים וארגוני עובדים, זה לא טוב. אם כן נאמץ אבל לא נתכונן, זה גם לא טוב".
קפיטליזם יהודי
המודל של מוזאיק מבהיר כי בניגוד לאבטלה קלאסית - שפירושה פחות עבודה, פחות תפוקה והתכווצות של הכלכלה - אבטלה מבוססת בינה מלאכותית מתחוללת במצב שונה לחלוטין: העובד עוזב את תפקידו, אבל התפוקה הכללית עולה והכלכלה צומחת. אבטלה קלאסית, אומר המודל, היא בעיית מחסור; אבטלה מבוססת בינה מלאכותית היא בעיית חלוקה. לכן הנדבך הראשון בתוכנית של שרייבר הוא מיסוד של מס הכנסה שלילי, כלומר תשלום לכל מי שהכנסתו תהיה נמוכה מסכום מסוים. "מייצרים 'רצפת הכנסה'. מי שלא משתכר, יקבל השלמה עד לרצפת ההכנסה. ככל שיש משכורת, ההשלמה תצטמצם. התקציב לכך יגיע מהשפע שהבינה תייצר".
שכבה רחבה של אזרחים שפרנסתם נשענת על קצבה מהמדינה - זה מודל שמתאים לעולם קפיטליסטי?
"אני מאמין גדול בקפיטליזם, בעיניי לא היה כוח חיובי ממנו בעולם במאות השנים האחרונות. זה שהאנושות התקדמה לאן שהתקדמה, ורמות העוני ירדו - הכול בגלל קפיטליזם. 'היד הנעלמה' היא רעיון יהודי מאוד לדעתי. הרעיון שאומר שאנחנו יכולים לעודד קפיטליזם אבל גם לרסן אותו, לרתום אותו לטובת הכלל, מתאים למדינת ישראל, למדינה יהודית. חשוב שיהיו יזמים שייקחו סיכונים ויוכלו ליהנות מהפירות של מה שהם מייצרים. בד בבד, בעולם הקפיטליסטי היזמי של היום, אנשים חוטאים ב'כוחי ועוצם ידי'. אנשי עמק הסיליקון מאמינים שהם בכוחות עצמם יצרו את כל מה שיצרו. וזה לא כך. גם לגננת, לסולל הכבישים ולרופא יש אחוזים בהצלחה של מדינת ישראל. מוגזם לייחס לעצמך את כל ההצלחות, וזה נכון עוד יותר בעידן הבינה המלאכותית".
פספס רק בעשור. ריי קורצווייל | צילום: גטי אימג'ס
ובכל זאת חלוקה של כסף, כפי שהצעת, נותנת כוח עצום בידי המדינה.
"בשביל זה יש לנו נציגי ציבור. חלוקה כזאת היא לא דבר שאפשר לעשות ברמת המעסיק הבודד או בית הכנסת הקהילתי. למעשה, אנחנו כבר עושים את זה במידה מסוימת. לפני מאה שנה, כשהחלו להעניק חינוך חינם בבריטניה, אנשים חשבו שזה הזוי לגמרי. כשב־1946 הקימו שם את שירות הבריאות הלאומי, הרופאים הבריטים נעמדו על הרגליים האחוריות ואמרו שזה דומה לרייך השלישי. אז נשמע הזוי לתת לכולם חינוך או בריאות, והיום נשמע הזוי לתת לכולם כסף. אבל אני חושב שזו מגמה דומה.
"אציג את השאלה ההפוכה: האם סביר שנחיה בעידן של שפע אינסופי, ויהיו כאן גם אנשים רעבים ללחם? בשביל מה זה טוב? אין לי בעיה כמובן שיהיו עשירים שהרוויחו את עושרם וייהנו ממנו, אבל למה שלא תהיה חלוקתיות מסוימת? זה לא קומוניזם. גם היום העשירים משלמים יותר מס, יש חלוקה ויש תשלומים של מדינת רווחה. אני רק שואף להתאים את זה לעידן הבינה המלאכותית. לכן ההצעה שלי היא שיהיה רף ביטחון שאף אחד לא ירד מתחתיו, כי בסופו של דבר זה משרת את כולם, גם את בעלי ההון".
