עו"ד דוד פטר קיבל עליו את התפקיד שגלי בהרב-מיארה מסרבת לבצע

עורך הדין דוד פטר זוכר בדיוק מתי התבקש לראשונה לייצג את הממשלה במקום היועץ המשפטי לממשלה. זה קרה לפני קרוב לחמש שנים, ב־27 באפריל 2021, בשעה 13:00 בצהריים: לשעה הנקובה יש משמעות, משום שהדיון שבעטיו נזקקו לשירותיו נקבע לאותו היום ממש בשעה 16:00, שלוש שעות בלבד לאחר שפטר קיבל את הפנייה. הסוגיה שעמדה אז על הפרק הייתה מינויו של אופיר אקוניס לשר המשפטים בממשלת החילופים של נתניהו וגנץ; היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, קבע כי ההצבעה על המינוי נעשתה בניגוד לחוק.

"הצבעת הממשלה על המינוי נערכה בעשר בבוקר. מיד אחר כך הוגשה בקשה להוצאת צו שיעצור את המינוי", מספר פטר, שעבד אז בפורום קהלת. "כאשר התברר שהדיון עומד להתקיים תוך זמן קצר, פנו אליי ושאלו אם אני מוכן לייצג את עמדת הממשלה בהליך – כי מי שצריך היה לדעת ידע שאני מכיר את הסוגיה הזאת לעומק. זה היה 'הייצוג הנפרד' הראשון שלי, בהקפצה מהרגע להרגע. אפילו לא היו לי בגדים מתאימים להופעה בבית המשפט. החלפתי מכנסיים עם מישהו בקהלת כדי שיהיו לי מכנסיים שחורים, השגתי גלימה מאדם אחר, וככה הגעתי לאולם בית המשפט העליון לטעון בשמה של ממשלת ישראל".

מאז אחר הצהריים ההוא כבר התחלפו כמה ממשלות בישראל, וגם הקריירה המשפטית של עו"ד פטר פנתה לאפיקים חדשים. הוא עזב את עבודתו בפורום קהלת, פתח משרד עורכי דין פרטי, והפך למייצג הבולט של הממשלה הנוכחית בדיונים בבג"ץ. יש כבר מי שמכנים אותו בהומור "היועמ"ש בפועל". גם הריאיון הזה מתקיים מיד בסיומו של עוד דיון בבג"ץ שבו התייצב פטר כבא כוחה של ממשלת ישראל, הפעם בעתירות נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. הדיון נמשך יותר מחמש שעות ברציפות, מתוכן שעתיים תמימות הוקדשו לטיעונים שהציג פטר. הוא ניצב שם כמעט לבדו מול יותר מעשרה עורכי דין של הצד הנגדי, ועוד ארבעה פרקליטים מטעם היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה, שהצטרפה לעמדת העותרים.

איך קרה שדווקא אתה הפכת לעורך הדין של הממשלה בהליכים כאלה?

"לא בטוח שאני הכתובת לשאלה הזאת, אבל זה כנראה שילוב של כמה גורמים. העבודה בקהלת נתנה לי הזדמנות להכיר לעומק ובצורה אינטימית נושאים שעורכי דין במגזר הפרטי לא מכירים בדרך כלל, ודאי לא ברזולוציה גבוהה. הגעתי לצומת שבו צברתי ידע ייחודי בתחום הממשק בין נבחרי ציבור לייעוץ המשפטי ובתי המשפט. ההכשרה הזאת אפשרה לי לבצע, אם ניקח אנלוגיה מתחום אחר, מעין 'רפואת טראומה משפטית'. נבחר ציבור מוצא את עצמו במצוקה באירוע של מדיניות ציבורית, משום שהוא מרגיש שהמערכת המשפטית הציבורית, שאמורה לספק לו עזרה והכוונה, פועלת נגדו. אז חלק מהסיוע שאני נותן הוא מאחורי הקלעים, אבל לפעמים אין מנוס גם מייצוג.

