"נהפוך למטרופולין. זה מה שיגדע את החלומות על מדינה פלסטינית"

שלום יהונתן, מה שלומך? מצד אחד הסכם הגג שחתמת עליו יוצא לדרך, ומצד שני הטקס שהיה אמור להתקיים בשיתוף ראש הממשלה נדחה ברגע האחרון.

"שלומי טוב, אני אופטימי מטבעי. בתפקידים ציבוריים תמיד צריך לשמוח ולא להתרגש משיאים גבוהים או ממשברים נמוכים. צריך להמשיך לעבוד ולעשות את הדברים הנכונים למען הציבור, והטוב כבר יגיע. אז זו האווירה שלי הבוקר אחרי שהטקס נדחה. כל תושבי קרני־שומרון, ואני באופן אישי, שמחים על הסכם היסטורי, שמציב את קרני־שומרון וההתיישבות כולה במקום טוב, של בניית אלפי יחידות דיור והצבה של קרני־שומרון כמטרופולין גדולה בלב השומרון".

כמעט נולדת בקרני־שומרון, גדלת ביישוב כבן לעולים מברזיל. הוא היה אז דומה למה שהוא היום?

"גדלתי בקרני־שומרון מגיל שנה. אז היו בערך 4,000 תושבים ביישוב. לא הרבה אחר כך היישוב הפך למועצה מקומית, כאיחוד של כמה יישובים. גדלתי והתחנכתי ביישוב הטרוגני ומעורב, עם פסיפס יפה של החברה הישראלית. חוויתי ונשמתי את ערך ההתיישבות כאידאולוגיה.

"גרנו בשכונת נווה עליזה בגינות־שומרון, שכונה שיש בה הרבה עולים מארצות דוברות אנגלית. ההורים שלי הגיעו מברזיל ותמיד ידעו שבמונדיאל, בטח במשחקים של ברזיל, מגיעים לבית משפחת קוזניץ לצפות במשחקים. מי שלא מגיע לצפות שומע את הצעקות בגולים של ברזיל בכל השכונה. הייתה לי אהבה לכל כדור אפשרי. זה התחיל בכדורגל, ועם הזמן ערקתי לכדורסל, המשפחה סלחה לי על זה. במהלך השנים הספקתי לשחק גם בייסבול.

"אחרי שהתחתנתי חזרתי לפה עם יעל אשתי, ועשינו את כל המסלול של זוג צעיר שנקלט ביישוב, החל בקרוואן ובשכונה של זוגות צעירים. אני מכיר את התהליך מבפנים, החוויה טבועה בי".

הסכם־גג למועצה בשומרון נשמע כמו חלום שאחרים לא חושבים לחלום אפילו. איך הגעת לזה?

"זה התחיל באופן הכי אקראי שיש. הייתי בכנס עם ראש עיריית ירוחם, נילי אהרון. ישבנו על כוס קפה לשיחה על הרשות ועל התפקיד והיא זרקה לי: אני עוד מעט חותמת על הסכם־גג, אתה חייב להריץ את זה".

אבל ירוחם היא לא מועצה ביו"ש. בקרני־שומרון זה לא כל כך פשוט.

"זה מה שהיא הציעה, והלכנו על זה, עם כל המורכבות. התחלנו לדבר על התוכנית במסדרונות של משרד האוצר, ובצלאל סמוטריץ', שהוא גם שר במשרד הביטחון, נכנס מתחת לאלונקה. הוא הבין שזה הביטוח של בנייה פה ביו"ש. אחרי פגישת התנעה עם סמוטריץ' התחלנו לדבר עם אנשי המקצוע, ובתוך כמה חודשים זה התחיל להתקבע. היה לי חשוב להתייחס לתוכנית כעובדה מוגמרת. השיח הפך להיות מ'אם' ל'מתי'.

