"כשקורבן טרור הוא כבר לא קורבן, זה שינוי מהפכני"

שלום ניצנה, מה שלומך?

"שלומי טוב. השבוע נסגרו לי כמה פרשיות שאני סוחבת איתי לא מעט זמן. הן נסגרו היטב, וגם נפתחו דברים חדשים. במישור הלאומי אני כמו כולם, מנהלת את חיי בהתאם לתקיפה האיראנית, שוקלת אם לטוס לחו"ל ובאיזו חברה. חזרתי משבועיים בהודו, הוזמנתי לשם על ידי חברי פרלמנט ונציגי ארגונים הינדואים ששמעו על 'שורת הדין' ומבקשים ללמוד על הדרכים האזרחיות להילחם בטרור".

אחד הדברים שנפתחו לך השבוע הוא תביעה שהגשת נגד חיזבאללה, בשם חלק ממשפחות ההרוגים והפצועים מהרקטה במג'דל־שמס בקיץ לפני שנה וחצי. איך נוצר איתם הקשר?

"קיבלתי פנייה מהבן של השייח' של היישוב. הוא אמר לי שפנו אליו לגשש ולראות אם אפשר לנסות ולהגיש תביעה בגין הפיגוע, ומהבדיקות שהוא ערך עלה שאם הוא רוצה לתבוע, אז רק דרכי. החלטנו לייצג אותם בתביעה. הייתי במג'דל־שמס כמה פעמים במסגרת משלחות הסברה של 'שורת הדין' מעט אחרי הפיגוע. המראה היה מזעזע. על הגדר היו תלויות רצועות שחורות שסימנו את חלקי הגופות שהתפזרו לכל עבר. היו שם עשרות זוגות של אופניים קטנים, ויכולת לדמיין את הילדים משחקים שם. המגרש נותר ללא נזק, אבל סימני הרקטה שנחתה ליד המקלט נראו בבירור. כולם רצו למקלט, והרקטה נחתה בדיוק לידו".

ההחלטה שלהם לתבוע את חיזבאללה מעניינת. מדובר בכפר שרבים מתושביו בחרו שלא להיות אזרחים ישראלים.

"עד לאחרונה מג'דל־שמס נחשבה כיושבת על הגדר, תרתי משמע. בתחילת המלחמה הם גם לא היו בעד ישראל. פתאום הייתה תפנית, החלו להישמע גינויים נגד חיזבאללה על המשך ירי הטילים על יישובי הצפון, וחיזבאללה קיבל את זה בצורה קשה. הירי לעבר מג'דל־שמס היה מכוון. זה כפר שנמצא על הגבול, חיזבאללה רואה את הבתים של מג'דל־שמס, ולכן אין מקום לתהייה שמא הייתה כאן שגגה".

אז יש קייס, אבל מה עושים עם זה? מדובר בחיזבאללה.

"נכון, והתובעים הם לא אזרחים אמריקנים, כך שאי אפשר להגיש בשמם תביעה בארה"ב נגד איראן. בנוסף, אי אפשר לתבוע את איראן בישראל. אפשר לתבוע כאן את חיזבאללה. זה סיפור, איך מוסרים לו את כתב התביעה. בתיק אחר שניהלתי נגד חיזבאללה בארה"ב, בשם נפגעי מלחמת לבנון השנייה, ביקשנו למסור את כתב התביעה דרך חברי הפרלמנט הלבנוני מטעם חיזבאללה. בית המשפט סירב לקבל את המסירה הזו, בטענה שיש הבדל בין מפלגת חיזבאללה ובין הארגון הצבאי. ניסינו לעשות תחליף מסירה ולפרסם את התביעה בעיתון יומי בלבנון. פנינו לעשרות עיתונים יומיים בלבנון, אבל הם סירבו. בסוף הצענו לשופט למסור את התביעה לאל־מנאר, הטלוויזיה של חיזבאללה, וההצעה הזו התקבלה.

"גם עכשיו אני אציע לבית המשפט שלוש דרכים למסירת כתב התביעה. לאחר מכן אני מעריכה שבית המשפט יפסוק 80 מיליון שקלים בתביעה של הנרצחים, ועוד כמה עשרות מיליונים בתביעה של הפצועים. לפני למעלה משנה העברנו חוק שקובע סכום מינימום של פיצויים עונשיים לכל קורבן טרור. 10 מיליון שקלים לכל עיזבון, ו־5 מיליון שקלים לכל קרוב משפחה שספג נזק נפשי. את פסק הדין ניקח לארה"ב, נפתח בהליך של אכיפת פסק חוץ, ונהפוך את פסק הדין לפסק דין אמריקני. אז נוכל ללכת על נכסי חיזבאללה בארה"ב ואולי במדינות אחרות".

זה מסע ארוך מאוד. מה מניע את המשפחות בתביעה כזאת?

