ביום ראשון בשעה 11:00 בבוקר התקבל הערר הראשון על דו"ח בבית הדין החדש לתעבורה, והשיק למעשה את פעילותו. הוא הוגש שעתיים בלבד לאחר שהשוטר רשם את הדו"ח, בגין קיפוח זכות קדימה.
זהו חלק ממהלך חדש שמוביל משרד המשפטים, של הוצאת הדיונים והערעורים מבתי המשפט הפליליים אל בתי משפט מנהליים, כדי להקל את העומס הכבד על השופטים. ועדה בין־משרדית, של משרדי המשפטים והתחבורה, פעלה במשך כחמש שנים כדי ליצור שינוי מהותי ותפיסתי ולייעל את המאבק בתאונות הדרכים. בעקבות המחקר שערכה המליצה הוועדה להעביר את עבירות התנועה הקלות מהמשפט הפלילי אל התחום המנהלי. מתוך כך, גם הטרמינולוגיה השתנתה: מהשבוע אִמרו "הפרות תנועה", לא "עבירות תנועה". עבירות קלות שהקנס בגינן עד 500 שקל או עד 6 נקודות יסווגו כהפרות מנהליות: הקנס יישאר, אבל הערעור יעבור למסלול מנהלי, ובחלק מהעבירות יופחת רכיב הניקוד או יבוטל.
"עד היום", מסביר עו"ד בני גבאי, שמונה להקים את בית הדין ולעמוד בראשו, "אזרח שהיה מבקש להיכנס להליך משפטי בגלל קנס שהוטל עליו - בגין אי חגירת חגורת בטיחות למשל - והיה מורשע בפלילים, הרישום המשטרתי שלו היה 'מוכתם' בגלל עבירת תעבורה. המדינה רצתה להסיר את העניין הזה מהאזרח, לכן העבירו אותו למגרש המנהלי".
עו"ד בני גבאי | צילום: נעמה שטרן
השיטה שהייתה נהוגה עד היום והציבה את כל התיקים לפתחם של בתי המשפט לתעבורה, לא אפשרה לבצע סינון בין עבריינים סדרתיים או "כבדים" ובין עבריינים קלים. לדברי גבאי, "הצצה למערכת בתי המשפט מגלה שמדי שנה נמחקים כ־100 אלף תיקים בלי שנערך בהם אפילו דיון אחד, בשל מחסור בזמן. אדם שהגיש בקשה להישפט במסגרת הפלילית, יצטרך לחכות בתור כדי שיגישו נגדו כתב אישום. הוא יוזמן לבית המשפט, אם בכלל, רק כמה חודשים אחרי שכתב האישום יוגש. אל בית המשפט מוגשים מספרים אדירים של תיקים מאנשים שמבקשים להישפט על הפרת חוקי תעבורה - מאדם שפגע בזכות הקדימה, דרך נהג שתועד מחזיק טלפון בזמן נהיגה, ועד נהג שדרס אדם. בית המשפט לא יודע איך להתפנות לטיפול בתיקים משמעותיים באמת.
"גם כשמוגש כתב אישום לבית המשפט", ממשיך גבאי, "בכמעט 95 אחוז מהמקרים לא היית מגיע לפני שופט. הפעם הראשונה והאחרונה שהיית פוגש את השופט באירוע הזה, היה כשנכנסת עם התובע שחיכה בחוץ עם משימה של סגירת 100־120 תיקים באותו יום. איתו היית מגיע להסדר טיעון עוד לפני הכניסה אל חדר השופט. כשמגיעים להסדר טיעון בדרך הזו, השופט בעצם לא דן בתיק". הסדרים מהסוג הזה מקלים עם העבריינים, וחומרת העבירה איננה מתבטאת בעונש או בקנס.
השיטה החדשה תקצר הליכים ותייעל את הטיפול בתיקים, משוכנע גבאי. "עד היום", הוא מסביר, "נהג שקיבל דו"ח היה צריך לפנות למרכז פניות נהגים ארצי, שם היו שואלים אם הוא רוצה להמיר את הדו"ח לכתב אישום, ואם כן, מזמינים אותו לדיון בעוד כמה חודשים".
המצב ששרר עד כה, ועומס הפניות על בתי המשפט, יצרו בעיה נוספת: התיישנות. תיק תעבורה מתיישן כעבור שנה מיום ביצוע העבירה אם לא התקיים בו דיון, ומאז כבר אי אפשר להגיש כתב אישום. התוצאה: עשרות אלפי תיקים בשנה נמחקים מאליהם.
