"פוטנציאל נזק עצום לאזרחי ישראל": השופט דרורי מסביר למה התפטרה הוועדה

כשהשופט בדימוס משה דרורי נשאל מי גרם ל"ועדת הרוגלות" בראשותו להתפרק, הוא תולה את האשם בכמה וכמה גורמים ברשויות החוק. אבל מעל לכולם, האצבע שלו מופנית אל היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה. היא, לדבריו, פעלה לכל אורך הדרך לעקר את הוועדה ולמנוע ממנה לרדת לחקר פרשה שצריכה להטריד כל אזרח שחירותו ופרטיותו יקרות לו.

"היועצת המשפטית הייתה אמורה להיות העדה הראשונה שתתייצב ותעיד לפני הוועדה", אומר השופט דרורי. "בהתאם לחוק הממשלה ועל פי החלטת הממשלה, הוקנו לוועדה סמכויות לזמן ולחקור עדים. אבל כשזימנו את גלי בהרב־מיארה, היא סירבה להופיע. היועמ"שית צריכה להיות מספר אחת בשמירת החוק, ולמרות זאת היא לא צייתה לחוק. הנימוק שלה היה שהוגשה עתירה לבג"ץ נגד עבודתנו - אף שבשלב ההוא בית המשפט לא הוציא צו ביניים". בוועדה גם התעוררה מחלוקת אם להוציא צו הבאה ליועמ"שית, ולבסוף גברה ידם של מי שסברו שאין לנקוט צעד דרמטי כזה.

לטענתך, היועצת רצתה להכשיל אתכם. למה שהיא תעשה זאת?

"התשובה הראשונה היא שאני שופט, ואני לא קובע ממצאים אם אין לי ראיות ברורות. בלי עובדות אני לא יכול להגיע למסקנות, ולא מצאתי פרוטוקול של ישיבה שבה היועצת משוחחת עם אנשים כאלו ואחרים ומחליטה להכשיל את הוועדה. אבל אם אני רואה שהיא פועלת באופן עקבי פעם ועוד פעם ועוד פעם להצר את צעדינו, אני מגיע למסקנה שיש פה מגמה.

"אתן לך דוגמה: יצא צו ביניים שקבע שאסור לוועדה לראיין אנשי משטרה. בהתאם לכך, התחלנו לזמן אנשי משטרה בדימוס, שכבר סיימו את שירותם. כשבייעוץ המשפטי לממשלה שמעו על זה, הם פנו לבג"ץ - לא בבקשה להרחיב את הצו, אלא חמור מזה: הם טענו שאנחנו לא מבינים את הצו שכבר הוצא לנו, ושלמעשה האיסור לזמן אנשי משטרה כלל מראש גם כאלו שכבר פרשו. האשימו אותנו למעשה שהפרנו צו שיפוטי.

"בהתחלה המשטרה מינתה צוות שמטרתו לסייע לוועדה, והוא התחיל לאסוף חומרים ולהעביר אותם אלינו. ופתאום המעיין נסתם. כשביקשנו להבין מה קרה, התברר שהיועצת המשפטית לממשלה אסרה עליהם להעביר אלינו את המסמכים. זה חלק מנושא רחב יותר, שחשבתי שהוועדה צריכה לבדוק גם אותו. לממשלה יש שרים ומשרדים - משרד לביטחון הפנים שאחראי על המשטרה ועל שירות בתי הסוהר, משרד הביטחון שאחראי על צה"ל, משרד הפנים שאחראי על נושאי הגירה ומרשם אוכלוסין. אבל לתפיסתה של היועצת המשפטית לממשלה, כל הגופים הללו הם חסרי סמכות. רק היא, היועצת, קובעת הכול, ושום החלטה בשום משרד לא יכולה להתקבל בלי אישורה. ואת זה היא עושה בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא הכפפת היועמ"שים של כל המשרדים אליה, והדרך השנייה היא שיגור מכתבים למנכ"ל או לשר, שבהם היא מגדירה שנושא מסוים חייב לעבור דרכה. אני לא יודע אם יש קשר בין החזקת כל הסמכויות אצל היועצת ובין ההתנהלות שלה בנושא הרוגלות, כי לא ניתנה לנו ההזדמנות לחקור את העניין לעומק. כל הדברים שלא חקרנו עד הסוף, כל הנחלים הללו הולכים אל הים, אל הייעוץ המשפטי לממשלה".