מהפכת ה־AI, אומר שרייבר, לא תשאיר אבן על אבן בכל תחום - חינוך, בריאות, פוליטיקה – אבל המשמעות המרכזית שלה הוא שהון יחליף עבודה. לאמור, "אם יש לך עבודה את מפסידה, ואם יש לך הון את יוצאת נשכרת" - כי בעלי ההון יזדקקו לפחות עובדים, וייצרו יותר בעזרת הבינה. "זו עלולה להיות הקצנה של אי השוויון. העשירים יתעשרו עוד יותר על חשבון העניים, המוני אנשים יישלחו הביתה, ובסוף זה יפגע גם בעשירים, כי הביקוש ירד. אנחנו עשויים להיכנס לאיזשהו סחרור מיתוני, ואין שום סיבה כלכלית שזה יקרה. אם נגיע לשם, זה יהיה מחמת חוסר מנהיגות ומדיניות. לא צריך לקחת מהעשירים הכול, אבל מתוך העודף שתייצר הבינה המלאכותית, צריך לקחת מספיק לוודא שאף אחד לא יצא נפסד.
"אם ניכנס בשנים הקרובות לגל אבטלה, זו לא תהיה תעלומה. לא נצטרך לגרד בראש ולחשוב מאיפה זה בא. אבל נצטרך להבין שזו אבטלה שאנחנו לא מכירים, שמייצרת שפע ולא מחסור. ממש כמו שהרמב"ם כותב על ימות המשיח, שבעמל מועט יהיה הרבה. הוא לא אומר שזה יהיה נס, אלא שהכול ייעשה בדרך הטבע, והוא מקשר את זה לתבונה ולשכל. הרעיון שלא יהיה חסך הוא בר־מימוש בימי חיינו, אבל אם נשאיר את זה לכוחות השוק, זה לא יקרה".
להישטף בגל או לרכוב עליו
שרייבר הצליח להגיע עם התוכנית שלו גם אל נתניהו, ולאחר מכן ראש הממשלה אכן דיבר על הרעיונות הללו - על מציאות שבה מעט מאוד אנשים ייצרו הרבה מאוד הון, והשאלה הגדולה תהיה מה מקומם של האחרים. נושא ה־AI עלה גם בפגישתו האחרונה של נתניהו עם הנשיא טראמפ. "אני חושב שראש הממשלה הוא אחד האנשים היחידים בכנסת שמבינים את הנושא", אומר שרייבר. "נפגשנו לאחרונה לפני כחצי שנה. גם נפתלי בנט מבין את זה, הוא בא מעולם ההיי־טק. אחרים מנסים ללמוד. אבל שדרת ההנהגה העכשווית או הפוטנציאלית לא מצויה בנושאים האלה. האנשים שם צריכים הכוונה ולמידה.
"בעיניי השיטה שאני מציע לא רק צודקת יותר, היא גם חכמה. חשוב מאוד שישראל תזוז מהר, אבל אם לא נפתור את הבעיות האלו, צפויות מלחמות בין איגודי עובדים למעסיקים, דבר שיאט את קצב האימוץ של הבינה המלאכותית. בינתיים סינגפור או מדינות אחרות יעקפו אותנו, וכולנו נפסיד. צריך לחשוב על זה מראש ולהחליט שבינה מלאכותית היא כמו הגז בים מול חופי ישראל – מי שקדח ירוויח קצת יותר, אבל לכולם יש משהו מזה. כך נצא כולנו נשכרים. הבינה היא אוצר טבע. אם נבנה מדיניות כזאת, אני לא אומר שלא יהיו מלחמות, אבל הן יהיו על אש הרבה יותר קטנה.