"בדרך לעבודה שלו בבית החולים הפסיכיאטרי, אבא היה משוחח איתי על ויטגנשטיין וניטשה ושופנהאואר, על גורל העם היהודי. לא היה לו מקום 'לפרוק' את העולם הפנימי שלו, ולכן אני כילד הייתי החברותא שלו. חלק מהשיחות הללו לא תאמו את הגיל שלי, אבל זו הייתה אטמוספרה שמצמיחה ומגדלת אותך"

"וכאן אנחנו מגיעים לגורם נוסף: הסלמת העימות בין נבחרי הציבור למערכת המשפט הציבורית הביאה לכך ש'ייצוג נפרד' נעשה נפוץ מאוד. נדמה לי שאת כל מקרי הייצוג הנפרד בתקופת היועמ"ש הקודם, אביחי מנדלבליט, אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת; היום הופעה של עורך דין פרטי בשם הממשלה היא כמעט עניין שבשגרה. זכיתי שכמה וכמה נבחרי ציבור נתנו בי אמון. צריך לזכור שבניגוד למחלקת הבג"צים בפרקליטות, ההתקשרות ביני ובין מי שאני מייצג – הממשלה, או שר מסוים - היא התקשרות נפרדת לכל תיק. אני צריך לקבל את האמון של הלקוח בכל פעם מחדש, ובכל פעם כזו אני מודה על הזכות שניתנה לי".

​צפיתי בך בבית המשפט: אתה לא מדבר כמו עורך דין שעובד למען לקוח אחד מני רבים. אי אפשר להחמיץ את ההזדהות האידאולוגית העמוקה שלך עם העמדות שאתה מציג.

"זה נכון. אני מייצג את הממשלה מתוך מחויבות אידאולוגית כפולה, אם תרצה. קודם כול, יש לי עמדה לגבי השאלה איך אמור להיראות ייצוג משפטי של הממשלה בבית המשפט. אני חושב שלממשלה צריך להיות ייצוג אותנטי, מה שלא קורה בישראל כבר עשרות שנים".

מה זאת אומרת "ייצוג אותנטי"?

​"הכוונה היא שעורך הדין מייצג ומציג בפני בית המשפט כמיטב יכולתו את המדיניות שהממשלה מעוניינת בה – לא את המדיניות 'הנכונה', זה לא אמור לעניין אותו – ומסביר באופן הטוב ביותר מדוע ההחלטה שקיבלה הממשלה חוקית ונמצאת בסמכותה. זה הכול. להסביר מדוע הממשלה פעלה כדין: זו החובה הבסיסית ביותר של כל מייצג, והזכות הבסיסית של כל מיוצג. לצערי, בעשורים האחרונים הממשלה לא זוכה לזה. לכן יש מחויבות אידאולוגית במישור של כללי המשחק, של האופן שבו הדברים אמורים להיראות. לי, מעבר לזה, יש גם מחויבות אידאולוגית אישית. אני איש ימין, ואני חושב שצריך לקדם מדיניות ימין. וכשמדיניות הימין של הממשלה מסוכלת משפטית שוב ושוב, זה דבר שאני מעוניין להיאבק בו".

הברית היחידה בבודפשט

פטר (37), נשוי ואב לשלושה, מתגורר היום ביקיר שבשומרון. הוא נולד בהונגריה בשלהי התקופה הקומוניסטית, וכשהיה בן שנה וחצי עלתה משפחתו ארצה. בתחילה שהו במרכז הקליטה במבשרת־ציון ואחר כך התמקמו בחיפה, שם עברו על פטר מרבית שנות ילדותו ונעוריו. "ההורים שלי הם דור שני לניצולי שואה שחזרו לבודפשט אחרי השואה", הוא מספר על בית הגידול שלו. "הסבים והסבתות שלי הפכו לקומוניסטים, כל אחד ברמת האדיקות שלו, משום שחשו שזהו הפתרון הנכון ליהודים אחרי השואה. ההורים שלי, כל אחד בפני עצמו, עשו את דרכם בחזרה לזהותם היהודית.