אנחנו פוגשים את השופט דרורי בביתו בירושלים ימים אחדים לאחר הגשת מכתב ההתפטרות המשותף של כל שלושת חברי "ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת רכש, מעקב ואיסוף מידע בכלים קיברנטיים אחר אזרחים ונושאי משרה, המבוצעים על ידי גורמי האכיפה". את השם הארוך המגדיר אותה אפשר לתמצת לשתי מילים, פרשת פגסוס. הייתה זו סדרה של פרסומים עיתונאיים, בעיקר בעיתון כלכליסט, שלפיהם המשטרה "הדביקה" מחשבים ומכשירי טלפון סלולריים בתוכנות ריגול, במטרה לבצע האזנות סתר ולשאוב מידע השמור במכשירים הללו. בפרסומים נטען כי השימוש ברוגלות, ובראשן תוכנת "פגסוס", נעשה במקרים רבים באורח בלתי חוקי, כלומר ללא אישור משופט או מרשות חיצונית אחרת שמוסמכת לתת אישור כזה. בין האזרחים שמכשיריהם הודבקו היו רבים שנחשדו בעבירות קלות, שאינן מצדיקות צעד פולשני כזה, או לא נחשדו כלל. משטרת ישראל הכחישה וטענה כי כל פעולתה הייתה מפוקחת ומבוקרת על ידי "היועץ המשפטי לממשלה וגורמים משפטיים חוץ־ארגוניים נוספים".

הפרשה קיבלה גוון פוליטי לאחר שכמה עיתונאים, ובהם יואב יצחק, טענו כי תוכנת פגסוס הופעלה גם במסגרת החקירות נגד ראש הממשלה נתניהו. בין יעדי ההדבקה, על פי הפרסומים, היו ג'יימס פאקר, יאיר נתניהו, עופר גולן, יונתן אוריך ושאול אלוביץ'. הפרקליטות טענה מנגד כי השימוש ברוגלות בחקירה נעשה כחוק, והופנה רק כלפי שני חשודים, שלמה פילבר ואיריס אלוביץ'. במקרה של זו, כך נטען, ניסיון ההדבקה אף לא צלח.

"אני שופט, ואני לא קובע ממצאים אם אין לי ראיות ברורות. בלי עובדות אני לא יכול להגיע למסקנות, ולא מצאתי פרוטוקול של ישיבה שבה היועצת משוחחת עם אנשים כאלו ואחרים ומחליטה להכשיל את הוועדה. אבל אם אני רואה שהיא פועלת באופן עקבי פעם ועוד פעם ועוד פעם להצר את צעדינו, אני מגיע למסקנה שיש פה מגמה"

בעקבות התחקירים נשמעו במערכת הפוליטית קריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ממשלתית לבחינת הפרשה. היועצת המשפטית לממשלה הביעה התנגדות, וממשלת בנט־לפיד החליטה להסתפק בהקמת "צוות מררי", שבדק את הבקשה מטעם היועצת. הצוות, בראשות המשנה ליועמ"ש עמית מררי, קבע כי מרבית ממצאי התחקיר אינם נכונים, אך המסקנות ספגו ביקורת. לאחר חילופי השלטון בבחירות 22' חודשה היוזמה לחקור את הפרשה. על אף התנגדותם הנחרצת של בהרב־מיארה ואנשיה, החליט שר המשפטים יריב לוין, בתמיכת הממשלה כולה, על הקמתה של ועדת דרורי - שהוגדרה אומנם כוועדת בדיקה ממשלתית, אך בהתאם לחוק הממשלה הוענקו לה כאמור כמה סמכויות של ועדה ממלכתית. מלבד השופט דרורי כללה הוועדה את הסנגורית הציבורית הארצית לשעבר עו"ד ענבל רובינשטיין, ואת בכיר שב"כ לשעבר שלום בן־חנן.