"קרני־שומרון תמיד הייתה מרכז אזורי במערב השומרון, והחלטנו לבסס אותה כמטרופולין אזורי וכעוגן התיישבותי חזק, בשבילה ובשביל היישובים שמסביב. הבנו שהסכם־גג הוא דרך אסטרטגית להגשים את החזון. הסכם כזה מביא פיתוח של המקום, הקמת שכונות חדשות, שדרוג של שכונות ישנות והכרה של המדינה בערך ההתיישבותי של המקום. יש הסכם־גג חתום, אנחנו נהפוך למטרופולין, וזו עובדה שכבר אי אפשר לערער עליה. זה מה שיגדע את החלומות הדמיוניים על מדינה פלסטינית".

אז הטקס נדחה אבל ההסכם יוצא לדרך. מה זה אומר?

"החלק המעשי כולל בנייה של כמעט 6,000 יחידות דיור. יוקמו שלוש שכונות חדשות בקרני־שומרון, שייצרו רצף התיישבותי בין השכונות הקיימות, כך שקרני־שומרון תתפרש ממעלה שומרון ואל מתן במערב ועד אלוני שילה במזרח. אנחנו כמעט מתחברים למועצה המקומית עמנואל ומגיעים עד מועצת שער השומרון".

הרוב יהיה בבנייה רוויה?

"כן. באבולוציה שלנו בהתיישבות ביו"ש, בנייה רוויה היא דבר בריא. זו ציונות גדולה להביא לפה אלפי תושבים מכל הארץ. אם בכפר־סבא וברעננה לא שואלים איפה צמודי הקרקע, גם כאן לא ישאלו. אנחנו לא מעבר להרי החושך, שאפשר לחלק פה המון קרקעות. כחלק מהבריאות הזאת אנחנו מפתחים דברים שקשורים לאיכות חיים. מרכזים מסחריים, אזורי תעשייה ותעסוקה, בנקים, קאנטרי קלאב ושטחי תיירות. אנחנו רוצים להביא את הקומה הבאה של איכות החיים. שאנשים יבואו לגור במקום שנוח להם, ושהכול יהיה קרוב".

אם הייתי תושבת קרני־שומרון, הייתי אומרת רגע, הגעתי ליישוב ופתאום אני מוצאת את עצמי בעיר. זה טוב להתיישבות אבל לא בטוח שלכל התושבים.

"חלק נכבד בקשב שלנו לתכנון העתידי הוא ליצור פה עיר קהילתית. מצד אחד יהיו פה כל השירותים שעיר יכולה לתת, ומצד שני כל שכונה וקהילה ישמרו על האופי והצביון שלהן. ככה מרוויחים מצד אחד את הקהילתיות, ומצד שני את השירותים שהמטרופולין יכולה להציע. אחד הדברים שנותנים לנו חוסן הוא האופי הקהילתי והערבות ההדדית, אנחנו רוצים לשמר את זה".

אתם תהיו העיר החמישית בשומרון. יש שתי ערים חרדיות, ועוד שתיים חילוניות. קרני־שומרון תהיה העיר הציונית־דתית הראשונה?

"אני לא אוהב את ההגדרה הזאת. תמיד היינו הטרוגניים. רבע מתושבי קרני־שומרון אינם דתיים, ואני רוצה לשמור על זה. לאלפי יחידות הדיור שייבנו אנחנו רוצים להביא גם בנים ממשיכים או אנשים מהציונות הדתית שטבעי להם להגיע לפה, אבל גם אלפי זוגות שהם לא בהכרח דתיים. נעשה את זה כדי לשמור על הצביון המיוחד של המקום. נביא אנשים שרוצים לגור נגיעה מהמרכז, ויהיו להם הרבה אפשרויות לתעסוקה ולמסחר. אנחנו בונים על זה".

איך מביאים את האוכלוסייה הזאת?

"אנשים מחפשים חינוך טוב וחיים קהילתיים, ואנחנו טובים בזה. יש לנו פה חינוך בלתי פורמלי עשיר בחוגים ובפעילויות, שבעיר לא בהכרח יודעים להציע. יש לנו כאן אוכלוסייה תוססת וצעירה. אנחנו אחת המועצות הצעירות בארץ, כמעט 60 אחוז אצלנו מתחת לגיל 29. וכאמור יהיו פה תעסוקה וכל השירותים.