"אדם שחושב שהוא עומד לאבד לא רק את מקום עבודתו אלא גם את פרנסתו יילחם בחירוף נפש. ראינו את זה למשל ב־2023 בהוליווד. כולם שבתו, סגרו את התעשייה. הם ניצחו לכאורה, כי האולפנים התחייבו להעסיק בני אדם בכל מיני תפקידים ולא רק בינה מלאכותית, אבל בפועל השובתים הפסידו, כי הוליווד עומדת לאבד את הבכורה. בעמק הסיליקון ייצרו סרטים באלפית המחיר, ויעשו זה את בתוך יומיים במקום בשנה. העובדים בהוליווד כפו קפיאה במקום. אנחנו בישראל צריכים לאמץ בפנאטיות את הבינה המלאכותית, להיות הראשונים שמטמיעים אותה, ובשביל זה צריך שכל המדינה תתמוך במהלך.
דניאל שרייבר | צילום: נעמה שטרן
הוא נזכר בשיחה שהייתה לו עם יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר, כשישבו זה לצד זה בטיסה ארוכה. "הוא לימד אותי מושג קריטי בכלכלה - עקרון הפיצוי. לפי העיקרון הזה, מדיניות נחשבת 'יעילה' אם המרוויחים יכולים לפצות את המפסידים, ועדיין להישאר במצב טוב מכפי שהיו קודם. אני חושב שכך צריך להיות בבינה מלאכותית. מודל מוזאיק מנסה לייצר מנגנון של חלוקת השפע כך שאנשים לא יצאו מופסדים. זו מדיניות מושכלת, ערכית וחכמה לטובת המדינה".
היית רוצה לראות מנגנון כזה מופעל כבר עכשיו, למשל בשביל מתכנתים שמפוטרים או סטודנטים שלא מוצאים עבודה?
"יש לנו אתגר, כי השפע הזה עוד לא נוצר. כרגע אנחנו בשלב ביניים קשה. גם אם הרמב"ם צודק ואנחנו לקראת עתיד מזהיר, המושג של 'חבלי משיח' מצלצל לי בראש, כי בדרך לשם התהפוכות עשויות להיות קשות. פתרונות ביניים הם מסובכים, ובכל זאת כדאי להעביר חוקים עכשיו: אם רוצים להחליט לאן הכספים ילכו, הרבה יותר קל לעשות זאת לפני שהם נוצרו, מאשר אחרי שהם הגיעו לכיסים של האנשים. אם אנחנו קובעים עכשיו כללים שמאותתים ששום אזרח בישראל לא יצא נפסד מזה, לפחות עד כמה שידנו משגת, זה אומר שכדאי עדיין להשקיע ולייצר סטארט־אפים כי אפשר להתעשר מאוד, ומצד שני לא צריך להאט או לעצור את האימוץ של הבינה המלאכותית בארגונים. אני חושב שזה העיתוי הכי מוצלח, לפני שיגיע אותו אחד שחושב שהכול שלו, שכוחו ועוצם ידו יצר את זה, ולא ירצה לחלוק עם אחרים.
"המנגנונים שאני מציע לא יניבו כלום היום, כי הם לא לוקחים מאף אחד. אלה מסלולים שאומרים: נניח עכשיו כלי קיבול לשפע שייווצר או שלא. אם הוא ייווצר, כלי הקיבול כבר נמצא. יש אנשים שאומרים 'חכה, אם תהיה אבטלה, נטפל בזה'. אבל הרבה יותר קל לטפל לפני כן. אם אנחנו ממוקדים בשאלה איך יוצרים לא רק מדינת מופת, אלא מדינת AI, זה צריך להיות אחד הנדבכים. לצד החשיבות של הבאת שרתים וכסף ומשקיעים, צריך לחשוב גם על הנושאים האלו".