עד מהרה הוגשה לבג"ץ עתירה נגד הקמת הוועדה, בחתימתם של ראש שב"כ לשעבר נדב ארגמן, אלוף במיל' אמיר אשל, עו"ד נדב ויסמן ואחרים. לעמדתם הצטרפה גם היועצת המשפטית לממשלה, שלדברי יו"ר הוועדה השתמשה בעתירה כדי להצר את צעדי הוועדה ולמעשה לסכל את פעילותה.

הטיפול של בג"ץ בעתירות נמשך קרוב לשנתיים וחצי. בשבוע שעבר הציעו השופטים מתווה פשרה, וכשחברי הוועדה הבינו מה כלול בפשרה הזאת הם החליטו להתפטר כאיש אחד. פסקה אחת במכתב ההתפטרות משכה תשומת לב רבה. "נרתמנו למשימה לאומית זו, במחשבה שקיים הכרח ממשי לפוגג את הערפל מסביב לפרשה... שפגעה באופן אנוש באמון הציבור בגורמי האכיפה שפעולתם כה חיונית לאזרחי המדינה", כתבו השלושה. "לצערנו, לא רק שהדבר לא עלה בידינו, אלא שבמסגרת פעילותנו עד כה הוצגו בפנינו מידע, ממצאים חריגים וסימנים מדאיגים המעלים חשש כי פרשה זו חמורה בהרבה, בעומקה ובהיקפה, מכפי שהצטייר עד כה".

למה התכוונתם? מה הם אותם "ממצאים חריגים וסימנים מדאיגים"?

"מצאנו אינדיקציות ראשוניות לכך שהחריגה של המשטרה מהנהלים לא הייתה במקרים נקודתיים, אלא בפעולה שיטתית", משיב השופט דרורי. "אני מדבר על אינדיקציות ראשוניות, כי לא ניתן לנו לחקור מעבר לזה. המשטרה, כך נראה, לא ראתה את עצמה כבולה אפילו לנהלים שאולי היו קיימים אצלה. הרושם הוא שכשנוצר במשטרה צורך, וכשהיה לחץ להגיע לתוצאות במאבק בפשע, הנהלים כופפו. ועדת מררי קבעה שבתיקי חקירה לא נעשה שימוש בחומרים 'העודפים' שהופקו מהרוגלות. גם אנחנו לא מצאנו אינדיקציות לזה. כן מצאנו אינדיקציות לשימוש בחומרים הללו בתיקי מודיעין. לא הופקו בדרך הזאת ראיות שהוצגו לבית משפט, אבל המשטרה השתמשה בחומרים שהיה אסור לה להשתמש בהם כדי להשיג תוצאות מודיעיניות ולקדם פענוח של תיקים.

"למעשה הייתה פה סיטואציה של פרצה שקוראת לגנב. כי מצד אחד יש לאנשי המשטרה מוטיבציה גדולה להביא תוצאות - ואנחנו כמובן רוצים שתהיה להם מוטיבציה כזאת - ומצד שני אין פיקוח יעיל על השימוש ברוגלות, ומצד שלישי אפשר להפיק מהרוגלות כמויות גדולות של מידע, ומצד רביעי אני יכול לגלות את זה לפרקליטות או לבית המשפט כשאני רוצה ולהסתיר מהם אם אני לא רוצה, ואני יכול לשמור את התוצרים בצד כחומר מודיעיני. מבקר המדינה, שבדק את הנושא, דיבר על חמישים טרה־בייט של חומרים עודפים שהופקו מהרוגלות ולא הושמדו. פוטנציאל הנזק לאזרחי מדינת ישראל הוא עצום, במיוחד לאור ההבנה שלנו שהרוגלות הופעלו לא רק נגד חשודים. דו"ח מבקר המדינה אימת את החשד שלנו בעניין הזה, ואף הוסיף עליו".

23 בקשות דחייה

העתירות החיצוניות נגד ועדת הרוגלות שימשו לפי השופט דרורי ככלי בידי אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה להשיג את יעדם - שיתוק מוחלט של הוועדה. "או שהם עודדו את העותרים לבקש מבג"ץ צווי ביניים, או שהם בעצמם ביקשו הרחבת צווים כאלה. במקביל הם התעכבו במשך קרוב לשנתיים מלתת תשובה לבג"ץ לגוף העתירות, כשהם יודעים שהוועדה מנועה בינתיים מלפעול".