"זו הייתה דרך לא פשוטה ולא קלה. בשנתון שלי הייתי הילד היהודי היחיד בבודפשט שהוריו עשו לו ברית מילה. כשאבא שלי רצה ללמוד לפתוח סידור, הוא הגיע לבית הכנסת היחיד שאיכשהו תפקד בעיר, ומצא שם כ־15 ניצולי שואה, זה הכול. עלייה ארצה הייתה אסורה אז, ולכן כשההורים שלי החליטו לעלות הם טסו באשרת תייר לפרנקפורט ומשם המשיכו לארץ. הם השאירו מאחוריהם בבודפשט כמעט הכול. רק בהמשך, לאט־לאט, התחילו לטפטף דברים".

יש לו אחות גדולה, בתה של אמו מנישואיה הראשונים, "אבל מכיוון שהיא מבוגרת ממני ב־12 שנה, לאורך חלק גדול מהילדות הייתי הילד היחיד בבית". מציאות החיים של משפחתו בשנים ההן הייתה לא פשוטה, ולדבריו עיצבה במידה רבה את מי שהוא היום. "ההורים שלי עברו חבלי קליטה לא קלים. שניהם עבדו כאן בעבודות קשות מאוד, במיוחד לאנשים שהגיעו מהאליטה האינטלקטואלית של הונגריה. אמא שלי, עד גיל מבוגר מאוד, עבדה כעוזרת בית, ואבא שלי עבד תקופה ארוכה בבית החולים הפסיכיאטרי בטירה. הקושי ששניהם חוו לא היה רק כלכלי, אלא בעיקר נפשי. זה הורגש בבית, ומצד שני הם תמיד שידרו שהכול שווה להם בשביל שאני, הבן שלהם, אגדל בארץ ישראל.

"הדיסוננס שבו ההורים שלי גידלו אותי, בין עולם רוחני עשיר ומפותח ובין מציאות מורכבת כל כך, יצר גם סצנות סוריאליסטיות. אני זוכר את אבא שלי, זכרו לברכה, לוקח אותי בבוקר לאוטובוס לבית הספר, בדרך למשמרת בעבודה שהוא לא מוצא בה שפה משותפת עם העמיתים שלו. אז בדרך לאוטובוס הוא משוחח איתי על ויטגנשטיין וניטשה ושופנהאואר, על גורל העם היהודי, שיחות ברומו של עולם. פגשתי הרבה אנשים בחיי, ועדיין לא פגשתי אדם שיש לו ראייה רחבה ועמוקה כמו שהייתה לאבא שלי, או ידע כללי כמו שלו. לא היה לו מקום 'לפרוק' את העולם הפנימי שלו, לא היה לו עם מי לשתף, ולכן אני כילד הייתי החברותא שלו. מצד אחד זה היה קשה - חלק מהשיחות הללו לא תאמו את הגיל ואת היכולות שלי באותו שלב, ולא הכול הבנתי. מצד שני, זו הייתה אטמוספרה שמצמיחה ומגדלת אותך".

את שירותו הצבאי עשה במכללה לביטחון לאומי בגלילות. תפקידו העיקרי היה אחזקת רשתות מחשבים, אך במקביל היה עוזר מחקר לא רשמי בכמה קורסים. מיד לאחר השחרור החל לימודי משפטים באוניברסיטת בר־אילן.

"כשאנשי היועמ"ש מוציאים לפקיד הנחיה שאומרת 'ההחלטה של השר שמעליך – אין לה תוקף', הם לוקחים לעצמם סמכויות שיש רק לבית משפט. כך נוצרים מצבים אבסורדיים, ואני חושב שחלק גדול מהכאוס החברתי שהידרדרנו אליו נעוץ במוסד הזה - לא פחות ואולי הרבה יותר מבית המשפט העליון, שסופג בדרך כלל את עיקר האש"

היה לך ברור שאתה רוצה להיות עורך דין?

"בעיקר היה ברור לי שאין לי פריווילגיה לצאת לטיול אחרי צבא, להיזרק איפשהו ולקחת את הזמן. אני צריך להתחיל מיד ללמוד, כדי להגיע מהר ככל האפשר ליכולת להחזיק את עצמי כלכלית. זה היה הנרטיב מהבית. ההורים שלי כבר היו מבוגרים, וידעתי שאני חייב להתקדם מהר".