דניאל שרייבר | צילום: נעמה שטרן
בניגוד למה שראה לפני שנתיים, אומר שרייבר, היום קובעי המדיניות קשובים יותר לתרחישים ולפתרונות האפשריים. "זה מעסיק את כולם. הנושא הזה נמצא על סדר היום של כל אם עברייה וכל פקיד, כל יזם וכל מנכ"ל. פנו אליי בשבוע שעבר מהממשל הבריטי. אחד הלורדים כתב לי שמודל מוזאיק הגיע לידיו, וזו התוכנית הכי רצינית שהממשל הבריטי ראה בינתיים. הם קבעו איתי מפגש.
"את הסטארט־אפ הראשון שלי הקמתי ב־97'. זה היה בימי הגל של הדוט.קום, האינטרנט התחיל. אחר כך מצאתי את עצמי בסטארט־אפים אחרים, קריפטו, עברתי כמה וכמה גלים, אבל לא זכור לי גל טכנולוגי שדומה בכלל למה שקורה עכשיו. עליית ה־AI שונה דרמטית ומהותית מכל דבר שהכרנו".
יותר מכניסת האינטרנט?
"הרבה יותר. לא ראינו קצב אימוץ כזה באינטרנט. אנחנו שלוש שנים אחרי ההשקה של צ'ט ג'י־פי־טי, ולו לבד יש קרוב למיליארד משתמשים שבועיים. לאינטרנט לקח הרבה יותר שנים להגיע למספרים כאלה. הבינה המלאכותית שימושית הרבה יותר מהאינטרנט הקדום. גם לא זכור לי פער כזה בין מה שקורה בחזית הטכנולוגיה ובין מה שהאזרח הממוצע מכיר, ואפילו האזרח הלא ממוצע, כולל אנשים שכביכול עובדים בטכנולוגיה או במדיניות או בכלכלה. בקצב שהדברים זזים בו, קל מאוד לא לדעת מה קורה עכשיו, אם אתה מתבסס על משהו שניסית לפני כמה דקות".
מה צריך לעשות מי שרוצה להישאר מעודכן?
"קודם כול, להקדיש זמן וללמוד את הנושא. הרבה ישראלים עוקבים מקרוב אחרי הפוליטיקה, יודעים מי אמר למי, מה הסיכויים של בנט לעומת ליברמן. צריך לאמץ גישה דומה בתחום הבינה המלאכותית, לעקוב אחרי אנשים שמבינים וכותבים. ומעבר לזה, צריך להתנסות, להשתמש בכלים. לא ברמה של לבקש מהצ'ט מתכון לצ'ולנט, אלא לייצר דברים בעזרתו. עכשיו זה זמן מדהים להתנסות בתכנות. לא כתבתי שורת קוד בחיים שלי, אבל בחודשים האחרונים אני כותב המון אפליקציות. אמרתי לצ'ט 'תלמד אותי אילו כלים אני צריך', הוא הסביר לי את הדברים, וזה לקח שעתיים. יש לי מאתיים עובדים שישמחו ללמד אותי, אבל אני לא צריך אותם בשביל זה. אחותי הוציאה אפליקציה מדהימה לתכנון ארוחות שבת, כולל דברי תורה לילדים ומקומות ישיבה ומה להזמין מהסופר. זה לא רק כיפי ושימושי, זה גם חושף אותך למסוגלות. אחרי שאתה עושה את זה, יש לך הארה, אתה אומר וואו.
"אני מעודד אנשים לתת לכלי הבינה משימות עומק, לשלם עשרים דולר בחודש כדי לעבור מהמודל החינמי למודל העוצמתי ולמודלים שבחזית, ולנסות לבנות דברים. בתור מעסיק, מי שמגיש לי קורות חיים ומופיעים שם כל מיני תארים - זה על הכיפאק, אבל אם יש לו שבע אפליקציות או דברים שהוא יצר בעזרת AI, זה הרבה יותר רלוונטי ומעניין מבחינתי. אני מבין שזה אדם שנכנס לחליפת איירון־מן וניכס לעצמו את הכוחות. הגל מגיע, השאלה היא אם אנחנו נישטף, או נרכב עליו. ככה רוכבים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il