23 בקשות דחייה הגישה הפרקליטות בתיק, בשרשרת שנמשכה מחודש מרץ 2024 ועד דצמבר 2025. בכל פעם נלוו לבקשה נימוקים חדשים ומקוריים. "עומס עבודה כבד", "תיקים אחרים דחופים", "חגים", "ממתינים לאישורי בכירים", "נדרשות עוד כמה שעות", "נסיבות אישיות - מחלה" ו"סבב אישורים נוסף" הן רק חלק מהעילות שנלוו להשתהות, כשאפילו השופטים הולכים ומאבדים סבלנות.

חברי הוועדה חשבו כי גם אם הם מנועים מלזמן עדים עד למיצוי ההליך בבג"ץ, הם יוכלו לקבל מהמשטרה מסמכים הנוגעים לפרשה וכך להעמיק ולחקור. "לא ביקשנו מסמכים שנוגעים לתיקים פרטניים, רק מסמכים כלליים, אבל גם אותם לא קיבלנו בגלל הנחיית היועצת ואנשיה. הטענה הייתה שהמסמכים הכלליים נכתבו על רקע תיקים פרטניים, ולכן אם ניחשף לחומרים הללו נוכל ללמוד מהם משהו על התיקים. נאסר להעביר לנו גם מסמכים שהועברו כבר לגורמים חיצוניים, כדוגמת צוות מררי. טענו שאנחנו עלולים להצליב אותם עם מידע שנקבל מגורמים אחרים, וכך ללמוד למי האזינו באמצעות הדבקה ברוגלות במסגרת של תיקים תלויים ועומדים.

"כדי להדגים את האבסורד, אספר לך על מסמך אחד שביקשנו לקבל - סיכום דיון שהתנהל אצל היועצת המשפטית לממשלה. הסיכום כלל 30 סעיפים, כאשר בסעיף 27 מוזכר שם של תיק. אמרנו להם: 'בסדר, אין בעיה, תשחירו את שם התיק'. אבל הם לא הסכימו להעביר לנו את המסמך, בטענה שהסעיף הספציפי מקרין על כולו".

איך היועצת הסבירה למשל את הסירוב שלה להופיע ולהעיד בפניכם?

"הנימוק העיקרי היה ששר המשפטים הקים את הוועדה בניגוד לחוות דעתה. לדבריה, מהלך כזה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה הוא לא כדין, ולכן היא מתנגדת לעצם קיומה של הוועדה וסבורה שאין לשתף איתה פעולה. בכל המסמכים שהוגשו מטעמה חזרה הקביעה שצריך להחזיר את עצם הרעיון של הקמת הוועדה ל'שולחן השרטוט', כהגדרתם, לפנות מחדש ליועצת, לקבל ממנה חוות דעת, ולפעול רק על פי עמדתה. כי הוועדה הזאת לשיטתה נולדה בחטא, ואת הפגם הזה אי אפשר לרפא בשום דרך אחרת שאינה התחלת כל התהליך מראשיתו".

דו"ח מבקר המדינה בנושא שימוש המשטרה ברוגלות, שפורסם לפני חודש, לא הופך את הוועדה שלכם בדיעבד למיותרת?

"זו טענה שהעלו גם העותרים. לאחרונה הם ביקשו לתקן את העתירה ולטעון שלו היה ידוע שהמבקר עורך בדיקה בנושא, הוועדה כלל לא הייתה מוקמת. התשובה שלנו פשוטה: המבקר עשה אומנם בדיקה רצינית ומקיפה, אבל יש הרבה דברים שהוא לא בדק. הדו"ח שלו לא נותן מענה לסדרת שאלות. מי הראשון שנתן אישור למשטרה לשימוש ברוגלה? איך ומתי פנו לפגסוס, וכיצד שינו שוב ושוב את התוכנה והוסיפו לה אלמנטים? איך התבצעה הפרוצדורה בתוך המערכת של המשטרה? האם נעשתה פנייה בנושא לייעוץ המשפטי לממשלה, מי היה מודע שם להפעלת הרוגלה, והאם אישר זאת? הייעוץ המשפטי לממשלה טוען, אף שהדבר לא מעוגן בשום חוק, שהמשטרה חייבת לקבל ממנו אישור לאמצעים חדשים שהיא מבקשת להפעיל. גילינו שלצוות שעוסק בנושא הזה מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה אין בכלל יועץ מדעי־טכנולוגי שמבין לעומק את נושא הסייבר ויכול לתת חוות דעת מקיפה".