הבחירה בלימודי המשפטים לא הייתה רק תועלתנית. בתקופת ההתנתקות, מספר פטר, נוצרה אצלו שאיפה להבין איך המערכת הציבורית עובדת, כדי שיוכל לפעול ולהשפיע בעתיד. "התעניינתי מאוד בצד המשפטי של ההתנתקות. בשנים ההן יצא לי לראות בטלוויזיה אנשים כמו אביגדור פלדמן או רונאל פישר, ראיתי למשל את התחקירים על המכון הפתולוגי, והדברים האלו ריתקו אותי. רציתי ללמוד משפטים ובמקביל גם ללמוד תחום כלכלי, כדי שיהיו לי כלים להבנה טובה יותר של הזירה הציבורית. זו מלכתחילה הייתה המטרה. אבל כמו רבים מבוגרי הפקולטות למשפטים, האינרציה של המקצוע הובילה אותי להתמחות במשרד עורכי דין בתל־אביב, ואז להמשיך לעבודה במשרד עורכי דין. כשאבא שלי נפטר, התעוררתי פתאום וחזרתי לכיוון המקורי. עבדתי במשך כשנה וחצי כמשפטן בשירות הציבורי, ומשם הגעתי לקהלת. ראיתי איזה פרסום על כך שהם מחפשים עורך דין, התראיינתי והתקבלתי".

פטר זוכר את הריאיון ההוא, שפתח בפניו דלת לשנים חשובות במישור האישי והמקצועי כאחד. "ראיין אותי ראש המחלקה המשפטית בקהלת, ד"ר אביעד בקשי. אני לא זוכר איך השיחה התגלגלה לשם, אבל מצאנו את עצמנו דנים לעומק בשאלה מדוע המדינה מדברת תמיד בקול אחד בייצוג שלה בבית המשפט, מה אומר בדיוק הקול האחד הזה, מי קובע מה. עוד במסגרת העבודה קצרת הימים במגזר הציבורי נתקלתי כמה פעמים במחלוקת גדולה בין משרדי הממשלה בדבר מה זאת בכלל עמדת המדינה. כיום אני נתקל בשאלות האלה מכיוון שונה, כשאני מייצג בבג"ץ את ממשלת ישראל נגד עמדת היועצת המשפטית לממשלה.

"אביעד בקשי הוא מורי ורבי. כל סנדלר צריך להיות שוליה של סנדלר אחר. אקדמיה זה נחמד, מאמרים זה נחמד, אבל כדי להבין את הדברים באמת, צריך 'שימוש תלמידי חכמים'. לד"ר בקשי יש הבנה מעמיקה מאוד של הניואנסים ביחסי הרשויות בישראל והדינמיקה של האירועים. השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים הטילו וטו על מינויו, ואני חושב שבעתיד נסתכל על כך בצער גדול, ממש כמו שהיום מסתכלים על הווטו נגד צירופה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון".

בעבודתו בפורום קהלת חקר פטר, בין השאר, סוגיות הקשורות במדיניות ההגירה. זו, הוא אומר, מתעצבת בשלל פסקי דין והחלטות משפטיות שמתקבלים הרחק מעינו של הציבור. מוקד עיסוקו בשנים ההן היה מוסד היועץ המשפטי לממשלה, וחשוב לו להסביר שהסמכויות שצבר המוסד הזה פוגעות קשות במרקם הדמוקרטי. "להערכתי, גם האנשים שמפעילים את מוסד היועמ"ש לא תמיד ערים עד הסוף למשמעות המשפטית של מה שהם עושים. למשל, כשהם מוציאים לפקיד הנחיה שאומרת 'ההחלטה של השר שמעליך – אין לה תוקף', הם לוקחים לעצמם סמכויות שיש רק לבית משפט. אם טוענים שהממשלה עושה פעולה לא חוקית, צריך לשאול מי אמר שזה לא חוקי, ומי מחליט.