"זה שוחק את ההרתעה באופן חד־משמעי, ופוגע במלחמה בתאונות הדרכים", אומר גבאי. "שר המשפטים ומנכ"ל המשרד הבינו שהמלחמה בתאונות מתחילה קודם כול בקיום הליך שבו כל אדם שקיבל דו"ח משלם אותו או נשפט עליו. שלא יהיה מצב שהתיק שלו נמחק או יושב עם תובע ש'מסדר' לו את הקנס. הרי לתובע יש אינטרס, וגם לאזרח יש אינטרס, ולרוב זה לא הגיע להכרעת שופט".
המציאות הקודמת, מוסיף גבאי, יצרה עוול גם לאזרחים שנקנסו שלא כדין: "אני מכיר המון אנשים שיצאו נפסדים מבית המשפט, כי הבינו שזה לא יתקדם לשום מקום והחליטו להגיע להסדר. 'נהג צדיק' שעצר בתמרור עצור ובכל זאת השוטר כתב לו דו"ח, הגיע לבית המשפט והבין שלא יצליח לטעון את טענותיו ולכן סגר את העניין בקנס של 250 שקל במקום 1,000. עבריין חוזר, לעומת זאת, יכול לצאת נשכר תמורת קנס מופחת בהרבה מכפי שמגיע לו".
צילום: נעמה שטרן
הבדיקה שערכה הוועדה הבין־משרדית הצביעה על הליקויים הללו, ומסקנתה הייתה כי יש ליצור טריבונל שיפוטי שבו האזרח נפגש עם השופט, שוטח בפניו את טענותיו ומקבל התייחסות מהותית ונקודתית מגורם שיפוטי אובייקטיבי.
להישפט מהסלון
מדו"ח שפרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לסיכום שנת 2025 עלה כי בשנה החולפת נהרגו 459 ישראלים ב־438 תאונות קטלניות, מהם 128 הולכי רגל. מדובר ב־4.6 הרוגים על כל 100 אלף תושבים. זוהי עלייה של 5% בהשוואה למספר ההרוגים בשנה שקדמה לה, ושל כ־20% לעומת ממוצע השנים 2022 עד 2024. העבירה השכיחה ביותר היא אי־מתן זכות קדימה להולך רגל, עבירה שעלולה לגרום לתאונה חמורה. אחריה ברשימה: אי־ציות לרמזור, מעבר בין נתיבים, ואי־שמירת מרחק. לדברי גורמי מקצוע, הנתונים משקפים מציאות מורכבת וחמורה שהתגבשה במשך שנים של פערי תשתית, שחיקה באכיפה ושינוים בדפוסי הנהיגה. במהלך השנה שעברה יצאה לדרך תוכנית החירום להגברת האכיפה, שנועדה לבלום מגמות מסוכנות באמצעות חיזוק הנוכחות המשטרתית, מיקוד בעבירות מסכנות חיים ואכיפה במוקדי סיכון.
למעשה, מדובר בשני שלבים שונים של הרפורמה: האחד הוא השינוי בהליך השיפוט בהובלת שר המשפטים יריב לוין, שבמסגרתו הוקמו בתי הדין לתעבורה. ושלב נוסף בהובלת שרת התחבורה מירי רגב, הממתין לחתימתה, נוגע לעניין החמרת הענישה, הגברת האכיפה והגדלת הקנסות, כל אלה בתוספת למתכונת חדשה בשיטת הנקודות.
יתפקד כערכאת ערעור על בית הדין החדש. בית משפט לתעבורה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בית הדין לתעבורה ישמשו כערכאה שיפוטית נוספת, מקדימה לבית המשפט לתעבורה. עד היום היה מקובל שבית המשפט לתעבורה ישב כערכאת ערעור יחידה וסופית. מהשבוע, דו"חות קנס שאפשר לבקש להישפט עליהם, ודו"חות נוספים של "ברירת משפט", יידונו בבית דין מנהלי דיגיטלי, במקום בבתי המשפט לתעבורה. בשלב הראשון יחול השינוי על "הפרות מנהליות" קלות בלבד, שגובה הקנס עליהן הוא עד 500 שקל, כמו נהיגה בלי חגורת בטיחות, פגיעה בזכות השימוש בדרך, חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה שלא בכיוון החץ, נהיגה בחוסר זהירות ועוד. בשלב זה ההליך אינו כולל דו"חות מהירות. בשלב השני של החוק, שייכנס לתוקפו באוגוסט הקרוב, יידונו בבית הדין לתעבורה כלל דו"חות ברירת המשפט. אם החלטת בית הדין לתעבורה לא תהיה מקובלת על הנשפט, הוא יוכל לערער לערכאה הגבוהה יותר: בית המשפט לתעבורה.