היועצת טענה שהבעיה היא הרצון שלכם לבחון את פעולות המשטרה בתיקים תלויים ועומדים. אפשר לראות כאן רמיזה שאתם מבקשים להשפיע על משפט נתניהו.

"כמו שאמרתי, אנחנו לא יודעים מה האינטרס של היועצת. אנחנו כן יודעים להגיד שלו הסיבה הייתה חשש מעיסוק בתיק תלוי ועומד, היה אפשר לקיים שיח. לאורך שנתיים וחצי כתבנו ואמרנו שוב ושוב - בואו נדבר, בואו נשב יחד וננסה לקבוע כללים שיביאו לכך שלא ניגע בשום תיק תלוי ועומד. כתבנו את זה גם לבית המשפט. בשלב מסוים אמרנו שנקבע לעצמנו כללים שמונעים כל חשש להשפעה על הליכים משפטיים שמתנהלים, והודענו ליועצת שאם הכללים שקבענו לא מתאימים לה, אנחנו מוכנים לשיח עליהם. במקום לדבר איתנו, היא פנתה לבית המשפט בטענה שהכללים האלה עדיין מאפשרים לנו לעשות את כל מה שאמרנו שאנחנו לא רוצים לעשות. ​בדיון האחרון אפילו בית המשפט הבין את זה, ושאל את אנשי היועצת למה הם לא מדברים איתנו ישירות".

ואם הייתם עוסקים בתיקים תלויים ועומדים, איפה הבעיה? הרי הצהרתם במפורש שאתם לא נכנסים לראיות ספציפיות, אלא בודקים את שיטות הפעולה של המשטרה.

"הם אמרו שתיקים תלויים ועומדים צריכים להימצא בדל"ת אמותיהן של הרשות השופטת והרשות התובעת, ולא יעלה על הדעת ששופט שמינתה הרשות המבצעת - כלומר אני - ינגוס בסמכויות שלהן. לשיטתם, זו פלישה של הרשות המבצעת לגבולה של הרשות השופטת ופגיעה בעצמאות בית המשפט. ממש כמו שלא יעלה על הדעת שמישהו יגיד לשופט מה לכתוב בפסק הדין. זו ההשוואה שהם עשו.

"אמרנו לבית המשפט שאין לנו שום עניין לעסוק בפן המהותי של ההליכים, אנחנו רק רוצים לעיין בחומרים. על כך נאמר לנו שעצם העיון עלול לשבש הליכי משפט. אני חייב לומר שזו הפעם הראשונה שאני שומע טענה כזאת. עוד נאמר שאם אנחנו נעיין בחומרים, יבואו סנגורים ויבקשו שבית המשפט יעיין מחדש בראיות שהוצגו לו. ניסינו להבין ככל יכולתנו איזה שיבוש יכול להיווצר כתוצאה מעיון שלנו, באופן חד־צדדי, בתיקי מודיעין וחקירה", הוא אומר בנימה סרקסטית. "כחלוף שנתיים וחצי, דומה שלא הגענו לרמה משפטית שמאפשרת להבין את הטענה הזאת".

יכול להיות שחוסר הרצון לשתף אתכם פעולה נבע גם מחשש לדליפת מידע מתוך דיוני הוועדה?

"זה חשש מופרך לחלוטין. מזכיר הוועדה הוא עו"ד הראל ויינברג, סגן־אלוף במילואים. זה אדם ששימש בתפקיד בכיר באמ"ן, וגם בימים אלו ממש הוא משרת בתפקיד הכולל חשיפה למידע מסווג ברמות הגבוהות ביותר. גם שאר העוזרים המשפטיים של הוועדה הם עורכי דין שיש להם סיווג ביטחוני. אני כסגן נשיא של בית משפט מחוזי נחשפתי באופן קבוע לחומרי מודיעין רגישים, למשל, כשמבקשים מנשיא בית משפט מחוזי וסגנו לאשר האזנות סתר. כך גם ענבל רובינשטיין, וכמובן שלום בן־חנן, שהיה בכיר בשב"כ. המידע כולו נשמר בכספות משרד המשפטים בפיקוח קב"ט המשרד. אין לחששות כאלו שום בסיס".