"הרי ברור שעצם האמירה 'זה לא חוקי' לא הופכת מעשה ללא חוקי. צריך להיות מוסד שמחליט, והמוסד הזה צריך להתנהל בדרך מסוימת – לשמוע את הצדדים, לתת לכל צד זכות טיעון ואפשרות להציג ראיות וכו'. כאשר היועץ המשפטי כמוסד, לא כפרסונה, קובע שמשהו בלתי חוקי, הוא עושה את זה בלי זכות טיעון, בלי שמיעת הצדדים, בלי כלום. הוא מוציא צו כשאף אחד לא באמת הסמיך אותו להוציא צו, כי הוא לא בית משפט. כך נוצרים מצבים אבסורדיים, ואני חושב שחלק גדול מהכאוס החברתי שהידרדרנו אליו נעוץ במוסד הזה - לא פחות ואולי הרבה יותר מבית המשפט העליון, שסופג בדרך כלל את עיקר האש".

הצייצנים יצייצו

פטר מייצג בימים אלו את הממשלה ושרים ספציפיים בשלל תיקים, ובהם סגירת גלי צה"ל, הדחת הממונה על התחרות ורבים אחרים. חלק ניכר מהעבודה שלו נעשית עם מזכירות הממשלה, וחשוב לו להזכיר בהקשר הזה את מזכיר הממשלה יוסי פוקס, "איש מקצוע מדהים, אני חושב שלא אפריז אם אומר שהוא מזכיר הממשלה הכי טוב שהיה בישראל".

שניים מהתיקים הבולטים קשורים לשר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר: עתירה אחת מבקשת לחייב את ראש הממשלה להדיח את בן־גביר מתפקידו בשל התערבות פסולה בעבודת המשטרה; השנייה מבקשת לכפות על השר לקדם את רפ"ק רינת סבן – קידום שנמנע, לטענת העותרים, רק בשל מעורבותה של סבן בתיקי נתניהו. פטר מאמין שבשני התיקים יש ניסיון בוטה של המערכת המשפטית לחנך את שרי הממשלה. "עצם ניהול ההליך בנוגע להדחתו של בן־גביר נועד להניף חרב מעל ראשו, במטרה לאלף אותו ולמשטר אותו", טוען פטר. "הניסיון הזה לא צלח. בן־גביר לא נכנע, והמשיך לממש את המדיניות שלו. ​הוא שינה את שב"ס, שינה דרמטית את המשטרה ואת המדיניות שלה, ועשה זאת באמצעות מינויים. השר מימש את סמכויותיו החוקיות והביא לתוצאות הרצויות בעיניו. לא משנה מה אחרים חושבים על זה, הוא נבחר וזה מה שהוא אמור לעשות. בן־גביר משחק בדיוק לפי חוברת הכללים של המשחק, ולכן לא הייתה למערכת ברירה אלא להשתמש בנשק בלתי קונבנציונלי".

"ניהול ההליך בנוגע להדחתו של בן־גביר נועד להניף חרב מעל ראשו במטרה לאלף אותו. השר מימש את סמכויותיו והביא לתוצאות הרצויות בעיניו. הוא נבחר וזה מה שהוא אמור לעשות. בן־גביר משחק בדיוק לפי הכללים, ולכן לא הייתה למערכת ברירה אלא להשתמש בנשק בלתי קונבנציונלי"

כראיה ליחס החריג כלפי בן־גביר מציין פטר שגם כאשר השר התפטר מתפקידו בעקבות עסקת החטופים השנייה, העתירות נגד כהונתו לא נמחקו מיד, כפי שדורש הדין. "לא צריך להיות משפטן גדול כדי להבין שכאשר הוא לא בתפקיד, אי אפשר להחזיק את העתירות באוויר, והן אמורות להימחק. למרות זאת השאירו את העתירות כדי שאם בן־גביר יחזור למשרד לביטחון לאומי, יוכלו להמשיך מיד בניהול ההליכים בלי שום אובדן זמן. זו הפרה של כל כללי הדיון, כדי להשאיר את החרב מעל צווארו.