"לצד הרצון להביא אוכלוסייה צעירה, אנחנו לא שוכחים לרגע את דור המייסדים. יש לנו שירותים עשירים לגיל השלישי, קורסים ומועדונים, וכחלק מהסכם־הגג אנחנו בונים פרויקט דגל עם 220 יחידות דיור מוגן לגיל הזה. הדור הזה הקים את קרני־שומרון, ואנחנו רוצים אותו פה איתנו. עוד פרויקט גדול שיהיה כאן הוא מרכז רפואי ענק, מעל 5,000 מ"ר של רפואה מתקדמת, עם רנטגן, אולטרסאונד ושירותי בריאות לכל המשפחה. פרויקט דגל נוסף הוא כפר שיקומי ראשון מסוגו לפצועי צה"ל ולמשפחותיהם".

מה הוליד את הרצון לבנות מרכז שיקום לפצועי צה"ל?

"ב־7 באוקטובר 2023 הוקפצתי למילואים. אני לוחם, יוצא סיירת גולני, והייתי כמעט ארבעה חודשים בגבול לבנון וסוריה. ראינו את החיילים והמשפחות שנרתמו למשימה הלאומית של המלחמה, וזו מחויבות שלנו להקים בכל מדינת ישראל מרכזים כאלה, כדי להחזיר לגיבורים שנפצעו ולמשפחות שעוטפות אותם וסוחבות את המלחמה הזאת.

"מתוך הבנה שקרני־שומרון תהיה מטרופולין אזורי ויש המון פצועים ביו"ש, נקים כפר הוליסטי לפציעות בגוף ובנפש עם חוויה שאפשר לקרוא לה 'בית מלון שיקומי'. אנחנו רוצים לתת את המיטב לפצועים וגם למשפחות שלהם. זה יהיה מרכז ראשון מסוגו בארץ, והוא ייתן מענה ברמה הכי גבוהה שיש".

התחלת את המלחמה במילואים, ואחר כך נבחרת לראש המועצה, והמדינה לא אפשרה לך לשרת במדים. אתה משרת את הציבור ממקום אחר. איך מגשרים על הפער בין העשייה הצבאית לעשייה הפוליטית?

"לא רק אני הייתי במילואים: גם הסגן שלי היה במילואים, והמנכ"ל והצוות שאיתי במעגל הפוליטי של חברי המועצה. כולנו לחמנו במלחמה או עסקנו בהתנדבויות שקשורות אליה, ומתוך זה נוצרה לנו תחושת שליחות כפולה ומכופלת בעשייה הציבורית.

"בתחילת המלחמה לא חזרתי הביתה במשך כמה שבועות. המשימה הכי חשובה הייתה לנצח במלחמה. כשאתה במילואים, כתף אל כתף עם כל חלקי החברה הישראלית, אתה מרגיש איך לכולם יש מטרה אחת. כשחזרתי הביתה שמעתי את השיח שמחוץ לבועת המילואים, והוא היה שונה מאוד. הרגשתי דיסוננס גדול בינינו הלוחמים ובין השיח הציבורי. ההחלטה לרוץ לראשות המועצה התקבלה עוד לפני כן, אבל החלטתי שהפער הזה הוא מכפיל כוח.

"צריך להצמיח דור חדש של עשייה ציבורית שמגיעה ממקום כזה, בלי לאבד טיפה מצדקת הדרך ומהעמידה על העקרונות והערכים שגדלתי עליהם. לפעמים זה מתנגש, אבל צריך להבין איך לחזק את הערכים מצד אחד, ומצד שני לדעת שלכל החברה הישראלית יש מקום, וצריך לראות גם את הביחד.

"שאלו אותי אתמול באחד מערוצי הרדיו, מה אם יגידו שאי אפשר לבנות בשומרון. אמרתי להם שההסכם הוא עובדה מוגמרת. אלפי תושבים יגיעו לכאן מכל חלקי הארץ. ההתיישבות היא משימה לאומית, אנחנו חומת המגן של גוש דן. בעוד כמה שנים יכירו בכך עוד חלקים מעם ישראל, וזה ישבור את החומות".

מרענן לפגוש פוליטיקאים צעירים שיש להם חזון מעודכן ולא חוששים מהעולם הפוליטי.