שתי הפתעות בדיון אחד

מכתב ההתפטרות של ועדת הרוגלות מזכיר עוד מכתב התפטרות שכתב השופט דרורי לפני כשנה וחצי, כשוויתר על ראשות ועדת האיתור למועצת תאגיד השידור הציבורי. "המקרה ההוא היה מצד מסוים חמור יותר, ומצד אחר המקרה הנוכחי חמור יותר", הוא אומר על ההשוואה. "אציג את זה בצורה הכי חדה שאני יכול, כמו שאמרתי לשר התקשורת שלמה קרעי: הייתי מוכן למלא את התפקיד שמוניתי לו כשופט בדימוס, אני לא מוכן למלא תפקיד של פקיד שפועל תחת פקיד אחר, שקוראים לו היועץ המשפטי לממשלה. יו"ר ועדת האיתור הוא תפקיד ששמור אך ורק לשופט, שממונה בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון. נרתמתי לתפקיד הזה כשופט, ולא יכול להיות שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת או היועצת המשפטית לממשלה ידרשו ממני לפעול רק בכפוף אליהן. הן טענו אז שמכיוון שראיינתי מועמדים לשמש לצידי בוועדת האיתור, ועשיתי זאת ללא נוכחות נציג מטעם הייעוץ המשפטי ש'ישגיח' עליי, צריך להתחיל את התהליך כולו מראשיתו - עוד משלב ניסוח המודעה שמזמינה הגשת מועמדות לחברות בוועדה. זה הגיוני? כשהייתי שופט, היועץ המשפטי הופיע בפניי כצד בהליכים משפטיים, ועכשיו אני אפעל בכפוף אליו?

"אותו הדבר, וביתר שאת, בסיפור הנוכחי. בנושא ועדת האיתור הוכחתי במכתב שזה תפקיד שאני ממלא בכובעי כשופט בדימוס, אבל אולי אפשר להתווכח. התפקיד ההוא נמצא איכשהו בתפר שבין השיפוטי למנהלי. אבל כיו"ר ועדת הרוגלות ודאי שהתפקיד שלי הוא שיפוטי, אז איך ייתכן שאהיה כפוף למי שאני אמור לחקור?"

לדברי השופט דרורי, זו הסיבה לבקשה שלו שהיועצת המשפטית לממשלה תעיד בישיבה הראשונה של ועדת הרוגלות. "השאלה הראשונה שתכננתי לשאול אותה, בכובעה כראש התביעה הכללית, היא אם העמידה לדין אדם אחד שהפעיל רוגלה שלא כדין. לפי המבקר יש אלפי מקרים כאלו. האם היא הורתה למשטרה לחקור אדם אחד על הפרת החוק בנושא הזה? שום דבר, אי אפשר להציג לה את השאלה הבסיסית כל כך הזאת. אפילו ארבעת המקרים של הפעלת רוגלה ללא צו שצוות מררי הצביע עליהם לא נחקרו. הצוות ההוא הניח שזה נעשה בתום לב, אבל לא חקרו את מי שביצע את זה. הנימוק של 'תום לב' הוא הרי מגוחך. תחשוב על פקיד בנק שייעלמו אצלו 100 אלף שקלים, והוא יגיד שזה נעשה בתום לב. גם שם ילטפו לו את הראש וימשיכו הלאה? לפחות תעמידו לדין, גם אם לא תבקשו עונש חמור. תפטרו, תעמידו לדין משמעתי, משהו. שום דבר לא נעשה.