"גם האירוע של רינת סבן הוא חלק מאותו הניסיון לכופף את בן־גביר – וזה נאמר במפורש, זו לא תיאוריה. במכתבים של גיל לימון (משנה ליועמ"ש בתחום המשפט הציבורי־מנהלי – ש"פ) נכתב שצריך להבהיר שאם בן־גביר לא חותם על המינויים שלימון מבקש ממנו, היועצת המשפטית לממשלה תשנה את עמדתה ותדרוש את פיטוריו במסגרת העתירות. כלומר, יש כאן שימוש לרעה בכובעה כמייצגת המדינה בהליך משפטי, כדי להשיג את התוצאה הרצויה לה בכובעה כיועצת המשפטית.

"בעולם מתוקן זו הייתה עבירה של הפרת אמונים. אני נאלצתי לכתת רגליי ולהגיע לבית המשפט בעתירה חסרת תקדים של קצינת משטרה שדורשת לקבל דרגות, רק משום שהיועמ"שית רוצה להרתיע את השר ו'לחנך אותו' בתחום המינויים - שזה התחום שבאמצעותו השר הוביל מהפכה גדולה במשטרה. המערכת כולה התגייסה כדי לקחת שר אפקטיבי ולקצוץ לו את הכנפיים ואת הידיים. כל ההליכים האלה מתקיימים רק משום שהשר הספציפי הזה לא כורע ולא משתחווה".

ברשתות החברתיות יש טרנד של אנשי שמאל שעוקצים אותך כ"לוזר" לנוכח התוצאות המאכזבות של הליכים שייצגת בהם את הממשלה. מה התחושה שלך מול זה?

"קודם כול, לשם המסגור, הציבור רואה ומכיר רק חלק קטן מהתיקים שאני עוסק בהם - אלו שקשורים לייצוג של הממשלה או שר מסוים. התיקים האלה בולטים, אבל אני מייצג גם בהרבה תיקים אחרים, כך שאני יודע מה האמת ולא מתרשם מצייצן כזה או אחר. מעבר לזה, הציבור רואה היטב גם את התמונה הרחבה יותר. הוא רואה שמהלכים של הממשלה מסוכלים, שבג"ץ מבטל חוקים, והוא מבין היטב שזה לא עניין אישי שלי, ושמדובר במערכה רחבה.

"יש פה גם עניין של בגרות מקצועית. מבחינתי הצלחה היא לאו דווקא לנצח בתיק. השאלה שאני צריך לענות עליה, קודם כול לעצמי אבל גם ללקוחות שלי, היא אם עשיתי את המרב במסגרת האילוצים הנתונים. זה מה שאני בוחן".

הייצוג הנפרד לממשלה ולשרים מעורר ביקורת גם על רקע התשלום שאתה ועורכי דין נוספים מקבלים מקופת המדינה.

"זו זעקת הקוזק הנגזל. הרי כל מה שצריך כדי להימנע מזה הוא שהייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות ייצגו באמת את עמדת הממשלה, ולא את העמדה שלהם. מעבר לכך צריך לומר שיש לא מעט צביעות בטענה הזאת, כי הייעוץ המשפטי לממשלה בעצמו מפריט הרבה מסמכויותיו למשרדי עורכי דין חיצוניים. יש תובעים פרטיים שפועלים מטעם היועמ"ש, ויש כתיבת חקיקה במשרדי עורכי דין במקום במחלקת ייעוץ וחקיקה. שלל חוקים נכתבים כך, תקנות, הכול. אז כשהממשלה שנטלו ממנה את זכות הייצוג עושה את אותו הדבר ופונה למשרד פרטי, פתאום באים אליה בטענות. זה אבסורד מוחלט".

בדיוק השבוע השתנה המאזן של פטר בבג"ץ, והוא זכה לניצחון מרשים בכובעו כמייצג של עמדת הממשלה. הרכב מורחב של חמישה שופטים הפך ברוב דעות פסק דין קודם של בג"ץ מלפני כמה חודשים, וקבע שהממשלה רשאית למנות את נציב שירות המדינה הבא בעצמה, ולא באמצעות ועדת איתור, כפי שדרשה היועצת המשפטית לממשלה. השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר קיבלו את העמדה שהציג עו"ד פטר בדיון המקורי ובדיון הנוסף, ולפיה הדין בנושא הזה לא השתנה: לפי פסיקתם, אין סיבה לקבוע שמה שהורשו לעשות הממשלות הקודמות נאסר דווקא על הממשלה הזו.