בית הדין החדש ידון בדו"חות ברירת משפט שניתנים על ידי משטרת ישראל והרשויות המקומיות, ובדו"חות חניה של רשות שדות התעופה. דו"חות חניה של רשויות מקומיות לא יהיו בסמכותו. ההליך יתנהל באופן מקוון, בלי צורך להתייצב פיזית לדיונים או להצטייד בייצוג משפטי. בניגוד למקובל עד תחילת פעילות בתי הדין התעבורתיים - כאשר אפשר היה לקבל ראיות הקשורות לדו"ח רק אחרי הגשת כתב האישום - כעת יתאפשר לקבל ראיות ודרכי טיפול אפשריות באופן דיגיטלי כבר בשלב מוקדם.
"הנהג יוכל להתחבר לדיון מהבית, ממקום שנוח לו, במתכונת ייעודית שדומה למערכת מקוונת של זום, שנוצרה במיוחד לניהול דיונים שיפוטיים", מסביר עו"ד גבאי. "מגיש הערר לא יידרש לשלם אגרה ולא יחויב בייצוג על ידי עורך דין. בהקמת בתי הדין הובאו בחשבון גם אנשים עם בעיות נגישות טכנולוגית; נבנו בשבילם שישה מרכזי שירות בשישה מחוזות השיפוט ברחבי הארץ – נוף־הגליל, נתניה, חיפה, תל־אביב, ירושלים ובאר־שבע - ונמצאים בהם דיילי שירות שחלקם דוברי שפות נוספות. הדיילים הוכשרו לתת שירות מלא, מהגשת הערר ועד להתייצבות לדיון.
"במרכז השירות יש חדר ייעודי לקיום דיונים, מותאם מבחינת האקוסטיקה, שבו יוכלו המערערים להתייצב לדיון הדיגיטלי. הוקם גם מוקד טלפוני, שפועל חמישה ימים בשבוע, משמונה עד ארבע, ונותן מענה בשפות שונות. יש כאן בשורה לאומית ומיזם חדש ומהפכני לציבור". ייתכן ששישה מרכזי שירות הם מעט מדי, אומרים בבתי הדין לתעבורה, ומבטיחים שגם הנושא הזה ייבחן בהמשך.
במשרד המשפטים גאים בשינוי. "מדובר במהלך משולב ופורץ דרך שנועד להקל על האזרח באמצעות הנגשה של הליך הגשת הערעור בעבירות קנס קלות", אומר מנכ"ל המשרד, איתמר דוננפלד. "בכל שנה מגיעות לבתי המשפט לתעבורה יותר מ־100 אלף בקשות להישפט. במודל החדש, בקשות אלו יועברו לטיפולו של בית הדין לתעבורה. זה יאפשר למערכת בתי המשפט להתמקד בעבירות הקשות והמסכנות חיים, וכך לייעל את המאבק בתאונות הדרכים למען ביטחון הנהגים ומשתמשי הדרך".
איתמר דוננפלד, מנכ"ל משרד המשפטים | צילום: דוברות משרד המשפטים
אז בעצם כל העומס יעבור כעת לבתי הדין לתעבורה, אני אומרת לעו"ד גבאי. "צפינו לעומס כזה ונערכנו לקראתו, וזו הסיבה שכבר לחצי השנה הקרובה עתידים להשתבץ 25 דיינים", הוא משיב. "התקופה הזאת תאפשר להפיק לקחים תוך כדי תנועה. קבענו 'אבני דרך' סדורות: פעם בשבועיים יש לנו ישיבה עם המנכ"ל, ופעם בשלושה שבועות עם כל הגורמים. בישיבות הללו נבחר היכן להתקדם ומה לתקן, כך שהכול עוד יכול להשתנות בהתאם לצרכים. המספר הזה של דיינים נקבע על בסיס המחקרים שנערכו מבחינת מספר התיקים והעומסים המשוערים. ככל שיהיה עומס גדול יותר, וככל שתהיה התפתחות ודינמיקה בעלייה בשל הנגישות הגבוהה, נפתח את המערכת אפילו יותר".
עד היום גויסו 18 דיינים מתוך 25 המיועדים, באמצעות "קול קורא" שמופץ לקהל הרחב. המועמד נדרש להיות בעל השכלה משפטית ולהיות כשיר לשופט שלום, כלומר בעל ותק מספיק של עבודה כעורך דין; דרוש ניסיון במשפט מנהלי או תעבורתי, ומעבר דרך ועדת איתור בהשתתפות שופט מחוזי ומנכ"ל משרד המשפטים.