"גם במקרה של התאגיד וגם בוועדת הרוגלות המטרה הייתה למנוע את מילוי התפקיד שמוניתי אליו באופן עצמאי ונטול השפעות זרות. אנחנו שמענו אומנם כמה שוטרים וקצינים זוטרים, אבל את ראשי המערכת, את המפכ"ל, את ראש אגף החקירות - נמנע מאיתנו לחקור, כך שלא יכולנו לרדת לחקר האמת ולשורש הדברים. איך אנחנו יכולים למלא ככה את תפקידנו? שמעתי הבוקר ברדיו מישהו ששואל למה לא הגשנו דו"ח ביניים. איך אפשר לכתוב דו"ח כשמסתירים מאיתנו חלק גדול כל כך מהעובדות? הממסד המשפטי על ארבע זרועותיו, המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון, שאמור להגן על זכויות האזרח, חוסם כל ניסיון לחקור את הפעלת הרוגלות. אז מה אנחנו בוועדה יכולים לעשות?"

חסימת החקירה בפרשת הרוגלות חמורה במיוחד, אומר השופט דרורי, לנוכח מעמד־העל של הזכות לפרטיות. "זו לא 'סתם' עבירה בספר החוקים. הזכות לפרטיות חקוקה במפורש בסעיף 6 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. היא לא זכות־בת ולא זכות־נכדה, כמו הזכות לשוויון. זו זכות חקוקה. ואנחנו לא נותנים לזה שום משקל?"

הקש ששבר את גב הוועדה היה כאמור מתווה הפשרה שהניח בפניהם נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. בעיני שלושת החברים, ההצעה סיכלה למעשה את יכולתם להגיע לחקר האמת. "המידע שהסכימו להעביר לעיוננו בנוגע לתיקים שהרוגלות הופעלו בהם הוא חלקי מאוד. כשביקשנו לדעת מה שיעור המסמכים שנורשה לעיין בהם מתוך כלל המסמכים הנוגעים להפעלת הרוגלות, לא הסכימו למסור לנו אפילו את הנתון הזה, בטענה שזהו מידע סודי שאסור שניחשף אליו. לכך הם הוסיפו שבכל מקרה של ספק, היועמ"שית היא שתכריע אם מסמך ספציפי ייחשף לעינינו או לא. זאת אומרת, נתנו לה שליטה מלאה בעבודה שלנו.

"אחת הקטגוריות של המסמכים שלפי ההצעה לא נוכל לקבל היא 'שונות'. כלומר, זו קטגוריה שאנחנו אפילו לא יודעים מה נכנס אליה. בנוסף הם הבהירו שכל מסמך שיש בו עירוב של משהו שנוגע לתיק תלוי ועומד, לא יועבר לנו. המשמעות היא שלא נוכל לקבל גם נהלים כלליים, כי אולי יש בהם אזכור לתיק כזה. לא רק שימחקו את האזכור הספציפי, אלא לא יחשפו אותנו למסמך כולו".

לוועדה אפילו לא ניתנה אפשרות למשא ומתן על הפשרה הזאת, אומר השופט דרורי. "נשיא בית המשפט העליון הבהיר שתנאי מוקדם לקבלת הפשרה הוא שכתב המינוי של הוועדה, שנחתם על ידי שר המשפטים, יתוקן כך שיכלול את המגבלות שיוטלו כעת על הוועדה. אם לא יצאו כתב מינוי מתוקן והחלטת ממשלה מתוקנת, הפשרה לא תיכנס לתוקף. לכאורה הצעה מהסוג הזה צריכה להיעשות בנוכחות כולם - העותרים, נציג הממשלה, נציג שר המשפטים, אנחנו והיועמ"שית. זה לא מה שהיה. הנשיא עמית קבע ישיבה בנוכחות שני צדדים בלבד: אנחנו והיועצת. ובכל זאת, בהחלטה הוא כותב שכדי שהפשרה תקבל תוקף, הוא מכריח את שר המשפטים - שנציגו לא נוכח בישיבה - לחתום על כתב מינוי חדש. אין סמכות כזאת בחוק. יש רק שתי אפשרויות בנוגע לאקט מנהלי: או שהוא תקף, או שהוא לא תקף. בית המשפט לא יכול לתקן אקט מנהלי ולהוסיף לו רכיבים שלא היו בו מלכתחילה, ושר המשפטים לא חייב להיענות לדרישה כזאת".

ואם שר המשפטים היה משיב שהוא מסכים לתיקון, אתם הייתם מקבלים את זה?

"ממש לא, ולמען האמת זהו לב העניין. שלושתנו לא היינו מוכנים מלכתחילה להתמנות לחברים בוועדה, לו ידענו שכתב המנדט שלה יגביל את פעולתה באופן שדרש הנשיא עמית. אז איך יעלה על הדעת שנסכים ל'פשרה' כזאת?"