פטר, שלא תמיד רווה נחת באולמות בית המשפט העליון, בלשון המעטה, נשמע כעת מרוצה מאוד. בשיחה שערכנו שעות ספורות לאחר פרסום פסק הדין הוא הדגיש כי חשיבותה של הפסיקה חורגת בהרבה מהנושא הספציפי שעמד על הפרק. "צריך לראות אותה מנקודת מבט רחבה יותר, של יחסי הכוח במדינת ישראל. המחוקק קבע שהממשלה היא שממנה את קודקוד הפירמידה של השירות הציבורי בישראל. הסיבה היא שצריכה להיות שליטה של נבחרי הציבור – כמי שמייצגים את תפיסות העולם של הבוחרים - על מאפייני השירות הציבורי. זה אל"ף־בי"ת של שלטון דמוקרטי. כפי שממנים ראש שב"כ, וכפי שממנים מפכ"ל. זה מסוכן מאוד לדמוקרטיה אם אין שליטה אזרחית על המינוי. לכן המחוקק נתן את הסמכות הזאת לממשלה.

"הייעוץ המשפטי לממשלה מפריט הרבה מסמכויותיו למשרדי עורכי דין חיצוניים. יש אפילו כתיבת חקיקה במשרדי עורכי דין במקום במחלקת ייעוץ וחקיקה. אז כשהממשלה שנטלו ממנה את זכות הייצוג עושה את אותו הדבר ופונה למשרד פרטי, באים אליה בטענות. זה אבסורד מוחלט"

"מה שקרה הוא שהייעוץ המשפטי לממשלה, בניגוד לחוק, החליט שהוא הולך על כל הקופה ומנסה להשלים השתלטות על מוסד מדינתי. בפסק הדין הראשון הלכו בכיוון הזה השופטים יצחק עמית ודפנה ברק־ארז, תוך הנמקה פוליטית גלויה. הם תלשו כאיבר מן החי מוסד מדינתי – לא מידי הממשלה, אלא מידי אזרחי המדינה. לכן הפיכת פסק הדין היא אירוע חשוב לדמוקרטיה הישראלית. בסופו של דבר, אזרחים פוגשים את הכוח האדיר של הרשות המבצעת דרך פקידים, דרך שוטרים ודרך גורמים נוספים, שכולם מנוהלים ארגונית בידי נציבות שירות המדינה. השתלטות של הפקידות על הנציבות הייתה למעשה הודאה בכל תיאוריות הדיפ־סטייט. לכן חשוב מאוד שבית המשפט העליון בלם את הדבר הזה".

בפסק הדין מתח השופט מינץ ביקורת גלויה על הייעוץ המשפטי לממשלה, והשופט סולברג קרא להפקת לקחים. אתה מאמין שמשהו ישתנה כעת אצל היועמ"שית ואנשיה? 

"לצערי, ניסיון העבר הקרוב מלמד שהדי־אן־איי הארגוני של המערכת לא מאפשר לה להפיק לקחים. ולמרות זאת, יש חשיבות ציבורית אדירה בכך שבג"ץ מתח ביקורת קשה מאוד גם על הייעוץ המשפטי לממשלה באירוע הזה, וגם על דעת הרוב בפסק הדין הראשון".

אין זמן לפרטים

השנים האחרונות הפכו את פטר לדמות מוכרת ברחוב הישראלי הימני. פעמיים במהלך שיחתנו ניגשו אליו אנשים כדי להחמיא לו על הופעותיו ועל פועלו המשפטי. מאחר שהרייטינג של דיונים ארוכים בבג"ץ אינו מרקיע שחקים, סביר להניח שהם מכירים את עו"ד פטר בעיקר ממהדורת החדשות של ערוץ 14, שם הוא מופיע בתור פרשן משפטי. "התחלתי להופיע בכל מיני הקשרים של סוגיות משפטיות שעסקתי בהן עוד כשזה היה ערוץ 20", הוא מספר על המסלול שהוביל אותו לסלון של ישראלים רבים מדי ערב. "אלו היו הופעות אקראיות, אבל משם התגלגלתי להתארח באופן מעט יותר קבוע בתוכנית של אראל סג"ל. בשלב מסוים אמרו לי 'בוא תהיה פרשן משפטי במהדורה', והיום אני הפרשן המרכזי שם בסוגיות משפטיות".