"למשפחות די בעצם הגשת התביעה. כשקורבן טרור הוא כבר לא קורבן אלא נלחם בחזרה, זה שינוי מהפכני. אתה נלחם נגד מי שקיפד את חיי היקרים לך מכול, ואתה עושה את זה בצורה ראויה שיכולה להיות הרסנית עבורו. אנחנו טועים לחשוב שלארגון טרור ולמדינה תומכת טרור לא אכפת מהליכים כאלה. אז נכון שהם לא שולחים עורכי דין להתמודד מול התביעה, אבל כשמבקשים לעקל להם נכסים הם מביאים סוללה של עורכי דין כדי להילחם בזה. בניו־יורק יש בניין שחציו בבעלות איראנית.

עיקלנו אותו לטובת פיצויים לנפגעי הטרור, ואיראן שלחה עורכי דין וניהלה את המשפט הזה במשך שנים. הגענו עד בית המשפט העליון בארה"ב, ולבסוף איראן הפסידה. הבניין יעמוד למכירה. הוא שווה 700 מיליון דולר, והכספים ילכו לנפגעי הטרור. התבוסה פוגעת בציפור הנפש של ארגוני הטרור, ואני חושבת שהדבר שכואב להם יותר מכול הוא שהם צריכים לשלם כסף למי שהם רוצים להשמיד".

את בתחום הזה 26 שנים. את רואה בעשייה שלך סוג של מאבק בטרור?

"כן, כי בעקבות התביעות שלנו בנקים לא מעזים לפתוח חשבונות בנק לארגוני טרור או לפעול באזורים מוכי טרור כמו דרום לבנון ועזה, וזה מקשה על ארגוני הטרור. בסוף ארגון טרור חייב כסף. בשבילו זה כמו חמצן. דבר נוסף, הייתה תביעה שזכינו בה נגד הרשות הפלסטינית בבית משפט הפדרלי בארה"ב, בסך 655 מיליון דולר.

פסק הדין התבטל בטענה של חוסר סמכות, הבאנו לשינוי חקיקה בקונגרס, וגם המקרה הזה הגיע לבית המשפט העליון בארה"ב. העליון קבע שיש לבית המשפט הפדרלי סמכות מקומית לדון בענייני הרשות הפלסטינית, גם בגלל שהיא מקבלת כספים מארה"ב אבל בעיקר משום שהיא משלמת כסף לרוצחים של אזרחים אמריקנים. זה פָּתח פֶּתח לכל מי שרוצה לתבוע את הרשות הפלסטינית בארה"ב. בעקבות הפסיקה הזאת, הרשות הפלסטינית באה והודיעה שהיא מבטלת את מדיניות התשלום לאסירים. ככה הם אומרים. כרגע הנטל עליהם להוכיח שהם לא משלמים".

אני מניחה שהעשייה שלכם התרחבה בעקבות חרבות ברזל.

"תבענו את כל מי שמימן את חמאס. ביניהם הרשות הפלסטינית, חברות קריפטו, אגודות צדקה, ואיראן. אני מייצגת למעלה מ־500 נפגעים, אזרחים וחיילים מ־7 באוקטובר ומהמלחמה. תבענו את הצלב האדום בגין הפקרת החטופים, תבענו את אונר"א בגין השתתפות בטבח והשתתפות במלחמה לצד חמאס, והכול בשם המשפחות. תבענו גם את התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. תבענו את רשת אל־ג'זירה כי היא משמשת שופר וכלי תקשורת לחמאס, וזו עבירה על החוק למניעת טרור. תבענו את ארגון הסטודנטים שהבעיר את הקמפוסים ב־8 באוקטובר. הפעילות גדלה, והיא גולשת גם לפן ההסברתי. בסוף אנחנו נלחמים על הנרטיב ועל התודעה, ולצערי ישראל מפסידה בקרב הזה. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להשיב מלחמה ולהראות את צדקת דרכנו".

מתי את צופה שיסתיים המשפט של הרוגי ופצועי מג'דל־שמס?

"אני חושבת שתוך שנתיים נקבל פסק דין, ואחר כך, אחריתו מי ישורנה. אבל אני לא נרתעת, שום דבר לא עוצר אותי. כבר הפכנו דברים שחשבנו שהם בלתי־אפשריים לאפשריים. גבינו עד כה מאות מיליוני דולרים בשם קורבנות הטרור. אין סכום כסף שיחזיר חיים, אבל התיקים האלה מביאים מידה של צדק וסגירת מעגל לבני המשפחה של קורבנות הטרור, ולנו הם מאפשרים להילחם בטרור ולהשמיד את התשתיות הכלליות שלו עד למיגורו הסופי בעזרת השם".

תעוזה, ראייה לטווח ארוך, סבלנות ונכונות גם להיכשל לפעמים, הן תכונות שיכולות להביא תוצאות לא רק בתחום המאבק בטרור, אלא בכל המעגלים הציבוריים והאישיים שלנו כאן.