השופט דרורי מוסיף וטוען כי בין הדיון הראשון בבג"ץ בנושא הרוגלות ובין הדיונים הבאים, בית המשפט עשה סיבוב פרסה בטיפול בנושא, תוך שהרכב השופטים עובר שינויים של ממש. "בישיבה הראשונה השופטים היו יצחק עמית, נעם סולברג וגילה כנפי־שטייניץ. כמשיחה לפי תומה, השופטת כנפי־שטייניץ שאלה בכמה תיקים תלויים ועומדים נעשה שימוש ברוגלות. נציגת המדינה השיבה שאינה יודעת, והשופטת כמובן הקשתה עליה - איך ייתכן שהיא מגיעה לדיון כשאיננה מצוידת בנתונים. השופטת גם הודיעה שתיתן החלטה שדורשת להעביר לכל הצדדים בתוך חודשיים את הנתונים בנוגע להיקף השימוש ברוגלות. ההחלטה ניתנה, אבל בישיבה הבאה גילינו שתי הפתעות. הראשונה היא שהתחלף ההרכב, ורק הנשיא עמית נשאר מההרכב המקורי. זה דבר שלא שמענו אף פעם, שמחליפים הרכב באמצע הדרך. הופעתי כעורך דין בבית המשפט העליון כשהנשיא היה יואל זוסמן, ואחר כך משה לנדוי, יצחק כהן ומאיר שמגר, ומעולם לא נתקלתי בשינוי כזה אחרי שכבר היה דיון מהותי בעתירה.

"ההפתעה השנייה הייתה שבניגוד נאמר בהחלטה, הדו"ח בנוגע לנתוני השימוש ברוגלות הוגדר חסוי ונמסר לשופטים בלבד. אנחנו כמובן התרעמנו וטענו שזה מנוגד למה שנקבע בתום הדיון הקודם. התשובה של בית המשפט הייתה 'טוב מאוד שהיועמ"שית יזמה את הגשת המסמך הזה כחסוי'. הנשיא עמית כתב ספר של 700 עמודים על דיני חסיונות, ואין שם שום רמז לכך שמותר להפעיל חיסיון בהליך בג"ץ, ובטח לא שמשיב א' יכול להפוך משהו לחסוי מפני משיב ב'. בפועל גם בדיון האחרון לא זכינו לראות כלום מתוך המסמך, גם לא בזווית עינינו. איך אפשר לצפות שנסכים לפשרה כשלא ראינו אפילו את הטבלה שעליה היא מבוססת? זה אבסורד".

*

תגובת הייעוץ המשפטי לממשלה: "מערכת אכיפת החוק לא התנגדה להקמת הוועדה וכמובן לא התנגדה לשתף עמה פעולה. ההפך: הייעוץ המשפטי לממשלה הציע לממשלה, טרם הקמת הוועדה, מתווה חוקי להקמתה ולפעולתה. מערכת אכיפת החוק התנגדה לעיסוק הוועדה בתיקים פליליים תלויים ועומדים, ובהם תיקים של נבחרי ציבור, מתוך חשש ברור לשיבוש ולהשפעה פסולה.

"בית המשפט קבע כי הוועדה יכולה לבצע בדיקה יסודית ומשמעותית של נושא הרוגלות גם בלי עיסוק בתיקים תלויים ועומדים, וציין בהחלטתו כי 'יש במידע ביחס למקרים הסגורים – המהווים יחד נתח גדול מכלל התיקים הרלוונטיים – כדי לאפשר את קידום ליבת פעילותה של הוועדה בבדיקת השאלות המערכתיות שהונחו לפתחה'. אך הוועדה החליטה שלא לפעול על פי המתווה שהציע בית המשפט שהיה מאפשר את המשך עבודתה המיידית.

"רק לאחרונה התפרסם דו"ח מקיף של מבקר המדינה שמצא ליקויים מערכתיים באופן הפעלת הרוגלות, אך הבהיר כי אין כל חשש לפעולה בזדון והדגיש את הצורך בחקיקה שתסדיר את הנושא".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il