הופעה בבית המשפט דומה להופעה בטלוויזיה?

"בטלוויזיה יש אתגר גדול מאוד: הזמן שלך, במיוחד במהדורת החדשות, הוא קצוב מאוד. בזמן הזה אתה חייב לקחת נושא מורכב מבחינה משפטית, עם הרבה עובדות והרבה פרטים, ולהצליח לייצר מסר בעל ערך לצופה. מבחינתי המדד לערך הוא שהצופה יוצא עם מידע או תובנה ברמת ניתוח שהוא לא מקבל בשום ערוץ אחר. לפעמים קל לעשות את זה, ולפעמים נדרש 'זום־אאוט' לתופעה. לדוגמה, אם אני רוצה לדבר על סיכול מינוי מסוים, הרבה פעמים אני מעדיף פחות להיכנס לכל הפרטים מפאת קוצר הזמן, ויותר להסביר שיש פה מגמה. נניח, מגמה של הענקת זכות וטו לגורם חיצוני על מינויים שנמצאים בסמכותה של הרשות המבצעת - בין שהגורם הזה הוא הייעוץ המשפטי, ובין שהוא בית המשפט. זו פריזמה שהצופים לא מקבלים בערוצים אחרים".

הופעה בטלוויזיה לא נתפסת בעיניך כבזבוז זמן?

"ממש לא. למען האמת, בדיוק להפך. לסיקור המשפטי בערוץ 14 יש תפקיד מכריע בשינוי מידת ההבנה של הציבור הרחב בכל הנוגע לתחום המשפט. בעבר הנושא הזה היה מוכר למעטים, וגם הסיקור המשפטי הביקורתי – שאגב התחיל במידה רבה בעיתון מקור ראשון, עם מוסף 'צדק' וכותבים מוכשרים דוגמת גיל ברינגר ואחרים – נשאר יחסית בשוליים. היו הבלחות של חשיפות ביקורתיות פה ושם בתקשורת, דרך עיתונאים חשובים כמו נטעאל בנדל, אבישי גרינצייג וגם פרסומים שלך. אבל חדירת השיח המשפטי ללב המיינסטרים, זה קורה רק בערוץ 14, ולכן למה שמתרחש שם יש להבנתי תפקיד היסטורי, לא פחות. לא במקרה אתה רואה בתקופה האחרונה קמפיין אגרסיבי לסגירת הערוץ. ההשפעה שלו דרמטית בעיניי".

השם שלך עלה לאחרונה כמועמד לתפקידים בכירים שאולי יוצעו לך. אתה יכול לאשר את זה?

"התשובה שלי עלולה להישמע כמו אמירה גנרית של פוליטיקאי: אני לא עוסק בזה. מה לעשות, זה באמת המצב. זה לא משהו שמעסיק אותי בשום צורה. אני רוצה רק דבר אחד: שתהיה לי הזכות להיות שותף בהשבת הדברים במדינת ישראל לאיזון טוב יותר. כרגע אני עושה מהנקודה שלי את המרב שאני יכול, ואני אומר תודה רבה על שניתנה לי הזכות לייצג את הממשלה. סליחה על הטון המעט פומפוזי, אבל אני משפשף עיניים בכל בוקר ולא מאמין שקיבלתי את הזכות הזאת.

"בכל פעם שאני נכנס לבניין של משרד ראש הממשלה, וכשאני יושב עם מזכיר הממשלה ועובר על פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, אני מלא הודיה והכרת הטוב. הממשלה מבחינתי היא לא שר כזה או אחר. זו הממשלה הנבחרת של שיבת ציון, ואני עכשיו בורג קטן, חלק מהתהליך הזה. אני מייצג את הרצון שלה, שהוא הרצון של הציבור. כך אני מסתכל על זה. וכן, אני רוצה להשפיע ולתרום. איך זה יקרה בעתיד? אני לא יודע".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il