"יש לנו דיינים בעלי רקע מגוון מאוד", אומר גבאי, "חלקם מהמגזר הפרטי וחלקם ממחלקת התביעות במשטרה ומהמשפט המנהלי. אני שמח על ההטרוגניות הזאת, זה יוצר שיח מקצועי בתוך היחידה. כל אחד תורם ממטען הידע שלו, וזה מביא לסינרגיה טובה. חשוב לי לבחור אנשים טובים שישמשו דיינים בבית הדין הזה וייצרו מרקם חברתי נכון, כאלה שיש להם יכולת להיות ניטרליים, לראות את האזרח וגם לקבל הכרעה. בסופו של יום, התכלית של החוק היא הנגשה, ראיית האזרח, הקשבה לו ושמיעת טענותיו. חשוב לי שזה מה שיעמוד במוקד של האנשים, ואני חושב שעמדנו במשימה הזאת".
צילום: נעמה שטרן
המשפחה הנודדת
גבאי, נשוי ואב לארבעה, שימש במשך תשע שנים כפרקליט בפרקליטות הדרום, וכשלוש שנים ניהל את לשכת רישום המקרקעין בפתח־תקווה. לתפקידו הנוכחי נבחר בזכות הניסיון והידע שצבר במשפט המנהלי.
מאז מינויו לתפקיד, באוגוסט 2025, הוא עושה מדי בוקר את הדרך משדרות לירושלים. עד לפני זמן לא רב הייתה ירושלים עיר המקלט של משפחתו, שנאלצה לעזוב את ביתה שבנגב המערבי. בסוף כל יום עבודה במשרד הירושלמי, חוזר עו"ד גבאי אל ביתו שבשדרות. למרות הטראומה שעבר עם משפחתו באירועי שבעה באוקטובר, הוא לא מוותר על העיר הדרומית.
ביום שבו פרצה המלחמה התארחו בביתו בני משפחה מירושלים. עם הישמע האזעקות הם חשבו שמדובר בתגובת של העזתים על חיסול בכיר ברצועה. "יש לנו בחוץ מחסן עם מקרר רזרבי, הלכתי להביא משם את העוגה לקפה, לפני שנצא לבית הכנסת", הוא משחזר. "שמעתי יריות קרובות, וזה היה לי מוזר. הרבה פעמים שמענו ירי הרחקה כשהעזתים היו מתקרבים לגדר, אבל האזעקות האלה נשמעו לי אחרת. לא אמרתי מילה, נכנסתי הביתה ופתחתי את הטלפון. כשראיתי את התמונות של הטויוטות בתוך העיר, אמרתי לכולם שלא הולכים לתפילה, מגיפים את התריסים ונכנסים לממ"ד. נשארנו כך במשך כ־12 שעות. הילדים שלנו ושל האורחים נלחצו, הם בכלל לא מכירים אזעקות".
לאורך היום התעדכן גבאי בחדשות אך לא שיתף את בני משפחתו ואורחיו, מחשש שההיסטריה תגבר אם יבינו מה מתרחש בחוץ. "בסביבות שש בערב, כשראיתי שטנק נכנס אל תוך העיר ומפציץ את תחנת המשטרה, הבנתי שחייבים לקבל החלטה. זה היה כמו ביציאת מצרים, לקחנו את מה שיש בשקיות, אפילו לא במזוודות, וברחנו מהבית. יצאתי לפני כולם, עלינו לאוטו ופשוט טסנו משם. נסעתי כמו משוגע עד צפת, להורים של אשתי".
גם בצפת הם לא הגיעו אל השקט המיוחל. "בבוקר למחרת יצאתי לשתות קפה, ופתאום אני שומע טיל מיירט טס לי מעל לראש. אספתי את כולם וברחנו למקום אחר, ליד טבריה, אבל גילינו שיש שם מתקפות רחפנים, אז אחרי ארבעה ימים ברחנו לירושלים. גם בירושלים היו אזעקות, אז ברחנו לאילת. אחרי חודש וחצי־חודשיים כבר לא יכולנו להיות שם יותר, הילדים השתגעו, וגם אנחנו לא כל כך שמחנו מההסדר הזה. לא ידענו מתי זה יסתיים, בכל פעם האריכו את השהות עוד קצת. כשהבנתי שהאירוע גדול יותר, החלטנו לשכור דירה בשכונת נחלאות בירושלים. בחודש מרץ חזרנו לשדרות. כעת אנחנו כאן ולא מתכוונים לעזוב את העיר. אנחנו אוהבים אותה, את התושבים ואת המרקם החברתי, ובאופן אישי היה לנו חשוב לחזור אליה".